השם שלה אולי לא שגור בפי כל, אבל תלמידת האולפנה מנהריה כבר הספיקה בגילה הפעוט לצבור הישגים שדוגמניות אחרות יכולות רק לחלום עליהם. יעל שלבייה, שחוגגת עכשיו 17, הצטלמה לאחרונה לקמפיין האיפור של מלכת הריאליטי קים קרדשיאן, ובקרוב נראה אותה בקמפיין סלולרי לצד כדורגלן העל ליאו מסי, "האיש הכי מפורסם שפגשתי עד עכשיו".
צילומי הקמפיין של "סירין־לאבס", חברת טלפונים וסטארט־אפ ישראלי בינלאומי, התקיימו בעירו של מסי, ברצלונה. "זה היה כיף וגדול ומטורף", מתלהבת שלבייה. "היה מדהים וחמוד. מסי אדם מאוד פרטי, שלא ממש מדבר. רואים שיש לו ראש על הכתפיים, הוא הצלחה ברמה הכי גדולה שאפשר לחשוב עליה. כמובן שעשינו סלפי, החלפנו כמה מילים, אבל לא יותר מדי. אנשי הקמפיין גילו לי שהוא התלהב ממני. הבנים שמסביבי התעלפו כששמעו שאני הולכת לעבוד איתו. האמת שאני לא כזה מבינה בכדורגל. אם הייתי אוהדת כדורגל הייתי כנראה יותר מתלהבת, אבל בגלל שלא כל כך הכרתי את מסי היה לי יותר קל להצטלם איתו".
את קרדשיאן, לעומת זאת, לא היה לה הכבוד לפגוש. "טסתי לניו־יורק, שם אני מיוצגת בסוכנות, ובדיוק ביום שנחתנו הודיעו לנו שלמחרת עליי להצטלם לחברת האיפור של קים. אז זה היה ממש מרגש. לא הייתי צריכה לעשות אודישן. קים כנראה ראתה תמונות שלי באינסטגרם ואז היא בחרה אותי אחרי ששוחחנו בפייס־טיים. היא הייתה מאוד מעורבת - כל לוק שעשינו צילמו ושלחו לה, והיא אמרה מה היא חושבת ומה כדאי לעשות, ואז היא אישרה את כל התמונות. מנהלי המותג אמרו לנו גם שקים מאוד מרוצה".
בשוק המקומי נבחרה להיות פרזנטורית של חברת האופנה "רנואר" לצד הצוות הוותיק - יהודה לוי, ניבר מדר וגפן ברקאי. "זה היה כבוד להצטרף אליהם", היא מפרגנת. "פשוט מדהים לעבוד איתם. צברתי כבר המון חוויות איתם. יהודה למשל מצחיק ברמות. היינו יחד בצילומים בבלגיה והיה ממש כיף".
נפגשנו ימים אחדים אחרי ששבה מהצילומים בניו־יורק, ועקבות הג'ט־לג עדיין ניכרו בה כשהגיעה באיחור מבית הוריה בנהריה. "בארץ כבר מזהים אותי וזה כיף", היא מתנסחת בזהירות. "אנשים שבאים ומפרגנים זה חמוד והכי מחמם את הלב, אבל יש אנשים שלא מבינים את הגבול בין להגיד שלום לבין להיכנס לך לחיים. לכן התבלבלתי בתחנות - מישהו בתחנה התחיל לדבר ושיגע אותי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אז פשוט עליתי על הרכבת הלא נכונה".
הכי יפה
שלבייה נולדה בנהריה תחת השם השגרתי־משהו יעל כהן. שלבייה הוא שמה השני, על שם סבתא רבתא. אגב, זה שם של דג ‑ יהודי ג'רבה שבתוניס נוהגים להעניק לילדיהם שמות של דגים כסגולה נגד עין הרע. הסוכן שלה, שלא התרשם משמה הנפוץ, קבע שיעל שלבייה הוא שם בינלאומי ומוצלח יותר ‑ וצדק.
אמה של יעל היא ספרנית ומתווכת, אביה עובד במפעל והם הביאו לעולם חמישה ילדים. "זה בית דתי־לאומי, כיפה סרוגה, שומרים שבת וחגים. למדתי בבית ספר ממלכתי־דתי. בין הילדים ההפרשים קטנים ואני הסנדוויץ', לבד באמצע, אבל הסנדוויצ'ים תמיד מסתדרים", היא אומרת בחיוך משועשע. "הילדות שלי הייתה מאוד משפחתית".
היית הילדה הכי יפה בגן?
"אולי, אבל ביסודי הייתי הכי מכוערת, והיו לי משקפיים ולא טיפחתי את עצמי יותר מדי. לא היה כאילו לְמָה. ואז כשעליתי לתיכון הכל הסתדר. עשיתי החלקה וסידרתי את השיער והסתפרתי, והתחלתי להתלבש ולהתאפר יותר, ולמדתי איך לעשות זאת נכון ומה יותר ללבוש. עברתי גם לעדשות במקום המשקפיים. הכל קרה לאט־לאט. זה היה תהליך ואני שמחה עליו".
בגיל 15 שלבייה התגלתה על ידי הצלמת מרינה מושקוביץ, שראתה תמונות שלה באינסטגרם והפנתה אותה לעומרי יערי, בעל סוכנות הדוגמנים והטאלנטים ITM, שבה חתומים שמות לוהטים כמו עדן פינס, עדן סבן, מריה דומרק, נטלי דדון, עומר פרנקל ואנה זק. בנסיעות לחו"ל מצטרפת לשלבייה דניאל כהן, הסוכנת הצמודה שלה.
באולפנת "הראל" שבה היא לומדת לא הביעו התנגדות לקריירת הדוגמנות שלה, אחרי שהבטיחה שלא תצטלם בבגדי ים ובהלבשה תחתונה. המנהל אפילו איחל לה בהצלחה, אבל כששלבייה פרצה לתודעה בצילומים ל"קסטרו" ו"פוקס" הוא דרש ממנה לזנוח את העיסוק החדש ואיים להרחיק אותה מהמוסד, בטענה שהיא פוגעת בערכי הדת ובאווירת הלימודים ועלולה להשפיע לרעה על חברותיה לכיתה.
אבל שלבייה לא נכנעה ויצאה למאבק על זכויותיה, עד שהמנהל השתכנע. "ברור שהיה בלגן בהתחלה", היא מספרת. "בית הספר לא ידע איך לקבל את הדוגמנות ‑ זה לא משהו שקורה בבית ספר דתי, ועוד בצפון. הם לא ידעו מה עושים במקרה כמו שלי. זה לא היה פשוט: הם לא החשיבו לי למשל את ההיעדרויות, והציונים נפגעו בגלל שיצאתי לצילומים בחו"ל. אחרי יותר משנה הגענו לאיזשהו הסדר ‑ אני מכבדת אותם, והם מכבדים אותי".
בשנת הלימודים שבפתח היא תעלה לכיתה י"ב. "אני מאוד אוהבת ללמוד באולפנה. זהו בית ספר רק של בנות. הדגש אצלנו הוא על תורה ועבודה, והשילוב ביניהם. מלמדים אותנו גם מקצועות חול וגם דברים דתיים, זה לא קיצוני מדי ולא חרדי. לא ויתרתי על הלימודים שם למרות שבהתחלה היו קצת בעיות ולא הבינו איך תלמידה כמוני תלמד באולפנה. לא ויתרתי כי רציתי להמשיך להיות בסביבה שלי, עם החברות ועם חומרי הלימוד שאני רגילה ללמוד אותם מכיתה א'. ואני שמחה שנשארתי, כי זה עשה לי טוב. אני אוהבת ללמוד את התורה ולקום בבוקר ולהתפלל".
למה את מתפללת?
"לכל מה שכל אחד מתפלל: שיהיו לי חיים טובים, הצלחה. מתפללת לטוב ולשלום משפחתי. בעיקר מבקשת בריאות".
את שומרת מצוות?
"מה שאני יכולה. אני אדם מאמין וזה מאוד עוזר לי להתמודד עם המקצוע ‑ העובדה שאני דתייה מאוד עוזרת לי לשמור על פרופורציות. יש אנשים שאין להם אמונה, אז אין להם פרופורציות לחיים. אני לעומת זאת יודעת שאני ככה קטנה לעומת משהו מאוד גדול, אז אני מבינה שאני לא מיוחדת יותר מאחרים. זה משאיר אותי עם רגליים על הקרקע וזה מכתיב לי מה הגבולות שלי".
ואיך ההורים מקבלים את הבחירה שלך בדוגמנות?
"אמא שלי תמיד אמרה: 'תעשי מה שאת רוצה ומה שעושה לך טוב'. היא מאוד מעריכה שאני עובדת קשה. גם אבא שלי מאוד מעריך זאת. לאנשים נראה מהצד שדוגמנות זה משחק, אבל זאת עבודה".
ואיך זכית בגוף כזה אחרי שגדלת על אוכל תוניסאי מפנק?
"תקשיב, המשפחה שלי לא רזה. אני לא יודעת איך זה יצא ככה", היא צוחקת. "עליתי עכשיו שלושה קילו בנסיעה לניו־יורק, אני חייבת לחזור לשגרה".
שלבייה לומדת במגמת תיאטרון. "משחק נותן לי אפשרות להוציא עצבים. תיאטרון זה אחלה, חוויה, אבל כרגע אני לא רוצה להיות שחקנית. מעדיפה להתמקד בדוגמנות".
מדגמנת תלבושת בית ספר?
"מאז ומתמיד הלבוש בבית הספר לא כל כך הסתדר לי, גם כשעוד לא עניין אותי נושא האופנה. אני אוהבת בייסיק, ללכת פשוט. כבר בכיתה ו' לבשתי תמיד ג'ינסים וגופיות. ברור שאני באה לאולפנה בצורה מכבדת וצנועה. אני בקושי הולכת עם שמלות, רק לאירוע מיוחד".
איך החברות בכיתה מגיבות לקריירה שלך?
"בהתחלה כולן היו בהלם ונפגעתי מהמון אנשים, למשל מבנות בבית ספר שבהתחלה לא פירגנו לי. אבל עכשיו, אחרי שהן רואות את ההצלחה ושאני נשארתי עם רגליים על הקרקע, אין להן על מה לרדת עליי. עכשיו החברות בבית הספר מתייחסות אליי הכי רגיל בעולם. זה תלוי גם בי ‑ אם אני אתנהג כאילו הדוגמנות היא משהו מיוחד ואני יותר מהן, ויותר חזקה ועושה יותר דברים, ברור שהן ישנאו אותי. יש המון בנות שהגיעו לסיטואציה של פרסום והביאו על עצמן את החרם. לכן אני משתדלת לא לדבר על הקריירה יותר מדי ולא להפוך את זה למרכז החיים שלי. אני מבלה עם החברות שלי בנהריה ויוצאת למסעדות בטיילת".
בשנה הבאה תתגייסי לצבא?
"כן. הבנות אצלי בכיתה, חלק הולכות לשירות לאומי וחלק מתגייסות. בעזרת השם צה"ל יאפשר לי להמשיך לטוס ולדגמן תוך כדי השירות".
יש לך כרגע חבר?
"לא. אני מעדיפה שלא יהיה לי חבר עכשיו. ברור שיש לי הרבה מחזרים ותמיד מתחילים, אבל זה לא מתאים לי כרגע".
שומרים עליי
בדירוג מאה הנשים היפות בעולם של האתר הנחשב "טי.סי־קנדלר" שובצה שלבייה במקום ה־17 והקדימה אפילו את גל גדות שבמקום ה־22. "זה מדהים ומרגש", היא מסכמת בקיצור אופייני. "גל היא מודל לחיקוי מכל בחינה אפשרית, במיוחד במקצוע שלי".
עד כה היא סירבה ללא מעט הצעות מפתות לקמפיינים של הלבשה תחתונה ובגדי ים, והצליחה להימנע באלגנטיות מהצדדים האפלים של תעשיית הזוהר. "האמת, לא נתקלתי במשהו מגעיל או עכור ולא בהטרדות מיניות", היא שמחה לדווח. "ברור שהזהירו אותי, אבל זה לא קורה בצורה כמו שהרבה חושבים. אני נזהרת ושומרים עליי. הפעם הראשונה שנסעתי לדגמן בחו"ל הייתה בגיל 15. הצטרף אליי צלם מישראל. הנסיעה הזאת מאוד חיזקה אותי, למדתי איך להתמודד עם דברים. התחלתי גם לטוס לבד. אני הרבה יותר חזקה ממה שחשבתי והבנתי שאני יכולה להסתדר לבד".
מפאת גובהה, 1.72, היא צועדת פחות על מסלולי התצוגות ויותר מבוקשת לצילומי אופנה וביוטי. "עבדתי מאוד קשה על לקבל את מה שיש ואת מה שאין, וחשוב להשתפר כל הזמן", היא אומרת. "אני נוכחת גם ברשתות החברתיות וזה עוזר, יש לי 250 אלף עוקבים. אני מעלה בעיקר הרבה סלפי. יש עוד הרבה דברים על הפרק, שצריכים להיסגר בקרוב ואסור לי לדבר עליהם עדיין. עוד חודשיים תדעו".
מה החלומות שלך?
"לטוס הרבה, לעבוד, לכבוש עוד יעדים".
ומה את עושה עם הכסף שאת מרוויחה?
"אני חוסכת את הכסף שלי. מובן שאחרי כל טיסה אני חוזרת עם רכישות מהדיוטי־פרי ומתנות למשפחה ולחברות. זה תמיד כיף לחזור הביתה. בית שהוא רגוע ושקט".
