יותר גרוע ממכות
אלימות רגשית והתעללות נפשית עלולות להיות קשות ומסוכנות לא פחות מאשר אלימות פיזית, והטיפול בהן מורכב ורגיש הרבה יותר • נשים שחוו את הסיוט והמטפלות המסורות שהצילו את חייהן מספרות על הטראומה החמקמקה ועל הדרכים להתגבר עליה ולגלות את עצמך מחדש
"בגיל 25 היה לי בן זוג שמערכת היחסים בינינו החלה על בסיס של שליט ונשלטת", מספרת קרול. "ממש בתחילת הקשר הוא התחיל לחקור אותי - כמה בני זוג היו לי לפניו, עם איזה גברים יצאתי. מסביר לי שמבחינתו אישה טובה ומסורה צריכה להיות בבית. הוא שאל שאלות ואני הרגשתי שאני כילדה טובה חייבת לספר. הייתי נערה צעירה, תמימה ומאוד מושפעת. מרגע שידע עליי הכל הוא ידע איפה נקודות התורפה שלי והשתמש בהן. בכל פעם שמשהו לא התנהל כמו שרצה היה מזכיר לי בדיוק מי אני. הרגשתי קטנה, מושפלת, נשלטת ומאוד לא בסדר. נגררתי לתוך קשר לא בריא והוא מאוד נהנה מזה. הוא ידע איך לרמוס אותי. הוא עשה ממני סמרטוט. פגע בי במקומות הכי אינטימיים שלי, הכי נשיים ורגישים, שדווקא צריכים תמיכה וחיזוק. ההתעללות הנפשית הפכה לחלק מהשגרה. הייתי במקום כל כך נמוך שנגררתי לזה, לא ראיתי בזה משהו כל כך נורא, זה התאים לאמונות שהיו לי על עצמי בתת־המודע".
היא עזבה את בן הזוג והמשיכה למערכת היחסים הבאה. "אבל ברגע שיש קודים שמנהלים אותך מבפנים, את ממשיכה למשוך את אותו סוג גברים. משכתי גבר אחד שהיה ברמה סוציו־אקונומית הרבה יותר גבוהה, חכם, משכיל, בעל עסק, עם משפחה טובה. גם איתו זה החמיר. זה לא הגיע לאלימות פיזית, אבל היו איומים שבאו לידי ביטוי בהתנהגות, בשקט, במבט הקר והמפחיד, במניפולציות הרגשיות. הוא ידע לגעת לי בלב, בנקודות החלשות ביותר. מאז לא נכנסתי לקשר רציני. זה הותיר בי חותם חזק מאוד. בכל קשר שהתחיל קפאתי. לא יכולתי להתקדם. עד שהגעתי לטיפול אצל אריאן לב".
לב יודעת לטפל בנשים שעברו התעללות רגשית ומבינה שלעיתים היא קשה לא פחות מהתעללות פיזית. אל התובנות שלה והשיטה שפיתחה, שבבסיסה טיפול בתת־מודע, הגיעה מניסיונה האישי. "משכתי לחיים שלי גברים חזקים מאוד, אבל באופן שיטתי הם תמיד היו מקניטים אותי ונותנים לי להרגיש שאני לא שווה. היו מחזקים את האשמה, זה הדפוס החזק ביותר. נשים מקבלות את זה כי גם כך בתת־המודע נשים מתוכנתות להרגיש אשמות".
ב־2005 היא הקימה את בית אריאן לב בתל־אביב ובהמשך פתחה סניפים נוספים ברחבי הארץ, הכשירה עשרות מטפלים ומטפלות בשיטה שלה, שעליה היא מתראיינת ברחבי העולם. "הרבה נשים מתחנכות על האמונה שאישה חייבת גבר", היא אומרת. "את שומעת גם נשים מאוד מצליחות, שאומרות כשאין להן בן זוג 'אין לי גב'. מה זאת אומרת אין לך גב? הגב שלך הוא גב. ההתעללות הרגשית מגיעה קודם כל ממקום נמוך של בן הזוג ואת הופכת להיות כמו אישה מוכה. את מפחדת שהוא יגיד משהו, מפחדת שתהיה התפוצצות, למרות שזה לא פיזי. המשותף לאישה מוכה ולאישה שסופגת התעללות רגשית ‑ שהיא חושבת שהיא אשמה. זה חלק מהחינוך הנשי. נשים לוקחות על עצמן הכל".
במה מתבטאת ההתעללות?
"גבר שמתעלל רגשית יכול להרחיק אותך מהחברים שלך בדרך מאוד מניפולטיבית, כשאת כמעט לא שמה לב שזה קורה לך. בהדרגה את מגיעה למקום שאת מאבדת את עצמך לגמרי. כשאת מקבלת מכה את יודעת שכואב לך, כשאת עוברת התעללות רגשית לוקח זמן להבין מה קורה לך. זה יושב על התניה בתת־מודע ‑ אישה שווה מחיקה. את מוחקת את עצמך בעצמך. יש איזה קונצנזוס בתת־מודע הקולקטיבי של כולנו שאישה זה המין החלש. כל עוד ההתניה הזאת שולטת במוח, נשים תמיד יישארו במקום של חסימה".
איך יוצאים מזה?
"חשוב קודם כל לשים לב מה קורה לך בתוך מערכת זוגית. היא אמורה להגדיל אותך. את אמורה לפרוח. תשימי לב אם את נמצאת במערכת זוגית שמקטינה אותך. אם את נמצאת במערכת של התעללות רגשית, את יכולה לשחרר את הקודים האלה ולהבין מבפנים כמה את חזקה. לעשות תיקון".
קרול גילתה את שיטת אריאן לב בחיפוש פשוט ברשת. "השיטה נשמעה לי כל כך לוגית והגיונית. התחלתי דרך האינטרנט לשחרר התניות חסומות בתת־המודע, שחוסמות אותנו מלהתקדם. לא רציתי להעביר לילדים שלי את מה שאני מרגישה. לכן ממש בער לי לעבור את הטיפול".
כיום היא עצמה הפכה למטפלת בשיטה. "אם בעבר הרגשתי שאני צריכה גבר שיתמוך בי, שיגיד לי מה נכון ומה לא נכון, הייתי צריכה גבר להישען עליו, היום אני לא צריכה. היום יש לי ביטחון ועוצמה. אני בקשר זוגי, יש לי תקשורת טובה איתו, חיבור, הקשבה, כבוד, אני זורמת ומקשיבה לעצמי, אני מכבדת את עצמי. אני יכולה לראות נשים שנמצאות במקום שבו הייתי ולהסתכל עליהן בחמלה. אני לא יכולה להתחבר למקום של אומללות ומסכנות, אבל אני יכולה להגיד להן שיש מה לעשות. את יכולה לקחת את עצמך בידיים, לתקן את עצמך מבפנים ולהשתחרר מהמקומות האלה. אפשר לחיות אחרת, אנחנו לא חייבות לחיות במקום של קורבן".
טרור רגשי
רבקה נוימן, עובדת סוציאלית ומנהלת האגף לקידום מעמד האישה בוויצו ישראל, נתקלת במקרים רבים של התעללות רגשית. "אלימות נפשית היא התעללות לכל דבר", היא אומרת. "היא משפיעה על החלקים הרגשיים אבל גם על הקוגניטיביים שלנו. היא חמקמקה, לא רק לאישה שחווה אותה אלא גם לסביבה. גם המשטרה, העובדים הסוציאליים והמטפלים, כולם יודעים שהיא קיימת, אבל לא נותנים לה את המקום הראוי. נשים שסובלות מהתעללות רגשית סובלות מאותם סימפטומים של נשים שסובלות מאלימות פיזית או מינית. פוסט־טראומה, דיכאון ורצון למות. הרגשה שהן מאבדות את השפיות. הגבר המתעלל רגשית מטריף עליהן את דעתן. זה בא לידי ביטוי באיומים שהוא מפעיל, בסחטנות הרגשית".
נשים תחת טרור רגשי חיות עם אדם שמותיר להן מרווח פעולה צר, שמגדיר להן את ההתנהגויות. יש כללים ברורים של מותר ואסור, עד למצב שבו הן לא מצליחות לחשוב לבד. "זה מזכיר במידה מסוימת כת", מסבירה נוימן. "מישהו מוחק אותך בצורה מאוד מתוחכמת ובהדרגה הנשים האלה מצטמצמות, עד שבסופו של דבר, בחיי היומיום יש גורם אחד בבית שמקבל את ההחלטות הכלכליות, החינוכיות, שמאפשר או לא מאפשר קשר עם אנשים אחרים, עם חברי ילדות, שכנים וקולגות. הוא מחליט אם האישה תצא או לא תצא לעבודה. הרבה פעמים מחוברת לאלימות הנפשית גם אלימות כלכלית".
איך זה עובד?
"הטכניקות הן אותן טכניקות. ההון של המשפחה יושב אצלו. הוא כן או לא מרשה לה לעשות פעולות פשוטות כמו רכישה במכולת. הוא יכול להגיד לה, 'את טיפשה, את לא יודעת להתנהל עם כסף'. היו אצלי נשים שבן הזוג לא היה מרים עליהן יד, אבל הוא לא איפשר להן לקנות טיטולים או מטרנה והן נשארו עם חרדה איומה של מה יהיה מחר, והיא מוצאת את עצמה מחתלת את הילד בסמרטוטים. הוא יכול לשקר לה, לנעול אותה בבית ולא לאפשר לה להגיע לעבודה. היא תחפש את המפתחות והם לא יהיו. כשהוא יחזור הוא יתלה אותם במקום ויגרום לה להרגיש שבוחן המציאות שלה התערער, שהיא לא יודעת מה באמת קרה. זאת התעללות שעלולה לגרום לאישה לאבד את העבודה שלה. כך היא תהיה תלויה בו כלכלית. הוא יבודד אותה. אבל האלימות הזאת כל כך מתוחכמת, שגם לנשים עצמן קשה לשים עליה את האצבע. הרבה נשים כאלה אומרות לי, 'בסדר, אבל אני לא אישה מוכה'".
אחת מהנשים שבהן נוימן טיפלה, הגיעה למקלט של ויצו למרות שבעלה מעולם לא הרים עליה יד ועל אף שלא הייתה בטוחה שהיא בסכנה. "זאת אישה שבבוקר הבעל התקין וו בתקרה, חיבר אליו חבל תלייה ואמר לה 'היום את תולה את עצמך. אם את לא עושה את זה עד שאני חוזר הביתה ‑ אני עושה את זה, אבל אני מעדיף לא ללכלך את הידיים. אותה אישה הגיעה למשטרה נורא מבולבלת. אמרה, 'אני אישה משכילה, עובדת, המצב הכלכלי מעולה. הוא כן בודד אותי וצימצם אותי, אבל אני מספיק חזקה. הוא לא הכה אותי. אבל היום הוא הודיע לי שאני צריכה לתלות את עצמי בסלון'. למזלנו השוטרים לקחו אותה ברצינות. בעודה במקלט הבעל שלה תלה את עצמו".
יש עוד מקרים כאלה?
"אחד הגברים אמר לאשתו, 'את רואה את הסכין מתחת לכרית? אני מחכה שתירדמי ואני שוחט אותך'. כל הלילה היא נשארה ערה ולא הצליחה להירדם. בבוקר הוא אמר לה 'סתם, נו'. לילה אחר הוא אמר לה, 'את רואה את הכרית הזאת? אני חונק אותך כשאת ישנה'. כך הוא הטריף אותה. היא חיה באיום קיומי נורא גדול, בחרדה שמחלחלת".
מה עושים?
"בראש ובראשונה פונים לגורם טיפולי מקצועי שישקף להן איפה הן נמצאות. הטיפול הוא כמו אנטיביוטיקה מול הזיהום שהן חוו. רק אחרי זה הן תהיינה מסוגלות באמת לחשוב מה הן רוצות. יש 119 מרכזים למניעת אלימות במשפחה שניתן להגיע אליהם לטיפול באופן מסובסד מטעם המדינה, דרך הרשות המקומית".
מילים הורגות
כלת פרס ישראל, רות רזניק, יו"ר עמותת "לא לאלימות נגד נשים", נמצאת כבר 40 שנים בקשר הדוק עם נשים שהן קורבנות לאלימות. "אישה שסובלת מאלימות רגשית מרגישה מרוסקת. מילים הורגות", היא אומרת. "כשרק התחלתי לעבוד איתן הייתי מדברת איתן בעיקר על הדברים הפיזיים. על מכות, על אונס. והן אמרו לי, 'את תמיד מדברת איתנו על אלימות פיזית, אבל האלימות הנפשית היא הרבה יותר קשה'. אני הסתכלתי עליהן מופתעת. 'מאלימות פיזית אתן יכולות למות', אמרתי להן. והן ענו 'נכון, אבל כשמישהו נותן לי בוקס בפנים ואפילו שובר לי את השיניים, הכאב חולף. העלבונות, ההשפלות - כשהוא לוקח חמישים שקלים וזורק עליי אחרי יחסי מין ואומר לי "את יותר גרועה מזונה", או לקחת את כל האוכל שבישלתי לחג ולזרוק אותו לעיני הילדים, להגיד שהאוכל שלי מורעל, זה נחרת בנשמה'".
מה עובר עליהן בעצם?
"הן סופגות איומים בלתי פוסקים. חושדים בהן כל הזמן. את תולה כביסה ‑ את עושה עיניים לשכן. מתקשרות אליי נשים במעמד בכיר, גם מסביון והרצליה פיתוח. הבעל מדכא ומשפיל ואחר כך מפצה וקונה תכשיט או נוסע איתן לחו"ל. הגיעה אלינו אישה שבעלה לא הכה אותה. יום אחד הוא פשוט העמיד אותה וירה מימינה ומשמאלה. היא התעלפה. במערכות יחסים כאלה גם המין הופך להיות סיוט. הוא הופך לנשק. אלה דברים נורא קשים שחשוב לדבר עליהם".
מעיין (שם בדוי) הייתה נשואה עשר שנים לגבר שמאוד אהבה, הביאה איתו לעולם שלושה ילדים והקימה עימו עסק משותף, אבל משהו לא הרגיש לה נכון. "הייתי במקום שאיבדתי את הקול שלי", היא אומרת. "איבדתי את הקשב לעצמי. לא הבנתי מה קורה. לקח לי המון זמן להעז לראות שהקשר שאני נמצאת בו לא בריא. בכל דבר הייתי אשמה. זאת הפכה להיות מנטרה שהאמנתי בה. התעללות רגשית היא כל כך מטושטשת. את מגיעה למצב שאת מקטינה את עצמך. נזהרת. תפסתי את עצמי כאישה חזקה, עוצמתית, אקטיביסטית. לקח לי זמן לראות שאני איפשרתי לו להקטין אותי. הגעתי למקום שאני מבטלת את עצמי בעצמי. היו לנו ריבים שהגיעו משום מקום. היו לו התפרצויות, מצבי רוח משתנים, אני מאוד נחלשתי מזה והוא היה מתעצם".
איך את מסבירה את זה?
"התעללות רגשית היא מתוחכמת. זה לא חייב להיות מילים קשות מפורשות. זאת מניפולציה שגורמת לך להרגיש שכל מילה שאת אומרת היא לא במקום ועדיף שתשתקי. כלפי חוץ הוא היה מדהים. בבית היה חושך גדול. הייתה גם תלות כלכלית. היינו צריכים לפרק את העסק. זה היה מאוד קשה להיפרד, אבל הרגשתי שכל מה שיש לי לא שווה אם אין לי אותי. הבנתי שהילדים שלי צריכים אמא שמחוברת לעצמה מבלי לפחד שכל שנייה מישהו יכעס עליה. כששיחררתי את המקומות האלה מבפנים, היה לי הרבה יותר קל להיפרד ולהתחיל להגשים את עצמי ואת האימהות שלי". •
קו החירום של עמותת ל.א. לאלימות נגד נשים: 1־800־353־300 (פעיל 24 שעות ביממה)
קו החירום של ויצו ישראל: 03-6923791
בית אריאן לב: 03-6189091
לפנייה לכתב/ת 
