הבלוף הקפריסאי

אגדה אורבנית במסגרת דיוני ההסדרה בין ישראל לחמאס מספרת על הקמת רציף ימי עבור רצועת עזה בקפריסין. אלא שרציף כזה פירושו הקמת נמל לכל דבר ועניין בעזה, ולא זכור שממשלת ישראל הנוכחית הסכימה לכך.

אם נמל בקפריסין אמור להחליף, למשל, את מעבר כרם שלום, מדובר בסחורות בהיקפים עצומים. רק בימים רביעי וחמישי בשבוע שעבר - לא ימי שיא בפעילות המעבר - נכנסו לרצועה סחורות בהיקף של 40 אלף טון. ב־2017 נכנסו לעזה דרך כרם שלום 160 אלף משאיות. סביר להניח שדרך נמל בקפריסין כמות הסחורות תהיה גדולה יותר, ואין דרך לפרוק מטען בסדר גודל כזה אלא באמצעות הקמת נמל בעזה.

גם אם יקראו לזה "מזח" או "מעגן", זה יהיה נמל ימי וסמל לריבונות של חמאס בעזה. כי כדי שספינות משא, אפילו קטנות יחסית, עמוסות מכולות ומטענים, כולל דלק וגז, יוכלו לפרוק את תכולתן ברצועה, יצטרכו להשקיע הון עתק בהעמקת המעגנה הקיימת שם. צריך יהיה להקים מזח ייעודי, מנופים, מחסנים, מערכות קשר, מכ"ם ימי, תשתית לניתוב הספינות ושאר מרכיבים הכרוכים בהפעלת נמל.

מי שחושב שאפשר יהיה לפרוק היום סחורה מאוניות שיגיעו מקפריסין ויעגנו כמה מאות מטרים מהחוף באמצעות כלי שיט קטנים, חי בשנות ה־60. אז הורידו שקי מלט לסירות דיג, ושטו לעזה. זה לא עובד כשמדובר בעשרות אלפי מכולות בשנה.

הנמל הימי בקפריסין הוא נכדו של רעיון הנמל לעזה, שנולד בהסכם אוסלו. מערכת הביטחון התנגדה אז להקמת נמל כזה, המהווה פתח לכניסת אמצעי לחימה ומחבלים. בשנת 2000 החלו עבודות להקמת נמל בשייח’ עג'לין, בדרום עזה, אבל בתחילת האינתיפאדה השנייה הופצץ מה שנבנה, וסיפור הנמל נקבר תחת ההריסות.

אבל דיבורים על נמל, כמו על הסדרה, צצים מחדש בכל פעם שבה נכנסת ישראל למצוקה סביב הפסקת אש מול חמאס. בפעם האחרונה זה קרה מיד אחרי “צוק איתן”, כחלק מהסכמי קהיר. מובן שלא יצא מזה שום דבר. ב־2016 שוב צץ סיפור הנמל, והפעם בגרסה הקפריסאית. הרקע אז היה דאגה בצה"ל נוכח השלכות המצב ההומניטרי ברצועה על המצב הביטחוני. חיל הים טען שהוא יכול לדאוג לכך שבין קפריסין לרצועה לא תעלה סחורה אסורה. הבעיה הייתה ונותרה הבקרה על המזח בקפריסין. ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון יעלון התנגדו, כי האמינו שהפקדת הבדיקה בידי גורם בינלאומי בקפריסין תנוצל על ידי חמאס להברחת ציוד שישראל אוסרת על הכנסתו לרצועה. הקמת מזח לרצועה בקפריסין מחייבת ציוד בדיקה משוכלל וצוותים בינלאומיים מיומנים שיבדקו כל מכולה. מי יערוב לכך שהדרישות הישראליות לבקרה טוטלית ימולאו? מי יפקח על המפקחים? הרי לישראל יש ניסיון רע עם פיקוח בינלאומי.

גם הרשות הפלסטינית והמצרים לא “השתגעו” על הרעיון, שכן המשא ומתן ב־2016 התנהל מול ממשלת ארדואן ודובר על מזח פלסטיני בקפריסין הטורקית ובחסות טורקיה. מכאן, סיפור הנמל בקפריסין נותר מרחף באוויר כמו האי המלאכותי של השר כץ.

ביוני 2017 אמר שר הביטחון ליברמן: "נמל בעזה הוא פרס לטרור. אי־אפשר לשמור על הביטחון שלנו בשלט רחוק”. במאי 2018, על רקע הבעירה לאורך גבול הרצועה, יוצא ליברמן לקפריסין ומייחסים לו - והוא לא מכחיש - דיונים על מזח פלסטיני בקפריסין. משהו השתנה? חמאס הבטיח להפסיק להתחמש? נמל הוא סמל לריבונות, וישראל לא מכירה במדינת חמאס ברצועה. הממשלה הזו - בוודאי ערב בחירות - לא תחליט על שום נמל, אבל תמשיך לפזר בלונים מלאים אוויר חם לכל עבר. √