דיניות ההגירה הקנדית משכה אליה בשנים האחרונות נמלטים רבים מהעולם הערבי הגועש, אבל בתקופה האחרונה העיתונות הקנדית סוערת בשל מאבקו של אדם אחד בשם חוסיין עלי סומדייה, יליד עיראק שמנסה למנוע את גירושו לתוניסיה אחרי כמעט 30 שנה בקנדה. וכל זה, טוען סומדייה, בגלל ששימש סוכן מוסד.
"אסכים להתראיין, ובתנאי שלא מדובר באחד מכלי התקשורת הערביים. עבורם אני בוגד, כלב או כל שם גנאי אחר, כיוון שעבדתי עם הישראלים", אמר לי בשיחת טלפון מביתו בהמילטון שבמחוז אונטריו. "אני מתקשה להבין כיצד השלטונות הקנדיים כל כך נאיביים ולא מבינים מה יעלה בגורלי אם אגיע למדינה ערבית כלשהי". כמובן שאין לנו יכולת לאמת האם סומדייה אכן היה סוכן מוסד ואנחנו מביאים כאן את גרסתו. דבר אחד בטוח: הסיפור הזה זוכה לכותרות ומעורר עניין בקנדה.
לרגל אחרי אבא
לפי הפרסומים בעיתונות הקנדית, סומדייה היה סוכן של מנגנון הביטחון העיראקי, המוחבראת, ולאחר מכן סוכן של המוסד, בזכות ייחוסו המשפחתי כבנו של חוסיין סומדייה, בכיר במפלגת הבעת' ושגריר בבלגיה תחת משטר סדאם. "ב־1982, כשהייתי בן 17, נסעתי ללמוד במנצ'סטר. בחופשות הייתי מגיע לבריסל ונשאר ללון עם המשפחה", מספר סומדייה את גרסתו. "בשלב מסוים", הוא טוען, "לא יכולתי לסבול עוד את מה שהעריץ סדאם חוסיין עשה בעיראק. יכולתי לפעול כנגד עיראק עם האיראנים, הסורים או הישראלים. עוד בתור ילד הדמות האידיאלית עבורי הייתה של המרגל הישראלי אלי כהן, שעשה היסטוריה, ורציתי להיות כמוהו. החלטתי שישראל היא האופציה הטובה ביותר עבורי. כמובן שעובדת היותו של אבי שגריר עזרה".
ב־1983, טוען סומדייה, ביקר בלונדון וביקש ליצור קשר עם נציג המוסד. "לאחר מספר ימים יצרו עימי קשר, יוסף, שכמובן הוא שם בדוי, ומי שהיה אחראי עליו, אדם מבוגר יותר שדיבר ערבית במבטא עיראקי, שהגיע היישר מישראל. שני אנשי מוסד אחרים עשו לי בחינה בבית מלון בבריסל. במשך כחמש שעות שאלו אותי הרבה שאלות. ניסו לבדוק את האיי־קיו שלי, הזיכרון, הדמיון, ידע במספרים ועוד".
לאחר שעבר את הבחינה, מעיד סומדייה, קיבל את הכינוי "אסד סייפי", והחל להיפגש עם מפעיליו. "הפגישות בלונדון התקיימו במלון באזור המרכז העמוס בתיירים, ואילו בבריסל נפגשנו בקפה שהיה במרחק כעשר דקות הליכה ממגורי השגרירות העיראקית".
מה בעצם אנשי המוסד רצו ממך?
"הם ידעו שאני טיפוס חברתי ושיש לי קשרים רבים. הייתי בקשר עם לא מעט סטודנטים ממדינות ערב או פלסטינים, שלמדו או עבדו במנצ'סטר".
קיבלת כסף מהמוסד עבור שירותך?
"כן. קיבלתי הרבה מאוד כסף מהם".
הצלחת להביא מידע משמעותי למוסד?
"כן. מפעיליי התעניינו בעיקר בשני סטודנטים, אחד בשם ג'מאל אבו־ג'מוס, פלסטיני שגר בסוריה, והשני תאופיק, שגם גר בסוריה. התברר דרכי למוסד ששניהם נשלחו על ידי השלטון הסורי ללמוד על נשק גרעיני, באותה אוניברסיטה שבה למדתי. בעצם בזכותי", כך לפי גרסתו, "המוסד למד לראשונה כי סוריה מתכוונת לפתח תוכנית גרעין. יצרתי קשר בין ג'מאל לאנשי המוסד והצגתי אותם בפניו כעיתונאים. אנשי המוסד הבינו כי ניתן לקנות אותו בכסף ולכן התחילו לעבוד עימו, ולאחר מכן עם תאופיק. אני התבקשתי מיד לנתק את הקשרים שלי עם שניהם".
היו לך עוד הצלחות?
"הייתי מבקר קבוע באירועים ובמסיבות בשגרירות עיראק בבריסל, מצלם תמונות של המשתתפים ומעביר אותן למפעיליי במוסד. מתברר שהם התעניינו במיוחד באחד האורחים, מדען טילים קנדי בעל שם עולמי, ד"ר ג'רלד בול. התברר למוסד שהוא נשכר על ידי סדאם לפתח את תותח 'יום הדין'. עוד התברר שחברות בריטיות עזרו בהקמת שני מתקנים לבניית טילים בפאתי בגדד. מתקן אחד לטילים שיכוונו נגד איראן, ומתקן שני לטילים שיכוונו נגד ישראל. אינני יודע עד כמה תרמתי בנושא הזה, אך אני כן יודע שמפעיליי במוסד לא אהבו לראות את ד"ר בול באירועי שגרירות עיראק". לפי פרסומים בתקשורת, ד"ר בול חוסל בבריסל ב־1990 על ידי המוסד.
עינויים וחקירות
לדבריו של סומדייה, ב־1985 החל להרגיש שחושדים בו, "לכן במקום להמתין שיתפסו אותי הלכתי ישר אליהם וסיפרתי שאני עובד עם המוסד. אבי ששמע על כך חתם על מסמך ההוצאה להורג שלי". סומדייה מספר שלאחר שנשלח בחזרה לבגדד, החליט הרודן לחוס עליו בתנאי שישוב לרגל אחר הישראלים עבור העיראקים. "נשלחתי ללונדון, וכדי שלא אעבוד עם העיראקים, החלטתי ליצור לעצמי בעיה פלילית. גנבתי כרטיסי אשראי והבריטים גירשו אותי והגעתי לארה"ב. באמצעות השגרירות העיראקית בניו־יורק שוב הוחזרתי לעיראק". ב־1990 סומדייה ברח לקנדה וביקש מקלט מדיני. שלטונות ההגירה לא התירו לו להישאר, בנימוק שיש סבירות גבוהה שחשף לא מעט אנשים למעשי עינויים ואולי אף להוצאה להורג, ובעצם ביצע פשעים נגד האנושות.
לאחר הליך משפטי ממושך הוא גורש לתוניסיה ב־2005. סומדייה טען שברגע נחיתתו בתוניסיה הוא נעצר על ידי רשויות החוק, והובא לחקירות קשות שכללו מעשי אלימות ועינויים. לאחר כשנה הוא הצליח לברוח מתוניסיה לאלג'יריה, עבר להולנד והציג לשגרירות הקנדית בהאג מסמכים מזויפים לבקשת מקלט מדיני בקנדה. על בסיס המסמכים הוא חזר לקנדה ב־2006. כעבור שנה הסכימו רשויות ההגירה ששליחתו לתוניסיה תעמיד את חייו בסכנה, אבל לפני שנתיים תיקו נבדק בשנית, בטענה כי המידע שנמסר לרשויות היה לא מדויק. כך הגיעו למסקנה כי באקלים הפוליטי הנוכחי לא יאונה לו כל רע בתוניסיה, ולא יזכרו את עברו, לאור העובדה כי תוניסיה לא משמשת עוד כבסיס של הארגון לשחרור פלסטין. אבל הטענות האלו לא מרגיעות את סומדייה כלל.
"המילה 'מוסד' היא המילה המפחידה והשנואה ביותר בעולם הערבי", אומר סומדיה. "כל אחד יודע שמי שקשור למדינה היהודית, יעשה בו לינץ' על ידי ההמון ברחובות של כל עיר ערבית שאליה יגיע". •
