עולה בגדול

עד 22 במאי 2017, אריאנה גרנדה הייתה רק אחת מכוכבות הפופ הגדולות בעולם. ואז, בסיום הופעה שלה במנצ'סטר, מחבל מתאבד התפוצץ ורצח 22 בני אדם, בהם נערות ונערים וגם ילדה בת שמונה. ההלם לא פסח על הזמרת המוכשרת, שסיפרה בראיונות על חרדות ותסמיני פוסט־טראומה. הפגיעוּת שחשפה הפכה אותה מעוד סופרסטארית למי שהופיעה בגיליון "מנהיגי העתיד" של טיים.

בהיגיון המעוות של תעשיית המוזיקה, לאירוע הנוראי הזה היו גם השלכות אחרות: "בכל הכנות", סיפר פארל וויליאמס, שהפיק חלק מהשירים באלבום החדש של גרנדה (וגם משתתף בשיר Blazed), "אני מרגיש שאז אנשים מחברת התקליטים התחילו להבין מה ניסינו לעשות".

ועכשיו, כש־Sweetener סוף־סוף בחוץ, גם אנחנו מבינים: זה פשוט אחלה אלבום פופ. כיפי, מחליק בגרון, סקסי וחכם. לא פלא שהוא מרסק את ספוטיפיי. השירים, בהם להיטים מעולים כמו No Tears Left to Cry ו־God is A Woman, לא צועקים לתשומת לב, אלא מרוויחים אותה באלגנטיות. ב־Get Well Soon, שסוגר את האלבום, גרנדה אף מציפה את התמודדותה עם הקשיים הנפשיים, וחותמת בדממה לזכרם של ההרוגים. ואולי, בעקיפין, זהו גם השקט שגרנדה מייחלת לו בגיל 25, אחרי כעשור אינטנסיבי בביזנס. כך או אחרת, Sweetener הוא אכן ממתיק, אבל המלאכותיות היא ממנו והלאה.