אוהדים בלב ובגוף

מכבי ת"א 

דודו "קעקועים" ביטון (39)

המשחק הראשון שאליו הלכתי, כשהייתי בן 9, היה ה־0:10 של מכבי חיפה בקריית אליעזר, אבל דווקא אז התאהבתי במכבי ת"א. הצבעים והקהל פשוט תפסו אותי. את הקעקוע הראשון, סמל המועדון על היד, עשיתי אחרי הדאבל ב־1995, ומאז אני מוסיף שלושה־ארבעה בשנה. הוצאתי על קעקועים יותר מ־80 אלף שקל. את הקעקוע "אבי נימני המלך" עשיתי אחרי שזרקו אותו מהקבוצה. היה לי קשה מאוד, וגם עשיתי אחר כך קעקוע עם תמונה שלו על הרגל. אנשים חושבים שאני מטורף, אבל אני מרגיש שאני מכביסט מבפנים ומבחוץ.

הפועל באר־שבע

עידן "ג'ונס" כהן (23)

אחרי שקיעקעתי את סמל הקבוצה, המשפחה שלי לא ידעה כל כך איך לאכול את זה. הם לא הבינו שזה רק הפתח לעולם הזה, אבל היום כבר השלימו עם זה שחי להם בבית אוהד פנאטי וקיצוני. תגובות הזויות על הקעקועים שלי תמיד יש, בעיקר על השרוולים שהם נורא בולטים. לא יודע אם זה הזוי, אבל אנשים נותנים לזה הרבה תשומת לב ושואלים תמיד ״מה יקרה אם הפועל באר־שבע תתפרק?" או ״אתה לא חושב שזה מוגזם מדי?״. אז לא, בעיני זה מדהים. יש לי המון קעקועים שקשורים לקבוצה בכל מיני הקשרים וסגנונות, אבל הקעקוע שאני הכי קשור אליו והכי אוהב אותו הוא סמל המועדון, כמובן, שמתחתיו חרוט בספרדית ״אפילו המוות לא יפריד בינינו״.

עידן "ג'ונס" כהן, אוהד הפועל באר שבע. צילום: עוז מועלם

בית"ר ירושלים

קותי שרעבי אוהד בית"ר ירושלים. צילום: עוז מועלם

קותי שרעבי (35)

את הקעקוע עשיתי לפני כמעט שנתיים, הוא חלק ממני ואני מאוד אוהב אותו. נכון שתמיד יש גם סטיגמות ואנשים שרואים את הקעקוע ומשייכים אותי לאלימות, אבל זאת הבעיה שלהם ולא שלי. לפעמים כשאני מוריד את החולצה בים אני שוכח לגמרי מהקעקוע, ואז מתחיל לשמוע לחשושים מאחוריי. זה תמיד ימשוך תשומת לב והערות כאלה ואחרות, אבל רוב התגובות שאני מקבל הן מאוד חיוביות. אנשים מאוד מתחברים לזה.

הפועל חיפה 

עידן בן־שטרית (35)

את הקעקוע החלטתי לעשות בלילה שבו זכינו בגביע המדינה וכעבור שבוע הוא כבר היה חלק מגופי. יש לי הרבה קעקועים על הגוף שמסמלים דברים בחיי, כמו משפחה, ילדים והפועל חיפה, שהיא אהבה גדולה. הטבעתי את התאריך בתוך הגביע כי זה היה יום גדול עבורנו. קיבלתי המון פרגון ומחמאות על הקעקוע, אפילו מהאישה. יש לי בן דוד שהוא אוהד שרוף של מכבי חיפה ואפילו הוא מאוד אהב. הבטחתי שבתואר הבא אני אעשה עוד קעקוע, ועכשיו זכינו באלוף האלופים, אבל הגביע הזה מאוד מכוער אז ויתרתי. נחכה לתואר הבא.

בני־סכנין

אסעד חלאייליה (51)

אסעד חליליה אוהד בני סכנין. צילום: עוז מועלם

את הקעקוע הראשון עם סמל הקבוצה עשיתי בשנת 2000 ואת השני כמה שנים אחרי, ב־2004, כשזכינו בגביע המדינה. כולם יודעים שאני משוגע על הקבוצה הזאת ועל תושבי סכנין, שהם אנשים טובים וחמים. הקעקוע והסמל הזה עזרו לי הרבה פעמים בחיים. אתן לך דוגמה: פעם חזרתי מרמאללה ובמחסום עצר אותי מאבטח. זה היה בתקופה שבה מאור בוזגלו שיחק בקבוצה, ובמקרה השוטר היה מהמשפחה שלו, ושמח לראות שאני אוהד סכנין. אנשים שרואים את הקעקוע מיד מכבדים ועוזרים, ואני משתדל להחזיר כמה שאני יכול.

מכבי חיפה

אורפז רונן (24)

מכבי חיפה היא האהבה הגדולה מילדות. בגיל 6 הלכתי למשחק הראשון עם אבא שלי, זה היה דרבי, ומאז אני מכורה. לחלק מאנשים קצת מוזר לפגוש בחורה עם קעקוע של קבוצת כדורגל, אבל ממש לא אכפת לי. רוב התגובות מאוד מפרגנות. עשיתי את הקעקוע לפני שנה וחצי בערך, ובהמשך הוספתי את מספר החולצה של יניב קטן (20), כי הוא זה משהו אחר. בשבילי הוא עדיין הקפטן. אין שחקנים כאלה עם הקרבה ואכפתיות לקבוצה. מכבי חיפה זה החיים שלי. ללכת למשחק של מכבי חיפה זה הכל בשבילי, זה מה שעושה לי טוב.

עידן בן שיטרית אוהד הפועל חיפה. צילום: עוז מועלם