ביום שישי אייל ברקוביץ' השתלח באופן מבזה וגועלי בח"כים הערבים, והודיע כי יסרב לראיין אותם. זה קרה לאחר שאופירה אסייג הרימה להנחתה ואמרה לו שכמה מהם מיאנו להגיע לתוכנית (מה שמוכיח שיש להם יותר כבוד עצמי מפוליטיקאים וסלבס אחרים). "סוסים טרויאנים", "מחבלים" ו"מרגלים" הוא כינה אותם, ללא הבדלי דת, מפלגה ומגדר, אבל טען ש"זה לא מקטע של גזענות". ברור, אתה בכלל גלגול של מרטין לותר קינג.

והנה חוזרת הדילמה: "אופירה וברקוביץ'", בטלוויזיה, היא בסופו של דבר רצועה זניחה. הרייטינג שלה טוב יחסית למשבצת, אבל זו לא תוכנית שצופים בה מסות קריטיות. מהדורת הלייט־נייט בזמן המונדיאל, למשל, הדגימה כמה מוגבל כוחו של הטראש הנחות הזה. למעשה, כש"אופירה וברקוביץ'" משודרת, ניתן להרגיש את המאמץ המיוזע והגס של התוכנית לעורר תגובה: כעס, צחוק, לעג, אימה, משהו. אם כך, מדוע לתת לה את מבוקשה?

ברצינות: מה התועלת בעוד טקסט זועם או מדוכדך? הוא ישנה את דעתו של ישראלי אחד שחושב כמו ברקוביץ'? מה הטעם, אם ממילא הציניקנים שמתפרנסים מזה יחככו ידיים ויגידו "הצליח לנו, אפילו לא היינו חייבים לדרוס את גילי ארגוב, אבל גם זה היה כיף"? חוץ מזה, שר הביטחון לא מתבטא ככה? ראש הממשלה לא רוכב על הנמר הזה? מה ההבדל בינם לבין ברקוביץ'? האחרון לפחות לא נמצא בחדר שבו קובעים במי נלחמים ומתי. בינתיים.

האמת, אין לי פתרון לפלונטר. אבל בניגוד למה שברקוביץ' ודאי מאמין, לא הוא המציא את הפעולה מהבטן. אז הנה אני צועד שוב לתוך המלכודת כדי לומר משהו. לא על ברקוביץ' ולא על אסייג ולא על "אופירה וברקוביץ'", אלא על קשת. כי הם הסיפור, והמנכ"ל אבי ניר הוא המְספר.

לאורך השנים קשת מטפחת תדמית מתעתעת: מצד אחד זוהי טלוויזיה מסחרית, והיא לא באה לחנך אלא להרוויח כסף. אבל במקביל, קשת משווקת דימוי ממלכתי, מתוחכם ונאור: יצירות מקור שנמכרות בעולם; מותגים יוקרתיים של סאטירה ותחקיר; וקולקציית טאלנטים שנראית כמו פרסומת למשחת שיניים. "הטלוויזיה של ישראל" קוראים לזה.

אתמול בלילה, ברקוביץ’ וקשת כבר העבירו התנצלות. כביכול, המכונה תיקנה את הבורג הסורר. עכשיו, אבי ניר, כמה שאלות ברשותך: איך אתה מרגיש כשאתה צופה בזה? לא העם, אתה. נוח לך? אתה נהנה? מרגיש ש”אופירה וברקוביץ’” היא ניצול נבון ומוסרי של העוצמה שהופקדה אצלך? עזוב לרגע קלישאות על הצבעה בשלט ומי שסובל שיזפזפ. הכל נכון. אבל תגיד את האמת: זאת “הטלוויזיה של ישראל” בעיניך? אתה חושב שפענחת את רוח התקופה?

כי אם כן, כדאי שתזכור: היום אתה שופך שמן למדורה, מחר האש תלחך גם את שולי גלימתך.

בקטנה

טוב מאוד שערוץ כאן 11 משדר את "מלחמת וייטנאם", סדרת המופת הדוקומנטרית של קן ברנס ולין נוביק. זהו בדיוק התוכן הבינלאומי שצריך לככב בשידור הציבורי. עם זאת, הגירסה שמשודרת בכאן 11 , כמו זו ששודרה קודם ב־ ,yes הינה מעט מקוצרת. מי שרוצה לחוות את מלוא העוצמה של היצירה המונומנטלית הזאת יכול למצוא את הגירסה המלאה בנטפליקס. רק לא לשכוח להתכונן נפשית: זה תמיד נגמר בבכי.