ג'ובים למקורבים

פטישים, מקדחות והרבה אקשן | אילנה קוריאל

המקום: תיאטרון הילדים בבאר־שבע

ההורה: איילת בראל אבישר (36), מנכ"לית התיאטרון

הילד: יאיר אבישר (שנתיים וחצי)

חודש אוגוסט הוא אחד החודשים המאתגרים ביותר עבור איילת בראל-אבישר. היא צריכה לשלב את הטיפול בילדיה, יאיר בן השנתיים וחצי ועומר בת החודשיים, ובמקביל להפיק פסטיבל. הפתרון: עומר אצל החמות, יאיר עם אמא.

"אנחנו חודש לפני פסטיבל הצגות ילדים במרכז הצעירים שלנו, שיתקיים בחול המועד סוכות", מספרת המנכ"לית. "עם כל הלחץ שמשתמע מזה, בין חזרות ותיאומי הפקה, אני מנסה לשעשע את הילד. האמת היא שיאיר הכי מתענייין בעבודה של פועלי הבמה – פטישים, מקדחות וכל האקשן – יותר מההצגות. אני מקווה שההפקה תמיד תמשוך אותו יותר מהבמה".

יאיר אינו הילד היליד במקום. "אני משתדלת לאפשר גם לעובדים להביא כמה ימים בחודש את הילדים לעבודה. בסוף נהיה כמו בהיי טק, ונארגן קייטנה של ילדי התיאטרון", היא מסכמת.

צילום: אלכס קולומויסקי

יש סבלנות לחפירות | יעל פרידסון

המקום: האתר הארכיאולוגי עיר דוד

ההורה: מימי לאופר, מנהלת השיווק

הילדה: ליהי לאופר (11)

הרבה ילדים באים עם ההורים בחופש למשרד, אבל במקרה של ליהי לאופר, המשרד של אמא בן אלפיים שנה.

מימי לאופר, אמא שלה, עובדת כמנהלת השיווק של האתר הארכיאולוגי עיר דוד. הקרוואן שבו היא יושבת נמצא על גבי החפירות הארכיאולוגיות הסמוכות לעיר העתיקה בירושלים. "העבודה של אמא כיפית. יש שם אנשים ממש נחמדים שרק מציעים אוכל וממתקים, שואלים שאלות ומתעניינים בי", מספרת ליהי, שעוזרת בחפירות. "הייתי כמה פעמים עם הכיתה שלי בעיר דוד והיה ממש כיף. אבל זה אפילו יותר מגניב לראות את העבודה של אמא מקרוב. כל אבן שאני רואה ומוצאת, אני תמיד רוצה לשאול את אמא על הסיפור שמסתתר מאחוריה".

בת אל והילדות. הכי כיף לשרוק לרכבות | צילום: גדי קבלו

הילדות מוזמנות לקטר | קורין אלבז אלוש

המקום: רכבת ישראל

ההורה: בת אל ביטון (37), מנהלת תחנת רכבת אשקלון

הילדות: טוהר (8) והודיה (4)

"עד סוף יולי הילדים היו בקייטנות ומאז עושים ג'אגלינג", מספרת בת אל ביטון. "המשפחה עוזרת כמה שהיא יכולה אבל אני עובדת במקצוע תפעולי, שדורש ממני להיות זמינה 24 שעות ביממה. אז אני נאלצת לאלתר בחודש האחרון של החופש, והילדות מגיעות לבקר אותי הרבה בעבודה".

הן לא מתבטלות: "הילדות אוהבות לעזור למכור ולסדר סחורה בבית הקפה של התחנה, לשבת עם הבודקים של הביטחון ולסייע לנוסעים ששואלים שאלות, למשל איך מטעינים את כרטיס הרב קו. הנוסעים הקבועים כבר מכירים אותן. הכי כיף להן לעמוד איתי על הרציף ולשרוק במשרוקית לקראת כניסה ויציאה של רכבות".

טוהר מודיעה: "מבחינתי, שיהיה כל הזמן חופש ואגיע לעזור לאמא בתחנה. אני חולמת להיות פקחית ברכבת כשאהיה גדולה, בדיוק כמו שאמא הייתה".

מימין: מכנס וילדיו. משמאל, קמחי ובתו. במרכז: החיה המתוקה בטבע – למור | צילום: דנה קופל

"לא תתנהג יפה, לא תבוא לעבודה!" | קורין אלבז אלוש

המקום: הספארי ברמת־גן

ההורים: משה מכנס ורוני קמחי

הילדים: רגב (10) ואורי (8) מכנס, אלה קמחי (8)

טוב, קשה לדמיין מקום טוב יותר לשלוח את אבא שלך לעבוד בו מאשר הספארי.

"ההגעה לספארי זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לילדים שלי – מבחינתם. זה הקלף הכי חזק שלי ושל אשתי בבית. מי שלא מתנהג יפה לא בא עם אבא לעבודה. הם יודעים שזה צ'ופר", מספר משה מכנס, מנהל מחלקת קופים בספארי.

במקום יש קייטנות בוקר לילדי העובדים, אבל הם מעדיפים לעזור להורים בעבודה. "הם עוזרים לנקות את החצרות, להכין את ביתני הלילה לשינה, לחתוך אוכל ולהאכיל את החיות. לבן שלי אין ספק בכלל שכשהוא יהיה גדול הוא יעבוד בספארי. זה המקום האהוב עליו", הוא אומר.

ילדי העובדים הפכו למעין קהילה. יש להם קבוצת ווטסאפ, הם מעודכנים מי מגיע בכל יום, והם אפילו פתחו עמוד אינסטגרם סודי עם בדיחות פרטיות.

יעל ואיילת מעניקות טיפול מסור. גם החולצה להיט | צילום: דנה קופל

"אכלתי פיצה ולמדתי לחבוש" | רותם אליזרע

המקום: בית־החולים שיבא

האמהות: האחות יעל ברטוב, הרופאה מיכל גולן־מלכי

הילדות: איילת ברטוב (5 וחצי), אריאל גולן־מלכי (12)

מצוקת ימי החופשה של ההורים אינה יודעת גבולות, וכך ניתן לראות בימים האחרונים שלל מתרוצצים אפילו במסדרונות בית־החולים שיבא, כשגם בבתי־חולים אחרים מדווחים על מראות דומים.

הילדים, כך מתברר, לומדים בקיץ על החיים עצמם. הם מתלווים להוריהם במסגרת ביקורי רופאים במחלקות הילדים, להנפקת תרופות בבית המרקחת ולמתן טיפול לחולים בחדר מיון. הם לומדים להשתמש בסטטוסקופ ולחבוש פצעים.

יעל ברטוב, אחות אחראית אישפוז יום במחלקת המטו־אונקולוגיה ילדים בבית־החולים אדמונד ולילי ספרא לילדים שנמצא במרכז הרפואי שיבא, הביאה את בתה איילת (חמש וחצי). "היה לי כיף לחפש לשחק 'לחפש את המטמון' ולאכול פיצה. למדתי לחבוש ולטפל במצבי חירום", מודיעה הילדה.

גם ד"ר מיכל גולן־מלכי, רופאה בכירה במחלקה, הביאה את הבת אריאל (12). "זו חוויה מרגשת. מאוד נעים לראות איפה אמא עובדת", סיפרה אריאל, "היה מקסים. אולי גם אני אהיה רופאה כשאגדל".