האוניברסיטה של החיים

טג אדלר, מנהל גיוס העובדים במרכז המחקר והפיתוח של פייסבוק בישראל, מצהיר בגאווה ש"אתה לא חייב תואר כדי לעבוד אצלנו". לדבריו, גם למרק צוקרברג בכבודו ובעצמו אין תואר "ותראה איזו חברה הוא הקים". אדלר אומר שהם מחפשים כישורים ולא תארים, ושבתהליך הראיון של מועמד לעבודה, הוא בכלל לא מסתכל על איפה הוא למד כי "אני יודע שכישורים טכנולוגיים ניתנים לרכישה בדרכים שונות ומשונות - קורסים קצרים, התמחויות ולמידה עצמית. יש לי ילד בן 11, שכבר כמה שנים מלמד את עצמו תכנות בקורסים אונליין וכנראה שבגיל 18 יהיה לו יותר ניסיון ממי שלמד תכנות באוניברסיטה. בסופו של דבר בראיון לפייסבוק אתה תתבקש להדגים את היכולות שלך וזה באמת מה שחשוב, לא האם ואיפה למדת".

המגמה של לא לראות בתואר אקדמי תנאי קבלה לעבודה התחילה אומנם בהיי־ טק אבל מחלחלת בהדרגה לשאר הסקטורים במשק. החלחול לאו דווקא קורה בגלל שכל שוק העבודה מאמין בדברים שאומר אדלר מפייסבוק, אלא כי הגישה הזו שמאפיינת את ההיי־ טק משפיעה על התפלגות ההון האנושי בין תחומי העבודה השונים. ד"ר איריס נחמיה, סמנכ"לית התכנון האסטרטגי בנציבות שירות המדינה, מודה ש"אנחנו מנסים להגמיש את תנאי הקבלה לעבודה בשירות המדינה כדי שמהנדסים טובים ואנשי מקצוע אחרים יבואו גם אלינו. כרגע, לצורך העניין, חסרים 559 מהנדסים במגזר הציבורי, והנתון הזה רק יחמיר ככל שהטכנולוגיות מתפתחות ומשתכללות".

בעוד מספר חודשים יתחילו מאות־אלפי סטודנטים חדשים את לימודיהם במוסדות האקדמיים השונים בישראל, כשרבים מהם יעשו זאת תוך כדי התלבטות האם התואר הזה בכלל נחוץ ומה הסיכוי שימצאו עבודה בעזרתו. משיחות שקיימנו עם חוקרים ומנהלי משאבי אנוש מענפים שונים בשוק העבודה, ניכר שכולם מסכימים שיש הבדל מהותי בין לימוד תחומים מקצועיים כמו עריכת דין, ראיית חשבון ורפואה לבין שאר התארים האקדמיים. תחומי עיסוק רבים, בעיקר אלה הטכנולוגיים, קולטים עובדים שרכשו את ניסיונם המקצועי שלא דרך מוסדות אקדמיים, ומתווספים להם תחומי תוכן כמו תקשורת ופרסום, שעבורם חשיבה יצירתית וברק קריאייטיבי חשובים יותר מתואר באוניברסיטה. אז האם תמו הימים שבהם חייבים תואר כדי למצוא עבודה או לא?

בין חברות ההיי־טק בישראל שמתגאות באופן קליטת העובדים שלהן, שאינו כרוך בנבירה בגיליון הציונים מהאוניברסיטה, אפשר למצוא את "וויקס" - פלטפורמה לבניית אתרי אינטרנט שמעסיקה כ־2,200 עובדים. סמנכ"לית משאבי האנוש של החברה, שלי מאייר, מבהירה ש"מעבר לתפקידים כמו חשב או עו"ד שחייבים השכלה פרופסיונלית, אתה לא צריך תואר כדי לעבוד בוויקס. ניסיון מעשי חשוב לנו הרבה יותר מניסיון תיאורטי, ולראות קוד שמישהו כתב זו דרך הרבה יותר טובה לעמוד על טיבו, מאשר לראות איפה הוא למד".

לא מעדיפים בעלי תואר

לדברי מאייר, אנשים מגיעים לוויקס אחרי שלמדו תחום מסוים וקיבלו תפקיד בנושא אחר. למשל, בוגר משפטים שמנהל את אחד המוצרים בלי שום השכלה פורמלית, או מתכנת שלפני שעבד שם היה בכלל די.ג'יי. "היום, מי שרוצה לתכנת לוקח קורסים עצמאיים ברשת או לומד לבד מחברים, ומניסיוני המתכנתים הטובים הרבה פעמים היו כאלה שבגיל צעיר לקחו מקלדת ולמדו תכנות בעצמם כדי להתגבר על משהו שלא עבד להם במחשב. לאור כל זה אנחנו משקיעים הרבה בראיון האישי של המועמדים במטרה להכיר את הבנאדם, ולא רק לקרוא את הכותרות לגביו, והתואר האקדמי הוא עוד כותרת כזו".

פרופ' פסיג | צילום: באדיבות אוניברסיטת בר-אילן

הגישה הזו, כאמור, גלשה גם מעבר לגבולות ההיי־טק הישראלי. בתאגיד המזון "יוניליוור", למשל, שמעסיק כ־2,000 ישראלים, אומרים שבשביל להיות מנהל המוצר של השוקולד "קליק" לדוגמה, אין צורך בתואר אקדמי. מנהלי המוצרים הם חלק מעובדי הניהול והמטה של יוניליוור, שמהווים רבע מסך כל העובדים. השאר עובדים בשרשרת האספקה של מוצרי החברה ברחבי הארץ, שם היעדר הצורך בתואר אקדמי מובהק אפילו יותר. "מי שחושב שיש לו תואר ולכן הוא מסודר בחיים - טועה", אומרת סמנכ"לית משאבי האנוש של החברה, דניאל שני. "זה נכון שלבוגרי תארים יש הרגלי למידה מובנים יותר מאשר לכאלה שלא למדו באקדמיה, ולכן האקדמיה עוזרת במידה מסוימת, אבל אי אפשר להתבסס עליה. בתרחיש שבו שני אנשים מתמודדים על אותה משרה, לאחד יש תואר ולשני לא - לא בהכרח אעדיף את זה עם התואר".

גם ב"כלל ביטוח" אומרים דברים דומים. מאיה דוד, מנהלת משאבי האנוש של החברה, שמעסיקה כ־4,000 עובדים, מסבירה שתשים יותר משקל על ניסיון תעסוקתי מאשר על התואר, "אפילו אם זה בעבודות סטודנטיאליות כמו מלצרות ושירות לקוחות". לדבריה, חלק גדול ממקצועות הביטוח נשען על הכשרות מקצועיות ולא על תארים אקדמיים, וגם קידום מתפקיד זוטר לתפקיד ניהול לא מצריך תואר ב"כלל". "מה שכן", היא מוסיפה, "היו מקרים של אנשים ששודרגו לתפקיד מנהל, ואז במהלך התפקיד רכשו השכלה או לימודי תעודה רלוונטיים שנותנים להם ערך מוסף. לכן ההמלצה שלי לצעירים היא לנסות להשתלב בעבודה בארגון כלשהו ואז, תוך כדי התקדמות שם, להחליט מה רוצים ללמוד. זה המצב האידאלי".

המגמה של הסתמכות פחותה יותר ויותר על תארים אקדמיים בקבלה לעבודה תפסה את בנק הפועלים, שמעסיק כ־9,000 איש, בעיצומו של שינוי מגמה. לפני 20־30 שנה, מספרת מנהלת משאבי האנוש של הבנק, ויקי לוי, סף הכניסה ל"פועלים" לא כלל תואר אבל החל מלפני 5־10 שנים מדיניות הבנק השתנתה ונקלטו יותר ויותר עובדים חדשים עם תארים. "היום הסוגיה הזו שוב מקבלת פנים חדשות כי כל עולם הטכנולוגיה משפיע עלינו באופן ישיר ותנאי הקבלה שלנו השתנו שוב", מסבירה לוי. "כשאנחנו מגייסים עובדים היום, התואר לא הכרחי בחלק מהתפקידים, והכי חשוב לנו הם הכישורים, הסקרנות ויכולת ניתוח המידע של המועמד, ולאו דווקא נושא ההכשרה האקדמית".

להבדיל מחברות וגופים גדולים בסקטור הפרטי, שיכולתם לשנות את מדיניות קבלת העובדים שלהם מהירה יחסית, במגזר הציבורי השינוי מתרחש לאט יותר ובזהירות. בכל זאת, בשירות המדינה - שכולל את משרדי הממשלה, יחידות הסמך שלהם ובתי החולים הממשלתיים - עובדים לא פחות מ־82 אלף איש, ול־53% מהם כיום יש תואר אקדמי כלשהו.

ד"ר איריס נחמיה מסבירה על השינוי בכל הקשור לקבלה לעבודה של עובדי מדינה: "אם בעבר היה מאוד חשוב לנו האם המועמד למד את התואר הספציפי הדרוש לדרישות המכרז - היום בכוונתנו לדרוש השכלה ספציפית רק בתפקידים פרופסיונליים. ביתר התפקידים יש חשיבות האם למדת לימודים אקדמיים כלשהם, לא משנה איזה. הסיבה היא שאנחנו מאמינים שיש מיומנויות כמו חשיבה ויכולת אנליזה שנרכשות באקדמיה, והכלים האלו הם החשובים, לא התוכן".

ההשכלה מאריכת חיים

ההחרגה של המקצועות הפרופסיונליים מהשיח מקובלת, כאמור, כמעט על כל מי שעוסק במשאבי אנוש ועיצוב שוק התעסוקה בעתיד. אבל האם תואר בראיית חשבון או עריכת דין מבטיח לאוחז בו קריירה ארוכת־טווח או מסדר לו משרה לשנים הראשונות לאחר סיום הלימודים בלבד? פרופסור דוד פסיג, ראש המגמה לתואר שני לטכנולוגיות תקשורת המידע בחינוך באוניברסיטת בר אילן, משוכנע שלא. "בעשור הקרוב מקומן של הפרופסיות עדיין חשוב יותר ממקצועות הרוחב למיניהם - מדעי החברה, רוח ואפילו מדעים מדויקים שהם מקצועות רוחב כמו ביולוגיה", הוא טוען, "אבל בעוד עשור האנשים שלמדו מקצועות פרופסיונליים יגלו שזה לא מספיק ושחסרות להם מיומנויות 'רכות' יותר. למשל, אדם שמתחיל כמהנדס תוכנה, שזו פרופסיה, לא יעשה את התפקיד הזה לעד אלא ישודרג מתישהו לתפקיד ניהולי ואז יצטרך כישורים אחרים. אם הוא היה לומד ספרות, למשל, במקביל להנדסה, זה היה נותן לו יתרון גדול בניהול כי היה לו ידע על תרבויות, הבנה מה זה דרמה ומהו סיפור. לכן, עצתי לסטודנטים צעירים שרוצים שהלימודים יסדרו להם עבודה היא ללמוד מקצוע פרופסיונלי, ולצידו ללמוד תחום נוסף ששונה לחלוטין מאותה פרופסיה. זה יקנה לסטודנט הזה מיומנויות נוספות שהוא לא חושב עליהן כרגע אבל יהיו חשובות בעשור השני והשלישי לקריירה שלו".

ומה לגבי לימודים של מקצועות הרוחב שמקנים אולי ידע אבל לא מספקים עבודה?

"לרכישה של השכלה רחבה יש יתרונות רבים. היא מוסיפה ארבע־חמש שנים לתוחלת החיים לפי מספר מחקרים ומחברת אותך לאנשים אחרים עם השכלה רחבה ונותנת לך הזדמנויות קרייריסטיות. השכלה רחבה עוזרת גם במציאת זוגיות כי היא מקנה לאדם ידע בתחומים שונים ויכולת להתחבר לבני או בנות זוג מגוונים. כלומר, יש פה תמורה שאינה ישירה אבל בהחלט קיימת. לפי מחקרים, תואר ראשון מתחומי ההשכלה הרחבה שאינם פרופסיה נותן לך בערך 5% תמורה כספית מסך ההשקעה בכל שנה בחייך, אבל את המיומנויות הבאמת חשובות אדם רוכש אם הוא עושה תואר שני בנושא שאינו פרופסיונלי שכולל תיזה. זה מתרגל את המוח לא רק בקליטה של מידע אלא גם בפעולת המחקר, מיומנות מדהימה שעוזרת לאדם בכל כך הרבה תחומים שבהם יבחר לעסוק בקריירה שלו".

ומה לגבי הילד בן ה־11 של טג אדלר מפייסבוק? האם, בהנחה שבגיל 18 הוא אכן יהפוך לגאון התכנות שאביו מתכנן שיהיה, יש טעם בכלל שישקיע זמן בלימודים אקדמיים? "אני בהחלט אמליץ לו ללמוד באוניברסיטה", מבהיר אדלר.

למה בעצם?

"תואר אקדמי אולי לא נותן לך עבודה אבל הוא מקנה כישורי חיים. בשנתיים הראשונות של התואר הראשון שלי בכלל לא למדתי דברים מקצועיים אלא רק כישורי חיים וידע כללי. יש גם את עניין הקשרים, ותואר שני במנהל עסקים, למשל, קונה לך קשרים לא פחות מכישורים".