"בהקשר של הצרכן הישראלי, אותי שום דבר כבר לא מפתיע", אומרת גורו הצרכנות המיתולוגית עדה לבנון, מי שהייתה מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות בשנות הזוהר שלה לפני שלושים שנה, כשהיה בישראל ערוץ טלוויזיה אחד, והיא השתתפה בתוכנית כלבוטק וקבעה סדר יום צרכני. היום מה שקורה בשוק הצרכנים הוא כאוס מוחלט, ולדבריה אין מספיק גופים שנאבקים על זכויותיו של הצרכן ולכן אנחנו משלמים מחיר כבד מאוד בכיס. לבנון, שהמציאה את סקרי המחירים של סלי החגים, ממשיכה לבדוק מקרוב מחירים ולא מאמינה למציאות: "כל יום אני בסופר, והמחירים לא מפסיקים לעלות. האם אנחנו שמים לב בכלל לעליית המחירים המתמשכת? או שאנחנו פשוט ממשיכים לשלם כל מחיר שדורשים מאיתנו? לפני כמה חודשים קניתי בקבוק שמן ב־15 שקלים, בהמשך המחיר עלה ל־15.30 שקלים, ל־15.50 שקלים, ועכשיו הגיע ל־15.60 שקלים. האם הפסקנו לקנות שמן? ויש גם עליות מחירים מרגיזות ומתוחכמות יותר", היא אומרת ומפרטת: "שמת לב למשקל של אריזות הטחינה? הרי כל הזמן הן היו בנות 500 גרם. איך זה שפתאום יש בסופרמרקט אריזה של 450 גרם? בכיס התוצאה היא עליית מחירים של 10 אחוז, וזה לא המקרה היחיד", היא קובלת וצודקת כמובן.

לבנון ממליצה לצאת לקניות לא רק עם רשימה של מצרכים אלא גם עם עיניים פקוחות כדי לשים לב לצורה שבה מנסים לעבוד עלינו: "שימו לב לתרגילים של היצרנים והמשווקים. למשל, כשקונים דגים שלמים, משלמים לקילוגרם, וכמובן ששוקלים לנו את הדג לפני שמורידים ממנו את הראש והסנפירים, שמהווים עד שליש ממשקלו. בעצם שילמנו תמורת קילוגרם וקיבלנו בפועל 700 גרם של דג ופחות".

כאשר קונים מזון, המחיר הוא חזות הכל?

"ממש לא. שימו לב למקום הקנייה. לתנאים בו. לאיכות המיזוג. גם אם מדובר במוצר שאיננו צריך קירור ורשום עליו תאריך תפוגה של חצי שנה, אם הוא לא מאוחסן כראוי, אין ערך לתאריך התפוגה, ובעיקר במדינה חמה כמו שלנו הוא צפוי להתקלקל הרבה יותר מהר".

עדה לבנון | צילום: דנה קופל

לדבריה גם תנאי הנשיאה של המוצרים הביתה חשובים מאוד: דגים צריכים להגיע הביתה לא יאוחר מ־45 דקות מאז שעזבתם את נקודת הקנייה, כשהם עדיין נושאים עליהם את שכבות הקרח. לבשר ועופות קשה לקבוע מסגרת זמן, הכל תלוי בסוג הבשר, איכותו ותנאי אחסונו. בכל מקרה אל תשתהו. אל תשאירו במכונית. "והאידיאלי זה לצאת לקניות של דגים ובשר מצוידים בצידנית ובקרח. קשה ליישום, אבל חוסך צרות. זה נכון שדגים טריים טעימים יותר, אבל קנו אותם רק אם הוצגו במקרר בטמפרטורה של 0־4 מעלות וכוסה בפתיתי קרח".

קונים בשר טחון לבישול קצר? אל תערבבו סוגים. הסיבה: בכל אחד מהסוגים - עוף, הודו, בקר, כבש וכו' - מתפתח סוג אחר של חיידקים גורמי מחלות. איך נמנעים? מותר לערבב רק אם מתוכנן בישול ארוך.

ויש לה טיפ חשוב מאוד לזיהוי ביצים טריות, שלבנון ממליצה להפעיל מפעם לפעם, או בקנייה ראשונה במקום חדש: "הכניסו ביצים לכוס מים. הטרייה תשקע לקרקעית ותנוח בצורה מאוזנת. הלא־טריה תצוף במים במצב מאונך כשהחלק הרחב כלפי מעלה. ביצה פסולה למאכל תצוף במים במצב מאונך והחלק הרחב כולו יצוף מחוץ למים".

ומה צריך לבדוק כאשר קונים מוצרים בקירור בסופר?

"חובה לבדוק את מד המעלות במקפיא או במקרר. צריך לבדוק את תאי ההקפאה במקרה שקונים מוצרים קפואים. אם יש גבישי קרח בתוך המוצר הקפוא, אל תקנו אותו. סימן שהוא היה קפוא, הופשר, והוקפא שוב".

גם לגבי קניות בשוק של פירות וירקות יש ללבנון טיפ משמעותי: לא לקנות שום דבר שעמד בשמש, כי החום הכבד יוצר התסיסה של הפרי או הירק ומקצר את חייו. גם קור גבוה אינו תורם ולכן אסור לשמור מלפפונים למשל בטמפרטורה שיורדת מ־10 מעלות כי הקור פוגם בהם. עדיף לעטוף במגבת ולהניח מחוץ למקרר. אריזה דומה תאריך גם את חיי הקישואים, ובמיוחד את הזוקיני, עד לשבועיים. חשוב להסיר את הפרחים המחוברים לראשי הקישואים לפני הכנסתם למקרר. גם העגבניות דורשות יחס דומה: הן לא אוהבות להיות מאוחסנות בקור, ומעדיפות אריזה בשקית פלסטיק מחוררת בחורים גדולים כשהן עטופות בנייר מגבת לספיחת הלחות. ואיך מאריכים את חיי החסה? שומרים אותה שלמה וארוזה בשקית פלסטיק לא הדוקה מדי, וששוליה העליונים סגורים. עלים נפרדים? לשטוף, ליבש היטב ולהניח בקופסת פלסטיק מרופדת בנייר סופג. קצוצה? לחתוך בסכין חד עלים שנשטפו ויובשו היטב, ולהכניס מיד לשקית פלסטיק ללא חורים. והחדשות הטובות - פלפלים מעדיפים קור. יש לארוז אותם בשקית פלסטיק בעלת חורים גדולים ולהניח מגבת נייר. כך הם יחזיקו מעמד לפחות עשרה ימים.

גם ספר הבישול שהוציאה לאור לפני כמה חודשים משקף את הנטייה שלה לצרכנות נבונה. הספר, שנקרא "המתכונים של מרים", הוא פרויקט משפחתי משותף שבמסגרתו היא מצדיעה למסורות יהודי לוב ולאמה המנוחה מרים תשובה.

חלק מהכלים שבהם מצולמים המאכלים בספר נלקחו מבית אמה, שאת חלקם סחבה על גבה במסע הבריחה הארוך שלה לארץ ישראל דרך מדבר סהרה ב־1946, לאחר שהשתחחרה ממחנה ריכוז בתום מלחמת העולם השנייה. אמה הייתה אז אלמנה טרייה עם שתי ילדות קטנות ועדה, אז בת 8, אומרת שזה פרק קשה בעברה שאותו אינה מוכנה לפתוח, כולל לא העובדה שכילדה נדדה בזמן המלחמה בין מקומות מסתור שונים.

בבסיס הספר מתכונים שתיעדה בתה הבכורה של עדה. "בחופשות הייתה בתי מסתובבת סביב סבתא וכותבת את המתכונים. אמא לא מדדה כלום, הכל הוסיפה לפי העין. הקושי היה לתרגם ולכמת את המצרכים לכמויות. את הצילומים, אגב, ביצעה יערה לב, הנינה של מרים ונכדתה של עדה.