מה זאת אהבה

דנה ספקטור מדברת עם בתה מאיה לויט, 12 , מתל–אביב

מאיו, איזו זוגיות היית רוצה שתהיה לך בחיים?

 

"את מדברת על אהבת נעורים או האהבה הרצינית שתהיה לי כשאני אהיה גדולה?"

 

תבחרי את.

 

"תראי, בחיים לא הייתה לי אהבה עם בן. אני רוצה אהבה שבן הזוג שלי יֵדע להכיל אותי. אני רוצה להרגיש שאני לא צריכה להתאמץ כדי שהוא יאהב אותי, שאני לא אצטרך להתלבש ולהתאפר, הוא פשוט יאהב אותי כמו שאני. נגיד את ורן, את יכולה להיות עם טרנינג והוא עדיין ימות עלייך".

 

מתי לבשתי טרנינג בפעם האחרונה?

 

"את לפעמים לובשת חולצות סמרטוטיות בבית, והשיער שלך מבולגן עם עט תקוע בפנים. מה, אמא, אין לך מודעות עצמית?"

 

איזה בחור את רוצה?

 

"אני רוצה שהוא יהיה יפה. אוף, אמא אני יוצאת שטחית נורא. תערכי את זה כאילו שאני ילדה חכמה".

 

זה דווקא חכם לרצות בחור יפה.

 

"עיניים חומות ושיער חום ושיהיה שרירי, וגבוה. אבל לא 1.92 מטר, איכס, לא, בגובה ממוצע, נורמלי, 1.80־1.85 מטר".

 

סליחה, לא תיארת בול את אבא שלך?

 

"לא. לאבו יש שיער שחור, ואני רוצה שיער חום או שטני".

 

ומה לגבי הנשיקה הראשונה? את חושבת על זה לפעמים?

 

"הופה, מימי. את יודעת שבחיים אני לא אענה לך על זה".

 

אז בואי נדבר על האהבה שלך למפורסמות. את מי את אוהבת ולמה?

 

"אריאנה גרנדה נראית לי טובת לב. רואים באינסטגרם. היא דרכה בטעות על חילזון ומרוב שכאב לה שהיא רצחה אותו, היא עשתה לו הלוויה יפה עם פרחים. ויש לה גם קול אלוהי".

 

ומה דעתך על המראה החדש שלה? היא הייתה ילדת דיסני עם שיער ג'ינג'י ולא נחשבה יפה, ועכשיו היא עם מחשופים ועקבים גבוהים וריסים מלאכותיים ומקרינה סקסיות.

 

"אני אוהבת גם את המראה שלה בדיסני, אבל לא רואה מה כל כך נורא עכשיו. כולם צוחקים על המהפך, אומרים שהיא מנותחת ועשתה הרמה של החזה, והיא מסתלבטת על זה. ראיתי סרטון שבו היא השוותה בין תמונה שלה מגיל 14 לאותו יום, והיא אמרה, היום אני בת 20, באמת ציפיתם שאשאר אותו דבר? היא מתייחסת בקומיות לכל כולה. היא לא מתנהגת כמו ביץ' של פרסום".

 

את יודעת, מומחים אומרים שהרשתות החברתיות יוצרות אצל ילדות בגילך ציפיות לא ריאליות לאיך הן צריכות להיראות. שיהיו לכן בעיות של דימוי גוף בגלל אושיות רשת כמו מריה דומרק ונטע אלחמיסטר.

 

"אני חושבת שמבוגרים הרבה פעמים חושבים שילד שווה תמים או טיפש. אני כבר מזמן יודעת שמה שמראים באינסטגרם הוא פייק. פוטושופים, פילטרים. אני רואה מלא בנות שמכניסות את הבטן ומנפחות חזה ומוציאות החוצה את הטוסיק כשהן נעמדות מול המצלמה".

 

גם את מכניסה את הבטן כשאת מצטלמת?

 

"לא, זה כואב. ואני גם לא בגיל שאני אצטלם עם ביקיני".

 

ובגיל 16 תרצי להיות אושיה כזאת שמוכרת יופי מושלם?

 

"יש משהו נכון בלרצות שיהיו לך הרבה עוקבים. את מקבלת כל כך הרבה חיבה ככה, אין מישהו שלא רוצה את זה. חבל רק שבאותה מידה שמראים לך אהבה, יכולים להראות לך שנאה, ואני יודעת את זה. גם ממה שאת סיפרת לי על הטוקבקים שקיבלת. אני רואה בנות שנראה שהן ממש סובלות מהביקורת, ובנות שאומרות שהן אסירות תודה שהן מפורסמות, ולא יודעת למי להאמין. זה בעצם שקר אחד גדול".

 

ותגידי, למה בחרת ללכת למגמת תיאטרון בתיכון אמנויות כשאת כל כך טובה במתמטיקה?

 

"אני אוהבת במה, אוהבת לקבל מחיאות כפיים ואהדה. כולם רוצים אהדה, גם אני. אני אוהבת להיות גם מישהי אחרת מדי פעם, בתיאטרון אני יכולה להיות גם רעה, גם טומבוי, להוציא את כל הרגשות שלי החוצה, לגוון. אם הייתי הולכת לתיכון של המצוינות במדעים, היה ברור לי במה אני אעבוד, איפה אני אשרת. ואני אוהבת שהחיים פתוחים, שאני לא יודעת מי אני אהיה בגיל עשרים".

 

אני עדיין חושדת בך שאת רוצה להיות איט גירל כמו בסדרה שאת ונגה רואות.

 

"אני אוהבת את דנה זרמון, היא חכמה ויזמית, כמו שאני אולי ארצה להיות, אבל עוד לא מצאתי מלאך מושלם שצריך להעריץ רק אותו. להעריץ מישהו אחד זה משונה, כמו להיות עם מישהו אחד כל החיים".

 

רגע, בעינייך זה משונה להיות עם מישהו אחד כל החיים? זה בגלל שהתגרשנו, אבא ואני?

 

"האמת, לא הייתי רוצה שאת ואבא תחזרו. אני יודעת שיש כל כך הרבה ילדים של גרושים שחולמים על זה, אבל באמת־באמת שכשנפרדתם קרה לי הדבר הכי טוב בחיים. הכרתי משפחה חדשה שהיום היא המשפחה האמיתית שלי. יכולתי לקבל משפחה עם אחות ששונאת אותי או בת זוג שמגיעה עם בן בן 21 שבכלל לא רואה אותי, ובכל זאת אלוהים דאג שאני אקבל את האחיות הכי מדהימות בעולם ואת לולי שתמיד משמח אותי. אין מילה אחרת לתאר את זה חוץ ממתנה".

 

אני שומעת אותך וקצת דואגת. כי נדמה לי שאולי מרוב שאת ילדה טובה, את רוצה שנחשוב שאת שמחה ומסתירה את מה שקשה.

 

"הכי קשה בגירושים זה המעבר. זה קצת מטלטל לראות יום אחד את אמא ושנייה אחרי לעבור לאבא. וגם ההשוואות שאתם עושים. אם נגיד יש משהו טוב שקורה אצלך, את לוקחת אותי למתקן שעפים בו באוויר ואני מספרת לאבא, אבא יכול להיעלב. ואם אני אגיד שאבא מכין את הפסטה הכי טובה בעולם, תעמידי פנים שאת שמחה, אבל בפנים תשאלי את עצמך למה היא לא אוהבת את הפסטה שלי".

 

נכון.

 

"זה בסדר, יש הורים גרושים שנפרדו רע. אתם בקשר מעולה, וכל אחד מצא את מי שראוי לו ושהכי כיף לו איתו".

 

איזה דברים דפוקים במבוגרים שמקיפים אותך?

 

"אני מרגישה שלפעמים אתם פשוט לא מבינים אותי. כשאני כועסת, אני ישר מרגישה אשמה על ההתפרצות שלי. זה קורה לי מלא פעמים, רגש סותר כזה. מצד אחד הכעס ממלא את הגוף שלי, ומצד שני משהו כאילו מושך בלב שלי ומכאיב לי כשאני בריב עם אבא או איתך".

 

אז אולי את בעצם כן מבינה מה זו אהבה, כי הגדרת אותה כרגע. זה לסלוח לבן אדם שאת אוהבת, ופשוט לרצות להיות איתו בטוב. תמיד.

 

"לאהוב אתכם זה בעיקר לסמוך עליכם. לדעת שלא משנה מה קרה ואיזו טעות עשיתי, אתם תמיד־תמיד תאהבו אותי ותקבלו אותי, ויש לי בית אצלכם, מקום חם ומקבל שאני יכולה לברוח אליו ולהרגיש הכי חופשייה שיש. בעיקר במשפחה כמו שלי, שאני יודעת שאם רבתי עם מישהו מהכיתה, יש כל כך הרבה אנשים שאני אוהבת, שאוהבים אותי ויכולים לעזור לי".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים