yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: שאטרסטוק
    24 שעות • 14.08.2018
    להפסיד את המשרה לרובוט
    בפעם הבאה שאתם בסופר תיפרדו לשלום מהקופאית, כי ייתכן שבקרוב תצטרכו לספר לילדים שלכם שמקצוע כזה היה קיים בעבר. ולא רק הקופאיות: מבט מקרוב מגלה שרוב הישראלים מתפרנסים ממקצועות שמצויים בסכנת הכחדה. משרות רבות צפויות להיעלם, ובמקומן יצמחו ג'ובים חדשים, אחרים לגמרי. המומחים מזהירים מפני התמוטטות אפשרית של המשק, המדינה משתדלת להיערך לשינוי המהיר, ובינתיים למיליוני ישראלים יש סיבה לחשוש
    איתי אילנאי

    אם ביקרתם לאחרונה בסופרמרקט, יש סיכוי גדול שראיתם אותן: הקופות האוטומטיות. מדובר במכונות חביבות וידידותיות, שמאפשרות ללקוחות לדלג על החוויה האנושית ולהימלט מהסופר בצורה מהירה ויעילה עם המוצרים שרכשו. אין צורך במגע יד אדם, אין צורך להמתין בתור, ובייחוד - אין צורך בקופאית.

     

    גם חנאן חרבאווי, בת 34 ואם לשלושה מהכפר הדרוזי ירכא, מכירה את המכונות האלה. כקופאית היא מבינה שזמנה במקצוע קצוב ולכן החלה לפתח קריירה חדשה מעבר לים. "הספקים שלי סינים והלקוחות שלי מגיעים מכל העולם, בעיקר מקנדה וארצות־הברית", היא אומרת ומסדרת את כיסוי הראש. "תאמין לי, הרבה יותר קל לעבוד עם אנשים בחו"ל".

     

    לפני חצי שנה שמעה חרבאווי, בעלת השכלה תיכונית שמגיעה ממשפחה מסורתית, על קורס בעל שם נוצץ: "גרה בירכא, עובדת באי־ביי". מדובר בהדרכה בת שבעה שבועות בלבד המתקיימת במרכז להכוון תעסוקתי "ריאן", שמפעיל ארגון ג'וינט ישראל בשיתוף משרד העבודה והרווחה. הקורס מיועד לנשים בנות העדה הדרוזית, שמעוניינות להרחיב את אופק הפרנסה.

     

    "זה בא לי כמו סוכרייה", מחייכת חרבאווי, שמתפרנסת היום בכבוד מדרופ־שופינג. היא קונה מוצרים מספקים בסין ומוכרת אותם באי־ביי ללקוחות ברחבי הגלובוס. המוצרים נשלחים ישירות ליעדם, וחרבאווי גוזרת קופון על עמלת התיווך. "בקורס למדנו איך מוצאים ספקים, איך מתעסקים עם לקוחות, איך מפרסמים ואיך מתמחרים סחורה", היא מספרת. "היום אני עדיין עובדת כקופאית, אבל בלילה, אחרי שהילדים נרדמים, אני מתיישבת מול המחשב". החלום שלה הוא להתפרנס בעתיד רק מסחר אלקטרוני. "אני לא רוצה להיות קופאית לנצח. חשוב לי להתחיל עסק שתהיה לי אפשרות לעבוד בו מהבית, להיות יותר עם הילדים. די, נמאס לי לעבוד במשמרות".

     

    הסבת מקצוע לקראת השתלטות המכונות. חנן שרבאווי מכפר ירכא, ביום קופאית ובערב מוכרת באי.ביי | צילום: נחום סגל
    הסבת מקצוע לקראת השתלטות המכונות. חנן שרבאווי מכפר ירכא, ביום קופאית ובערב מוכרת באי.ביי | צילום: נחום סגל

     

    חרבאווי היא לא רק אישה דרוזית דתייה מהפריפריה, שלקחה את גורלה בידיה ופרצה את המעגל שמציב נשים כמוה מאחורי הקופה בסופר. היא מגלמת את התהליך הדרמטי שעובר על שוק התעסוקה ברחבי העולם כולו: פחות מכניקה ויותר טכנולוגיה, פחות משרדים ויותר עבודה מהבית, פחות השכלה ויותר הכשרה. ובקיצור — פחות קופאיות ויותר מוכרות באי־ביי.

     

    העולם משתנה בקצב מסחרר. על פי דוח שהוציא ה־OECD, ארבעים ושמונה אחוז מהמקצועות המוכרים לנו ייכחדו בקרוב בעקבות אוטומציה ובינה מלאכותית, ומקצועות חדשים שאפילו לא חשבנו עליהם יופיעו כהרף עין. ההערכות מדברות על כך שבעשר השנים הקרובות ייעלמו שני מיליארד משרות ברחבי העולם, ויצוצו כ־600 מיליון משרות חדשות. להתראות לאנשי הפרסום, מנהלות ההשקעות ורואי החשבון, ביי ביי למלצריות, לסבלים, לנהגים, לאחיות הסיעודיות ולעוד אינספור מקצועות נוספים.

     

    "הפרט עומד מול צונאמי של שינוי, ומה שהוא מחזיק ביד זה את קורות החיים שלו, הדבר הכי פחות רלוונטי לעולם החדש", מנסח זאת ד"ר איתן אלירם, יועץ חדשנות המתמחה בעתיד עולם התעסוקה. "שוק התעסוקה החדש לא מחפש תארים מהאוניברסיטה, אלא עובדים עם יכולות גמישות והסתגלות. מי שלא יסתגל, לא ישרוד".

     

    ההכשרה הזריזה שעברו חרבאווי וחברותיה בירכא, שאלירם היה אחד ממפתחיה, היא בדיוק הדוגמה להישרדות בשוק התעסוקה המשתנה. "בתוך שבעה שבועות הצלחנו להביא אותן לרמה שהן מסוגלות להיות חלק מהכלכלה הגלובלית ולהכניס מטבע זר למדינת ישראל", אומר אלירם. "אפשר לרתום את השינוי לטובתנו אם מבינים שלא מדובר באיום, אלא דווקא בהזדמנות אדירה".

     

    "אם לא נדע לעלות על הרכבת, נישאר מאחור", מצטרפת ד"ר סיגל שלח, מנכ"לית ג'וינט תבת, שיזמה את הפרויקט בירכא כחלק מהמטרה שהציבה לעצמה: שילוב אוכלוסיות ששיעור השתתפותן בשוק העבודה נמוך. "קח לדוגמה את תחום פיתוח התוכנה, אחד המבוקשים היום בעולם. רבע מהמפתחים בארצות־הברית מגיעים מקורסים מזורזים לתִכנות בסגנון מחנות אימונים, 'בוט קמפ' שאורכים 6־8 חודשים, ואתה יוצא מהם מפתח. בזמן שהם עברו הכשרה זריזה שהכינה אותם לעולם החדש, החברים שלהם ישבו שנים באוניברסיטה והפכו ללא רלוונטיים".

     

    נוודים דיגיטליים

    אז מה יקרה להכשרה האקדמית בשנות האלפיים? אם תשאלו את אבי שניר, מייסד ומנכ"ל Elevation Academy, בית הספר עומד להפוך להרבה יותר כיפי. האקדמיה שהקים מציעה הכשרה מעשית לתעשיית ההיי־טק, אבל היא הכי רחוקה שאפשר לדמיין מהאוניברסיטה.

     

    אנחנו נפגשים בפאב טרנדי המשקיף מלמעלה על תל־אביב, שם הוא מספר לי על מיזם חדש שהקים, כזה שפותר לצעירים שהשתחררו מהצבא את ההתלבטות בין טיול ללימודים. "בנינו הכשרה למתכנתים בסגנון של בוט־קמפ, כמה שבועות, תוך כדי טיול במקסיקו", הוא מספר. "אתה קם בבוקר על החוף, עושה יוגה, ולומד לתכנת. הרעיון הוא לא רק ליהנות, אלא גם ללמוד במקום מנותק מהסביבה הטבעית שלך, שבו אין לך את ההפרעות של חיי היומיום". אגב, אם לא בא לכם מקסיקו, יש אפשרות לעשות זאת גם בפנמה.

     

    האקדמיה של שניר רותמת את האינטליגנציה המלאכותית דווקא כדי לסייע לאנושות למצוא מקצועות חדשים במקום אלו שייכחדו. "יש לנו כלי מבוסס אינטליגנציה מלאכותית שאוסף דרישות למשרות, מנתח אותן ואת הכישורים הדרושים להן, וממפה את הטרנדים בשוק התעסוקה הנוכחי. על פי זה אנחנו מכינים סילבוס, שמכשיר את הסטודנטים שלנו לתכנת בשפת הקוד הכי מבוקשת באותו רגע. בגלל שחברות ההיי־טק מחפשות בדיוק את האנשים האלה, אנחנו מוצאים לסטודנטים שלנו עבודה ברגע שהם מסיימים את ההכשרה".

     

    לדברי שניר, השילוב בין לימודים, עבודה וטיול גם משקף את העתיד. "היום בארה"ב בערך 30 אחוז מהאנשים עובדים כפרילנסרים, וזו מגמה שתגיע לאזור ה־50 אחוז. במקביל ישנה ירידה משמעותית במספר האנשים שמתחתנים ועלייה בגיל החתונה, מה שמוביל לירידה משמעותית בבעלות על דברים". עובד העתיד, מסיק שניר, הוא נווד דיגיטלי, שיושב על החוף במקסיקו, עובד ולומד מהלפ־טופ שלו, וככה מממן את כל הפינה־קולדה שהוא שותה בערב.

     

    יהלי סער, בן 28 מתל־אביב, לא צריך בוט־קמפ כי הוא כבר הקים את הסטארט־אפ שלו. אני תופס אותו בביקור נדיר בארץ, רגע אחרי שנחת מניו־יורק. ביחד עם נדב שץ ותום להט הוא ייסד את "טיילור ברנדס", אתר אינטרנט שעומד להכחיד את משרדי הפרסום. "אתה מכניס את הנתונים של העסק שלך ובתוך 30 שניות המערכת שלנו תייצר לך לוגו, תרים לך עמוד פייסבוק וגם תציע לך מה לפרסם בו ומתי. זה משרד מיתוג אוטומטי לחלוטין שעובד על בינה מלאכותית, וכבר היום משתמשים בה שבעה מיליון עסקים ברחבי העולם".

     

    הפלטפורמה של סער וחבריו עלולה להפחיד לא רק פרסומאים, אלא את כל מי שעבודתו דורשת יצירתיות. "יצירתיות נוצרת מטעות", מסביר סער. "אם עשית טעות במוזיקה קלאסית ומספיק אנשים אוהבים אותה, זה הופך לג'אז. אנחנו לימדנו את המערכת שלנו לעשות טעויות באופן מכוון, ואז לזהות האם מספיק אנשים אוהבים את זה".

     

    האם סער חושש שבמו־ידיו יוביל לפיטוריהם של מיליוני אנשים? "לא, זה לא אמור לאיים על מישהו. בכל כמה שנים יש בעולם מהפכות תעשייתיות, אבל הן לא מורידות את כמות המשרות הקיימות בשוק, רק מחליפות אותן. הן מאפשרות לנו להפסיק ללטש כפתורים ביד ולהתחיל לעצב אותם בתוכנה גרפית".

     

    האתר של סער יוצר, לדבריו, דמוקרטיזציה, שבסופו של דבר תניע את הכלכלה קדימה. "בעבר היה מישהו בכפר שמדליק את האש. עשינו לזה אוטומציה והיום קוראים לאיש הזה 'מצית'. כתוצאה, לא רק בעל אחוזה יכול להדליק אש בבית, אלא כל אחד", הוא אומר. "אותו דבר עם עולם הפרסום: היום יש בארה"ב יותר עסקים קטנים מאשר כל תקופה אחרת בהיסטוריה. אם לאחד מאותם עסקים יש רעיון נהדר אבל אין לו תקציב למשרד פרסום גדול, האם אין לו זכות להביא את הרעיונות שלו לידי ביטוי? המטרה שלנו היא לאפשר לו להפוך את הרעיון שלו למציאות".

     

    אינפלציית המוקדנים

     

    בזמן שסטארטאפים ומרכזי הכשרות פרטיים מדביקים את הפער, בממשלת ישראל עוד מנסים לעכל. הממשלה אמנם מודעת ונערכת לשינויים בשוק התעסוקה, אך היא עושה זאת בעיקר באמצעות הקמת ועדות ותמיכה מוגבלת בפרויקטים להכשרה מקצועית. מומחים בשוק התעסוקה שעימם שוחחנו טוענים שכבר כעת אנו ניצבים בפני משבר, ושאם לא תקודם מהפכה של ממש, הכלכלה הישראלית צפויה להתרסק.

     

    ניתן לשער שאחת הסיבות לשאננות הממשלתית היא העובדה ששוק התעסוקה הישראלי נמצא היום בצמיחה אדירה. אלא שעיון מעמיק בנתונים ובמגמות מגלה שאנחנו נמצאים בדהירה מהירה קדימה, לעבר התהום.

     

    החדשות הטובות הן שאין מובטלים. בשנים האחרונות שיעור האבטלה נמצא בצניחה חופשית, ובשנה שעברה הוא עמד על 4.2 אחוז בלבד, הנמוך ביותר מאז סוף שנות ה־70. אם מביאים בחשבון שבאופן טבעי כ־4 אחוזים מהמובטלים במשק נמצאים בין עבודות, אזי אפשר לקבוע שכמעט אין מובטלים בישראל.

     

    בוודאי גם תשמחו לגלות שבפרמטרים רבים, אנחנו משאירים אבק למדינות כמו ארצות־הברית, בריטניה, גרמניה ויפן. מדוח ה־OECD בנושא שוק העבודה שפורסם השנה, עולה כי אנחנו שיאני העולם בכל הנוגע לגידול במספר המועסקים במשק. בין 2010 ל־2016 גדל מספר המועסקים בישראל בכמעט מיליון איש, נסיקה עצומה של יותר מ־27 אחוז לעומת ממוצע של כ־7 אחוז בלבד בשאר העולם המערבי. ממש לא כוחות.

     

    ובכל זאת, מומלץ להמתין עם בקבוקי השמפניה. על פי נתוני אולג'ובס, האתר הגדול בישראל לחיפוש עבודה, התחום הנחשק ביותר בישראל הוא אדמיניסטרציה. בשנה האחרונה נשלחו דרך אולג'ובס יותר משני מיליון קורות חיים למשרות בתחום, והגולשים עטו גם על משרות בתחום המכירות, "עבודות כלליות" ושירות לקוחות. יותר מ־6.5 מיליון קורות חיים נשלחו ב־2017 למשרות בארבע הקטגוריות הללו. את כל העבודות הללו ניתן להכניס תחת כותרת אחת: נותני שירותים.

     

    ואולם ההתנפלות ההמונית על המסכים של אתר אולג'ובס היא תמונת מראה להתנהלות הישראלית המאופקת בלינקדאין, רשת חברתית המתמחה בתעסוקה עם דגש על תחומי ההיי־טק, שנרכשה לא מזמן בידי מיקרוסופט תמורת 26 מיליארד דולר.

     

    המבנה של לינקדאין משקף את היפוך התפקידים בעולם ההיי־טק, שבו העובדים — לא המעסיקים — הם בעלי הכוח. בניגוד לאולג'ובס, כאן אין צורך לשלוח קורות חיים: העובד הוא שמפרסם את מרכולתו, והמעסיק נאלץ להתחרות על תשומת ליבו. בהתאם לכך, גם המשרות בתחום הן המתגמלות ביותר במשק.

     

    נדמה שהמקצוע ששוק העבודה הישראלי זקוק לו יותר מכל הוא פסיכיאטר, שכן הוא לוקה בפיצול אישיות: בצד אחד של הזירה עומד ההיי־טק המשגשג, שבו מועסקים עובדים משכילים, מיומנים ונדירים, שמרוויחים משכורות עתק. ההיי־טק אמנם שם את ישראל בחזית הטכנולוגית ומושך את הכלכלה שלנו קדימה, אבל זהו מגזר מצומצם, פחות מ־10 אחוז משוק העבודה, והוא משווע לכוח אדם; מן העבר השני, יותר מ־81 אחוז מהעובדים הישראלים עובדים בתחום השירותים - תחום שצפוי כמעט להיכחד.

     

    סכנה לדמוקרטיה

    ענף השירותים אמנם צומח בפראות ואחראי לחלק ניכר מהגידול במשרות בישראל, אלא שמרבית העובדים בתחום אינם נדרשים להשכלה, ידע או ניסיון, ומתוגמלים בהתאם בשכר נמוך. אולי אין מובטלים ויש מיליון משרות חדשות, אבל רוב רובם של העובדים במשק מרוויחים שכר זעום וניתנים להחלפה בקלות.

     

    לדברי דפנה אבירם־ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה, הקיטוב בשוק העבודה בישראל אינו רק בעיה כלכלית, אלא מאיים על יסודות הדמוקרטיה. "כשאנשים מרגישים שהשיטה לא פועלת כמו שצריך וקבוצה מצומצמת מקבלת משכורות גבוהות בעוד היתר מרוויחים שכר מינימום, מתחילה תסיסה. זה משהו שמאיים על יציבות השלטון".

     

    כבר שנה וחצי שהיא מובילה צוות לבחינת שוק העבודה העתידי, הכולל בתוכו נציגים מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, משרדי ממשלה, מוסדות להשכלה גבוהה, בנק ישראל, ההסתדרות ועוד. מטרתם לגבש פתרונות אסטרטגיים שיאזנו את שוק התעסוקה ויעבירו יותר אנשים מעולם השירותים לתעשיות עתירות ידע וטכנולוגיה.

     

    הצוות שבראשותה ניפק המלצות מהפכניות, כמו ביצוע שינויים מהותיים במערכת החינוך ובאקדמיה, רענון חוקי העבודה בישראל שהתאבנו אי־שם בשנות החמישים, ותקצוב ממשלתי להכשרות מקצועיות גם לאנשים עובדים, ולא רק למובטלים. "אם לא נתעשת, יהיה משבר", היא מזהירה. "אנחנו הרמנו את הכפפה, אבל מי שצריך לאמץ את ההמלצות שלנו זו המדינה. אם אף אחד לא ייקח על עצמו ראייה אסטרטגית, זה לא יקרה מעצמו".

     

    מי שמסכים איתה הוא חגי לוין, סמנכ"ל מחקר ותכנון בשירות התעסוקה. שירות התעסוקה אמנם איבד מזוהרו כגוף השמה, לאור צמיחתם של אתרים כמו אולג'ובס ולינקדאין, אבל הוא עדיין מטפל ב־420 אלף איש בשנה מכל מגוון האוכלוסייה ומחובר היטב לשטח. "כבר היום נבלמת הצמיחה של ההיי־טק בגלל מחסור באנשים מתאימים", אומר לוין. "הביקוש אדיר, אבל אין מי שימלא אותו. אנחנו יושבים על קטר שהדלק שלו הולך ואוזל".

     

    בשירות התעסוקה אמנם פיתחו בשנים האחרונות תוכניות להכשרה מקצועית המנסות להתגבר על האנומליה של המשק הישראלי, והם לוקחים קרדיט, ובצדק, על חלק מהצמצום בהיקף האבטלה. ואולם לדברי לוין עצמו, תוכניות אלה יכולות לכל היותר להיחשב כפתרונות נקודתיים וזמניים. "צר לי, אבל אני לא יכול להגיד שהממשלה היום עושה מספיק", הוא אומר. "הקשב של הממשלה והשרים פשוט לא שם. בסוף זה מאבק על משאבים ועל סדרי עדיפויות, וכרגע אין שריפה שחייבים לכבות. כשגרף האבטלה כל כך נמוך אתה לא יכול לצעוק".

     

    בין שני הקצוות של ההיי־טק ונותני השירותים, כמעט לא נמצא דבר. על פי דוח ה־OECD ישראל נמצאת במקום האחרון במערב במספר העובדים המועסקים בתחום החקלאות, ובאחד מארבעת המקומות האחרונים במספר המועסקים בתעשייה. "היעלמותה של התעשייה מאפיינת את רוב המדינות המערביות", מסביר לוין, "אבל ישראל היא דוגמה קיצונית לכך. מזה עשור שהתעשייה כאן כמעט לא קיימת, ומה שנשאר זו תעשייה נישתית, כמו התעשיות הביטחוניות".

     

    לדבריו, אחת הסיבות להצטמקות התעשייה היא הזדקנות העובדים שעלו ארצה מברית־המועצות בשנות התשעים. "זה אולי לא פוליטיקלי־קורקט, אבל באחד המפגשים שהיו לי עם תעשיינים, אחד מהם אמר שנגמרים להם הרוסים. העולים מרוסיה הם הכימאים, הביולוגים והפיזיקאים של ישראל. אלה אנשים עם השכלה, עם מוסר עבודה, הם יוצאים עכשיו לפנסיה ואין מי שיחליף אותם. ואנחנו רק בתחילת הגל".

     

    גם לוין מציע פתרון מהפכני, וקורא לרתום את כל תחנות החיים של האזרח הישראלי להכשרת העובדים של מחר. "בסוף בחירת מקצוע היא החלטה שבאה מהבטן - אתה מתגלגל לתוך משהו שמרגיש לך מעניין, וזה קשור בחוויות חיוביות שהיו לך בעבר", הוא טוען. "צריך להתייחס לצבא לא רק כגוף ביטחוני אלא גם כגוף הכשרה. אם המשק צריך מתכנתים, צריך להגדיל דרמטית יחידות כמו 8200 וממר"ם, ולעשות קורסים ברובוטיקה גם בצנחנים ובגולני. בהשכלה הגבוהה, גם אם בנאדם הולך ללמוד מדע המדינה, תן לו קורס רובוטיקה שלא קשור לנקודות אקדמיות. אנשים כבר שם, אז לפחות תעניק להם את החוויה החיובית הזו".

     

    חדש: רובוט סיעוד

    לפי החזון הזה של לוין, אולי כשהצנחנים והגולנצ'יקים ישתחררו מצה"ל, הם יוכלו לעבוד בעבודה מועדפת בבית מלון כמתפעלי רובוטים. בעתיד הקרוב ייתכן מאוד שכאשר תזמינו שירות חדרים במלון, תקבלו את הארוחה שלכם באמצעות רובוט חביב שאפילו יגיד לכם "בתיאבון". למעשה כבר היום, מתבצע פיילוט כזה באחד המלונות הגדולים בארץ. "הרובוט יודע לנווט בצורה אינטליגנטית בין אנשים, להיכנס למעלית, והוא מבקש ממך סליחה אם הוא נתקל בך במסדרון", אומר ראלי קוברסקי, מנכ"ל BDO Operational Excellence העוסקת בייעוץ ופיתוח ארגוני. "יש לו ראש, עיניים ופרצוף, וכשהוא מגיע לחדר הוא מצלצל ומבקש בנימוס שיפתחו לו את הדלת. בעתיד יהיה צי של רובוטים כאלה במלונות".

     

    לדברי קוברסקי, רובוטי שירות נכנסים היום גם לתחום הסיעוד. "מכיוון שיש גדילה בתוחלת החיים, כמות כוח האדם שתידרש לסיעוד תגדל, ונראה יותר רובוטים שנכנסים לבתי אבות. כרגע הם בעיקר עוסקים בפעולות לוגיסטיות כמו שינוע החולים, אבל בעתיד יהיה רובוט שיעבוד אצל אנשים מבוגרים בבית. הוא יידע להבין מה הצורך של אותו אדם ספציפי, מה היכולות הפיזיות והקוגניטיביות שלו, ויוכל אפילו לשוחח איתו ולתת לו חיבוק".

     

    אבל הצמיחה הגדולה בשימוש ברובוטים צפויה בתחום התעשייה. בשנת 2017 סופקו כ־350 אלף רובוטים למפעלים ברחבי העולם, צמיחה של 18 אחוז יחסית ל־2016. בסך הכל עובדים כבר בעולם כשני מיליון רובוטים, והצפי הוא שבתוך שנתיים מספרם יגדל לשלושה מיליון.

     

    אם כל המספרים האלה מלחיצים אתכם, תנחמו את עצמכם באיזה מעדן מילקי. סביר להניח שגם הוא עבר תחת ידו של אחד הרובוטים העובדים במפעל שטראוס שליד כרמיאל. "יש שם קו שלם של רובוטים שמסדרים את מוצרי החלב בתוך אריזות הקרטון", אומר רונן אהרון, מנכ"ל ABB ישראל.

     

    החברה שבראשה הוא עומד עובדת בישראל זה כ־80 שנה, והיא שסיפקה מערכות לתחנת הכוח הראשונה של חברת החשמל שהוקמה בחיפה, ב־1925. לאחרונה פתחה החברה מחלקת רובוטיקה, וזאת לאור גידול של כ־20 אחוז בשנה בביקוש לרובוטים בישראל. "אנחנו עומדים בעיצומה של מהפכה", אומר אהרון. "התעשייה העולמית נמצאת בתהליכים מתקדמים של שילוב מערכות חכמות ורובוטים. אם ישראל לא תשכיל לעודד שילוב של רובוטים בתהליכי הייצור, חלק לא מבוטל ממפעלי הייצור המקומי ייסגרו עקב חוסר יעילות ועלויות ייצור גבוהות".

     

    הכוכב החדש של ABB בישראל הוא YUMI, הרובוט האנושי. בניגוד לרובוטים הכבדים והמסורבלים של פסי הייצור הגדולים, הוא מסוגל לעבוד בקרבת בני אדם, ממש כתף אל כתף, ואפילו לתקשר איתם. האם הבאתו לישראל ושילובו בתעשייה המקומית הם בשורה טובה לשוק התעסוקה, או איום שצריך לחשוש מפניו? רק הזמן יגיד.

     

     

    לפני כחודשיים נכנס מוטי אלישע לתפקידו כממונה על זרוע העבודה במשרד העבודה והרווחה. אלישע אוכף את מדיניות הממשלה בתחום העבודה וחולש על תקציב של 3.5 מיליארד שקל בשנה. "היום אנחנו נמצאים בתעסוקה מלאה וכביכול אין סיבה להיות מודאגים. אבל השוק אמור להשתנות בגלל הטכנולוגיה שנכנסת אליו בגלים", אומר אלישע. "כיוון שהשינויים מהירים, אם לא נדע להגיב בזמן, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו באבטלה עולה, צמיחה יורדת או מיתון".
    בשנים האחרונות השקיעה הממשלה מאמצים רבים בשילוב של ערבים וחרדים בשוק התעסוקה, "אבל העלייה בתעסוקה לא מספיקה, כי רוב האוכלוסייה מרוויחה שכר מינימום", מודה אלישע. "אנחנו שואפים להגביר את התעסוקה גם ברמת השכר".
    בקרוב יפרסם המשרד את מסקנות ועדת התעסוקה 2030, שהוקמה בידי השר חיים כץ כדי להתכונן לשינויים הטכנולוגיים. ואולם לדברי אלישע, אחת הבעיות היא שאין גוף אחד שמרכז את פעילות הממשלה בתחום.
    "חד־משמעית. אנחנו כבר בודקים איך ניתן לעשות זאת, מהגיל הרך ומעלה".
    מה לגבי חוקי העבודה המאובנים?
    "החקיקה באמת ישנה וביקשתי לרכז את כל החוקים הרלוונטיים, על מנת לייצר חקיקה מודרנית. אחד הדברים שאנחנו צופים, למשל, הוא שבעתיד יהיו הרבה יותר פרילנסרים. אחת השאלות היא איך אנחנו מייצרים חוקים סוציאליים שמתאימים לאנשים כאלה".
    אנחנו עומדים בפני משבר?
    "לא. אני חושב שאנחנו מהחלוצים בעולם שכן נערכים, ויש לנו יתרון כמשק קטן. אם ניערך בצורה נכונה, נראה תוצאות טובות".

     

    yed660100