שוב העדר נוהר

בית־שאן היא עיר בישראל. עבר מפואר, בן 6,000 שנים לפחות, עתיד אופטימי, הווה צנוע - 19 אלף תושבים ביום טוב. בשבוע שעבר פגשתי שם את ראש העירייה, רפי בן שטרית. לפני חמש שנים העז בן שטרית להתמודד מול ראש העירייה המכהן, ז'קי לוי, בנו של דוד לוי ובעל הבית בסניף הליכוד בעיר. החטא הפך לפשע לאחר שבן שטרית ניצח ונבחר לראש העירייה.

הנקמה לא איחרה לבוא. חמש שנים מחרימים שרי הליכוד את בית־שאן: לא מבקרים בעיר, לא משיבים לטלפונים, לא מקדמים נושאים שיש בהם עניין לאוכלוסייה. בצר לו מצא בן שטרית מסלולים עוקפי ליכוד: הוא עבד עם דרעי, עם בנט, ובעיקר עם שרי כולנו: כחלון, אלי כהן וגלנט. לפני שנה הצטרף למפלגת כולנו.

ז'קי לוי שב ומתמודד עכשיו על ראשות העיר. ההתמודדות החזירה את בית־שאן אל מפת הליכוד. שרי הליכוד מגיעים בהמוניהם, ומפזרים הבטחות. הממשלה תדאג להפוך את בית־שאן לגן עדן. כל מה שנדרש מהתושבים הוא ללכת בעוד חודשיים לקלפי ולשים את הפתק הנכון.

בית־שאן היא עיר ליכודית: בבחירות האחרונות לכנסת מח"ל זכתה ל־51% מהקולות. זה לא הפריע לשרי הליכוד להחרים אותה. כמו מפא"י בשקיעתה, גם צמרת הליכוד מתעסקת בחשבונות האישיים שלה, לא בטובתם של בוחריה.

כתבתי על כך בטור ב"מוסף לשבת" האחרון. אני חושש שלא כתבתי די. שרי הליכוד נוהגים בבית־שאן כאילו הייתה נחלתם הפרטית. הם לא היו מעזים לנהוג כך בתל־אביב.

איפה מוצאים את עצמם ראשי הרשויות המקומיות נוכח ההתנהגות הזאת? במקום לא טוב. ב־13 השנים האחרונות – למעשה, מאז לידתה של מפלגת קדימה – מתרוצצים ראשי רשויות ממפלגה למפלגה בתקווה להתחבר לעטיני השלטון. הקמתה של קדימה ב־2005 העבירה אליה ראשי ערים שהשתייכו קודם לליכוד ולעבודה. כאשר קדימה התפרקה, הם עברו ליש עתיד, לליכוד ולישראל ביתנו. אריק שרון נהג לצטט מול תופעות כאלה את השורה מתוך השיר "ערב בא": "שוב העדר נוהר".

בכל העולם ראשי ערים חברים במפלגות, ולפעמים עוברים ממפלגה למפלגה. ובכל זאת, ישראל המציאה סטארט־אפ משלה: בישראל המועמדים נמנעים מלרוץ בראש רשימה הנושאת את שם המפלגה או את האותיות שלה. המפלגה לא קיימת. הם לא מביאים למפלגה בוחרים או כסף או רעיון חדש. להצטרפות שלהם למפלגה יש רק מטרה אחת: לובינג.

"מה אני רוצה בסך הכל", אמר לי ראש מועצה בדרום. "שהשרים יחזירו לי טלפונים; שהמנכ"ל יקשיב לי". הוא יודע שהשפעתם של השרים הרבה יותר קטנה מהרעש שהם עושים סביבם. בסוף שום דבר לא זז בלי אישורם של היועצים המשפטיים ופקידי האוצר. אף על פי כן, הנתק משרי הממשלה מדאיג אותו. הוא שוקל עכשיו לעבור מתמיכה במפלגת אופוזיציה לתמיכה במפלגה שיושבת בממשלה. הוא מאמין שזה ישרת את האינטרסים של התושבים שלו, בלי קשר להשקפת עולמם או להצבעה שלהם בבחירות לכנסת. גם בלי קשר להשקפת עולמו או להצבעה שלו.

התופעה הזאת מלמדת על התלות של ראשי הרשויות המקומיות בממשלה. זה נכון במיוחד לגבי הרשויות החלשות. הפוסטרים הענקיים עם הפרצופים המחייכים בפוטושופ וההבטחות המפליגות מסתירים מאחוריהם פוליטיקאים מבוהלים, שלא יודעים איך לגמור את החודש.

והיא מזמינה שחיתות. מה שמתחיל בהודעה חגיגית על התפקדות למפלגה חדשה נגמר לפעמים בחקירה בלה"ב 433. השבוע הוגשו כתבי אישום נגד שני הנאשמים האחרונים בתיק 242, המכונה גם תיק פאינה קירשנבאום. סדרה של ראשי מועצות התפקדו למפלגת ישראל ביתנו, למרות שלא הייתה להם או לבוחריהם זיקה של ממש למפלגה הזאת. הם ציפו לתמורה, וראשי המפלגה ציפו לתמורה. התמורה לא ניתנה בקלפי אלא בכסף, והסוף ידוע.

כל ראש רשות מקומית או מועמד שיכריז בשבועות הקרובים על הצטרפותו לאחת המפלגות עשוי להגיע במוקדם או במאוחר לחדרי החקירות. כדאי שהבוחרים יביאו את הסיכוי הזה בחשבון, רגע לפני שהם הולכים לקלפי.