אקסטרים זה הכי אחי

טל ששון כבר רגיל לתגובות האלה. מאז שהשתתף בריאליטי האקסטרים "נינג'ה ישראל", מצביעים עליו ברחוב: הנה האח של אורי ששון. אלה שגם ניגשים אליו מוסיפים: "אתה כל כך דומה לאח שלך". אבל לטל ששון, האח הגדול של אורי, המדליסט האולימפי, ואלון, אלוף ישראל בג'ודו שזכור מההשתתפות בהישרדות — זה לא מפריע. הוא בכלל בחר בדרך אחרת ועובד עם נערות בסיכון במעון "מסילה". "למה שזה יעיק עליי שקוראים לי האח של?" הוא מופתע מהשאלה, "אני מאוד גאה באורי ובאלון ואוהב אותם".

"מאוד גאה בהם ואוהב אותם". עם האחים אולי ואלון ששון

שום קנאה, כלום?

"אפילו לא לרגע. זה שיש לי אח שמצליח לא מקטין אותי, להפך. זה כמו שיש למישהו אישה יפה והרבה אנשים מתחילים איתה; יהיו כאלה שיישאלו אם הוא מקנא, ואני במקומו הייתי מתגאה בה. פעם הם היו האחים הקטנים שלי, והיום אני האח שלהם. אני גם לא בנאדם תחרותי מול אחרים, אני רוצה לנצח רק את עצמי. היה חשוב לי שהם יצליחו, אני יודע שאם הייתי בג'ודו, הם היו משקיעים בי".

"אני עדיין אותו ילד שרוצה לאתגר את עצמו כל פעם מחדש". ששון בפעולה

אתה הרבה יותר קטן מאורי.

"אני קומפקטי יותר. אורי אוכל המון, איזה 5,000 קלוריות ביום. בנאדם נורמלי אוכל 1,800־2,000. כשאנחנו יושבים במסעדה, אני גומר לאכול חצי שעה לפניו. יש באורי המון טוב לב, קראו לו 'הענק הרגיש', כי כמה שהוא גדול הוא גם בנאדם מאוד רגיש ואוהב. הוא לא נותן לגודל ולפרסום לשנות אותו. עובדה, הוא הגיע אלינו למעון, והרצה לנערות. כשאתה רואה בנאדם כזה גדול מנגן על גיטרה ושר, אתה מתרגש. הסטיגמות לא עובדות במקרה שלו. הוא אמיתי. מה שאתה רואה, זה מה שיש".

חשבת ששני האחים שלך יגיעו כל כך רחוק?

"לי זה תמיד היה ברור. הייתי גם בטוח שאורי יזכה במדליה אולימפית. כשהתראיינתי על זה ככה חזיתי, וזה בדיוק מה שקרה. הרגע שבו הוא זכה במדליה היה הרגע הכי מאושר בחיים של המשפחה שלנו. כל המשפחה צפתה בתחרות, כשכל התקשורת חיכתה לנו מחוץ לבית. איך שזה נגמר, כולם פלשו פנימה. היינו באופוריה מטורפת. זה היה כל כך עוצמתי. אורי ואלון תמיד היו הכי טובים בשכונה ואחר כך הכי טובים בעיר ובארץ. אני חושב שגם אם אלון היה מתחרה בכדורגל, הוא היה יכול להיות הכי טוב".

ואורי?

"אורי, עם הגודל שלו, יכול להיות שוער".

"כמו משחקים אולימפיים"

טל, 38, נולד בירושלים. אביו יצחק הוא גמלאי צה"ל והיום אחראי על בטיחות כלי הרכב של עיריית ירושלים, האם ורדה עקרת בית. יש להם גם אחות גדולה, ליאת. טל היה פעיל תמיד, אבל בניגוד לשני אחיו, העיסוק הרציני והאולי קצת אובססיבי בספורט נכנס אצלו לסיסטם רק לפני כשנה.

איך פתאום נכנסת לאקסטרים?

"משבר גיל 40 פלוס עייפות החומר. הרגשתי שאני כבר לא חד כמו שהייתי פעם. התחלתי לרוץ ריצות ארוכות, תוך ארבעה חודשים עשיתי מרתון, ומאז, כל חודש אני עושה מרתון. ביום ראשון הקרוב אני טס לפולין למרתון השמיני שלי".

שמונה ריצות מרתון בשנה?! נראה שיש לך שריטה עמוקה.

"אומרים שזה לא בריא לעשות מרתון כל חודש, אבל אני אומר שזה אינדיבידואלי. כשאומרים לי שאני לא יכול לעשות משהו זה מכניס אותי לאתגר. פיקפקו בזה שאני אשתתף ביותר ממרתון אחד בארץ, והשתתפתי בשלושה. במרתון טבריה הרגשתי מה זה כאב, הייתי קרוב לוותר, גמור, אבל אמרתי לעצמי שאם אפסיק אני לעולם לא אסלח לעצמי. החוויה הזאת שאתה יכול הכל, היא ממכרת".

אגב "יכול הכל", לעונה הראשון של "נינג'ה ישראל" ששון הגיע די במקרה. "השתתפתי במרוץ הבוץ בתל־אביב. מין מסלול מכשולים שאתה משתכשך בו בבוץ", הוא מספר. "היו שם מלהקים של הנינג'ה, שהציעו לי לנסות. הזמינו אותי לאודישן, ומשם דברים התגלגלו".

צילום: אלכס קולומויסקי

הם ידעו מי אתה?

"המלהקים הגיעו אליי במקרה, אבל יכול להיות שיש לזה חלק בעובדה שהתקבלתי. לקחתי את האתגר הזה על עצמי כי זה פשוט עניין אותי. יכול להיות שאלון לוהק ל'הישרדות' בגלל שהוא אח של, אבל מצד שני יש לו רזומה של אלוף ג'ודו במשך שש־שבע שנים. אני לא חושב שהוא לא היה ראוי להשתתף ב'הישרדות' בגלל שהוא אח של אורי. הוא הביא לתוכנית גם את האופי והערכים שלו. זה שהוא עף מהר — זה באסה. שאלתי את אלון אם הוא היה משתתף שוב ב'הישרדות', והוא אמר שכן".

מה הקטע שלכם עם תוכניות ריאליטי? התמכרתם?

"לא הלכתי לנינג'ה בגלל שזה ריאליטי, מבחינתי זו כמו משחקים אולימפיים. אני לא בקטע של פרסום, זה לא עושה לי את זה. מאז שאני ילד אני מאוד אקטיבי, וזה נשאר בי. אני עדיין אותו ילד שרוצה לאתגר את עצמו כל פעם מחדש: פעם זה טיפוס על קירות, פעם איגרוף תאילנדי ופעם ריצות. התוכנית הזאת תפורה על מה שאני אוהב לעשות. אני גם לא חושב שיש גיל לדבר הזה, אם הייתי בן 50 ו־60, עדיין הייתי משתתף בה".

איך קרה שלמרות הפעלתנות לא הלכת לג'ודו כמו שני האחים הצעירים שלך?

"אחרי ההצלחה של יעל ארד ואורן סמדג'ה, הרבה ילדים נרשמו לג'ודו. אלון נכנס ראשון לעולם הזה ואורי בעקבותיו. אני כבר הייתי גדול מדי בשביל להתחיל בזה בכיתה ח', מאמין שאם הייתי קטן יותר, רוב הסיכויים שגם אני הייתי שם. זה לא רק החינוך בבית שמשך אותנו לספורט, גם הגנטיקה. אחרת אין הסבר לזה ששני אחים הם אלופי ישראל. יש פה שילוב של גנטיקה ואימונים מאוד רציניים".

ארץ קטנה עם שרירים

ששון גר בעשור האחרון במבשרת ירושלים לשם העתיק את מגוריו בעקבות סיפור אהבה שהסתיים כבר מזמן. "נפרדנו, אבל התאהבתי במקום ונשארתי שם", הוא מספר. העבודה במעון לנערות בסיכון חשובה לו מאוד. "חיפשתי עבודה עם עניין, ערך מוסף ומשמעות — ומצאתי", הוא אומר. "ציפיתי לראות אנשים אחרים לגמרי וגיליתי שהנערות הן בדיוק כמוני. מגיעות לשם נערות שנמצאות תחת טיפול והשגחה, או כחלק מענישה, ואנחנו צריכים להתוות להן את הדרך, להראות להן שהן מסוגלות אחרת. להיות גם ההורים, גם המורים, וגם השוטרים שלהן. זאת שליחות".

לקראת התחרות בנינג'ה ישראל טל לא רק נכנס לשגרת אימונים מטורפת, אלא גם נעזר בשני אחיו. "לקחתי מאמן אישי, את מאמן הכושר של אורי ואלון, ועשיתי אימונים ממושכים של כוח וסיבולת", הוא אומר. "התייעצתי עם אורי ואלון, אבל המומחיות שלהם היא בתחום שונה ממה שאני עושה. הם גם היו היו איתי בתחרות ועודדו אותי מהקהל. אמרו שאני האח הכי חזק שלהם", הוא מחייך.

ההשתתפות ב"נינג'ה ישראל" (שמשודרת בקשת 12), היא מבחינתו רק עוד שלב במסלול, והוא לא מתכנן לעצור את האקסטרים שם. הוא גם לא מופתע מהעובדה שהתוכנית ניצבת בראש טבלאות הרייטינג, כשהיא גוברת על "האח הגדול". "קודם כל, אנחנו מדינה קטנה שאוהבת אקשן", הוא פורט את סוד ההצלחה. "אנשים מכירים אנשים, ורוצים לראות אותם מתחרים. דבר שני, אנחנו מדינה שאוהבת ספורט. האמנתי בתוכנית מאוד, אני תוהה למה התוכנית הגיעה לישראל רק אחרי עשר שנים, היו צריכים לעשות אותה קודם. זאת תוכנית לכל משפחה".

הוא אמנם מתקרב לגיל 40, אבל לא ממש יודע מה יהיה איתו בעוד כמה שנים. "האמת שאני ילד. כרגע טוב לי איך שאני", הוא אומר. "אני רואה את עצמי אבא, אבל רק בעתיד, כשיהיה לי צורך בזה וכשאני אכיר מישהי שאני אוהב באמת. ברור שההורים רוצים שאני אתחתן. למזלי, אחותי הביאה להם שני ילדים, אז הם מניחים לי. תמיד נשים היו מתחילות איתי, היו לי מערכות יחסים ארוכות, אבל עדיין לא הגיעה בחורה שתפסה אותי. לא צריך לדאוג לי".

בספורט ברור לך מה תעשה?

"תן לי לשבור את כל החוקים. עכשיו אני בדרך לאיירון־מן. יש לי אמנם מחלת ים, אני מקיא לא רק על סירה אלא גם בבריכה, כשאני שוחה, אבל אני לא אוותר. אז יהיה לי אתגר כפול — לסיים את זה ולדעת שניצחתי את כל המכשולים".