ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: טל שחר
    7 לילות • 07.08.2018
    "נפלתי על הכביש, ובעצם נפרדתי מהעולם כי הרגשתי שזהו"
    רז שכניק | צילום: טל שחר

    ציפי פינס, נשואה ואם לגיא פינס, סבתא לשלושה נכדים, נולדה בסיביר וגדלה בכפר־סבא. למדה בתיכון כצנלסון במגמה חברתית. שירתה בצה"ל כמורה חיילת בקריית־שמונה. אחרי השחרור נישאה לאיש המחשבים דן פינס ולמדה תיאטרון ובימוי באוניברסיטת תל־אביב.

     

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

     

    התפקיד הראשון שלה בתחום היה עוזרת במאי לאורנה פורת ב־1973. שנה לאחר מכן כבר ביימה הצגות בתיאטרון של אורנה פורת ובתיאטרון באר־שבע, שאותו ניהלה במשך 12 שנה. ב־1993 מונתה למנכ"לית תיאטרון בית ליסין, תפקיד שבו היא מכהנת גם כיום. בנוסף מלמדת כתיבה, משחק ובימוי בבית צבי ובסדנאות הבמה. בימים אלה משתתפת בדוקו־ריאליטי 'אף פעם לא מאוחר' של רשת 13.

      

    כתב: רז שכניק כתב וידאו: יפתח כרמלי צילום: טל שחר עריכה: גיא פוקס

    כתב: רז שכניק כתב וידאו: יפתח כרמלי צילום: טל שחר עריכה: גיא פוקס

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

      

    מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

     

    "עמדתי ללכת לכיתה א' בבית ספר אוסישקין בכפר־סבא, וחליתי בדיזנטריה, שהייתה אז מחלת ילדות נורא קשה. היינו עולים חדשים ולא יכולתי ללכת לבית הספר. כשהבראתי, ונורא התרגשתי לקראת בית הספר, אמא הכינה ביצה רכה בארוחת בוקר אבל לא יכולתי לאכול אותה מרוב התרגשות. היא הכריחה אותי לאכול את זה, והקאתי את נשמתי. מאז ועד היום, אני לא יכולה לגעת בביצה רכה או בשום דבר שיש בו משהו רוטט וצהוב. בכל זאת הלכתי לבית הספר באותו יום".

     

    מה היה הרגע הכי מביך שלך?

     

    "הייתי מועמדת פעם למנהלת האמנותית של פסטיבל ישראל. הגעתי לפגישה שבה ראיינו אותי ואז ניגש אליי בכיר בהנהלת הפסטיבל, לא אנקוב בשמו מפאת כבודו, ושאל אותי, 'רוצה כוס קפה?' אמרתי שכן. היה לו סמרטוט רטוב ביד והוא אמר לי, 'נשפך חלב על השולחן, את מוכנה לנקות?' מצאתי את עצמי מנקה את השולחן שסביבו יושבים אלה שאמורים להחליט אם אני אהיה המנהלת. אני בטוחה שהוא לא עשה את זה ממקום רע, פשוט היה טבעי אז שרק אישה תנקה שולחן ונעתקו המילים מפי כדי לומר, 'מה פתאום'. פשוט ניקיתי. עמרי ניצן קיבל את התפקיד. האירוע היה מאוד מביך עבורי. כעסתי על עצמי שלא עניתי. היום בוודאי שהייתי מגיבה אחרת וגם אף אחד לא היה מבקש ממני לעשות דבר כזה".

     

     

    מה הדבר שהכי משגע אותך כרגע?

     "סמסים בהצגות. אנשים לא יכולים להתאפק. הם באים להצגה וישר פותחים את הטלפון, לא עוזר כמה שמבקשים. אנשים גם מצלמים בהצגות בארץ. ואתה לא יכול לעשות כלום, אתה צריך לחכות שהסיוט ייגמר. השחקנים כמובן נעלבים. לי אסור להיות באולם כשזה קורה כי זה כל כך מעצבן אותי שאני לא אחראית למעשיי. עדיף שאני אהיה בחוץ".

     

     

    מתי היית הכי קרובה למוות?

     

    "זה קרה כמה פעמים. הכי נורא היה כשהייתי על אופנוע, לפני כמה שנים. נסעתי מאחור, ונחנקתי מצעיף שנתפס בגלגלי האופנוע. נפלתי בצהרי יום שישי באמצע רחוב אבן גבירול בתל־אביב על הכביש, ובעצם נפרדתי מהעולם כי הרגשתי שזהו, אחרי שנגררתי עם הקסדה והאופנוע על הכביש. גיא היה במקרה ברחוב, די קרוב, ויגאל סרנה שעבר ראה אותי ואמר לו, 'נדמה לי שאמא שלך מונחת על הכביש'. הזמינו אמבולנס, הגעתי לבית חולים ועברתי ניתוח בעקבות שבר בעצם הבריח. זה לקח חודשיים של החלמה. הפעם הנוספת הייתה בגואטמלה־סיטי. בלעתי קיסם במסעדה חשוכה, לא ידעתי שבלעתי, ופתאום היו לי כאבי תופת. טסתי לניו־יורק ושם הסבל היה בלתי אפשרי יותר. הגעתי לבית החולים, אמרו לי שיש לי קיסם תקוע בגרון ושאלו איך נשארתי בחיים. שלפו אותו בחצי ניתוח. מאז אני לא אוכלת במסעדות חשוכות".

     

    מה הגילטי־פלז'ר שלך?

     

    "קבנוס. אם אני רוצה ממש ליהנות אני אוכלת ביס מקבנוס. זה לא בריא אבל מדי פעם גונבת. מתה על זה".

     

    איזה שיר ישמיעו בלוויה שלך?

     

    "למה שישירו? שיבכו! אבל אם אני חייבת, 'צער לך וצער לי' של אריק איינשטיין ויהודית רביץ".

     

    מה הג'וב הכי גרוע שהיה לך?

     

    "אחרי שהתגרשתי, הייתי סוקרת במכון הסקרים גאלופ, עוברת מדלת לדלת, מושפלת עד עפר, וכל הזמן פחדתי שאני אפגוש מישהי שאני מכירה. אתה דופק בדלת ושואל שאלות, והרגשתי שאני יכולה לעשות יותר, אבל זו פרנסה ולא בוחלים בכלום".

     

    מה ההישג הכי גדול שלך?

     

    "הצלחתי להיות אישה שהיא מנהלת אמנותית וגם מנהלת כללית, כנגד כל הסיכויים. איזו עוד אישה עשתה את זה עד היום? אין".

     

    מה הדבר הכי גרוע שכתבו עלייך או אמרו לך?

     

    "רק תפתח עיתון ותבחר. אבל כשמתעקשים לציין את הגיל שלי זה הכי גרוע. בכל היתר אני יכולה לעמוד".

     

    אז אני אקח אותך בחזרה ל־2004. החליטו למנות אותך למנכ"לית הבימה ובתגובה שחקני התיאטרון קיימו אסיפת מחאה נגד הגעתך.

     

    "ואני לפני זה הכנתי מכתב שאני לא באה למקום שבו לא רוצים אותי. אני חושבת שהיום הם די מצטערים על זה, לא? הרגשתי אז באמצע לינץ' כי מעולם לא נעשה דבר דומה לזה. אני לא אכנס לשמות של אלה שאיכזבו אותי, ואני באמת מאמינה שמה שקרה הוא לטובה. בנינו משהו מפואר ובימים אלה מוקם הבניין החדש של התיאטרון בפינת פרישמן־דיזנגוף בתל־אביב, מפעל חיים שיישאר לדורות הבאים".

     

    מה ההורים שלך לא הבינו אף פעם לגבייך?

     

    "כמה חשוב לתת מחמאות לילדה הקטנה, הרזה והמעצבנת שאתם מגדלים. הם דור ששרד את השואה, מחמאות לא היו ברפרטואר שלהם".

     

    באיזה עוד ריאליטי היית משתתפת?

     

    "'רוקדים עם כוכבים' אם היא תחזור למסך הישראלי יום אחד. אני נורא אוהבת לרקוד ותמיד הייתי מקנאה קצת באלה שמשתתפים בתוכנית. יש משהו נורא יפה בריקוד".

     

    אם היית גבר, מי היית?

     

    "אני לא רוצה להיות גבר, כך שאין לי שום דמות הזדהות גברית".

     

    איזו עצה היית נותן לציפי בת ה־16?

     

    "גברתי, תדאגי לעצמאות כלכלית, לא משנה מה את עושה, תדאגי לא להיות תלויה באף אחד. לקח לי שנים להבין שאישה צריכה שתהיה לה את האופציה לחיות לבד, לקום וללכת כשהיא רוצה וגם לחיות ביחד כשהיא רוצה, שלא יהיו לה חרדות כלכליות. הבנתי את זה בדרך הקשה. התגרשתי מבעלי הראשון דן פינס כשסיימתי אוניברסיטה, הייתי אם צעירה נטולת פרנסה. היה מאוד קשה. עבדתי מהבוקר עד הערב בכל עבודה מזדמנת שהייתה. אולי זה גם טוב, ככה התפתחתי".

     

    מי היה משחק בתפקיד ציפי פינס בסרט על חייך?

     

    "רק מריל סטריפ. היא אישה חזקה ורכה בו זמנית ומתחזקת קריירה נפלאה, והיא מרתקת אותי. יודעת לשיר וגם עושה תיאטרון, לא רק קולנוע".

     

    ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?

     

    "מאמא שלי שנורא תמכה בי בכל החלטה אבל כשרצתה להתגאות בי, להזמין את החברות שלה להצגות שהייתי אחראית עליהן, לא נתתי לה לעשות את זה. חטא הגאווה מאוד זר לי. לא נתתי לה את הפרגון הזה כדי שהיא תוכל להגיד, 'זו הבת שלי'".

     

    מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

     

    "הכל היה נורא קצר".

     


    פרסום ראשון: 07.08.18 , 17:14