"לכו לאמריקה, תציקו להם!"

איתי שקד, אתה חי כבר תשע שנים.

"כן".

מה הדברים שהכי משמחים אותך בחיים?

"שנולדתי. שיש לי פורטנייט – וזה חשוב. ביותר. שאני יודע לשחק כדורגל. שיש לי משפחה. שיש לי חברים. אפשר להגיד משהו שמעציב אותי?"

מה?

"בית ספר. הא! בית ספר! בית ספר!"

טוב, בוא נהיה רציניים.

"אני רציני, זה מבאס אותי".

למה?

"לפעמים קצת משעמם שם. יש חומר לימודים כמו מדעים, אנגלית, שפה – מי צריך ללמוד שפה כשיש ערבית? סטגביש!"

אומרים סטגדיש.

"סטגדיש".

יש מקצועות שאתה אוהב ללמוד?

"ספורט. ומתמטיקה".

מה עוד מבאס אותך חוץ מבית ספר?

"שיש מלחמות בעולם. שיש כל מיני אנשים שלא ראויים להיות בארץ הזו – כלומר הם יכולים, אבל הם לא עושים דברים טובים. הם מושחתים והם עושים פחות שלום".

מה דעתך על מדינת ישראל בכלל?

"אחלה מדינה, אבל עם ראשי ממשלה גרועים. אני אוהב מלא דברים בישראל: את האנשים. את הרחובות. את מזג האוויר – למרות שאני לא אוהב שחם כל כך. הייתי מתפשר על כזה – מכיר את זה שמתחיל קצת טיפות אבל עדיין חמים? אני אוהב את זה. וכמובן, טוב שישראל לא מדינה ענייה. אם היא הייתה מדינה ענייה, כולנו היינו אוספים עכשיו אורז בשדות".

בעצם מה אתה יודע על מדינת ישראל?

"שהיא לא ביחסים כל כך וואו עם מדינות ערב. ואין בה פוליטיקה טובה".

מי ראש הממשלה?

"ביבי! כלומר בנימין נתניהו".

אתה אוהב אותו?

"אני חייב להגיד?"

שאלתי.

"טוב, אני לא כל כך אוהב אותו ואת הדעות שלו. הוא לא עוזר לישראל בכלום. והוא לקח צוללות שאנחנו לא צריכים, והוא צריך לתת לאנשים שהם – הומוסקסואלים קוראים לזה? שזה כאילו שגבר וגבר שרוצים להתחתן אבל המדינה לא מאפשרת להם – אז הלכנו להפגנה על זה, ודיברנו על האפשרות הזאת".

כלומר שבמדינת ישראל אין שוויון בין כולם. מה עם הערבים?

"לגבי הערבים יש לי דעה קשה, כי הם בעצם רוצים את כל הארץ להם, והם מנסים להיות כמה שיותר קרובים אלינו, ואז הם פורצים דרך ומתחילים לדחוף אותנו".

אתה יודע שיש גם ערבים שחיים בתוך ישראל. ערבים ישראלים.

"איך הכניסו אותם?"

לא, הם תושבים ישראלים. הם כמוני־כמוך.

"הם סבבה! הם בסדר גמור מאוד. אבל יש ערבים פלסטינים, כמו בעזה. הם די מסכנים, אבל הם מנסים גם לתקוף אותנו על משהו שלא עשינו – כי רק ברחנו מעזה, השארנו אותם שם. הם מאשימים אותנו שאנחנו כלאנו אותם שם, וזה לא כל כך נכון".

מה אתה יודע עליהם?

"לילדים שם אין כמעט כלום. חשמל יש להם רק קצת. אני מרחם עליהם מבחינה טכנית, כי בכל זאת הם יריבים שלנו והם עושים דברים לא נחמדים. הם רוצים ארץ משלהם – אבל רק את ישראל. אבל הם לא מבינים עדיין שאם הם לא רוצים לגור בעזה, הם יכולים, מהכסף שהם מקבלים, לאט־לאט משך שנים, להתחיל לבנות להם מדינה מעזה. ולא להשיג נשקים ולתקוף אותנו. כי אם אתם לא תתקפו אותנו, אנחנו לא נתקוף אתכם, אין לנו סיבה לתקוף אתכם סתם. אתם יכולים פשוט לבנות לכם מדינה במקום לרצות כל הזמן את המדינה שלנו. מה יש במדינה הזאת, היא מדינה קטנה – היא לא איזו מדינה וואו. לכו לאמריקה, תציקו להם!"

אתה יודע שהם מונהגים על ידי ארגון שנקרא חמאס.

"הם צריכים להעיף את שלטון החמאס, אבל הם לא עושים את זה – זו כל הבעיה שלהם. שהם רק תוקפים אותנו. למה איזה חוקר ערבי לא יכול להגיע לעזה ולהגיד, 'חבר'ה, תפסיקו עם כל הווחאג'־טונה הזה!'"

מה אתה רואה בטלוויזיה? מה היית רוצה לראות?

"הייתי רוצה לראות 'ארץ נהדרת'. זה בסיסי. כל אחד חייב לראות 'ארץ נהדרת', כי יש שם את קיציס".

אתה אוהב את קיציס?

"מי לא אוהב את קיציס?"

פורטנייט זה משחק המחשב הכי טוב שאתה מכיר?

"כן".

למה?

"זה משחק ממכר, אני חייב להודות. וברגע שזה ממכר אותך, זה כיף להשתלט על כל המקלדת או על האקסבוקס. וכיף להרוג אנשים בפורטנייט".

למה זו תחושה טובה להרוג אנשים?

"לא יודע".

מה יגרום לך להתנתק מזה?

"משחק שיהיה פופולרי כמו פורטנייט".

אמא שלך ואני משמיעים לך הרבה מוזיקה טובה, ובכל זאת אתה דבק בסטטיק ובן־אל. למה?

"המוזיקה שלכם לא טובה".

מה השירים הכי טובים של סטטיק ובן־אל? "גומיגם" הוא שיר איום, לא?

"אני חושב ש'גומיגם' הוא על האמצע. יש לו אחלה קצב. מקום ראשון, לפי דעתי, זה 'הכל לטובה'. מקום שני – 'נמסטה'. מקום שלישי זה 'סתם', אחר כך 'כביש החוף', אחרי זה 'סלסולים', אחרי זה 'דוביגל'".

מה עם "זהב"?

"לפני 'כביש החוף'".

מה עם "קוואי"?

"אה, שכחתי את זה! 'קוואי' זה מקום שני".

מה הדבר הכי מבאס בהורים?

"שלפעמים הם צועקים".

איזה דברים היית רוצה שנעשה כמשפחה שאנחנו לא עושים היום?

"שיותר נבלה. בכל ימי השבוע. כי אין לנו כל כך הרבה זמן ביחד, חוץ משבת, שזה היום היחיד שאנחנו יחד, אלא אם יש משהו יוצא דופן. אז שנבלה יותר ביחד כמשפחה".

ברמת האוכל אתה די דבק בשניצל וצ'יפס. אתה בעניין להתפתח?

"לא. זה אחלה אוכל. אבל אני אוכל גם קצת דגים ופוקאצ'ות וחומוס וחמוצים ונקניקייה בלחמנייה וגלידה ושוקולד ותפוח. ופסטה. בולונז! ורוטב עגבניות!"

כשאתה חושב על העתיד, מה הכי משמח אותך?

"הכי משמח אותי שיהיו לי מחשבי גיימרים. ושיהיו לי ילדים. ואחריות על עצמי. וחדר משלי, זה חשוב".

מה הכי מפחיד אותך לגבי העתיד?

"כיתה ז'. הם כבר גדולים. אתה יכול קצת לקצר בשאלות?"

מה תעשה בעתיד? לאן תתגייס?

"מחשבים".

לא תרצה להיות חייל קרבי?

"אני לא רוצה לסכן לעצמי את החיים. מעדיף להיות במחשבים".

וכשתגמור את הצבא, במה תעבוד?

"זה ממש קשה להגיד. או שאני אהיה מישהו שעוסק במחשבים או שאני אהיה גיימר. או עיתונאי כמוך. או בטלוויזיה כמו אמא. זה מעניין אותי מאוד. ולעשות סרטים גם מעניין אותי".

אצלכם בבית ספר, הבנים מדברים לפעמים על בנות?

"לא כל כך מדברים".

והבנות מעניינות אותך?

"לא. כרגע לא. אני משער שלכל אחד מתישהו תהיה איזה 'אהבה', אבל לא כרגע".

יש איזה בת שאתה מחבב?

"כן. אמא שלי. וסבתא שלי. ובת דודה שלי".

אוקיי.

"כמה שאלות נשארו לנו?"

אני חושב שגמרנו.