הלכלוכים מאחורי הסורגים

זה קרה בנובמבר 2017, התפרסם ביוני 2018, ורק ביום ראשון, השבוע, תשעה חודשים אחרי האירוע וחודשיים, בדיוק של יום, אחרי הפרסום הראשוני בערוץ 20 מצאה נציבת שירות בתי הסוהר, רב־גונדר עופרה קלינגר, זמן להיפגש עם שתי הסוהרות שמעורבות בפרשה. מעורבות? נפגעות! השתיים שהוטרדו מינית במהלך עבודתן בכלא גלבוע.

מצאה זמן לשמוע את מה שיש להן לומר, ובתוך כך גם לשחרר פליאה גדולה ותדהמה ענקית נוכח הדברים, משל מה שקרה לא קרה תחת אפה אלא בכלא נידח באיזו עיירה בארה"ב.

מפרטי הפרשה עולה כי מחבל בשם מוחמד עטאללה, שנידון למאסר עולם, ונתפס כמנהיג הכלואים באגף הביטחוני בכלא מגידו, נהנה מתנאים מקילים במיוחד — שלא לומר מפנקים — בתמורה להבטחה לשקט תעשייתי. וכך, על פי הפרסומים, הוא לא רק זכה להשתזף על מדשאת הכלא בהוראה מפורשת של קצין הביטחון, אלא גם דרש וקיבל ששתי סוהרות, שככל הנראה מצאו חן בעיניו, יעברו מהאגף הפלילי לשרת באגף שלו — האגף הביטחוני.

השתיים, לפי עדותן, אולי לא האמינו שזה יקרה, רק שבפועל זה בדיוק מה שנדרשו לעשות. "אנחנו בורג קטן במערכת", העידה אחת מהן, כשהסבירה למה לא הייתה להן ברירה, ואיך מצאו עצמן במקום הזה בניגוד לרצונן. רק שמתברר כי בזה לא נגמר העניין. עטאללה, ככל הנראה, הבין מה שרצה להבין מנכונות קצין השב"ס להיעתר לדרישתו, והטריד אותן מינית. השתיים התלוננו, בכלא בחרו להתעלם, ואלמלא הפרסום יכול מאוד להיות שהן היו מוצאות עצמן מחוץ לגדר, קרוב לוודאי בטענה שאינן מתאימות לתפקיד.

שישה ימים לאחר הפרסום קיימה ועדת הפנים בכנסת דיון בנושא. ח"כ מרב מיכאלי (המחנה הציוני), יחד עם ח"כ עליזה לביא (יש עתיד), היו הראשונות להגיב. מיכאלי אמרה שם שהיא מבינה שסוהרות צריכות להתאים את עצמן לדרישות התפקיד, אבל "צריכה להיות רגישות מיוחדת לסיכון שבו הן נמצאות". "יש פער גדול מאוד בין ההכחשות שלכם, שלא ראיתם ולא שמעתם שום דבר, לבין מה שעולה מהתחקירים", אמרה לחברי הוועדה. "מילא אם הייתם אומרים לי 'מכירים ומתמודדים', אבל האופן שלא שמעתם, לא ידעתם, לא היה ולא נברא, מעלה חשד מאוד קשה". אתמול קראה לשב"ס לגבות את הסוהרות, לעשות "בדק בית מאוד רציני", והוסיפה: "גם בשב"ס חייבים להבין שתם העידן שבו נשים נוצלו ושתקו".

בשב"ס הבטיחו לבדוק, מינו קצין בודק, העניינים נמרחו, הקצין הבודק הוחלף מטעמים שהם, ככל הנראה, נושא לדיווח בפני עצמו, ובתחילת השבוע, כאמור, זומנו השתיים סוף־סוף לנציבה. מה שהתחיל ב"לא היה ולא נברא" נראה היום כסוג של פרשייה שתיגמר, בניסוח של אחד הבכירים בשירות, בראש או שניים שיעופו.

ובינתיים, כך או אחרת, הפרשה מעוררת כמה שאלות מטרידות במיוחד: האם יכול להיות שהתמונה העולה ממנה איננה יוצאת דופן, אלא מאפיינת את ההתנהלות בכל בתי הכלא, במיוחד אלה שבהם מוחזקים אסירים ביטחוניים? האם בתמורה לשקט תעשייתי לא רק נציבות בתי הסוהר מוכנה להעלים עין, אלא גם הציבור הרחב? האם יכול להיות שזו הדרך היחידה להתנהל מאחורי החומות, כדי לייצר מצג שווא של שליטה, כדי שכולנו נוכל לישון בשקט במחשבה שהכל בסדר, שיש מי שמטפל בעניינים הלא נעימים האלה, שאנחנו, אם להודות על האמת, לא ממש רוצים לדעת איך?

ומה אפשר ללמוד מהתנהלות הנציבה, שחודשיים זה פרק זמן סביר לפגוש את המתלוננות? שהנטייה הראשונית שלה לקבל את גרסת המפקדים שאין כלום כי לא היה כלום היא אך טבעית? שאלמלא הפרסום בתקשורת גם היא הייתה מעדיפה לתת לפרשה לגווע מבלי להטריד את המערכת — ואותנו — בלכלוכים שמאחורי הקלעים, כי בעניינים האלה הכי טוב זה לא להעיר את הדובר מרבצו? ושאלה אחרונה: איך קרה שלא התעוררה סערה מטעם גדודי MeToo? האם י' וחברתה מהשב"ס לא זכאיות להגנה מפני הטרדות מיניות? מדוברות השב"ס, אגב, נמסר שהעניין בבדיקה.