גולדן בוי

ארבע הצעירות שחגגו עם שמפניה את הכניסה שלהן לעונה החדשה של "איט גירלז" לא היו מוכנות למה שציפה להן. אחרי ארבע עונות שהדוקו־ריאליטי עוקב מקרוב אחרי היפות והנכונות שחיות מעוקבים באינסטוש, קפה וליפסטיק — הן חשבו שהן יודעות לאן הן נכנסות. אבל בעונה הזאת (שני־רביעי, 14:30, HOT בידור) החליטו בהפקה לטלטל קצת את העניינים, ולצרף לקאסט לראשונה גם איט בוי: דין זילברשטיין.

בהתאם לחוקי הפורמט, זילברשטיין בן ה־22, 180 ס"מ ו־70 ק"ג, הוא גבר מצודד עם רקע בדוגמנות ו־12 אלף עוקבים באינסטגרם, והוא אוחז גם בייחוס משפחתי שלא נופל משל יתר המשתתפות: בנם של גלי ומשה זילברשטיין, בעלי הזיכיון על מותג האופנה קדס בישראל. כל זה, כמובן, לא ממש עזר לו להתקבל בזרועות פתוחות.

"הן לא קיבלו אותי בשמחה, ואני מבין אותן", הוא אומר ולא מתרגש. "אני סוג של פיילוט וזה סיכון למותג. איך יגיב הקהל כשמישהו חדש נכנס לטריטוריה הנשית? בהפקה התלבטו בין שני פתיחים: לצלם אותי מגיע לבית הקפה שלהן בהפתעה, או לתת לעדן פינס שמשתתפת בעונה להביא אותי. עדן ואני מכירים מרעננה, בילדות שחינו יחד בבריכה, אבל אני נכנסתי לתעשייה הרבה לפניה".

"הן לא קיבלו אותי בשמחה, ואני מבין אותן". זילברשטיין והחברות לתכנית

מדובר בתפקיד חלומותיך?

"לא חלמתי על זה ובטח שלא חיכיתי לזה".

אז איך זה קרה?

"בקיץ שעבר אחרי שהשתחררתי התנחלתי בניו־יורק, אצל אחי. הכרתי שם מלהקת ישראלית, והיא סימסה לי 'דין, אני חייבת שתעזור לי, שוקלים לצרף לתוכנית גבר, אתה יכול להמליץ לי על מישהו?' בלי לחשוב פעמיים סימסתי לה 'מה, את דפוקה? קחי אותי!' באמת שזה היה בצחוק, אבל היא לקחה אותי ברצינות והתחילה ללחוץ. הסברתי לה שעולם הריאליטי לא מעניין אותי ושאני מתכנן להישאר בניו־יורק, אבל היא לא הרפתה עד שקבעה לי שיחת סקייפ עם המפיקים".

והפעלת עליהם את קסמיך?

"להפך, הם תפסו אותי בלאס־וגאס ודיברתי כמו אחד שלא מנסה למכור להם כלום. בדיעבד, התברר שדווקא זה עבד. רק אחרי שהתקבלתי לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי 'דין, זמנך הגיע', אבל שמרתי את זה בסוד. בסוף לא התאפקתי וגיליתי להורים".

ארבע הבנות נעצו בך פרצופים עקומים רק מהחשש לעתידו של המותג?

"לא. הן ארבע בנות שמשדרות לאותו הקהל ונלחמות על אותה הנישה, והיה להן קשה לקבל דמות חדשה ושונה מהן שמושכת תשומת לב. הן היו רכושניות למקום שלהן, ולא הסכימו שאכנס לשואו־רום שבו הן מציגות את העולמות שלהן, אז אמרתי להן 'בנות, הכל טוב, הכל צ'יל, מספיק עם הוויכוחים, הנוכחות שלי תרחיב את קהל הצופים'. כיוון שהתוכנית חייבת לייצר תוכן צריך להפוך זבוב לפיל, אבל הבנות הבינו אותי".

"קיבלתי הערות מטרידות" 

דין הוא בן הזקונים של בני הזוג זילברשטיין, אחרי ארז (35, סמנכ"ל בעסק המשפחתי), דניאל (31, לשעבר זמר וכוכב פסטיגלים והיום מעצב אופנה בניו־יורק), ואלון (26, סטודנט להנדסת בניין). "מדדו עליי את הקולקציות החדשות לפני שהן נשלחו לחנויות, אמא שלחה אותי לגן כמו לתצוגה. גם בבית הספר ברעננה הייתי הילד הכי טרנדי. אבא היה המון בחו"ל, גם אמא עבדה שעות ארוכות, ובעצם, אלון ואני גידלנו את עצמנו והפכנו לעצמאיים. למדתי לבשל ולהעסיק את עצמי. עם ניקיון הבית הסתדרתי מפני שיש לי או־סי־די ברמות על. הכל חייב להיות מתוקתק ומסודר. ירשתי את זה מאמא ורק בצבא למדתי ליהנות מהלכלוך והאבק".

המעגלים שבהם הסתובב מתוקף הייחוס המשפחתי גם הביאו אותו לבסוף לקריירה בדוגמנות. "בגיל 5 נהניתי לראות את עצמי בשלטי חוצות, והבנתי שאם לא הייתי 'הבן של קדס' לא הייתי מגיע לזה. אמא לא הייתה פושרית ותמיד שאלה אותי אם אני רוצה ומסכים להצטלם. כשגדלתי ממידות הילדים הפסקתי לדגמן והשקעתי בלימודים, אבל המקריות שוב שיחקה לטובתי. גבי רוטר, בעלי 'קסטרו', הוא חבר ילדות של אבי, וכולנו הוזמנו לחתונה של בנו, רון. הייתי בן 16 וחצי, הלכתי לשירותים לשטוף ידיים, ופתאום מישהו שאל 'סליחה, אתה דוגמן?' הסתכלתי לאחור כי הייתי בטוח שהוא מדבר למישהו אחר. עניתי 'לא', והבחור, שהיה אחד המעצבים של קסטרו, אמר 'מצוין, אני רוצה אותך מחר בתצוגה'. כמו אהבל עניתי לו שמחר אני עסוק, המשפחה שלי מוזמנת לעוד חתונה".

אבל הוא השתתף בתצוגת הקיץ של קסטרו שנערכה בווינגייט. "הציבו אותי ליד הדוגמנית שני זיגרון, שהיא חברת ילדות שלי, וזה עזר לי להשתחרר. לא ידעתי ללכת כמו דוגמן, אז חציתי את המסלול בצעדי ריקוד. באותה תקופה, הדוגמנים היו גברים־גברים, בני 26 צפונה, ופתאום באתי עם בייבי־פייס ולא היו לי מתחרים. הזמינו אותי לעוד תצוגות, טסתי להפקות אופנה בניו־יורק, ומבן־גוריון טסתי לכיתה, למבחן בגרות. הבוחנת הסתכלה עליי בפרצוף חמוץ: מי זה התלמיד שכותב בגרות עם פן מתוקתק ואיפור?"

לדבריו, הוא קיבל הצעות מהסוכנויות המובילות ("כולם רצו לדעת מי זה הדוגמן הצעיר שצובר תאוצה בלי שאף סוכן עושה עליו אחוזים"), ואביו בדק בזכוכית מגדלת את החוזים. "אולי קיבלתי הערות שבימינו היו מתפרשות כהטרדה מינית", הוא אומר, "אבל ידעתי לאן אני נכנס. הדוגמנות הייתה מקפצה שגרמה לי להתבגר. הפכתי לילד קול שמסתובב עם אנשים מהתעשייה בתל־אביב".

מה עשית עם הכסף?

"מה שהתחשק לי. אני הארד־וורקר מגיל צעיר. כשהייתי בן 12 עבדתי במפעל המשפחתי וגם כבייביסיטר. כשהוריי רצו לתת לי כסף לגלידה, אמרתי 'אני לא צריך'. הגלידה שקניתי מהכסף שלי הייתה הרבה יותר טעימה".

אז לא היית ילד תפנוקים?

"בזכות החינוך של הוריי שמרתי על שורשים חזקים. למשל, הייתי הראשון מהשכבה שהוציא רישיון נהיגה, ואבא רצה להעמיד לרשותי מכונית, הרי ברעננה השמיניסטים מגיעים לתיכון במיני־קופר, אבל ביקשתי מאבא לחכות עד שעוד חבר'ה מהמחזור יוציאו רישיון".

מצבעי הסוואה לאיפור ופן 

בסוף השמינית הודיע זילברשטיין לסוכן שלו, עופר רפאלי: "אני עומד להיעלם לך לשלוש שנים". הסוכן ניסה להתנגד ולשכנע, אבל זילברשטיין רצה ללכת לקרבי.

נמק בבקשה.

"תמיד ידעתי שאני רוצה להיות קרבי. אין למה. זו הארץ שלי. בתצוגה הראשונה של קסטרו פגשתי את שלומית מלכה, שבדיוק קיבלה מעמד של דוגמן פעיל, והיא הציעה לי את עזרתה. סיפרתי לה שאלון, אחי, היה דבּוּריסט ושאני רואה את עצמי בחיל הים. כשביקרנו את אלון בבסיס נדלקתי על סנפיר, יחידה צעירה שעוסקת באבטחת נמלים. מגיל צעיר הייתי אקסטרים, כל שנה אבא לקח אותי לסקי והיו לי שני כוכבים בצלילה. יצאתי לגיבוש עם עוד 200 מועמדים. כשהודיעו לי שהתקבלתי צרחתי מהתרגשות".

התרגשת אז יותר מהבשורה על כניסתך ל"איט גירלז"?

"מה את משווה? עפתי על הקורס. אתה עולה לבידוק של אונייה שהגיעה ארצה עם ברדס, נשק ומסיכה. בעיתות מלחמה ומבצעים המשימות של סנפיר לא נופלות מאלה של השייטת. בשיחה הראשונה עם מפקד היחידה הוא ביקש ממני לספר על עצמי וסיפרתי שעסקתי בדוגמנות. כשהוא הציע 'למה שלא תשלב?' עניתי 'זה בלתי אפשרי, באתי להיות קרבי'. להפתעתי, המפקד סיפר לי שחברה שלו עובדת כסטייליסטית, והבטיח: 'אם תהיה חייל טוב ביחידה ננסה להוציא אותך לדברים מיוחדים'. הוא שיחרר אותי לתצוגות ואודישנים, וכשרצתי לתפוס את הרכבת מחיפה, עם תיק גב כמו של דורה, הרגשתי כמו סינדרלה שחייבת לחזור לבסיס בשעה מסוימת. במהלך הנסיעה החלפתי את המדים בסקיני ג'ינס ופינפנתי את השיער. הייתי הדוגמן הקרבי הראשון בצה"ל".

הוא המשיך לדגמן גם כשעבר לפיקוד. "הכשרתי חמישה קורסים של לוחמי סנפיר, ובשבת, כשהייתי בבית, חיכיתי שיגיע יום ראשון ואחזור לבסיס". אבל עם כל הכבוד לצה"ל, השחרור מהיחידה התחיל זילברשטיין לחלום על ניו־יורק, "היא יושבת עליי כמו כפפה. היא מהירה, הכל בה משתנה ואתה גוף קטן בתוך עולם גדול". את החלום על התפוח הגדול הוא כאמור נאלץ לדחות במעט בעקבות ההצעה להפוך לאיט־בוי מקומי, כאן בארץ הקודש.

למה חשבת שאתה מתאים למשבצת של האיט בוי?

"חכי", הוא מדפדף בסלולרי ומחפש את הניסוח שהכין מראש. "כל אחד יכול לקנות מותגים אופנתיים, אבל בשום מחיר לא תוכל לקנות סטיילינג, שהוא מה שאתה עושה עם הבגדים". סוף ציטוט. "בגלל החיבה שלי לאופנה, היא הייתה הדרך הכי קלה ונוחה לבטא את עצמי. הייתי הראשון שלבש סקיני ג'ינס לגברים, וכשירדו עליי, 'זה מכנס של בנות', לא ספרתי אף אחד. אחרי שבועיים כולם עברו לסקיני ג'ינס ואני רוצה לראות גבר אחד שלובש מכנסיים רחבים. גם בצבא נשארתי נאמן לעצמי. אחרי שנשברו לי ארבעה שעונים של לוחמים קרביים התחלתי לענוד שעון קאסיו עדין. כשאמרו לי 'זה שעון של נשים' לא נעלבתי. אחרי שבועיים כולם עברו לשעון כמו שלי. זה תפקידו של מוביל דעת קהל. מחכים עד שהוא יעשה את הצעד הראשון ואז כולם אחריו. תראי", הוא קם, "לכאורה אני לובש ג'ינס רגיל, אבל הוספתי לו את הטאץ' שלי. שרוך בחגורה, כמו באייטיז. הטרנד הזה חזר".

עכשיו ספר לי את כל האמת ורק את האמת. כמה בגדים יש לך בארון?

"מי סופר? אין טרנד שלא קיים אצלי. אני שופוהוליק, כמו שמישהו אחר מכור למכוניות. בגלל האו־סי־די הבגדים תלויים בארון לפי הצבע, והמנקה פוחדת להיכנס לחדר. כשסטייליסטים לא מוצאים את מבוקשם הם באים לחדר הארונות שלי".

לפרנסתו הוא מברמן, מעצב חלונות ראווה, ומשיקולים כלכליים עדיין גר אצל ההורים. בסעיף החלומות הוא מונה מחזמר וסדרת ילדים.

ומה עם זוגיות?

"אני רווק ופתוח לקשרים. תרשמי שאני 'לאבי דאבי', מתאהב מהר ונורא רגיש". •