"לא רוצים פיצול", הבהירו הבעלים של הערוצים המסחריים לראש הממשלה ולנציגיו לפני המהלך בנובמבר 2017. הם לא רק הבהירו, הם גם לחצו. נתניהו הסכים, הוא אפילו העביר מסרים שיקדם דחייה. אלא שבסופו של יום, עמוס בחקירות ומוכה ממאבק התאגיד שבו נאלץ להתקפל, העדיף ראש הממשלה לא לגעת, חשש מביקורות על התערבות נוספת בתקשורת. מכאן התחילה קלאסיקה ישראלית: הסוף ידוע מראש, אבל בואו ננסה לנגוח בקיר.

קראו עוד: "כבר עדיף מיזוג למרות הפגיעה בתחרות" | נווית זומר

הקיר כמובן לא נשבר, המציאות הפיננסית חזקה יותר מכל רצון להבליח כביכול עם רפורמה מרעננת בשוק. איש לא היה צריך להמתין עשרה חודשים כדי להבין את מה שקשת, רשת וערוץ עשר חוו: דימומים ללא הפסקה מהפסדים של עשרית מיליוני שקלים. לא הייתה דרושה מעבורת מחקר של אנליסטים כדי לדעת שהשוק הישראלי הקטנטן לא יכול להחזיק בשום אופן 3 ערוצים מסחריים ולדאוג להכנסותיהם. גם עשירים, בעלי כיסים עמוקים במיוחד, לא אוהבים להפסיד, אפילו תמורת הפריבילגיה להחזיק בערוץ טלוויזיה.

בעלי ערוץ עשר היו הראשונים למצמץ ופעלו כחובבנים, שלא הולמים למידות המנכ"ל המצוין שיש לערוץ, יוסי ורשבסקי. למרות ההצהרות של אביב גלעדי, יו"ר ובעלי קבוצת RGE שלה שייך הערוץ, על כך שהוא מתעקש על הפיצול, בפועל RGE התייאשה ולא נתנה גב כלכלי לחזון של המנכ"ל, שבאמת רצה לתת לציבור הישראלי ערוץ אחר, גבוה יותר, ללא ריאליטי. נכון שגם ככה תנאי השוק היו לרעתם, אבל לפעמים צריך להילחם בזרם ולו רק כדי לבוא לאיחוד עם רשת בעמדה יותר חזקה. בפועל, ערוץ עשר הגיע למיזוג מובס, ובעצם טעות לקרוא לכל מה שקורה כעת "מיזוג". יש כאן השתלטות של רשת על ערוץ עשר, שמאפייניו כפי שהכרנו יגססו לחלוטין. אחרי 16 שנה וחצי, אפשר להכריז על מותו של ערוץ עשר.

המצב החדש, עבור צופי הטלוויזיה, מזכיר את סיפור המכולת של כוורת, כשההורים מבקשים מהבן להתעודד כי המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע. אז הוא התעודד, והמצב אכן נהיה הרבה יותר גרוע. עד לפיצול היה ערוץ 2 ומולו אלטרנטיבה אמיתית, ערוץ עשר. עכשיו חזרנו למשחק של שני ערוצים מסחריים, אבל הם בדיוק אותו הדבר, רק מינוס הרבה מאוד כסף. להתראות מציאות, שלום עוד ריאליטי.