ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    הרובע היהודי של קורדובה (חודרייה). רחובות עם שמות עבריים
    מסלול • 02.08.2018
    בין סייסטה לפייסטה
    איפה עוד אפשר לשלב חופשת בטן־גב על חוף הים, ביקור ברחוב הולדתו של הרמב"ם, סיור באחד מאתרי הצילום של משחקי הכס וריקוד פלמנקו סוער? | ענבל רכטמן־שלו גילתה את אנדלוסיה, הפנינה של דרום ספרד
    ענבל רכטמן-שלו

    תארו לעצמכם שבאמצע יום העבודה הייתם יכולים לעזוב הכל, לחזור הביתה ולנוח כמה שעות טובות. בישראל קוראים לזה שנת צהריים, בגרמנית מכנים זאת "שלאף־שטונדה", ובספרד זוהי הסייסטה המפורסמת. הנמנום הספרדי הזה בהחלט נראה בעין ישראלית כמוגזם ביותר, אבל שלא תטעו: מיד לאחר הסייסטה מגיעה הפייסטה (מסיבה, קרנבל). ריקודים עד אור הבוקר, ברים המגישים טאפסים, ובירה צוננת היישר מהחבית.

     

    חבל אנדלוסיה שבדרום ספרד הוא השילוב המופלא שבין הסייסטה לפייסטה. יעד שקט וקסום אך גם צבעוני ותוסס במיוחד. לכל מי שכבר התאהב בתרבות הספרדית, אבל מחפש לברוח מעט מהערים הגדולות והתיירותיות עד מחנק כמו ברצלונה ומדריד, ימצא את חבל הארץ הדרומי הזה כמקום המושלם לחופשה.

     

    תיירים רבים מגיעים לכאן כדי לנפוש ברצועת חופי קוסטה דל סול (חוף השמש). אך אנדלוסיה היא הרבה מעבר לרצועת חופים מוזהבת. אנדלוסיה פותחת צוהר לתרבות הספרדית במלוא תפארתה. שם נולד ריקוד הפלמנקו הקצבי והחושני, שם ממוקמות זירות מלחמות הפרים הידועות לשמצה, שם צמחו אמנים דגולים כמו פיקאסו, ושם גם התפתחה קהילה יהודית מפוארת שגורשה באכזריות, אך גם היום ניתן להתחקות אחריה.

     

    אז איך מתחילים?

     

    מבצר אלקסר בסביליה. אתר צילום וגנים מטופחים
    מבצר אלקסר בסביליה. אתר צילום וגנים מטופחים

     

     

    בבית של פיקאסו

     

    נקודת פתיחה נוחה לטיול באזור זה היא בעיר הנמל מאלגה. במרחק של כחמש וחצי שעות של טיסה ישירה מתל־אביב נמצאת העיר השישית בגודלה בספרד. במאלגה תוכלו ליהנות ממזג האוויר המושלם, בטח בהשוואה ליתר הערים באזור, שבהן תצטרכו להצטייד לא רק במניפות המסורתיות אלא גם במזגן זמין רוב שעות היום הלוהט. אך לא במאלגה: בזכות ההרים הגבוהים המקיפים את העיר תזכו למשבי רוח קרירים שיעשו לכם חשק לפרוס שמיכה על הדשא ולשקוע בספר טוב.

     

    גולת הכותרת במאלגה הוא הנמל, השופע מסעדות ודוכני רחוב. כמובן שגם תוכלו לעסוק שם בספורט האהוב על רבים מאיתנו — בטן־גב. כדאי לבקר גם בשוק המקומי, השוכן במבנה היסטורי משוחזר. ירקות ופירות טריים מסודרים כמו חיילים, גבינות, בשרים וגם שרצים למיניהם יישירו אליכם מבט מבעד לוויטרינות הזכוכית. בקיצור, חגיגה לעיניים. אם השכרתם דירה עם מטבח, השוק הזה בהחלט צריך להיות היעד הראשון שלכם בעיר.

     

    לחובבי האמנות, במאלגה שוכן מוזיאון פיקאסו המציג בשתי קומותיו יותר מ־200 יצירות של האמן מכל התקופות. אם תרצו לחוות עוד קצת מחייו של הצייר חובב הנשים, תוכלו לבקר בבית הולדתו שבכיכר מרסד. במסעדת Acompaña María Piedrola, שנמצאת באחד המקומות היפים בעיר, תוכלו לאכול ארוחת צהריים מצוינת ולטעום ממגוון האוכל הספרדי המסורתי.

     

    מתחם אלהמברה גרנדה. להפליג בדמיון
    מתחם אלהמברה גרנדה. להפליג בדמיון

     

     

     

    לא סובלים בסביליה

     

    אחרי שתפסתם קצת צבע על החוף, מומלץ להשכיר רכב ולצאת לעבר העיר סביליה בנסיעה שאורכה שעתיים לערך. הכביש עובר בעמק רחב ידיים השופע בשדות חמניות ובמטעי זיתים. בדרך תוכלו לצפות בלגונה מלוחה שבה מקננות ציפורי הפלמינגו המאכילות את גוזליהן בשרימפס.

     

    סביליה היא בירת אנדלוסיה והעיר הרביעית בגודלה בספרד. בתקופת תור הזהב נשלטה על ידי המוסלמים ולאחר מכן על ידי הנוצרים. אלה וגם אלה הותירו את חותמם בארכיטקטורה המקומית המשלבת עיטורים ערביים לצד בנייה בסגנון אירופה הקלאסית, מה שמקנה לעיר את יופייה הייחודי.

     

    פסל הרמב"ם בקורדובה. ברח מהעיר בגיל 13
    פסל הרמב"ם בקורדובה. ברח מהעיר בגיל 13

     

     

    התענוג הצרוף בסביליה הוא לשוטט בין הסמטאות, לשבת בבתי הקפה ולספוג את ניחוחות העיר. בשביל מי שחפץ בשופינג, סביליה היא המקום המושלם, עם שפע חנויות מקומיות ומותגים בינלאומיים. חובבי (ובעיקר חובבות) הנעליים יתקשו לעמוד בפיתוי.

     

    אחד האתרים המרשימים ביותר בעיר הוא מבצר אלקסר (Alcázar), ארמון מרהיב שנבנה במאה ה־13. מי שייקח סיור מודרך במקום יזכה להסברים ההיסטוריים, אך הפרט העסיסי ביותר הוא שהמבצר שימש כאתר צילום בעונה החמישית של "משחקי הכס". אלקסר כיכב בסדרה כארמון המלכותי של דורן, ובו התחוללו כמה מסצנות הזוועה הגדולות ביותר. קטעים מהעונה השישית צולמו גם הן בגנים המרשימים של הארמון.

     

    גם פלאסה דה־אספניה, כיכר בצורת חצי עיגול שבחלקה הקדמי תעלת מים רחבת ידיים, עשויה להיראות לכם מוכרת, והפעם מהמסך הגדול: מתברר שהיא שימשה כאחד מאתרי הצילום של הסרט "מלחמת הכוכבים 2". הרומנטיקנים שבינינו יכולים לשכור סירה ולשוט לאורך התעלה, או לטייל בגני פארק מריה לואיסה המקיפים את הכיכר.

     

    קורדובה פינת טבריה

     

    מאלגה. לא רק רצועת חופים מוזהבת
    מאלגה. לא רק רצועת חופים מוזהבת

     

     

    עם שקיות עמוסות בקניות ממשיכים לעיירה הציורית קורדובה שבמרכזו של חבל אנדלוסיה. לקורדובה ניתן להגיע גם באמצעות רכבת, שעולה כ־15 יורו לכיוון במחלקה שנייה אבל תטיס אתכם במהירות של 300 קמ"ש אל היעד.

     

    בשנת 748 לספירה נבנה בעיר מסגד המסקיטה Mosque–Cathedral — הנחשב למסגד הגדול ביותר באירופה ונועד בשעתו להיות המסגד השני בגודלו בעולם אחרי מכה. בנייתו נמשכה למעלה מ־300 שנה, וכל שליט מוסלמי הרחיב אותו והוסיף לו עושר ופאר.

     

    לאורך הסיור בעיר תוכלו לראות כיצד שלוש הדתות המונותאיסטיות – יהדות, נצרות ואיסלאם – משתלבות בה בצורה הרמונית. במרחק של כמה דקות הליכה מהמסגד משתרע הרובע היהודי, החודרייה (Judería). בעבר הייתה בעיר קהילה מפוארת ופעלו בה מאות חכמים, הוגי דעות, אנשי מדע, תורה ורוח. אולם מאז גירוש ספרד התרוקנה קורדובה לחלוטין מיהודים. למרות זאת, גם היום ניתן למצוא בה שרידים לחיי הקהילה התוססים. אם, למשל, תשפילו מבט אל מרצפות האבן, תוכלו לזהות אחת לכמה מטרים אותיות עברית מוזהבות עם הכיתוב "ספרד", ובשכונה היהודית תיתקלו בשמות עבריים של רחובות וכיכרות כמו כיכר יהודה הלוי, על שם המשורר שחי בספרד בימי הביניים.

     

    אבל גולת הכותרת של קורדובה היהודית נמצאת בכיכר טבריה, שם ניצב פסל לא גדול של אדם מזוקן יושב ובידו ספר. זהו רבי משה בן־מימון, הלא הוא הרמב"ם, מגדולי הפילוסופים של ימי הביניים, שנולד בקורדובה ונאלץ לברוח מהעיר כשהיה בן 13 בלבד. משפחתו נדדה ולבסוף השתקעה במצרים. על פי המסורת הוא נקבר בטבריה, ומכאן שמה של הכיכר. סמוך לכיכר נמצא גם בית כנסת יהודי עתיק מהמאה ה־14, שכבר אינו פעיל, ויש הטוענים שהרמב"ם עצמו התפלל שם.

     

    שוק האוכל במאלגה. המון חמון
    שוק האוכל במאלגה. המון חמון

     

     

    סמטאותיו המפותלות של הרובע היהודי עוצרות נשימה. הבתים הצבועים בלבן והמעוטרים באדניות ובעציצים פורחים, רעש המזרקות הנשמע מכל עבר וריחות היסמין והקפה יגרמו לכם לרצות ללכת כאן לאיבוד. האזור משופע בחנויות מזכרות שבהן תוכלו לרכוש כלי קרמיקה ומוצרי עור. להשלמת החוויה האותנטית ממומלץ לאכול קוסקוס בחצר של מסעדה מרוקאית בשם "מזל" (Casa Mazal), שנמצאת גם היא ברובע היהודי. מנת קוסקוס עם עוף בפירות הדר עולה 15 יורו.

     

    מי שאינו חובב דגים ופירות ים, יתקשה אולי להתחבר למטבח הספרדי. למרות זאת, האוכל האנדלוסי המקומי הוא בהחלט סיבה למסיבה. כמעט כל ארוחה נפתחת עם גספצ'ו (מרק עגבניות קר), שצריך להתרגל לטעם שלו, אך הוא בהחלט מרענן וייחודי. בשרים ונקניקים יחכו לכם בכל פינה, ובכל מסעדה ואפילו פאב מוצג לראווה החמון – שוקי חזיר מיובשות שמשתלשלות מהתקרה. יש כאלה שמתענגים על הטעם ואחרים מעדיפים לתפוס מרחק – גם בגלל הריח. שמן הזית ממטעי האזור מהווה מרכיב יסוד ברבים מהמאכלים — אפילו בקינוחים. וכמובן, איך אפשר בלי הטאפסים הקטנים המלווים ביין ובבירה הזורמים כמו מים.

     

     

    ריקוד מושחת

     

    לקורדובה אפשר להקדיש יום בודד ומשם ניתן להמשיך לעיר גרנדה, השוכנת למרגלות רכס הסיירה נוואדה שפסגותיו המושלגות מתנוססות עד לגובה של 3,000 מטר.

     

    קורדובה היא בראש ובראשונה ארמון אלהמברה וגניו. זהו מתחם של ארמונות, גנים ומבצרים שנבנה על ידי סולטנים משושלת נאצר במאה ה־13 וה־14 בראש גבעה המשקיפה על העיר כולה. אלהמברה הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. הכניסה מוגבלת ל־7,000 תיירים ביום, ולכן יש להזמין כרטיסים מראש, וכמה שיותר מוקדם, משום שהם נחטפים כמו לחמניות חמות (מחיר כרטיס למבוגר כ־14 יורו).

     

    מתחם אלהמברה מורכב משלושה חלקים עיקריים: הארמון המלכותי קאסה ריאל, גני חנרליפה, ומבצר אלקסבה. במרחבים האינסופיים של האתר אפשר לספוג את הפאר המוסלמי, וכשתטיילו בגנים המרשימים תוכלו להפליג בדמיון ולהרגיש שהגעתם לגן עדן של ממש. המקום כולו בנוי על עקרון הסימטריה, וזו אולי הסיבה לכך שהכל נראה כה מוקפד ומושלם.

     

    לאחר ביקור במחוזות העבר מומלץ לטייל ברחבי העיר העתיקה השופעת נגני רחוב, בתי קפה ודוכני פרחים. בערב אל תוותרו והעפילו לגבעת סקרמונטה הצופה אל אלהמברה. הקסם האמיתי מתרחש עם רדת החשיכה, כשבתי הקפה ומועדוני הצוענים שעל הגבעה פותחים את שעריהם ומזמינים את העוברים והשבים למופעי פלמנקו סוערים.

     

    הפלמנקו, שצמח במחוזות אנדלוסיה במאה ה־18, הוא לא עוד ריקוד. זהו ריקוד חושני, עוצמתי, מלא ברגשות ובעיקר מהפנט. גם מי שלא חובב ריקודים ימצא את עצמו נסחף עם קצב העקבים הרוקעים בחוזקה על רצפת העץ. פניהם המיוסרים של הרקדנים והרקדניות מעבירים לקהל מסרים סותרים של עצב ושמחה. סחרור השמלות הססגוניות, מחיאות הכפיים, המוזיקה הקצבית וקריאות ה"אולה" יכניסו אתכם לאווירה הספרדית יותר מכל דבר אחר. רצוי להזמין מראש כרטיסים להופעה. מועדון פלמנקו מומלץ במיוחד הוא Cuevas Los Tarantos, הנמצא בתוך מערה.

     

    ובתום כל זה, נחזור לסייסטה כדי לשבור את הסטיגמה הידועה לשמצה. בניגוד למה שרבים יודעים על הסייסטה, לא מדובר בשנת מלכים. במקור היא נועדה לביצוע מטלות שונות בבית כגון ניקיונות, בישולים והכנות לשעות הערב. ואיך יודעים הספרדים מתי נגמרת ההפוגה? המסורת טוענת כי לאחר סידורי הבית יש להתרווח על כורסת הסלון עם כפית בין אצבעות הידיים. אם הכפית מחליקה או נופלת בגלל חוסר ערנות, זה סימן שצריך לקום ולחזור לעבודה.

     

    הכתבת היתה אורחת חברת סאן דור

     

     


    פרסום ראשון: 02.08.18 , 19:37