המחאה המשותפת

החברה הערבית מובילה מחאה ציבורית, פרלמנטרית והסברתית, בישראל ובעולם, נגד החוק ולמען הגנה על מעמדה במולדתה - על שפתה וזכויותיה. ההתעלמות ממחאה זו הייתה כמעט מוחלטת, עד ההפגנה ההמונית בתל־אביב ב־11.8. הפגנה זו, שהשתתפו בה לצד המפגינים הערבים למעלה מ־10,000 תומכים יהודים, עוררה תגובות קשות מאוד, בעיקר מצד ראש הממשלה. ולא בכדי.

הפחיד אותו לראות את החברה הערבית, שתמיד ניסה לנתקה מהחברה הישראלית, מתעקשת לנהור לתל־אביב, ולתבוע את זכותה לשוויון מלא, ומבלי לוותר על זהותה הלאומית הפלסטינית. אך מפחידים אותו גם הקולות היהודיים המתנגדים לחוק הזה. הוא מבין שלא מדובר ביפי־נפש שיוצאים להפגין כדי להרגיע את מצפונם ולצאת ידי חובה, אלא באנשים שהמדינה הזו יקרה להם מאוד, הפועלים לטובתה ומפחדים פחד ממשי מהפגיעה העקבית של הימין בדמוקרטיה הישראלית, שגם בעיניי היא חשובה למרות עיוורונה לאפליה נגדנו כאזרחים במדינה ולפשעי הכיבוש נגד בני עמנו שמעבר לקו הירוק.

נתניהו מפחד, כי הוא מבין שהתנהלותו לא משאירה למתנגדיו הרבה אפשרויות: כאזרחים ערבים הוא לא משאיר לנו ברירה אלא להשמיע את זעקתנו לחברה הישראלית ולעולם כולו. לא נסכים להסתגר ביישובים שלנו ולא נתנדב לבצע לעצמנו טרנספר פוליטי. ואילו הכוחות הדמוקרטיים היהודיים לא יישארו אדישים, אלא יגבירו את מחאתם נגד הדהירה חסרת המעצורים למדינה פחות ופחות דמוקרטית, עם סממנים יותר ויותר פשיסטיים. והדבר שהכי מפחיד את נתניהו הוא שהמחאה המשותפת הוכיחה כי התנאים בשלים, יותר מאי־פעם, לחיבור של שני הציבורים הללו למאבק משותף בעל פוטנציאל עצום לחולל שינוי פוליטי בישראל.

רוב הציבור הערבי רואה עצמו כחלק מהעם הפלסטיני, ורואה בשותפות בינו לבין הכוחות המתקדמים בחברה היהודית מטרה אסטרטגית, למען השלום, השוויון והדמוקרטיה. במשך עשורים ידעו זרמים מרכזיים בחברה הישראלית לכבד מורכבות זו ולשתף פעולה בעניינים מסוימים עם האזרחים הערבים ועם נציגיהם הפוליטיים. שיא השותפות היהודית־הערבית התממש כאשר נציגי החברה הערבית תמכו ב־1993 בממשלת רבין, על אף עברו הצבאי, בשל תהליך השלום. רצח רבין, אירועי אוקטובר 2000 ועליית הימין, פגעו קשות בשותפות זו.

המחאה המשותפת נגד חוק הלאום נושאת עימה ניצנים של בנייה מחודשת של מאבק יהודי־ערבי, ולכן נתניהו תוקף אותה באמצעות הסתה ושיסוי. האבסורד הוא שאותם פוליטיקאים "חמוצים", שהוא מאשים ששכחו "מה זה להיות יהודי", ואותה תקשורת שהוא מאשים בבגידה ובשמאלנות - הולכים אחריו ונבהלים, ואף מצטרפים להסתה שלו נגד האזרחים הערבים. שותפות המאבק הערבית־היהודית מסוגלת להפיל את הימין ולחולל שינוי מהותי, אבל זה יקרה רק אם אותם פוליטיקאים יהודים המתיימרים להציג אלטרנטיבה לימין יפסיקו לפחד מההסתה של נתניהו, יחדלו מלשחק לידיו ויראו באזרחים הערבים ובנציגיהם שותפים שווים לכל דבר. √

אמג'ד שביטה, פעיל פוליטי, מנהל התקשורת הערבית בעמותת סיכוי וממקימי ActArab@ למען ייצוג הוגן לערבים בתקשורת