מפגש פסגה

רבים הרימו גבות כשהתברר שבערב השני של פסטיבל הג'אז יופיעו על במה אחת שאנן סטריט, הראפרים נצ'י נצ' וטונה והזמרת־יוצרת קרולינה יחד עם שישיית ג'אזיסטים בניהולו המוזיקלי של הבסיסט יוסי פיין ועם עיבודים שתרם הפסנתרן תומר בר. אבל Keep It Real — "מפגש פסגה מיוחד בין ההיפ־הופ העברי לג'אז הישראלי" — הציע חיבורים שלא תשמעו בשום מקום אחר, כמו "בובות בובות" של טונה עם "הבובה זהבה" של החלונות הגבוהים, ו"חליפות" של הדג נחש עם גרסה פאנקית של "התקווה", שנשמעה כאילו התנגנה במרתפי ניו־אורלינס של פעם. "היינו חייבים לעשות את זה פעם בחיים", אמר יוסי פיין, "ומי שמרגיש צורך לקום — שיקום!"

אלה לא האמנים שבדרך כלל מושכים את הקהל הקבוע של הפסטיבל הוותיק, ולפעמים הראפ העכשווי לא התחבר באופן אינטגרלי עם הצבע המתכתי הג'אזי של שלישיית הנשפנים, עד שנדמה היה שהראפרים עברו סוג של "גיור" שיכשיר אותם להופיע על במת פסטיבל ג'אז. חסרו לי גם הלהיטים הגדולים של כל אחד מהאמנים, כמו גם חיבורים של כולם על הבמה, במקום להסתפק בהופעת סולו של כל אחד מהם מול הגא'זיסטים.

אבל היו גם רגעים יפהפיים — בעיקר כשקרולינה ערכה דיאלוגים מאולתרים עם הנגנים. הדיאלוגים האלה חיזקו את התקווה של אורח הכבוד של הפסטיבל, הפסנתרן הרבי הנקוק, שהכישרונות הצעירים של המאה ה־21, "לא מזדרזים להדביק תוויות שקובעות שג'אז אמיתי צריך להיות מנוגן בצורה מסוימת בלבד, ויודעים לחבר את כל ההבדלים בין הז'אנרים". לדבריו, "הג'אז מייצר לעצמו דרכים חדשות להבעה כמשהו חדש שלא היה קודם".