פנסיון מלא, כולל קטטה המונית
חופשת הקיץ בשיאה, והישראלי המכוער נחשף במלוא עוצמתו; אם מסורה שהולכת מכות עם המציל, צעירים שיכורים שזורקים חפצים על דיילים בטיסה, אלימות על שפת הבריכה בבוקרשט — וזה רק קצה הקרחון. האם התייר הישראלי איבד לגמרי את הבושה, או שהמצלמות הסלולריות פשוט חושפות את מה שהיה תמיד?
באוויר, בים וביבשה, בבריכה, בארוחת הבוקר או בתור בשדה התעופה. עם אגרופים, דחיפות, קללות ובקבוק וודקה או ג'וני ווקר בלייק לייבל ביד. מאות אלפי ישראלים יוצאים לחופשה בקיץ הזה ונדמה שבכל רגע נתון רבים מהם נמצאים על סף קטטה המונית. מילה לא במקום, בקבוק שנשפך בטעות, דחיפה קלה — לא צריך הרבה כדי לגרום לפיצוץ. בסוף השבוע הזה עשרות ישראלים עלו לכותרות לאחר שהתקוטטו ביניהם בבריכה ובלובי של מלון בבוקרשט לאחר הופעה של ליאור נרקיס ודודו אהרון. אבל זהו רק מקרה אחד מתוך רבים שהתרחשו בשבועות האחרונים באילת, בים המלח, במלונות בנתניה, בטבריה על שפת הכינרת וכמובן שבאיה נאפה בקפריסין, ברודוס, בכרתים, בבולגריה ובברצלונה — וזוהי רק רשימה חלקית. כן, זה נראה כאילו הישראלי המכוער נמצא בכל מקום ביולי־אוגוסט.
"חזרתי מרודוס לפני שבועיים", מספר אלון לוי מהרצליה, "ומה שהיה שם זה פשוט שכונה. הישראלים יורדים לבריכה ולים עם דליים של קרח, וודקה ובקבוקי וויסקי של ליטר ומסתובבים איתם כמו המלכים של המקום. מתחילים בגסות עם התיירות, צועקים בעברית, שמים עומר אדם בפול ווליום. כולם במלון מדברים ביניהם שהישראלים הם אנשים גסים, חסרי תרבות, אלימים ולא נעימים".
הבעיות, מתברר, מתחילות עוד הרבה לפני כן, כבר בטיסה. "לפני שלושה שבועות טסנו לברצלונה לחופשה משפחתית עם חברת וויזאייר", מספרת גליה מאזור המרכז. "זאת הטיסה הכי נוראית שחוויתי בחיים שלי. נתקלתי כבר בישראלים שגרמו לי להתבייש, אבל בטיסה הזו זה עבר כל גבול. קבוצת צעירים שהיו בדרך לקוסטה בראבה התנהגו בצורה בלתי נסבלת. הם היו שתויים, לא הקשיבו לדיילים, התפרעו במעברים עם דחיפות כאילו בצחוק וצעקו כל הזמן. באמצע הטיסה, אחרי שהדיילים העירו להם, הם התחילו לזרוק לעברם חפצים. ממש פחד אלוהים. היו במטוס הרבה משפחות עם ילדים ולא יכולנו לברוח לשום מקום. רק התפללתי שננחת כבר ונצא מהמטוס הזה. גם כשבעלי פנה אליהם בנימוס שיירגעו ויתנו לנוסעים האחרים כבוד, הם צחקו לו בפרצוף ושמו עליו קצוץ. ככה ליד הילדים שלנו. לא רק שחששתי שהמהומה הזו תסתיים במכות, הנוסע הספרדי שישב לידי פשוט היה בהלם ודיבר כמה שהישראלים מכוערים. רציתי להגיד לו שלא כולם כאלה, אבל בתכל'ס הוא צדק. שתקתי והתביישתי".
משתוללים תוך 5 דקות
לא רק בחו"ל - גם באילת, בים המלח ובכינרת — הישראלי שיוצא לחופשה לא לוקח שבויים. "הקב"טים הם האנשים הכי עסוקים בקיץ, אין יום שאין להם תקריות. לפעמים חייבים לערב גם את המשטרה", אומרים גורמים בכירים בענף התיירות. הם לא רוצים להזדהות בשמם כדי שלא להטיל סטיגמה על רשתות המלונות שבהן הם מועסקים. "יש לקוחות בעייתיים שחושבים כי בצורה של ניבולי פה ובריונות אפשר לטפל בכל בעיה שצצה בחופשה. במקום לנהל שיח פתוח ומכובד משתמשים ישר באלימות, מרימים קול ומקללים את האורחים האחרים או את העובדים שלנו, אם זה מציל בבריכה או קב"ט שמגיע למקום התקרית. באלימות לא פותרים בעיה בשום מקום ובטח שלא בעת חופשה, גם אם הלקוח בטוח שהוא צודק. גם התיעוד המיידי בכל סמארטפון הפך לפה של הצרכן. במקום לנהל שיחה בוגרת מול נציג השירות מאיימים שיעלו סרטון לרשת".
באחת מרשתות בתי מלון המובילות בארץ שיתפו אותנו כי לעיתים התקריות מתחילות כבר בדקות הראשונות של החופשה. "לפעמים אנחנו צריכים להזעיק קב"ט כבר בעמדת הצ'ק־אין כי אנשים מתחילים להשתולל בגלל שתור אורך יותר מחמש דקות או שהחדר עדיין לא מוכן. חבל שיש כאלה נופשים שמגיעים כבר מהבית עצבניים ולא רגועים. לא קשובים. הם רק מתלוננים, צועקים ומפריעים לאחרים שרוצים לנוח בחופשה שלהם. אבל חייבים להדגיש שלא מדובר ברוב הישראלים. רובם של אלה שמגיעים אלינו הם אורחים טובים, מתחשבים, שכיף לעבוד איתם. חבל שאת הרושם יוצר הקומץ".
אם מקשיבים לש', דייל ותיק באל על, כבר מזמן לא מדובר בקומץ. "הישראלים הם נוסעים חוצפנים, גסים ועצבניים. זה תמיד היה, מה שנוסף עכשיו זה העניין של האלכוהול שפעם לא היה. יותר ויותר ישראלים עולים לטיסה שיכורים או משתכרים במהלך הטיסה וזה יוצר יותר תקריות ויותר אלימות".
שלומי גיל, אב לארבעה שטס השבוע ליוון, מסכים. "זה מתחיל כבר בתורים בבידוק הביטחוני. אתה רואה מולך צעירים בתור עם בקבוקי וודקה בתוך בקבוקי מים רגילים. אי־אפשר לדעת שהם מתודלקים, כי זה כאמור נראה כמו מים. הם ממהרים ללגום עד הסוף מהבקבוק כי החברים שלהם מאיצים בהם - 'יאללה, תסיימו את הבקבוק... עוד רגע הרעה הזו, השמנה, בשיקוף של התיקים תחרים לך את הבקבוק מים. יאללה תזדרזו'. ברגע הראשון לא הבנתי שהם שתויים, אבל מהר מאוד, כשמישהו מהנוסעים העיר להם שיפסיקו להשתולל, החלה מהומה שכמעט הסתיימה בקטטה. הרחקתי מיד את הנכדים שלי, פשוט נבהלתי. אי־אפשר לדעת איך ייגמר כזה אירוע".
סוג של גאווה
ד"ר איתן אורקיבי, מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת אריאל, דווקא חושב כי באופן אבסורדי, לסרטונים הרבים שרצים ברחבי הרשת יש השפעה ממתנת על הישראלי המכוער. "לכל תקרית כזו שבה מעורב ישראלי שהפנים שלו מזוהות יש מחיר לא פשוט עבורו. הוא חווה התייחסות מביכה מהסביבה, במקום העבודה, בצבא או אפילו בבית הספר. אף אחד לא רוצה לעבור שיימינג כזה. קחי את טיסת השוקולד לדוגמה".
האם התייר הישראלי גרוע יותר מהקולגות שלו? כאן המומחים מסכימים כי למרות השם הרע שיש לישראלים, גם תיירים ממדינות אחרות מתנהגים בגסות ובאלימות. כך, למשל, התקשורת הבריטית עמוסה בחודשי הקיץ בידיעות מביכות על תיירים אנגלים שמשתכרים ומתפרעים בספרד וביוון. "זה לא אופייני רק לישראלים וחשוב להדגיש את זה", אומר אורקיבי. "אבל באופן עקרוני, כל הדבר הזה של להיות ישראלי זה לפתח תרבות יותר משוחררת, להפנות גב לאירופה הקרירה, אף אחד לא הולך כאן בעניבות, אין קודים של לבוש רשמי. זה גם סוג של מקור גאווה עבורנו למשל בתעשיית ההיי־טק. ברור שיש לזה צד נוסף, אנחנו ישירים מדי, אגרסיביים, מחוספסים, ולפעמים זה מצטייר כהתנהגות אלימה".
אבל בסרטונים שעולים כל יום לרשת מהבריכות במלונות רואים אלימות אמיתית.
"התנהגות חצופה ואלימה לא בהכרח נובעת מאורח החיים הישראלי או מהאופי הישראלי. חוצפה זו אמנם מילה שקיימת רק במילון הישראלי, אבל גסות רוח קיימת בכל התרבויות. בנדיטים, חוליגנים, רד נקס - אלו לא מילים עם שורשים בשפה העברית. בכל תרבות מוצאים את המופעים האלימים האלה. מי שמסתכל על מה שקורה ברשתות חברתיות בחו"ל רואה בהחלט דוגמאות של קטטות והתפרעויות דומות. זו תופעה שאפשר לייחס לתיירים מכל מיני מקומות בעולם. אם נציץ ברשתות החברתיות בכל מדינה באירופה נמצא גם מקרים מהסוג שקרה בבית המלון בבוקרשט או במלון בים המלח. לא הייתי שמח לעמוד ביציאה מהאצטדיון עם אוהדים אנגלים ששתו כל היום והפסידו במשחק לצרפת. ובטח שלא להיות איתם ברכבת חזור לבית המלון. כך שלא נכון לחשוב שמדובר בתופעה שמאפיינת רק את הישראלים. נכון הוא שהישראלי במהות שלו נחשב לחוצפן גדול. יש לו מה לומר ולהתלונן ממקום שהוא חושב שהכל מגיע לו".
שיר, סוכנת נסיעות מאזור הצפון, מסכימה עם עיקרי הדברים של אורקיבי: "אני כבר 20 שנה בענף וזה ממש לא נכון לומר שמדובר בתופעה חדשה שצמחה בשנים האחרונות. תמיד היו כאלה שהפריעו בטיסה או התפרעו בבתי מלון, צעירים שהשתינו על מזרנים בבתי מלון ביוון ובפלמה דה מיורקה. שלא לדבר על המשפט הידוע שאני כסוכנת נסיעות שמעתי לאורך כל שנות עבודתי מלקוחות מבוגרים: 'אל תשימי אותי על טיסה עם כל החוליגנים'. מה שהשתנה זה הקלות הזו שבה כל תקרית ישר עולה לכותרות במדיה החברתית ובתקשורת. אז למה היום זה בכותרות? כי זה מתועד. נקודה. אי־אפשר להתעלם מזה. כל מי שמעלה לרשת בטוח שהוא פועל למען העלאת המודעות ומיגור התופעה. אלא שיש לזה השלכה ישירה על מערכת ההזמנות שאני מבצעת ללקוחות. אם זה מלון שהיה נחשב למלון טוב עד אז, אני מיד מקבלת ביטולים ובקשות של אנשים לעבור למלון אחר. קשה לי לפעמים להרגיע לקוחות ולהבטיח להם שזה לא יקרה להם, כי אין לי שמץ של מושג. זה יכול לקרות בכל טיסה, לא רק בחברת לואו־קוסט. בכל בית מלון. אני מודעת לעובדה שיש לא מעט מקרים ששורש התקרית קשור בנוסעים שיכורים גם אם זו לא הכותרת שרצה ברשת החברתית, אלא המהומה עצמה של מכות ואקשן בבית המלון שישראלים מעורבים בה. זה לא מחמיא לנו. נקודה".
ומה עם הדור הבא? האם לפחות העתיד שלנו צפוי להיות טוב יותר? נירית צוק, מרצה ומומחית למחקר תרבות נוער, פסימית. "הורים משפיעים על התנהגות ילדיהם ומשמשים מודל לחיקוי עבורם. אין ספק שמראה עיניים משפיע יותר מאשר מילים, ולא משנה כמה פעמים ההורה יגיד לילד להתנהג יפה. ברגע שאין דוגמה אישית של ההורה עצמו — זה לא יעזור. כשהורה אומר שחשוב לשמור על ניקיון ובסוף משליך בדל סיגריה מהחלון, אז זה מה שהילד מפנים. זה נכון גם בנוגע להתנהגות וגם בנוגע לסגנון הדיבור של ההורה: בכביש, בתור בסופרמרקט או בחיי היום־יום. בנוסף, בחברה הישראלית מאז הקמתה, הרעיון של הצבר החדש היה להתנתק מהגלותיות, ומכל מה שמזכיר אותה. אנחנו לא רוצים להיתפס חלשים או פראיירים ולכן אנחנו דורשים את מה שמגיע לנו גם בדרכים קולניות ואלימות".
לפנייה לכתב/ת 
