מלכתחילה, תמוה ש"אולפן שישי" הקדישה כתבת מגזין לדוברת המשטרה, ניצב־משנה מירב לפידות. דוברוּת היא לעולם לא המהות, רק הקליפה שעוטפת אותה. השכפ"ץ של הכוח ולא הכוח עצמו. המטרה היא לחדור ולחורר את דף המסרים, לא להפוך אותו לדמות הראשית.
אולם ב"אולפן שישי" התמסרו לגלוריפיקציה המדכדכת ממילא של תחום הייעוץ התקשורתי – ע"ע רני רהב בסקטור הפרטי ודובר צה"ל במגזר הציבורי – והעניקו ללפידות את 15 הדקות (פשוטו כמשמעו) שלה. "ליווינו אותה בחודשים האחרונים", סיפר הכתב עידו סולומון. ציון הזמן הינו כלי להצדקת הזרקור על אישיות שמרבה להופיע. הציפייה, אם כך, היא למסמך שיחשוף את אחורי הקלעים של עבודתה ויעמת אותה עם אירועי מפתח, שהושפעו ישירות ממלאכת הדברור.
אלא שהכתבה לא התקרבה לגירוד פני השטח של האזורים הללו. כל אותם "חודשים" שבהם סולומון התלווה ללפידות הסתכמו בכמה סיטואציות דלות ומוחמצות, ודיאלוג נרפה סביב אי־דיוקים ודברים שאמרה על פוליטיקאים. כמובן שנמצא די והותר מקום לסיפורה האישי, כאילו שבביוגרפיה שלה מתחבאת איזו דרמה חריגה שמסבירה התעלמות מצמתים קריטיים בכהונתה.
כך, במהלך רבע שעה של טלוויזיה, אפילו לא הוזכרו הפארסה באום אל־חיראן, פרשת רוני ריטמן והמתקפה החריפה על המתלוננת צ' (קצינה במשטרה, למי ששכח), וגם לא הראיון של המפכ"ל ל"עובדה", שהקים עליו מהומת אלוהים. כל אלו – וזו רשימה שהמילה "חלקית" קטנה עליה – אינם עוד סערות משטרתיות אלא כאלה שהדברור מגלם אצלן תפקיד מרכזי. אם יש עילה סבירה לראיין את לפידות ממושכות, שם קבור הכלב.
לסולומון, כך נראה, היו עניינים דחופים יותר, כמו לשאול את לפידות אם עברה כדתייה מסייע לה עם מפכ"ל חובש כיפה. הצופים בהחלט יכולים לשמוח מהתשובה, לפיה "יש חיבוריות בעולם התוכן". נורא דאגנו וכעת אפשר להירגע. "נראה שהמפכ"ל, איך אני אגיד את זה, נזהר בכבודך, שלא לומר מפחד בעצמו", אומר לה סולומון. זה מצחיק, כי הדינמיקה בין הכתב למרואיינת משאירה בדיוק את אותו רושם.
"המשטרה נראית אחרת בעיני הציבור", קבעה לפידות. "היום הציבור, אני חושבת, יודע שיש משטרה שאפשר לסמוך עליה". סולומון לא מתווכח, למרות שישנם מספיק נתונים שמעידים אחרת. זאת, לצד סקרים המצביעים על כך שהקמפיין של ראש הממשלה וחסידיו נגד המשטרה קנה אחיזה אצל גרעין לא מבוטל של ישראלים. לא מן הנמנע שלאסטרטגיה התקשורתית של לפידות יש חלק במצב העגום. מצד שני, אחרי כזו כתבה מלטפת, ניתן להכריז שלפחות תרגיל יחצני אחד הצליח לה.
בקטנה: אלי טביב הגיע ל"אופירה וברקוביץ'" לראיון שגרם למושג "מגרש ביתי" להחוויר. אלא שלמרות שבירת השתיקה אצל המקורבת אופירה אסייג, הבעלים של בית"ר ירושלים לא חידש הרבה: מופעי ההתקרבנות שלו הם ממילא חלק מהריטואלים של הכדורגל הישראלי. אלו רק השמות והקבוצות שמשתנים. אם כן למה בכל זאת להתעכב על האירוע? כי מי שאוהב כדורגל וצפה בראיון לא יכול היה שלא לשמוע צליל חזק וצורם: קולה של החבטה על קרקע המציאות הישראלית אחרי המונדיאל.
