פחות מיממה לאחר שייצגה את בני הדור הצעיר הדרוזי בכיכר רבין וכבשה בנאומה את הלבבות, ליוותה אמש סביל חטאר (23) מכפר ירכא את חברתה הטובה כשושבינה — וזכתה לתגובות מרגשות רבות על הופעתה בעצרת.

סביל היא הבת הבכורה מבין ארבעה אחים ואחיות. אביה, סמיר, הוא איש עסקים בתחום המזון והנדל"ן ואמה, ג'יהאן, "מגדלת באהבה וחום את ילדיה", מספרת סביל. היא בוגרת בית הספר התיכון למדעים ולמנהיגות בכפר ובוגרת לימודי תואר ראשון בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה ולימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל־אביב.

סביל נואמת בהפגנה שלשום

היא מספרת שתמיד חשה רצון להוות דוגמה כשווה בין שווים במדינה דמוקרטית, כמתנדבת במרכז הנעורים בכפר, כמנחת קבוצות וכמדריכת בני הנוער, וכמטיפה לשוויון חברתי בעמותת קרן רש"י, שם היא עובדת.

סביל מגדירה עצמה כ"אזרחית סוג א'־א'", וכבר חולמת בגדול ומתכוונת לשמש בבוא העת כחברת כנסת או בעמדת כוח אחרת, שבה תוכל לחולל שינוי ולקדם שוויון. היא מתגוררת בתל־אביב וזוכה לתמיכה גדולה מהוריה, שבאו לראות אותה נואמת בכיכר. "לא צריך כיום לדרג בעולם בני אדם ולסווג אותם, כי זאת גזענות לשמה. אני אמנם לא חווה גזענות, אבל חווה את האפליה בכל מה שקשור לתוכניות מתאר בנייה, פיתוח ותשתיות. השירות הצבאי הוא מחוץ לשיח, אבל לא רק מי שמשרת בצה"ל ראוי לכבוד בסיסי, אלא כל אדם באשר הוא אדם", אומרת סביל. "הפחד בחוק הלאום הוא עצם חקיקתו כחוק־יסוד. עלולה להיות לו השפעה חזקה יותר, והוא עלול להוביל לחוקים נוספים מפחידים לא פחות".