זה היה בסוף יולי. משפחה מבני־ברק מתארחת בצימר במושבה יבנאל המשקיפה אל הכינרת. אברהם ישעיהו כרמל, בן שלוש בלבד, שוטט לבד לכמה רגעים. אביו היה משוכנע שהוא נמצא עם סבתו, הסבתא הייתה בטוחה שהוא עם ההורים. "כשהאבא והסבתא נפגשו והאב שאל 'איפה הילד' הם הבינו שהוא נעלם. התחילו לחפש אותו ומצאו אותו על קרקעית הבריכה", מספרת אורלי בן־סימון, פרמדיקית. בן־סימון, כבר 28 שנים במד"א, הייתה עם הצוות שלה בבית החולים בסיומו של מקרה אחר.
"הזעיקו אותנו וביקשו שנזדרז. ליבנאל כבר הגיעו חובשים והתחילו בפעולות החייאה בסיסיות. המראה היה נוראי. ילד קטן, נראה מיניאטורי, ללא הכרה וללא דופק. ביצענו החייאה ממושכת, וכשראינו שאנחנו לא מצליחים להחזיר לו דופק פינינו אותו תוך ביצוע פעולות החייאה, תרופות ועיסויים לבית החולים. אביו של הילד ישב מקדימה, הוא לא דיבר איתנו, רק קרא תהילים ודמעות זלגו מעיניו".
זו מסתמנת כאחת מעונות הרחצה הקטלניות: מתחילת העונה בסוף מארס טבעו למוות 53 בני אדם, מתוכם 14 ילדים וילדות עד גיל עשר. לשם השוואה, בשנה שעברה כולה נפטרו 39 בני אדם מטביעה, מתוכם חמישה ילדים.
אברהם הקטן הובהל לחדר הטראומה בבית החולים פורייה, שם המשיכו הרופאים בניסיונות החייאה במשך שעה שלמה. "אנחנו לא יודעים כמה זמן הוא היה מתחת למים, אבל לפי מה שראינו המצב שלו לא היה בר הצלה. בבית החולים התאספו רופאים רבים שניסו לעשות כל מה שניתן, אבל הם נאלצו לקבוע את מותו".
זה לא מקרה טביעת הילדים הראשון שבו טיפלה בן־סימון. לפני כשנה, סמוך לחוף עין גב, היא ביצעה פעולות החייאה בילדה בת שבע שטבעה בחוף לא מוכרז על שפת הכינרת. את ניסיונות ההצלה האלה אפשר היה לראות בפרק הראשון של הסדרה "אמבולנס" שמשודרת ב"רשת". "היינו בתחנה כשקיבלנו את הקריאה שילדה טבעה בחוף. אמבולנס של מד"א מדרום רמת הגולן הגיע למקום, גם מסוק הוזנק לאוויר. כשהגענו התחלנו לבצע החייאה עם הכוחות שהיו שם, הצלחנו להחזיר דופק ופינינו אותה במסוק לבית החולים זיו בצפת. לצערנו הרב, היא איבדה דופק כבר בטיסה ובבית החולים נאלצו לקבוע את מותה".
מתחילת העונה טיפלו במד"א ב־212 בני אדם שנמשו מהמים בחופים, בבריכות דגים ובמאגרי מים שונים. חמישה מהם טבעו בכינרת, 10 בים המלח, 31 טבעו בבריכות ציבוריות ו־19 בבריכות פרטיות. 115 בני אדם טבעו בים התיכון, 6 בחופי אילת, 3 בירדן, 2 בירקון, אחד בסחנה, ונער אחד טבע בירדנית.
אז מה המקור לעלייה המדאיגה במקרי הטביעה הקטלניים? ייתכן שלטלפון הסלולרי יש קשר לזה - גם בגרמניה חלה עלייה בקורבנות הטביעה עם 300 מקרים קטלניים, לפחות 20 מהם ילדים מתחת לגיל 15, ואיגוד המצילים הגרמני הזהיר כי ההתעסקות של ההורים בטלפונים הניידים גורמת לעלייה במקרי הטביעה של ילדים. "יש בעיה חדשה, הורים שמסתכלים על הסלולרי שלהם ולא על ילדיהם במים", אמר אכים וויזה, דובר אגודת המצילים הגרמנית. במד"א, לעומת זאת, אמנם מזהים שתופעת הטביעות קשורה לחוסר תשומת לב רגעית של ההורים, אך לא יכולים לקשור אותה דווקא לשימוש בטלפון.
"אם בשנה שעברה הייתה לנו מכה של שכחת ילדים ברכב, היום אלה הטלפונים וחוסר תשומת הלב שמובילים לטביעות", אומר אריאל פלאוט, פרמדיק במרחב לכיש אשדוד והסביבה. בסוף יוני ניסה פלאוט להציל ילד בן 8 מטביעה בבריכה ציבורית בדרום הארץ. "הילד היה עם המשפחה שלו בבריכה. פתאום אחד המתרחצים הבחין שיש מישהו על קרקעית הבריכה. משו אותו מהמים, והמצילים החלו בפעולות החייאה. אנחנו המשכנו, אחרי שחזר הדופק ולחץ הדם פינינו אותו לבית החולים. הוא סבל מנזק נוירולוגי קשה ואחרי עשרה ימים נפטר".
מה עובר בראש ברגעים כאלה?
"יש לי חמישה ילדים בבית. הקטן בן שנתיים וחצי והגדול בן 15. מה עובר בראש? ברגע הראשון אני במוד של עבודה, לא חושב יותר מדי. בהמשך, אחרי שאני מסיים את המקרה, אני חושב על הילדים ועל המשפחה. זה לא קל".
"אני אמא לילדים", אומרת בן־סימון. "ילדים מנסים הכל, לא יודעים להיזהר מדברים שאנחנו המבוגרים צריכים לשים לב אליהם. אני חלילה לא רוצה להאשים את ההורים או לשפוט, אבל כשיוצאים עם הילד לבילוי צריך להסתכל עליו עם עשרים עיניים ולא להוריד את המבט אפילו לשנייה".
בעונה זו הספיק פלאוט לטפל גם בילדה כבת שנתיים שטבעה בבריכה פרטית בבית המשפחה, במקרה עם סוף טוב. "ההורים שכחו את דלת הבריכה הביתית פתוחה. אב המשפחה היה בתוך הבית, כשהוא יצא החוצה הוא מצא את הילדה שלו צפה. ביצענו החייאה ממושכת. היא הייתה מאושפזת במשך יומיים במצב קשה, מחוסרת הכרה ומונשמת, ולהפתעת כולם היא התעוררה ושוחררה לאחר שבוע, בריאה לחלוטין. זה מוגדר כנס, כי רוב הילדים לא שורדים טביעות".
"הים יכול להיות אכזרי"
רק לפני יומיים טבעו שני בני אדם נוספים, במהלך ניסיונות להציל אחרים שנקלעו למצוקה בחוף לא מוכרז. אחד מהם, יוחאי אלקיים, קפץ למים בחוף לא מוכרז כדי להציל צעירה מטביעה, ולמרות היותו שחיין וצוללן מנוסה הוא נסחף וטבע למוות, ימים לפני הצעת הנישואים המתוכננת לחברתו. הוריו קיבלו את הבשורה המרה בחו"ל, ולהלווייתו הגיעו אלפים. "הבעיה של אותם אנשים שנכנסים להציל היא שעוד לפני שנכנסו למים הם בעמדת פיגור - גם מבחינת ההכשרה להצלה, גם מבחינת הידע שלהם על הים ולפעמים גם בגלל הקרבה שלהם לאדם שטובע", מסביר ברוך בוקרא, מציל בחוף אשדוד. "רוב הסיכויים שההצלה לא תהיה מקצועית ויהיו בה המון אמוציות וכך הסיכוי לאבד כוחות נגד הים גובר, בניגוד למציל. חוסר המקצועיות וההבנה של הים מוסיף המון לסכנת הטביעה בעת ההצלה".
בוקרא (60), מציל עם ותק של 40 שנה במקצוע, תולה את האשמה במקרי הטביעה הרבים בים התיכון ברחצה בחופים לא מוכרזים. "אני מכיר את סיפור הטביעה של יוחאי מקרוב, אני כל יום מטייל בחוף הזה ומנסה להזהיר מתרחצים שמגיעים אליו כי הוא חוף לא מוכרז ומאוד מסוכן. היו זרמים מתחת לפני הים, הזרמים האלה לא מתבטאים בגלים גדולים אלא סוחפים אותך מתחת לפני הים. יכול להיות הבדל של מטרים ספורים בין אדם שייסחף בעוצמה רבה, כמו שקרה במקרה של יוחאי, לבין אדם שלא ירגיש כלום".
בוקרא היה רוצה לראות את הרוחצים בחופים הבלתי מוכרזים נקנסים בסכומים גבוהים, "רק זה יציל להם את החיים", הוא אומר.
מה המסר שלך למתרחצים?
"הים יכול להיות אכזרי מאוד. אסור להיכנס לים ללא השגחה של מציל, נקודה. והמסר להורים הוא שהמציל הוא לא בייביסיטר, יש לו רק שתי עיניים על אלפי אנשים והוא לא יכול לשמור על כולם בכל רגע נתון. אסור לשלוח את הילד למים ולחשוב שאפשר לסמוך על שיקול הדעת שלו. העבודה של מציל היא עבודה קשה, מציל הוא רק בנאדם וחייבים לעזור לו לשמור על קהל המתרחצים, לפחות בזה שכל מתרחץ ייקח אחריות אישית על עצמו ויקפיד על החוקים".
ערן ורדי בן השלוש טבע למוות בתחילת החודש בבריכת הקיבוץ בו הוא גדל. "את הטביעה הזאת לקחתי קשה", מספר לביב והבי, פרמדיק במרחב חיפה. "הייתי בדרך ממשמרת, המוקדן תפס אותי בצומת ואמר לי 'יש מקרה של טביעת ילד בקיבוץ יגור'. תוך שלוש דקות הגעתי. הבנתי שהוא היה כמעט עשר דקות מתחת למים. אומרים שבטביעות אחוזי ההצלחה גבוהים. מבחינתנו, זאת לא החייאה מוצלחת אם החזרנו דופק והאדם יוצא מבית החולים עם פגיעה נוירולוגית, או שלא יוצא בכלל".
עקבת אחרי מצבו?
"אחרי שפינינו אותו לבית החולים דיברתי עם מנהל מיון וטיפול נמרץ ברמב"ם מספר פעמים. הוא עידכן אותי, ואחרי יומיים שמעתי שהוא נפטר. בדרך כלל במקרים כאלה אנחנו עוקבים". מלבד המקרה הכואב של ערן טיפל והבי בעוד ארבעה מקרי טביעה של מבוגרים.
"המוח מת לפני הלב"
משך השהייה של הילד או המבוגר במים משמעותי לסיכויי ההישרדות שלו. כשחמצן לא מגיע למוח 4־6 דקות נגרם מוות מוחי בלתי הפיך. "במקרי טביעה", מסביר ד"ר רפי סטרוגו, סמנכ"ל רפואה במד"א, "השלב הראשון הוא התכווצות השרירים שעוטפים את החלק העליון של קנה הנשימה והחלק האחורי של בית הבליעה. זה בדרך כלל רפלקס שפועל בשלב בו האדם שוקע ועדיין מנסה לנשום. במקור הרפלקס הוא ניסיון נואש למנוע כניסה של מים לריאות, ולמעשה הוא גורם לסוג של חנק כתוצאה מחסימת נתיב אוויר עליון. פעמים רבות הטובעים גם שואפים ובולעים מים. בהמשך הטובע נכנס להיפוקסיה, חוסר חמצן ברקמות. האיבר הראשון שנפגע מחוסר חמצן הוא המוח. כתוצאה מכך הנפגע מגיע להכרה מעורפלת, לאובדן הכרה ולמוות. הסיכוי להציל אדם שנמשה מהמים שכבר הגיע לדום לב לאחר היפוקסיה ממושכת הוא נמוך. כשהבעיה היא אספקת חמצן, המוח ימות לפני הלב. מה שנראה לצערי במקרים כאלה, כאשר מחלצים אדם בשלב של דום לב, שעבר את ה־15־20 דקות במים, זה ברוב המקרים מוות. אם מצליחים לחלץ והטובע מקבל טיפול אחרי 4־15 דקות הוא יכול להישאר בחיים, אבל ככל הנראה עם נזק מוחי".
מה הגורם העיקרי לטביעה?
"ילדים טובעים בבריכות ציבורית ופרטיות. כשמדובר על ילדים קטנים זה רגע ללא השגחה או מציל שלא שם לב בתוך חבורה של מאתיים ילדים קופצים ורועשים כשילד אחד נמצא כבר חמש דקות מתחת למים. כשמדובר בנערים, זה לרוב חבלה מקפיצה, ורוב מקרי הטביעה הם באמת בחופים לא מוסדרים, כמו במקרה של אמיר פיי־גוטמן".
איך בכל זאת אפשר לסייע ולהציל?
"במקרים של דום לב ומוות מוחי החלק הקריטי והכי חשוב הוא כמה מהר יגיעו לטובע וייתנו לו עזרה. זה מה שיקבע אם ישרוד ואיך. אם זה קורה ליד קניון עזריאלי - קל להגיע אליו, אבל כשזה קורה על שפת הים ומי שבמוקד צריך להבין איפה בדיוק בחוף נמצא הטובע, הפתרון הטוב ביותר הוא אפליקציית 'מד"א שלי'. זאת אפליקציה שהיא כמו לחצן מצוקה: מרגע שלוחצים על הכפתור זה מחייג למד"א והנ"צ מועבר ישירות לאמבולנס. זה יכול להציל חיים דווקא במקרים שאין כתובת ברורה".
