אם הייתם אומרים לענבל כץ (35) לפני כמה שנים שהיא תנהל את הראיון הזה ממרפסת ביתה שבאמסטרדם, סביר להניח שהיא הייתה מתפוצצת מצחוק. לכץ, שיחד עם בעלה גיא (32) מעבירה סיורים קולינריים לישראלים בשוק אלברט קאופ בעיר, מעולם לא הייתה מחשבה לעזוב את הארץ. אבל לפעמים המציאות יכולה להפתיע.
"מאז שאני זוכר את עצמי היה לי חלום לגור בחו"ל", מספר גיא. "כשהכרנו הוא סיפר לי על החלום שלו ואני אמרתי לו 'אם זה החלום, אז בוא ניפרד עכשיו כי אין לי שום רצון לעזוב את המשפחה'", ממשיכה ענבל. " כשהוא העלה את הרעיון שוב אחרי החתונה, הייתי יותר פתוחה. נתתי לו אור ירוק ואמרנו שעוברים".
לא קצת מפחיד לעזוב למדינה זרה בלי שום עבודה שמחכה לכם?
גיא: "במקור חשבנו לפתוח באמסטרדם חומוסייה, להביא לפה את הווייב של תל־אביב. עשינו קורסים וליווי עסקי וטסנו לבדוק את השטח. חודש לפני שעברנו גילינו שענבל בהיריון, וכשהגענו לכאן העניין של החומוס היה קצת טו מאץ'. ידענו שאנחנו צריכים להכניס כסף".
ענבל: "ידענו שלא יעסיקו אותי כי אני בהיריון, אז חיפשנו בתור התחלה עיסוק שיהיה לי קל לעשות. וככה בעצם התגלגל הרעיון של סיורי שוק. לא חשבנו שזה יהפוך להיות עסק".
השניים, שעברו לבירה ההולנדית לפני כמעט שנה, מעבירים את הסיורים הקולינריים שלהם (שנקראים Streat Bites) לישראלים בלבד בשלב זה. "לי היה מאוד נעים המפגש עם הישראלים", מספרת ענבל. "זה נתן לי סוג של בית והיה לי יותר קל להריץ את העסק בעברית. זה סיור על אוכל רחוב בשוק אלברט קאופ, השוק הכי מפורסם פה. זה כמו שוק הכרמל של אמסטרדם".
איזו תדמית יש לתייר הישראלי על המטבח ההולנדי?
גיא: "התדמית הקולינרית של הולנד לא זוהרת. אבל קורה פה משהו שהוא הרבה מעבר למה שתיירים יודעים, וגם אנחנו גילינו את זה. הייתי באמסטרדם קרוב לשבע פעמים לפני שעברנו והייתי מגיע למקומות המתויירים. כשעברנו לפה הבנו שזה כבר לא מספק אותנו, וגילינו שיש תרבות מאוד עשירה מבחינה קולינרית, בעיקר בכל מה שקשור לסטריט פוד. אנחנו פותחים את הסיור ושואלים מה זה אוכל הולנדי, וכולם עונים ישר: צ'יפס והרינג".
ענבל: "הבנו שיש עולם שלם של תרבות אוכל שאנחנו בכלל לא מכירים. אנחנו מקובעים על חשיבה ישראלית של איך נראית ארוחה משפחתית, ופתאום אנחנו מגלים שארוחה משפחתית במדינה שהיא לא כל כך רחוקה מישראל נראית אחרת לגמרי".
מה באמת השוני בין המטבח הישראלי להולנדי?
גיא: "המטבח שלהם מאוד־מאוד בסיסי. האוכל אצלם מתפקד כעניין פרקטי. זה לא כמו אצלנו שהאוכל מקיף כל אירוע, שמח או עצוב".
ענבל: "אם אנחנו בישראל ממלאים עגלה עד שלא נשאר בה מקום ולוקחים את זה הביתה, פה המדרגות מאוד צרות ותלולות, המטבחים מאוד קטנים והרבה פעמים המקררים מאוד קטנים, בגודל של מה שאנחנו מכירים בארץ כמקרר משרדי. אז הם יעברו כל יום־יומיים בסופר עם האופניים ויקנו מה שנכנס בארגז של האופניים לאותה ארוחת ערב כפול מספר הסועדים. אין אצלם בישול בסירים לשלושה ימים".
התיירות שאמסטרדם הכי מזוהה איתה זה לא בדיוק אוכל.
גיא: "בסיור יכולה להשתחל שאלה של איפה הוויד הכי טוב. אני ממליץ, אבל זה ממש לא חלק מהסיור".
ומה בעתיד? אתם חושבים לעשות גם הפוך? אוכל ישראלי לקהל ההולנדי?
גיא: "לא. לאורך הזמן הבנו שאת חלום החומוס אי אפשר לכפות על תרבות אחרת. לא יהיה אצלם חומוסייה שאני יכול לפתוח שולחן עם מוזיקה תימנית ובקבוק ערק".
ענבל: "אנחנו מאוד אוהבים לגור פה. כשהחלטנו שאנחנו עוברים לחו"ל, זו לא הייתה שאלה בכלל שעוברים לכאן. כרגע העתיד הוא להשתקע פה ושהעסק יפרח".
גיא: "תגידי, את רוצה להרוג את אמא שלך?"
