לא קלה

"מלכתחילה אני אדם שלא נדחף ובאותו רגע בכלל הייתי מבולבל ונסער ופתאום בא מישהו ואומר לי, 'משה אמר שתבוא לשבת לידו' ולקח לי את היד מול כולם ופילס לי את הדרך עד אליו. משה קם ורואה אותי ככה רועד. שואל אותי, 'מה קרה?' ואני מתקרב לאוזן שלו ואומר לו איזה בשורות טובות קיבלתי לפני דקה. שנינו היינו המומים ואני מתחיל לבכות והוא בוכה יחד איתי. כולם מסתכלים וחושבים שאנחנו בוכים על אמא שלו, אבל כל כך שמחנו באותו רגע על הבשורה שקיבלתי. אמרתי לו שזה רק בזכות התפילות של אמא שלו הצדיקה שכל הזמן בירכה אותי. ככה יצא שכחלון גילה ראשון שאני בדרך החוצה מהסיוט שעברתי בארבע השנים האחרונות, כשהוא בכלל באבל".

ארבע שנים קשות עבר קלה. זמר הנשמה שהפך במרוצת השנים למוסד תרבותי בזמר הים־תיכוני חטף בזו אחר זו מכה אחרי מכה. זה התחיל בזמן מבצע צוק איתן. ציונה אשתו, שיושבת לצידנו ליד השולחן בביתם, משחזרת: "הלכתי עם הבת שלי לקניות. בדרך חזרה לביתה בצור הדסה נער ערבי זרק עלינו אבן וקיבלתי בומבה בראש. היה בלגן ועד שפינו אותי שכבתי חצי שעה על הידיים של הבת שלי כולי שותתת דם. הילדה עד עכשיו בטראומה. היא לא הפסיקה לצעוק, המחבל נבהל ולא הצליח לעשות וידוא הריגה כמו שרצה. חודש שכבתי בטיפול נמרץ וכבר אמרו למשפחה להיפרד ממני. קרה נס והצלחתי לצאת מזה. הייתי מאושפזת שנה, כולל השיקום. עד היום אין לי תחושה בחלק השמאלי של הפנים שלי".

לפני מספר שבועות פקד קלה בעצמו את בית הדין למעמד מתן גזר הדין של אותו נער. "אבא של אשתי היה המוכתר של האזור והיה טוב עם הערבים. ההורים שלו אמרו שהם מתביישים שככה הבן שלהם עשה לבת של אבו־יהודה ואם היו יודעים היו קוברים את עצמם. זה פיצץ אותי לשמוע את זה. הוא קיבל 15 שנה. אגב, זה לא עשה אותי קיצוני כי יש הרבה ערבים טובים ואנשי שלום ואסור להכליל. אני שנים מופיע אצלם ומקבל מהם כבוד ואהבה".

בעוד הם מנסים להתאושש מהפציעה הקשה של ציונה, קלה חטף את מה שהוא מכנה "המחלה". "יום אחד הרגשתי בליטה בצד שמאל של הצוואר. אמרתי אולי זה עקיצה. ומחכה שיעבור ומופיע כל הזמן ובינתיים זה גדל. לקחתי תרופות סבתא כמו שמן זית אבל עברו חודשים נוספים וזה רק מחמיר. הלכתי לפרופסור רפי פיינמסר שאני מכיר טוב כי היינו שכנים בירושלים. הוא נגע בזה ואמר לעשות ביופסיה דחוף. מיד לקחו ואמרו הכל נקי, אבל שצריך לעשות גם בצד השני. ואני אומר ריבונו של עולם למה לא מההתחלה לעשות בשני הצדדים כי זו בדיקה לא נעימה. עשו לי שוב ביופסיה ופט סי־טי שזה תהליך קשה מאוד ובאתי אליו עם הדיסק לשמוע מה יש. הוא יצא מהחדר שלו ב'בילינסון', חיבק אותי והכניס אותי לחדר. חיכתה שם אישה נחמדה והוא הציג אותה כפסיכולוגית שעובדת איתו. רק אמר פסיכולוגית וקפאתי במקום. לא יכול לזוז, לבכות, לצחוק. כלום. וככה בישרו לי בשורת איוב שיש לי גידול שלב 4 במערות האף בפנים לאורך הצוואר עד לגרון. המקום הכי קריטי לזמר. נס שזה לא הגיע למיתרי הקול".