לא צריך להיות חוקר מוח מוביל כדי להבין שהשילוב של פוליטיקה ואקדמיה הוא פצצה מתקתקת בישראל, אבל פרופ' יעל אמיתי, עד לאחרונה ראשת בית הספר למדעי המוח באוניברסיטת בן־גוריון, בכלל לא הבינה שהיא נכנסת לשדה מוקשים. כשהציעו לה להצטרף למועצת הנגידים של הקרן הישראלית־גרמנית למחקר מדעי, אחת התורמות הגדולות למדע בישראל, הסכימה בחפץ לב. כשהתברר לה שהמינוי שלה נבלם מסיבות פוליטיות, הייתה מוכנה להשתיק את העניין, רק כדי שהתקציבים שיועמדו לרשות החוקרים לא ייפגעו. סוג של משפט שלמה, גרסת המדע. אבל שר המדע אופיר אקוניס לא ויתר. בפוסט שפירסם הסביר שלא אישר את המינוי בשל חתימתה על עצומה התומכת בסרבנות לשרת בשטחים. ואכן, כשהפרשה נחשפה פרצה מהומת אלוהים, ופרופ' אמיתי, שכבר הבינה מה נפל עליה, ברחה לטיול בארמניה.
"זה היה אמור להיות טיול ג'יפים משחרר בקבוצה קטנה וסימפטית, אבל הייתי בפאניקה", אומרת אמיתי, "כי פתאום הסיפור שלי ידוע, ונזרקתי בעל כורחי לפוליטיקה, תחום שאני לא נמצאת בו שנים. אני תמיד מוכנה לדבר על הדרת נשים ואיכות סביבה, אבל לא על השטחים. ידעתי שיהיו בקבוצה גם מתנחלים, אז הגעתי לארמניה די בחשש, ובסוף עברנו יחד שמונה ימים מדהימים. היה תענוג לדבר עם כולם, ואף אחד בכלל לא זיהה אותי. זה כל כך הרגיע אותי שיש לי חיים מעבר לסיפור הזה".
גם מהארץ נתנו לך לטייל בשקט?
"תוך כדי הטיול ועד ראשי האוניברסיטאות (ור”ה) פנה לשר אקוניס וליועץ המשפטי לממשלה. היועץ ביקש מהשר לשקול את ההחלטה מחדש והודיע שיתקשה להגן עליה בבג"ץ, אבל אקוניס התעקש. ידעתי את זה. אמרתי לוועד, אם אני נכנסת לראש של אקוניס, הוא ימשיך וימקסם את הרווח הפוליטי. למה לעשות סיבוב רק עליי, אם אפשר להיות גם קורבן של בג"ץ השמאלני, שמצדד בפעילה פוליטית שבכלל לא ידעה שהיא כזו".
את שמאלנית?
"אני שמאל, ואני אומרת את זה בגאווה. סבא וסבתא שלי עלו בעלייה השלישית. אמא שלי גדלה בבית חינוך בירושלים. כל השנים בנינו את הארץ מתוך השמאל, קיבינימט. אני לא מרגישה שום צורך להתנצל על זה. אבא שלי נפצע במלחמת השחרור בחטיבת הראל, והיה נכה צה"ל כל חייו. שני הילדים שלי שירתו שירות מלא בצה"ל. הבן שלי היה קרבי ושירת בשטחים".
ואת לא פעילה פוליטית?
"אני לא פעילה פוליטית. הפעם האחרונה שהלכתי להפגנה הייתה ב־2011, ושם גיליתי שהדור שלי מזדקן. כי התחלנו ב־82', בסברה ושתילה, היינו בשלום עכשיו ובהפגנה שבה נרצח ראש הממשלה רבין, ולאט־לאט הייתה הרגשה שהשמאל מתכווץ ומכניסים אותנו לתא טלפון. רק במחאה החברתית הדור של הילדים שלי התעורר פתאום. הסיפור על פעילות פוליטית הוא קשקוש שמנסה להצדיק את מעשה הגבורה ההרואי של הגיבור אקוניס שעשה סיבוב פטריוטי על סבתא בת 64 כדי להגיע לקהל הבוחרים שלו. הוא ניסה לעשות מעשה מירי רגב במשרד המדע. הוא רק שכח שבתרבות הגבולות לא ברורים ואפשר לנסות להשפיע עליהם, אבל במדע הכללים מאוד נוקשים: לא מערבבים פוליטיקה".
את חוששת מזה?
"אני כל הזמן אומרת לעצמי, מזל שהוא לקח מישהי לפני פרישה, שהקריירה שלה מאחוריה, שאין לה מה להפסיד. אם הוא היה בוחר מדען באמצע הקריירה שחלק מהקידום שלו לפניו, היה לזה אפקט מצנן. עצוב לי שבגלל שר המדע המדענים בישראל יחשבו פעמיים לפני שיסכימו להתנדב לוועדות שמקדמות את המחקר. כי הם יידעו שמישהו אורב להם בפינה על הבעת עמדה".
פריצת דרך
פרופ' אמיתי הייתה רופאה נוירולוגית, כשנסעה באמצע שנות ה־80 עם ילדיה לאוניברסיטת סטנפורד שבארצות־הברית בעקבות ההשתלמות הקלינית של בעלה דאז. "מאחר שהמשכורת שלו לא הספיקה, חיפשתי עבודה והגעתי למעבדה של המחלקה לנוירולוגיה", היא מספרת על המעבר שלה לעולם המדע. "המנהל שאל אותי מה אני יודעת על המדע, ועניתי ביושר שאין לי מושג, חוץ מזה שאת העכברים מרימים בעזרת הזנב. אני זוכרת שהוא אמר, את לא בדיוק מי שאני מחפש, אבל יש לנו ערימת כסף למחקר ואם לא אשפוך אותה על מישהו, אצטרך להחזיר את הכסף לממשלה".
שנתיים וחצי עבדה שם על מחקרים פורצי דרך. "קיבלתי הזדמנות", היא אומרת ופניה נדלקות. "חזרתי לארץ עם ערימת פרסומים מדהימה, וחיפשתי את השילוב בין רפואה ומדע, שאז כמעט לא היה קיים. קלטו אותי בפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן־גוריון, ואני פתחתי מעבדה ועשיתי מחקר". תחום המחקר העיקרי שלה הוא מבנה וארגון קליפת המוח ביונקים. “מדעי המוח זה אולי התחום שהצליח לשבור מסגרות אקדמיות יותר מכל תחום מדעי אחר”, מסבירה אמיתי. “כנסים גדולים נראים כמו סצנה מ‘מסע בין כוכבים’ של עולם המדע, כשחוקרים מתחומים שונים לגמרי משתפים פעולה כדי להבין את האיבר המדהים והמופלא הזה. היום באוניברסיטאות בארץ מדעי המוח משתפים חוקרים מהפילוסופיה של הנפש או הבלשנות, דרך פסיכולוגים ואנשי חינוך, ועד פיזיקאים ואנשי מדעי המחשב שמביאים לתחום את הכלים החישוביים. האתגר הוא למצוא שפה משותפת, ואחר כך להתמודד עם המורכבות של המוח. תמיד אמרתי שאני מקווה ששאלת המוח האנושי לא תיפתר בימי חיי, גם כדי שתהיה לי עבודה, אבל בעיקר כדי שהאדם לא יקבל את היכולת למניפולציות על המוח, מעבר למה שחומרים כימיים מסוימים עושים. אבל בשנים האחרונות מתפתחות שיטות שמאפשרות להפעיל או להשתיק קבוצות תאים ספציפיות באזורים מסוימים של המוח, ובכך להשפיע על התנהגות”.
ומשתמשים בזה?
“רק על חיות מעבדה. זה פנטסטי. זו פריצת דרך אדירה. אבל מאוד מטריד אותי המעבר בהמשך לבני אדם. יש פה שאלות אתיות אדירות. המוח הרי הוא המהות שלנו”.
על מה את עובדת כרגע?
“השנה לימדתי בפעם הראשונה על המנגנונים המוחיים שמאחורי התנהגויות אכילה. בעבר חשבו שבעלי חיים אוכלים רק כשהם רעבים, כשהקיבה מקרקרת ומשדרת סימנים למוח ששולח אותם אל המזון. הרי לעכברים אין אנורקסיה או השמנת יתר. בבני אדם הסיפור הרבה יותר מסובך, יש אכילה רגשית, יש הפרעות אכילה. אבל בשנתיים האחרונות פתאום גילינו שגם אצל עכברים הסיפור הוא לא רק רעב או שובע. הדחף לא בא רק מהצרכים המטבוליים. עכשיו קו המחקר הזה מנסה להבין יותר טוב מנגנוני אכילה של בני אדם במחלות כמו אנורקסיה והשמנת יתר, שכרגע אין לנו שום מושג מדעי למה הן קורות”.
ואיך זה לפתח קריירה אקדמית כאישה?
“מצב הנשים באקדמיה השתנה לטובה. כשהתקבלתי ללימודי רפואה באוניברסיטת תל־אביב היינו חמש בנות בכיתה של 80 סטודנטים. כשסיימתי, מחצית מהמחזורים החדשים כבר היו בנות. במחלקה שלי יש כשליש פרופסוריות מתוך הסגל, מעל הממוצע באקדמיה בכלל. אבל אני חוששת שבאווירה היום, המצב בנסיגה. אני נדהמת מול הנכונות של חברים באקדמיה להכיל את ההפרדה המגדרית בתוכניות לחרדים. כואב לי שעדיין, על פי הנוהל בשלוחות החרדיות באקדמיה, אישה לא יכולה ללמד כיתת גברים. כשאדם חרדי מגיע לחדר מיון, הוא לא יכול לבקש להיבדק רק על ידי רופא, ובבית המשפט הוא לא יוכל לבקש להישפט בפני שופט ולא שופטת. מאוד מכעיס אותי שאני לא יכולה לעמוד לפני כיתה ולהעניק מהידע שלי רק בגלל שאני אישה”.
אמיתי שמחה כשבחודש שעבר הוזמנה להצטרף לוועדת הנגידים של הקרן הישראלית־גרמנית למחקר מדעי (GIF), המקדמת מיזמים משותפים באמצעות מענקים למדענים. הקרן פועלת 22 שנה, ובמהלכן חילקה 211 מיליון יורו לתקציבי מחקר. בוועדה חברים שלושה מדענים ישראלים ושלושה גרמנים. כל קדנציה אורכת שלוש שנים, אך לא כל הנציגים מסיימים את כהונתם בה באותו המועד. השנה התמנה פרופ’ יהודה סקורניק למשבצת מדעי הרפואה, ובכך הצטרף לפרופ’ נעם אליעז, נציג תחום המדעים המדויקים. אמיתי הייתה אמורה לייצג את תחום מדעי החיים, וראתה בתפקיד שירות לציבור. "צברתי המון ידע בתחום ונעניתי בחיוב”, היא מספרת. “כשהאחראית על קשרי החוץ של משרד המדע פנתה אליי, היא הייתה בטוחה שכבר דיברו איתי, כי הייתה להם שנה שלמה לאייש את התפקיד. היה לי פחות מחודש להתכונן לישיבת הוועדה הראשונה. ובכל זאת הסכמתי".
הרישום נמשך שבועיים. "מילאתי טפסים כאילו הלכתי לפחות לדירקטוריון של טבע", מחייכת אמיתי. "הקרן כבר הייתה על קוצים, כי נותרו רק עשרה ימים לכינוס הראשון. סוף־סוף הגיע האישור המשפטי ממשרד המדע, ולמחרת קיבלתי מהקרן את כל תיקיות הצעות המחקר בתחום מדעי החיים. הודעתי לבת שלי שבשבוע הבא אין נכדים, מילאתי את המקרר כדי שאקום מהכיסא רק לפיפי וכריכים, וצללתי לעבודה".
שעות אחדות הספיקה להעמיק בחומר, ואז קיבלה טלפון ממשרד המדע. "האחראית שביקשה שאצטרף אמרה, 'אני נורא מצטערת, אבל אסור לך לגעת בחומר, אין עדיין אישור למינוי שלך'. לא הבנתי. אמרתי לה, 'אתם לא תספיקו להביא מישהו אחר במקומי, ואם אף אחד לא יגיע הסיפור של הקרן יקרוס'. המנהלת הייתה אומללה. אמרתי לה, 'אני לא צועקת עלייך. אני צועקת דרכך'".
ובכל זאת המשכת לעבוד?
"כן, כי חשבתי שיש פה בעיה טכנית, לא חשבתי שמדובר בסיפור פוליטי. אחרי יומיים, כשלא שמעתי ממשרד המדע, שלחתי אליהם מייל דחוף והודעתי שאם המינוי לא יאושר היום, אני מסתלקת מנכונותי, כי מקצועית אני לא רואה שום אפשרות להיות מוכנה בזמן. כעבור כמה שעות הם חזרו אליי. אנחנו מודים לך על הנכונות, אמרו לי, אבל השר לא יחתום על המינוי שלך. זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו הזכיר את שר המדע. למחרת עידכנתי את האקדמיה הלאומית למדעים ואת ור"ה, הלכתי למספרה והודעתי לבת שלי שאני פנויה לבייביסיטר".
כדורי הרגעה
סוף השבוע הגיע ואיתו התקשורת. "ידענו שאם הסיפור יתפרסם, זה ייראה נורא, כמו טורקיה ואיראן, אבל בשבת, באמצע הנהיגה, התקשר כתב ואמר שמאשימים אותי שאני מטיפה לסרבנות גיוס בצה"ל. רק אז ירד לי האסימון. לפני כן חשבתי שהסיפור הוא אוניברסיטת אריאל, כי הקרן לא מוכנה להעביר כספים לגופים מעבר לקו הירוק. אבל התברר שזה בגלל שלפני כמה שנים חתמתי על עצומה שתומכת במרצים וסטודנטים שמסרבים לשרת בשטחים".
איך הגבת?
"לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. ברגע שזה הפך לפוליטי כבר לא היה מדובר בעלבון אלא באיום. מבחינתי זה היה מעשה אלים. בשבוע שאחריו אקוניס נופף בכל מקום בעצומה שאף אחד לא זכר. הידיעה שהוא השתמש בנושא לצרכים הפוליטיים שלו הייתה בלתי נסבלת. חשבתי לעצמי, מי אתה שתלמד אותי מה זה נאמנות למדינת ישראל. היה הרבה כעס וגם חוסר אונים. הייתי חייבת לקחת כדורי הרגעה כדי לעבור את הימים האלה".
בעצומה שעליה חתמה אמיתי בתחילת שנות האלפיים נכתב, בין היתר, "אנו חברי סגל האוניברסיטאות, מביעים את תמיכתנו והערכתנו לסטודנטים והמרצים המסרבים לשרת כחיילים בשטחים הכבושים". גם במרחק הזמן, אמיתי עומדת מאחורי הדברים. "זכותי הדמוקרטית להביע את השקפותיי", היא אומרת.
אקוניס טוען שבוועדה את לא מייצגת את עצמך, אלא את מדינת ישראל ששולחת חיילים לשטחים.
"אני לא מייצגת את המדינה. לא קובעת מדיניות ולא מדליקה משואה. אני מייצגת את מדעי החיים ומדעי המוח, ולכל היותר את אוניברסיטת בן־גוריון. זה תפקיד אפור ואנונימי, אף אחד לא שמע עליו עד אקוניס. אני התנדבתי. פיניתי זמן. לא הייתי אמורה לקבל כסף או כיבודים. רק מתוך אהבתי למקצוע הסכמתי להקדיש מזמני. ולכן אני כל כך כועסת”.
אקוניס טוען שאת מעודדת סרבנות בצה"ל.
"בחיים לא הטפתי לסירוב לשרת בצה"ל. העצומה תמכה במרצים וסטודנטים שסירבו לשירות מילואים מחוץ לתחומי הקו הירוק. צה"ל יקר לי. כשדובר על פינוי יישובים, את החיילים מההתנחלויות שלחו לשורות האחרונות כדי שלא להקשות עליהם. הפטור משירות לחרדים מעוגן בחקיקה, אז דווקא לשמאל אי־אפשר לאשר סרבנות מצפון? הייתה לי חברה שהבן שלה ביקש לשרת רק בתוך הקו הירוק והצבא נתן לו תפקיד מתאים. הצבא יודע להתמודד עם סרבנות מצפון".
לאורך השנים לא מעט מרצים שילמו מחיר על התבטאויות פוליטיות באקדמיה.
“כמעט כל נושא יכול להפוך לפוליטי. בארצות־הברית נושא ההתחממות הגלובלית הוא פוליטי. לפני מאה שנה הכנסייה התנגדה בחירוף נפש למבנה התאי של המוח, דבר שהיום אין עליו מחלוקת. מגדר הוא נושא פוליטי. לא ייתכן שאנשי אקדמיה לא יוכלו לבטא מגוון דעות בזכות ההשכלה שלהם. ההבדל הוא שאני באה לכיתה וכל אמירה שלי מעודדת הטלת ספק. רבני הימין, למשל, מוכרים אמיתות אבסולוטיות”.
אז למרצה מותר להביע דעות פוליטיות?
“אני לעולם לא אגע בכיתה בשאלת השטחים ולא אכנס לנושאים מפלגתיים, אבל אני מלמדת מדע, יותר קל לי. במדעי החברה החיים יותר מורכבים, כי תפקיד האקדמיה לדון גם בנושאים חברתיים שנמצאים בלב הפוליטיקה. אני מאמינה בצורך לדעת לשאול. ומשטרים חשוכים לא אוהבים אנשים ששואלים שאלות”.
איך הגרמנים הגיבו לפרשה?
"זה לא רק הגרמנים. בכל מוסד אקדמי מינויים לגוף מדעי חייבים להיעשות על יסוד כישורים מדעיים, בלי קשר לעמדות אידיאולוגיות. זה כלל מקודש בעולם המדע, ואקוניס ריסק אותו. ובכך הוא נתן ל־BDS יופי של תחמושת. כי כשהם מבקשים להחרים את האקדמיה, אנחנו אומרים להם, 'תפרידו, המדע לא רלוונטי לשאלת הימין והשמאל'. אבל אם שר המדע פוסל מדענית על רקע השקפותיה, אז איך אנחנו מנסים לשכנע אותם שאין מעורבות פוליטית במדע?"
צלם בהיכל
כששר המדע לא חזר בו, 1,500 מרצים חתמו על עצומה נגד ביטול המינוי וקראו לסגל האקדמי שלא להחליף את אמיתי בנציג אחר. "חברים באקדמיה בפאניקה", אומרת אמיתי. "זה צלם בהיכל. כשאני בודקת הצעות מחקר, לא יעלה בדעתי לחשוב על השקפות העולם של המגיש, אלא על המחקר שלו. זה הזוי בדיוק כמו בדיקת השקפת עולם של מהנדס שצריך לבנות גשר או הדעות האידיאולוגיות של רופא בחדר המיון".
איך המשפחה שלך מגיבה לכל זה?
"הבת שלי מתווכת את כל הממים שרצים עליי ברשת. הבן שלי עובד על פוסט־דוקטורט בארצות־הברית, וכשהסיפור הגיע לשם הוא לא האמין למשמע אוזניו. אני גרה ברחובות, ואנשים פה מאוד מעורבים במדע בגלל מכון ויצמן, אז אני מקבלת הרבה ריקושטים חיוביים. כששואלים אותי מה אפשר לעשות, אין לי תשובות טובות. כי הממשלה שלנו איבדה את אלוהים ומוכנה להקריב את האינטרסים המהותיים ביותר בשביל הקול הימני".
את מוצאת מכנה משותף בין המקרה שלך לבין תיקוני חוק שנחקקו לאחרונה?
"אני חושבת שחוק הלאום, בדיוק כמו המעשה של אקוניס, הוא חלק מאותה חבילת חקיקה של הליכוד והבית היהודי שמתחרים על פלח אוכלוסייה שיושב בימין העמוק, ובדרך מקריבים את הרוב המתון וגורמים נזקים אדירים. בחוק הלאום יש רק שחור ולבן, אבל העולם שלי מלא אפור. ואני, בניגוד לאקוניס, רואה גם מורכבויות. לאחרונה אני כבר לא מספיקה לעקוב אחרי כל החקיקות והיוזמות. אני מרגישה מה שהרגשתי כשהייתי ילדה קטנה ושמעתי על משטרים אפלים. העולם היום מתהפך. בחקיקות האחרונות של הממשלה אני רואה משהו שאני לא אוהבת אבל לפחות הוא משרת מטרות אידיאולוגיות של המחוקק. המעשה של אקוניס נגדי לא שירת שום מטרה אידיאולוגית חוץ מפופוליזם. אקוניס שבר נורמות אפילו בתקופה שבה הימין הפופוליסטי שובר את הכלים".
עכשיו אמיתי מחכה להכרעת בג”ץ, לאחר שהגישה יחד עם ועד ראשי האוניברסיטות עתירה לאישור מינויה. היא רואה במאבק צעד עקרוני. "המדע בארץ בנוי על השקעות עתק", היא מסבירה. "יש לנו חתני וכלות פרס נובל, אנחנו מחנכים סטודנטים מכל העולם במדעי המוח. תמיד הייתה תחושה של גאווה להשתייך לקהילה המדעית בארץ. אוי לנו אם מישהו בעולם המדעי יחשוד שמעמדו של חוקר נקבע לפי השקפתו הפוליטית".
במישור האישי היא עדיין לא חזרה לעצמה. "אני כבר ישנה בלילה", היא אומרת. "ואחרי הימים הראשונים כבר הפסקתי לקחת כדורי הרגעה וחזרתי להרגיש. ועדיין זה לא פשוט. אני שולפת את כל ההומור והאירוניה שיש בי כדי להתמודד ומאמינה שהדברים יסתדרו בסוף. וכשזה יקרה, אחזור לחיים נורמליים".
תגובת שר המדע: היא עודדה לעבור על החוק
מלשכת שר המדע נמסר: “היתממותה של פרופ’ אמיתי אין בכוחה לשנות את העובדה שהיא חתמה על עצומה המעודדת סרבנות שירות בצה”ל, שהיא כידוע עבירה על החוק בישראל.
“בדיוק לפני 31 שנה חתמה פרופ’ אמיתי על עצומה ובה, אנו מביאים בדיוק את נוסח העצומה: ‘אנו, חברי סגל מהאוניברסיטאות, מביעים בזאת את תמיכתנו והערצתנו לסטודנטים ומרצים המסרבים לשרת כחיילים בשטחים הכבושים... ואנו קוראים לקהילת האוניברסיטה לתמוך בסרבנים’. כך בדיוק נכתב בעצומה.
“ובכן פרופ’ אמיתי, בקריאתה לסרבנות עודדה לעבור עבירה על החוק הישראלי.
“לכן החליט שר המדע שלא לאשר את מינויה לשמש נציגת ישראל בקרן המדע ישראל־גרמניה.
“כל סיבה או אמירה אחרת שלה או של ועד ראשי האוניברסיטאות היא פשוט שקרית.
“אנו חוזרים ומדגישים: מינויה של פרופ’ אמיתי לא אושר לא בשל עמדותיה או דעותיה, אלא בשל מעשיה, והיא קריאתה לסרבנות אקטיבית, דבר המנוגד לחוק הישראלי.
“באמירותיה האחרונות, שעל פיהן אינה מתחרטת על חתימתה, חוזרת פרופ’ אמיתי ומאשרת את קריאתה לסרבנות מעשית, גם היום, ולא רק ב־5002, כפי שטענה בכמה הזדמנויות, שאינה זוכרת שחתמה על העצומה.
“במצב דברים שכזה שר המדע אופיר אקוניס, בהיותו שר בממשלת ישראל, אינו יכול לאשר את מינויה.
“אולם כפי שגם נאמר למשנה ליועץ המשפטי, הגב’ דינה זילבר, אם הפרופ’ אמיתי תשלח מכתב שבו היא מבטלת את חתימתה על העצומה המעודדת סרבנות לשירות בצה”ל, לא יהיה קושי במינויה ועתירתה לבג”ץ תתייתר”.
sari.makover@gmail.com
