yed300250
הכי מטוקבקות
    |
    7 ימים • 29.08.2018
    חי משב"כ לשב"כ
    אחרי כמעט מחצית קדנציה - לכולם ברור שראש השב"כ נדב ארגמן מחולל מהפכה אמיתית בארגון החשאי. ארגמן, שלתפיסתו השב"כ אמור להילחם גם בהאקרים של משמרות המהפכה ולהשתמש ברשתות החברתיות למניעת פיגועים - הפך את השירות להרבה יותר הייטקיסטי והוא מגייס לצד לוחמי השטח גם לוחמי סייבר. בדרך הוא הספיק לסיים את סכסוך האגו ארוך השנים מול אמ"ן ולהפוך ל"מרגיע הלאומי" גם מול הדרג המדיני. אז נכון, יש מבקרים שחושבים שיותר מדי טכנולוגיה מסוכנת לשב"כ, והוא גם כבר חטף מהימין (בגלל המגנומטרים בהר הבית) ומהשמאל (בגלל תשאולי הפעילים). אבל ארגמן, איש המבצעים שהיה מעורב גם בחיסול של "המהנדס" ושל "רמטכ"ל החמאס", אומר היום למקורביו: "אי–אפשר לפתור שום דבר עם גרזן ביד". מהפכת הארגמן: הסיפור המלא
    אמירה לם

    לפני 35 שנה הפר צליל נקישה על דלת את שלוות השבת של קיבוץ בית אלפא. כשהרמטכ"ל משה לוי ("משה וחצי") ז"ל פתח את דלת ביתו, הוא נדהם לגלות שם צעיר נרגש, שהגיש לו מכתב. הצעיר סיפר לו שהוא קצין בצה"ל, משוחרר טרי, שזומן למחרת לשירות מילואים. אז מה הבעיה? תהה הרמטכ"ל. שמחר, ענה הקצין הצעיר, מתחיל הקורס שאליו התקבלתי בשב"כ, ואף אחד לא מוכן לשחרר אותי. אז הגעתי עד לכאן.

     

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

     

    הרמטכ"ל הבטיח לבדוק, לקח את המכתב ונכנס הביתה. "אני רואה בשב"כ אתגר משמעותי עבורי", כתב שם הצעיר. על החתום: נדב ארגמן.

     

    למחרת, ארגמן הצעיר לא שמע דבר, ונאלץ לנסוע לנקודת הגיוס, חושש שהוא עומד להחמיץ את ההזדמנות שלו בשב"כ. אבל כשהגיע, קצינת המילואים אמרה לו שבלילה התקבלה הוראה מגבוה לשחררו. ארגמן מיהר להצטרף לטירוני השב"כ, ונכנס לקורס ברגע האחרון. לפני כשנתיים וחצי, אותו משוחרר טרי שלא היסס לנקוש על דלת הרמטכ"ל בשבת – הפך להיות ראש השירות.

     

     

    ארגמן ב־1983, שנת הצטרפותו לשב"כ
    ארגמן ב־1983, שנת הצטרפותו לשב"כ

     

     

     

    *** 

    הרבה דברים השתנו ב־35 השנים שחלפו מאז הנקישה ההיא על הדלת. גם השב"כ השתנה, גם ארגמן עצמו כבר אינו העֶלם התמים שהיה. אבל בעיקר, העולם הוא אחר. האקר רוסי נחוש יכול לחולל הרבה יותר נזק לישראל מאשר מפגע פלסטיני בודד; ופריצה לשרת הנכון של החמאס חשובה כמו שתילת מקור בצמרת הארגון.

     

     

    ארגמן כראש  המחלקה המבצעית
    ארגמן כראש המחלקה המבצעית

     

    ארגמן הבין את זה היטב. השב"כ שקיבל לפני כשנתיים וחצי, הוא כבר לא השב"כ של היום – ובוודאי לא השב"כ שעליו יזדכה בתום הקדנציה שלו, שממנה עבר כמחצית. "ההתפתחויות הדרמטיות בעולם הטכנולוגי", הוא נוהג לומר למקורביו. "התקשורת הדיגיטלית והאלקטרונית, הרשתות החברתיות, האינטרנט, הסייבר, הסלולר, ההאקרים - כל אלה שינו את פני עולם הריגול, והעמידו אתגרים טכנולוגיים עצומים בפני השב"כ". מתוך תפיסה זו הוא החליט לחולל מהפכה בשב"כ, ולהצעיד אותו בתוך שנתיים וקצת אל העולם הדיגיטלי.

     

    זה לא שהשב"כ לא היה שם קודם, וזה לא שארגמן זנח פעילויות מודיעין "מסורתיות" יותר. אבל ארגמן הבין שבארגון ביון ב־2018 הכל מתחיל בכמה מוחות היי־טק מבריקים, שפעם היו הולכים לאיזה סטארט־אפ מבטיח או חותמים קבע ב־8200, ועכשיו הוא חייב להביא אותם לשב"כ. אז הוא התיישב במשרד האוצר, ואמר להם: "בשב"כ יש ידע ויש אנשים. אין לנו צוללות. הצוללות מבחינתנו אלה המוחות המבריקים. השב"כ לא צריך יותר מעשרה מוחות מבריקים כאלה, כדי שייקחו אותו קדימה". הוא קיבל אור ירוק לגייס, וכמובן – לא הסתפק בעשרה.

     

    כמה חודשים אחרי מועד כניסתו לתפקיד ראש השירות (מאי 2016) כינס ארגמן את חברי מטה השב"כ והציג בפניהם תוכנית מקיפה לשינוי ארגוני בעבודת השב"כ. עיקר השינוי הוא באיחוד כל גורמי הטכנולוגיה, הסייבר ומודיעין האותות – לגוף טכנולוגי אחד מרכזי. "שינויים בסדר גודל כזה לא התרחשו זה שנים בשירות", אומר בכיר לשעבר בשירות. "הטכנולוגיות בעידן של נדב ארגמן עברו טרנספורמציה דרמטית", מאשר אבי דיכטר, ראש השב"כ לשעבר. "השירות עשה קפיצות מדרגה בטכנולוגיה. לא רק בטכנולוגיה הקלאסית שתומכת במבצעים, אלא גם בסייבר, במודיעין האלקטרוני. נעשו שינויים בסדרי גודל משמעותיים".

     

     

    ארגמן בעת פעילות מבצעית
    ארגמן בעת פעילות מבצעית

     

    מהפכה?

     

    דיכטר: "כן, אפשר לומר מהפכה".

     

    כשנתיים וחצי מאז מונה לתפקידו, יש כבר כאלה שמחלקים את השב"כ ל"לפני נדב ארגמן" ול"אחרי נדב ארגמן". וגם אם לחלקם יש ביקורת על השינויים והכיוון שאליו לוקח ארגמן את השירות – יש פחות או יותר קונצנזוס נדיר סביב ארגמן עצמו. רק שאלה אחת נותרת בינתיים פתוחה – ויש לקוות שכך תישאר: האם כל המהפכה הזו שארגמן מוביל תוכיח את עצמה גם במקרה של עימות צבאי קשה מול הפלסטינים, או אינתיפאדה כוללת?

     

    לנצח את האגו

    בימים אלו עובר מטה השב"כ שיפוצים בחזית הבניין, סוג של מטאפורה על התוכניות והשינויים שארגמן מוביל: שב"כ חדש, מטה חדש. המהפכה, כאמור, היא בעיקרה טכנולוגית, אבל לא רק. חלק מהשינויים שמנחיל ארגמן לא קשורים לסייבר או להאקרים רוסים או סינים – אלא ליריב הוותיק ביותר של כל ארגון מודיעין, כנראה מאז המרגלים של יהושע: קוראים לו "אגו".

     

    במשך לא מעט שנים, האגו שיחק תפקיד מרכזי במערכת היחסים העכורה שבין השב"כ לאגף המודיעין (אמ"ן) בצה"ל. תחרות בין גופי מודיעין יכולה להיות גם בריאה, אבל גם עלולה להפריע. בין אמ"ן לשב"כ הייתה מערכת יחסים מתוחה במיוחד, שכללה מאבקי כוח ומריבות על תחומי אחריות וגזרות פעולה. המתיחות הזו גרמה במקרה הטוב לבזבוז משאבים, ובמקרה הפחות טוב לפגיעה ביכולת המבצעית.

     

    זמן קצר לאחר שמונה לתפקידו, נכנס נדב ארגמן למשרדו של ראש אמ"ן דאז, אלוף הרצי הלוי. השניים מכירים משנים ארוכות של פעילות מבצעית משותפת. ארגמן התיישב ואמר להלוי: אני רוצה לפתוח דף חדש. "בכל מה שקשור לפעילות מול אמ"ן, העסק לא עבד", סיפר ארגמן למקורביו. "תמיד היו ויכוחים גדולים בין אמ"ן לבין השב"כ. מידע לא עבר, נעשו דברים כפולים, היו 'החבר'ה שלנו' והיו 8200. היינו קמים בבוקר ונערכים ל'קרב מול אמ"ן' ולוויכוח היומי 'למה זה לא זרם' ו'למה פה לא ידענו', וזה כמובן מאוד פגע בפעילות".

     

    במשך חודשים ארוכים ארגמן, הלוי וצוות מטעמם ניהלו שיחות, שתוצאותיהן הסכם מפורט ראשון מסוגו, שמשרטט את שיתוף הפעולה בין השב"כ לאמ"ן. "העולם כיום הוא עולם של שיתופי פעולה", אומר ארגמן לפקודיו פעמים רבות.

     

    מוחמד דף (ניצל ברגע האחרון)
    מוחמד דף (ניצל ברגע האחרון)

     

    גורם צבאי בכיר מאוד, שנמצא באינטראקציה עם ארגמן, מסביר כי "בין שירותי מודיעין, יש תמיד מידה של תחרות, על חלוקת אחריות, על הישגים, על תקציבים. הדברים האלה הגיעו לאיזשהו שפל ומתח גדול מאוד בין השב"כ לבין אמ"ן אחרי צוק איתן. אז גם אמ"ן הפסיק לתת לשב"כ (מידע וסיוע – א"ל), והדבר הזה הביא את היחסים למצב מאוד לא טוב. כשארגמן התמנה הוא אמר לראש אמ"ן: 'אנחנו לא רק מבקשים לקבל, אנחנו גם נותנים'".

     

    ותכף הכל הסתדר? ככה פתאום?

     

    "לא, פשוט ראינו שארגמן אומר דברים אמיתיים. השינוי הגדול היה כשארגמן פנה לראש אמ"ן ואמר לו: 'תשמע, אני עושה בעוד חודש כנס לכל מנהלי השב"כ, אני מבקש שתבוא ותדבר שם'. תבינו, המקבילה האזרחית של זה היא שיש דרבי, ומישהו מגיע בחולצה אדומה של הפועל ליציע של השרופים ממכבי".

     

    אחד ממוקדי החיכוך העיקריים בין השב"כ לאמ"ן היה מול הדרג המדיני. השב"כ היה חושב ככה, אמ"ן היה חושב אחרת, שניהם היו מגיעים לפורום המדיני – הקבינט הביטחוני, למשל – ושם הייתה פורצת מלחמת עולם. "אמרנו: בואו נתחיל לדבר על המחלוקות אצלנו, ונעלה לירושלים עם מחלוקת מלובנת", ממשיך הגורם הבכיר. "או שנגיע לדעה אחת או שלא - אבל נשוחח. התחלנו לקיים סדרות של דיונים, ראש השב"כ שמע את אנשי אמ"ן, ראש אמ"ן שמע את אנשי השב"כ, ונוצרה מהדבר הזה גם למידה וגם אווירה של שותפות".

     

    יחיא עיאש ("המהנדס")
    יחיא עיאש ("המהנדס")

     

    אבל זה רע מאוד כששני גופי מודיעין מגיעים מראש עם דעה משותפת. ככה נולדת קונספציה, ככה פורצות מלחמות.

     

    "נכון, והמטרה היא לא להגיע עם דעה אחת, אלא עם דעות יותר מחודדות ומנומקות. אני חושב שגם ההנהגה במדינה ‑ ראש הממשלה, שר הביטחון ‑ כשהם שומעים שתי דעות כאלו, קל להם יותר לקבל החלטה. בדיונים אנחנו מתווכחים לפעמים על אותו שולחן. ויכוח בבסיסו הוא דבר בריא, כל עוד הוא ענייני. אז היום הדברים מתנהלים אחרת לחלוטין, והמרוויחים הגדולים, מבלי שהם יודעים, הם אזרחי ישראל. ובכלל, שני הארגונים משתפים פעולה הרבה יותר טוב, והעובדה הזאת, אני אומר בצורה חד־משמעית, הצילה אזרחים ישראלים. שיתוף הפעולה הזה איפשר לנו להיות הרבה יותר יעילים, הרבה יותר מדויקים, לזהות דברים מוקדם יותר, למנוע פיגועים. הרווח הוא בחיי אדם".

     

     

    אחמד ג'עברי ("רמטכ"ל החמאס")
    אחמד ג'עברי ("רמטכ"ל החמאס")

     

    "ארגמן הצליח לנפץ חומות של מידור, וכולם מרוויחים מזה", אומר יצחק ("דוצי") דר, לשעבר ראש אגף המבצעים והאגף לישראל ולזרים בשב"כ, ומי שהיה מפקדו של ארגמן בעבר וחברו בהווה. "הוא הבין שהאגו לא צריך להיות במקום הראשון, שהמטרה חשובה מן האגו. וזה לא רק מול אמ"ן".

     

    מול מי עוד?

     

    "נדב עובד בשיתוף פעולה מצוין גם עם גופי מודיעין של מדינות ידידותיות. אם פעם הסי־איי־איי היה בעיקר בקשר עם המוסד והאן־אס־איי (הסוכנות האמריקאית שאחראית על מודיעין האותות – א"ל) עבדו מול 8200, היום החלוקה הקלאסית הזו כבר פחות קיימת. ארגמן העצים את הגוון שבו כולם מדברים עם כולם. זה המסר שלו, ובסופו של דבר זה מכפיל כוח".

     

    גם המפקד העליון של הצבא, רא"ל גדי איזנקוט, עקב אחרי האביב שפרח בין הארגונים. ״נדב הוא אדם ומפקד אמיץ, חד ומעז שמקדם בעוז מהלכים אחראיים, בשיקול דעת ובראייה עתידית רחבה", אומר הרמטכ"ל איזנקוט ל"ידיעות אחרונות". "שיתוף הפעולה בין צה״ל לשב״כ, שפורץ שוב ושוב את הגבולות, הוא נכס בין־ארגוני ונכס לביטחון ישראל. נדב דעתן, בעל עמוד שדרה חזק ואיתן, שניחן באומץ אישי ומבצעי שמסייע לקדם את המערכות הביטחוניות להצלחות מבצעיות".

     

    "המהנדס" לא עונה

    אחד האירועים המעצבים בחייו של ארגמן התחולל כשהיה בן שבע, בקיבוץ חמדיה שבעמק בית־שאן, המקום שבו גדל. מחבלים מירדן חדרו לקיבוץ, הגיעו סמוך לבית הוריו ופתחו באש. אביו ניצל בנס מכדור שנורה לעברו, וארגמן זוכר עד היום את חבר הקיבוץ, חייל לוחם בחופשה, שהזהיר את חבריו ונורה. מאוחר יותר נפטר מפצעיו. יש הטוענים ששם ניטעה בו ההחלטה לעסוק בביטחון.

     

    נשיא המדינה והצמרת הביטחונית של ישראל בטקס מצעד החיים באושוויץ, אפריל 2018. מימין לשמאל: ראש המוסד יוסי כהן הרמטכ"ל גדי איזנקוט הנשיא ראובן ריבלין מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך וראש השב"כ נדב ארגמן
    נשיא המדינה והצמרת הביטחונית של ישראל בטקס מצעד החיים באושוויץ, אפריל 2018. מימין לשמאל: ראש המוסד יוסי כהן הרמטכ"ל גדי איזנקוט הנשיא ראובן ריבלין מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך וראש השב"כ נדב ארגמן

     

    היום הוא בן 58, אב לשלושה, בעל תואר שני במדע המדינה, ותואר שני נוסף בביטחון ואסטרטגיה. לקיבוץ חמדיה הגיע כפעוט בן שנתיים, לאחר שהוריו עקרו מרמת־השרון. זה היה בית פלמ"חניקי, ציוני שורשי. אביו, עמירם ארגמן, היה מזכיר הקיבוץ ופעיל בנושאים ביטחוניים, סוג של "שייח' של העמק", שדיבר ערבית על בורייה (אף שהוריו של ארגמן עלו מרוסיה) וקיים קשרים ענפים עם ערבים באזור הצפון. במלחמת השחרור האב נפצע בקרבות על משמר הירדן וזכה בצל"ש.

     

    בצבא שירת ארגמן בתחילה בסיירת מטכ"ל, אחר כך עבר ליחידה אחרת באמ"ן, שם נחשף לעולם החשאי של פעולות המודיעין. כשהתגייס ב־1983 ליחידה המבצעית בשב"כ זה היה רק המשך טבעי.

     

    מהר מאוד התברר שהצעיר הנועז והעיקש נועד לגדולות. ראש השב"כ לשעבר דיכטר, זוכר את היכרותו הראשונה עם ארגמן, במלחמת לבנון הראשונה. דיכטר היה רכז נפה, ארגמן היה מפקד זוטר במבצעים. "היה קל מאוד להבחין שנדב שונה מאחרים", מספר דיכטר. "קודם כל, הוא קטן יותר בממדים. הוא שייך לאותם אנשים שהם קטנים בגודל הפיזי, אבל במהלך השנים אתה קולט כמה שהם גדולים בנוכחות, ברעיונות, ביכולות. כמו עמי אילון, עמירם לוין. אני זוכר אותו כאיש שעומד על דעתו, לא סופר עד עשר".

     

    עם השנים והטיפוס במעלה מדרג התפקידים, הפתיל של ארגמן התארך, ולפני ויכוח הוא למד לספור עד עשר ואפילו יותר. אבל דבר אחד, כך אומרים רבים מהמרואיינים לכתבה, לא השתנה: ברגע שארגמן ננעל על מטרה, לא יעזור כלום. "היה מבצע שנדב הוביל למשימה של השגת מודיעין רגיש", מספר "דוצי" דר. "זה היה מבצע חשאי לחלוטין, בלי דם, בלי הרוגים, שהצד השני לא יכול לדעת עליו. חדירה סמויה למבנה מסוים. הגענו במסוק ישן לדרום הר חברון והתחלנו לנוע במסלול בין ואדיות, בשבילים מפותלים, עם הרבה משקל עלינו. היה לנו טווח זמן מאוד קצר עד לזריחה. התקדמנו ברגל והגענו לכפר שבתוכו היה היעד. בנקודה הזו אני נשארתי מאחור עם כוח חילוץ, ונדב ניווט באופן מושלם אל הבית בתוך הכפר. ובתוך הכפר, כמו בכל כפר ערבי, הראשונים שפוגשים אותך זה הכלבים, והכלבים כבר מעירים את כולם. נדב אמר: נמתין, ואחר כך ניתן לכלבים אוכל. אבל הם לא נרגעו. בסוף, למרות הזמן הקצר לזריחה והנביחות, נדב החליט להיכנס ולעשות מה שצריך. אני חשבתי שאולי כדאי שנוותר ונחזור למחרת. אבל נדב, עם עצבים מברזל, לא ויתר. בדקה ה־91, כשכבר היה אור והכפר התעורר, רק אז הוא יצא החוצה עם שני הלוחמים שהיו איתו. והוא השיג את המטרה".

     

    ארגמן, לפני  כמה שבועות.  דיכטר: “הוא דמות לחיקוי, ללא ספק"
    ארגמן, לפני כמה שבועות. דיכטר: “הוא דמות לחיקוי, ללא ספק"

     

    הנה עוד דוגמה לכך שארגמן לא מוותר. בראשית שנת 1996 הצליח השב"כ, במבצע נועז ומתוחכם, לחסל את הארכי־טרוריסט יחיא עיאש, מי שכונה "המהנדס", באמצעות פיצוץ מכשיר הטלפון הסלולרי שלו. מה שפחות ידוע הוא שהמבצע הזה, שהיה באחריות ארגמן, בוצע פעמיים: בפעם הראשונה, הטלפון מולכד, ובאמצעות ממסר שהותקן במטוס של חיל האוויר, חומר הנפץ אמור היה להתפוצץ ברגע שעיאש יתחיל בשיחת הטלפון.

     

    אבי דיכטר היה אז מפקד מרחב הדרום בשב"כ: "בפעם הראשונה שלחצו על הכפתור לא קרה כלום. אני זוכר את התסכול של כולם. לא כל כך ידענו למה זה לא מצליח, חשבנו שזו בעיה של תקשורת. ניסינו לשפר, להוריד את המטוס נמוך יותר, זה לא הצליח. קיבלנו החלטה שקולטים חזרה את מכשיר הסלולר מהשטח. מדובר במכשיר שהיה בידיו של מבוקש חמאס בכיר ובתוכו יש חומר נפץ. זו החלטה לא פשוטה. נדב אמר לי פשוט ובקור רוח: 'תביא את המכשיר, אנחנו נדע לטפל בזה בלי לסכן את אנשינו'".

     

    ארגמן השיב את הטלפון הממולכד, הבעיה אותרה. זה היה חוט שניתק במכשיר הטלפון. המכשיר הוחזר שוב לידיו של עיאש. הפעם הוא חוסל.

     

    "אפשר היה לזהות שיש בו מנהיגות שתוביל אותו הלאה בסולם הקריירה", אומר כרמי גילון, ראש השב"כ לשעבר. "היכולת המבצעית שלו הייתה מאוד גבוהה. הוא בלט ביוזמה, ביצירתיות שלו. הייתה בו סוג של מנהיגות שקטה, הוא היה מאוד צנוע, לא שוויצר, לא פזיז, מאוד מיושב".

     

    ב־2003, עשרים שנה אחרי שכמעט פיספס את הקורס ההוא, הפך ארגמן למפקד אגף המבצעים של השב"כ. אחר כך יצא לתפקיד בחו"ל, וב־2011 חזר לתפקיד סגן ראש השב"כ דאז, יורם כהן, כיהן בתפקיד כשלוש שנים וחצי, ולאחר מכן הושאל לוועדה לאנרגיה אטומית. ב־2015 חזר לתפקיד סגן ראש השירות וכמה חודשים אחר כך, התמנה לראש השירות. רוני אלשיך היה הסגן השני לצידו, אבל כשאלשיך מונה למפכ"ל, דרכו של ארגמן לצמרת הארגון הייתה פחות או יותר סלולה.

     

    זה "סיכול נשמה"

    היו שציינו לרעתו כי ארגמן, בניגוד לרוב ראשי השירות בשנים האחרונות, לא מגיע ממה שמכונה בשב"כ "המגזר הערבי"; כלומר מתפקיד בחיכוך גבוה עם אוכלוסייה ערבית, ליבת העיסוק של השירות, אלא מאגף המבצעים. ארגמן סיפר בכמה הזדמנויות כי עד פרשת קו 300, צמרת השב"כ הגיעה לא פעם מאגף המבצעים דווקא, כמו במקרה של אברהם שלום והמשנה שלו ראובן חזק. אלא שפרשת קו 300 שלחה הביתה רבים משרשרת הפיקוד של אגף המבצעים, מה שקיבע את יוצאי "המגזר הערבי" בצמרת השירות לשנים רבות.

     

    ראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, מספר כי טרם המינוי שאל ראש הממשלה בעצתו. "אמרתי לו שאני רואה בהחלט בנדב מועמד ראוי לתפקיד. הוא איש מבצעים מוכשר מאוד, עבד בכל הזירות של השירות. היה הסגן שלי משך תקופה ארוכה. האיש הנכון במקום הנכון".

     

    נתניהו הכיר, כמובן, את ארגמן קודם לכן, אבל במבצע צוק איתן השניים עבדו בצמידות ממש. במהלך המבצע פיקד ארגמן מהחמ"ל המאוחד של שב"כ וצה"ל על כוחותיו.

     

    אחת ההחלטות היותר קשות שקיבל אז במהלך צוק איתן הייתה לנסות לחסל את ראש הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף. המבצע, כזכור, נכשל. זה היה ב־19 באוגוסט 2014: בעקבות מידע של השב"כ על הימצאותו של דף בבית מסוים בעזה, הטיל מטוס חיל האוויר על הבית כמה פצצות במשקל טון. אחת מנשותיו של דף ושניים מילדיו נהרגו. דף הצליח לחמוק בעור שיניו. "זה היה אירוע מתסכל", אומר יורם כהן. "זה תיסכל את כולם, גם את נדב, אבל צריך לקום, להתנער ולהמשיך בעבודה".

     

    אפרופו דף, ארגמן הוא מאמין גדול בכל הנוגע לסיכולים ממוקדים. אבל לא בכל מחיר: היו מקרים שבהם החשש שייפגעו חפים מפשע גבר על חשיבותו של החיסול, וארגמן החליט שלא לבצע. "אם יש ספק, אז אין ספק", משנן ארגמן לפקודיו. החישוב שלו הוא גם מוסרי, אבל גם מבצעי: כמה חשוב היעד לחיסול, מול כמה נזק היקפי עלול להיגרם מהביצוע. ולא, לא תמיד החשש מנפגעים מכריע את המשוואה. אבי דיכטר: "יש תאריכים שאתה לא שוכח: 6 בספטמבר 2003. הייתי אז ראש השירות, וישראל אחרי מבצע חומת מגן. קיבלנו מידע על כך שבאופן חריג ביותר, כל רבי־המרצחים של חמאס החליטו להתכנס יחד בעזה לדיון חירום. נדב ארגמן ואנשיו נערכו. בשבת בבוקר הבנו שהם בחרו להיפגש במיקום נוח מבחינתנו: מבנה לא גבוה באחת השכונות בעזה. נדב ואנשיו החלו לעקוב מרחוק אחרי מי שהיו צפויים להגיע, ובאמת היו שם כולם: שייח' יאסין, מוחמד דף ועוד רבים. ראינו איך הם נכנסים אחד־אחד לתוך הבניין, והכל היה מוכן לביצוע תקיפה על ידי חיל האוויר. ואז, יחידת חקר הביצועים של חיל האוויר קבעה שפצצה של טון תגרום לפגיעה בבתים בסביבה וכנראה גם לנפגעים, וגורמים בצה"ל שיכנעו את שר הביטחון מופז ואת ראש הממשלה שרון לבטל את המבצע.

     

    "ארגמן ואני וכל יתר אנשינו ראינו במבצע הזה הזדמנות של פעם בחיים להשמיד את כל צמרת החמאס. עירערנו בפני שרון, שהסכים לדון מחדש, והוחלט לזרוק פצצה של חצי טון בלבד. בסופו של דבר הושלכה פצצה של רבע טון. אנשי החמאס לא נפגעו וברחו החוצה אחוזי תזזית. חלק מהם היינו צריכים שנים אחרי זה, בעמל רב, לחסל אחד־אחד. אחרים ממשיכים לעשות לנו צרות עד היום".

     

    יצא לך לדבר עם נדב על מהם הגבולות, איזה מחיר משלמים בסיכולים הממוקדים? אלה דילמות מוסריות שעברו ביניכם?

     

    "לנדב ולי היו לא מעט שיחות בנושאים האלה. תמיד יש דילמות, שכרוכות בסיכון לפגיעה בחפים מפשע".

     

    ופה לא היה לכם ספק.

     

    "פה היה אירוע חד־פעמי, שכמותו לא היה לפני כן, ולא היה אחרי כן, הזדמנות חד־פעמית. לא גבינו מן החמאס את המחיר שראוי היה לגבות".

     

    אתה זוכר איך ארגמן הביע את התסכול שלו?

     

    "את נדב לא צריך לשאול, ראית על הפנים שלו".

     

    אבל היו לא מעט מקרים שהסתיימו אחרת. הפעולה שפתחה את מבצע עמוד ענן, הייתה חיסולו של מי שכונה "רמטכ"ל החמאס", אחמד ג'עברי (סגנו של דף).

     

    יורם כהן: "הנקודה המרכזית כאן הייתה שהיה צורך לקבל החלטה בפרק זמן קצר מאוד. במבצע של סיכול ממוקד, השירות מבצע 'הפללה', כלומר קובע ומודיע לצה"ל שהיעד נמצא במקום, ושניתן לסכל אותו. נדב, שפיקד על החמ"ל, קיבל את ההחלטה הנכונה, עם אומץ ועם שכל, שהתבררה בדיעבד שהייתה החלטה מדויקת וטובה".

     

    פעם נשאל ארגמן אם הוא לא חשש שבפעולה הזו גם ייפגעו חפים מפשע. "אם, למשל, ג'עברי היה נוסע במונית, והיה ברור שנהג המונית החף מפשע ייהרג גם הוא", השיב ארגמן, "בכל זאת המבצע היה יוצא לפועל. כי יש מחירים שלפעמים צריך לשלם".

     

    זה לא משהו שנאמר מן השפה ולחוץ. ארגמן לא אחת לקח סיכונים מחושבים לצורך ביצוע סיכולים. ב־10 בנובמבר 2002 חדר מחבל לקיבוץ מצר ורצח חמישה ישראלים, ובהם אם ושני בניה. "החלטנו", מספר ראש השב"כ דאז דיכטר, "שכאשר יהיה לנו מודיעין, הרוצח הזה יהיה 'כדור ראשון במחסנית', כלומר ניתן עדיפות גבוהה לחיסולו, ונקצה לכך את כל התשומות המבצעיות".

     

    כעבור פחות משנה, באוקטובר 2003, חוסל המחבל שביצע את הרצח, סרחאן סרחאן, על ידי כוח של השב"כ והימ"מ בטול־כרם. זה היה מבצע מורכב, שבו רמת הסיכון הייתה גבוהה במיוחד. נדב ארגמן היה אז ראש אגף המבצעים.

     

    דיכטר: "הצלחנו ליצור מגע עם המחבל באזור מגוריו בטול־כרם, ופיתינו אותו להיפגש איתנו, כביכול לצורך ביצוע עסקת מכירת אמל"ח. כוח קטן, שהורכב משני אנשי מבצעים שלנו ומאיש ימ"מ, המתין לפגישה איתו ברכב מסתערבים בתוך טול־כרם. זה היה מסוכן במיוחד, כי בשל תנאי השטח כוח החילוץ היה רחוק יחסית. הייתה התלבטות, אבל זה היה 'סיכול נשמה', ונדב ארגמן קיבל כאן החלטה אמיצה, למרות הסיכון לחיי אנשינו. הרוצח חוסל במהלך המבצע. למבצע הזה נדרש אומץ רב. בסופו של דבר הלוחמים, אנשי המבצעים, מקבלים השראה מהמפקדים שלהם, ונדב היה עבורם דמות לחיקוי, ללא ספק". כמובן שקשה לקבוע אם במהלך כהונתו של ארגמן מספר הסיכולים הממוקדים עלה או ירד – לא כל סיכול שמיוחס לישראל בוצע על ידה, ולהפך - מה גם שהתקופה הנוכחית מאוד שונה, למשל לעומת צוק איתן או האינתיפאדה השנייה. אבל יש להניח שגם ארגמן, המאמין בסייבר ובלוחמת מידע, הוציא לפועל גם לא מעט פעולות מהסוג הזה.

     

    עובדות, לא חלומות

    במוקד עיסוקו המבצעי של ארגמן בחודשים האחרונים נמצאת כמובן רצועת עזה. ארגמן צבר בתקופה הזו הרבה מאוד "שעות ביבי", בדיונים ארוכים שנמשכים לעיתים עד השעות הקטנות של הלילה. גורמים המשתתפים בדיונים מעידים כי בין השניים מתקיים קשר מקצועי, שמבוסס על הערכה מקצועית רבה. "ניכר כי נדב מכבד מאוד את האופן שבו מנהל נתניהו את הסוגיות הביטחוניות, וכי יחד הם מובילים קו ביטחוני שקול, שעוסק באסטרטגיה ארוכת טווח ולא רק בטקטיקה של כאן ועכשיו". מי שנכח בכמה מהדיונים האלה מעיד שארגמן תמיד עם רגליים על הקרקע, מבסס את עמדותיו על חומרים מודיעיניים ומציג גישה ריאלית. "הוא איש של עובדות, לא איש של חלומות", אומר מקורב. "הגישה שלו שקולה, הוא מבין את הלך המחשבה ואת המניעים של מנהיגי החמאס".

     

    בשיחות עם גורמים שונים אומר ארגמן כי יש ליצור "מציאות איכותית יותר בעזה", אבל במקביל, לפגוע בחמאס, לא רק במטרות הצבאיות אלא, בין היתר, גם על ידי פגיעה בכספי החמאס. בעיקר הוא מדבר על החשיבות של תהליך פיוס בין הרשות הפלסטינית לבין חמאס. בעניין הזה ארגמן נמצא בקשר גם עם הרשות, גם עם המצרים, גם עם האמריקאים וגם עם גורמים באו"ם. לא מכבר הוא נועד עם ג'ארד קושנר, שליחו של הנשיא טראמפ. "זה אינטרס ישראלי לראות את הרשות הפלסטינית חוזרת לעזה, את המציאות הכלכלית בה משתפרת, את הפחתת האבטלה בקרב הצעירים", הוא נוהג לומר. "בהיעדר כל אלה, ועם מצוקת החשמל הקשה והמחלות המתפשטות כתוצאה מזיהום מי התהום, החמאס מובל למצוקה שגוררת הסלמה".

     

    באחד הפורומים הוא אמר לא מכבר כי חמאס אינו מפסיק לנסות להוציא מיהודה ושומרון פיגועים קשים בתוך ישראל. בשנתיים האחרונות סיכל השב"כ מעל 500 פיגועים, בהם גם ניסיונות חטיפה ופיגועי התאבדות. למעלה מ־3,000 מְפַגעים בודדים אותרו ונעצרו מבעוד מועד. חלק מפעולות המנע הללו נולדו כתוצאה מהשיפור הטכנולוגי, למשל מיכולת איתור ברשתות החברתיות, יחד עם מבצעים ויכולות מודיעיניות אחרות. "אבל אי־אפשר לפתור שום דבר עם גרזן ביד", אומר ארגמן למקורביו, אשר מבחינים היטב בשינוי שחל בתפיסת עולמו. "מהמקום שבו אני נמצא היום", הוא אומר לחבריו, "אתה רואה גם את המורכבות שבחיבור בין מרכיבי ביטחון לבין אינטרסים מדיניים".

     

    לכן לא מעט גבות הורמו כשהתפרסם כי ארגמן מתנגד למהלך ההסדרה מול חמאס בעזה. ארגמן, מצידו, טוען שאין סתירה: לשב"כ יש אינטרס שתהיה מציאות הומניטרית טובה ברצועת עזה, כי כך יֵרד רף המתיחות והתסיסה. במסגרת דיוני הקבינט הוא הבהיר כי הוא תומך במהלך של הסדרה, שתביא לשקט בדרום - אולם יש לוודא שהיא נעשית בשילוב הרשות הפלסטינית, ולא רק באמצעות חמאס. בעת הנוכחית, אמר, הוא מתנגד בכל תוקף לכניסת פועלים פלסטינים מעזה לעבודה בישראל. כניסת 2,000 פועלים, אמר, לא באמת תניע את הכלכלה הפלסטינית ורב הסיכון על התועלת, כי חמאס מנצל עזתים שנכנסים לישראל באישור הומניטרי לטובת העברת כספים, הנחיות וחומרי נפץ לתשתיות באיו"ש. מה כן? ארגמן בעד הקמת אזורי תעשייה בתוך רצועת עזה שיספקו מקומות עבודה לפלסטינים (מתפרות למשל), וזאת בלי שיצטרכו להיכנס לשטח ישראל. בראייתו, זהו מהלך יעיל הרבה יותר, שיתרום לכלכלה הפלסטינית.

     

    "כל הראייה שלו עברה תהליך עצום של שינוי", אומר "דוצי" דר. "בתפקידיו הקודמים הוא ראה את הנושא הפלסטיני 'דרך הכוונת'. כאיש מבצעים, 'מוחמד' התחבר אצלו לשאלה האם יש לו רישיון שהייה, באיזו מכונית הוא נוסע ומה שם אביו. היום 'מוחמד' מתחבר אצלו לשאלות למי הוא מחובר פוליטית, מה המשקל הציבורי שלו, מה הקשר שלו לרשות או לחמאס, לאיראן, למצרים".

     

    לאורך השנים היו רגעים שבהם הוציא את הסכין מבין השיניים, וסיגל מיומנויות נוספות לפתרון שאינן בגבולות הכוח. זה קרה, למשל, במה שמכונה "פרשת המגנומטרים". תזכורת: ביולי 2017, בעקבות רצח שני שוטרי מג"ב בכניסה להר הבית, הוחלט על הצבת שערי מגנומטרים (גלאים) בכניסה להר הבית. המהלך הביא לפרוץ מהומות אלימות במגזר הערבי. ארגמן הביע את עמדת השב"כ בפורומים המתאימים ואמר שצריך להסיר את המגנומטרים כדי למנוע תסיסה בשטח, וכדי לשמור על הקשר החשוב עם ירדן. כמה ממקורביו שמעו אותו אומר כי "אנחנו גם אוכלים את הדגים המסריחים וגם מגרשים אותנו מהעיר". כעבור ימים אחדים, בעקבות לחץ ירדני, עמדתו של שב"כ בהובלת ארגמן אומצה על ידי הדרג המדיני, והמגנומטרים אמנם הוסרו, אבל הוא חטף ביקורת קשה מחוגי ימין. "פחדנים", כינה ח"כ ביטן את אנשי השב"כ. "טענה הזויה", אמרה שרת התרבות רגב.

     

    משה (בוגי) יעלון, שר הביטחון לשעבר: "בעידן הזה יש שרים שכדי לצבור כוח פוליטי במחנה שלהם, הם מערבים פוליטיקה בעניינים ביטחוניים, ועושים זאת לא אחת על גבו של הרמטכ"ל או על גבו של ראש השב"כ. פה האחריות של שני האחרונים היא מאוד כבדה. הם נדרשים לְעמוּד שדרה חזק".

     

    ונראה לך שיש לנדב ארגמן עמוד שדרה חזק?

     

    "כן, אני סומך עליו, וגם כשהוא סופג - הוא לא מתדרך נגד, הוא שותק וזה בסדר. זה בסדר שאנשי המקצוע לא תוקפים את הפוליטיקאים, כי אחרת זה יהיה עוד טירוף מערכות. אני מאוד מעריך את איך שנדב ארגמן מתנהל".

     

    אבל למרות המתקפות ארגמן אינו חושש להביע דעות מקצועיות. לא פעם ולא פעמיים אמר לדרג המדיני, לגבי המצב ביהודה ושומרון, למשל, כי "אם לא אפשרי בעת הזו לייצר אופק מדיני, יש לכל הפחות לייצר אופק כלכלי".

     

    "דוצי" דר: "ההחלטות של נדב לאורך כל הדרך הן החלטות ממלכתיות, לא מוטות פוליטית. נדב אומר את דעתו מצד אחד ומקבל מרות מצד שני, בתנאי שאין דגל שחור מעל ההנחיות שהוא מקבל. הוא מבין את תפקידו, את כובד האחריות שמונחת על כתפיו, ואיזה תפקיד חשוב בדמוקרטיה הישראלית הוא ממלא".

     

    לא רק מימין ספג ארגמן התקפות. תשאולים שעברו לאחרונה כמה פעילי שמאל מחו"ל – ולפני כשלושה שבועות גם העיתונאי היהודי־אמריקאי פיטר ביינרט – עוררו ביקורת נוקבת מהעבר השני של המפה. בשב"כ דוחים על הסף את הטענה כי מדובר בתשאולים על רקע פוליטי. ארגמן אמר למקורביו כי הפעילות של השב"כ במעברי הגבול מהווה מרכיב הכרחי וחשוב לביטחון המדינה, וכי מקרים רבים של טרור וריגול סוכלו ונמנעו בשל פעילות זו. לדבריו, בשום שלב של תשאול אנשי השמאל הם לא נשאלו בנוגע לדעות פוליטיות. במקרה הספציפי של פיטר ביינרט, ארגמן הנחה לתחקר את האירוע ולהפיק לקחים. כמו כן הורה להעביר ליועמ"ש התייחסות מפורטת לגבי כל אחד מהמקרים.

     

    מנגד, מתברר שארגמן מוטרד דווקא מטרור יהודי. הוא חושש שאירוע כמו בדומא עלול להתרחש שוב. יש בין "נערי הגבעות", אמר בכמה דיונים, כאלה "שמסתובבים עם רעיונות מטורפים משלהם, ועושים עד היום מה שבא להם, החל מלעקור עצי זית ועד לזרוק בקבוקי תבערה. זו לא מציאות שהשתנתה ונרגעה, רק שכעת המציאות בשטח פחות מאתגרת אותם". ארגמן סבור כי זו לא רק בעיה של השב"כ: רשויות הרווחה ומערכות החינוך צריכות להתחיל לטפל בנערים הללו כשהם עוד בני 15.

     

    פעם הוא נשאל אם יכול לצמוח כאן יגאל עמיר חדש. "בהחלט יכול לצוץ מופרע כזה שיחליט לעשות מעשה", ענה.

     

    סייבר במקום טנקים

    את יום עבודתו מתחיל ארגמן השכם בבוקר, בריצה של עשרה ק"מ. פקודיו אומרים כי הדרך היעילה ביותר לסגור איתו עניינים היא להמתין לו לאורך המסלול ולרוץ לצידו.

     

    מדי פעם מכנס ארגמן בלשכתו את ראשי השב"כ הקודמים, מעדכן ומתייעץ עימם. את ההחלטות המשמעותיות הוא מקבל ב"מרובעת", מעין "קבינט" מצומצם של צמרת השב"כ שבו חברים הסגן שלו, ראש אגף המטה וראש אגף משאבי אנוש. יש לו גם פורום ייעוץ טכנולוגי־ביטחוני, שמלווה אותו במהלך המרכזי שאותו הוא מנהל כרגע – המהפך הטכנולוגי.

     

    התפיסה של ארגמן אומרת כי הארגון מתמודד כיום מול יריבים תת־מדינתיים, ופחות עם מדינות. "זה כבר לא סוריה ועיראק", הוא נוהג לומר, "טורים של טנקים כנראה כבר לא ידהרו כאן. לעומת זאת עומדים מולנו ארגונים תת־מדינתיים, כמו חמאס וחיזבאללה, והיום בעידן הטכנולוגי הם יכולים לרכוש יכולות טכנולוגיות של מדינה. מבחינה מסוימת, חמאס מצויד טכנולוגית כמעט כמונו: יושבים שם אנשי סייבר שתוקפים, ועם זה אנחנו מתמודדים".

     

    מלבד איחוד כל היחידות הטכנולוגיות לגוף אחד וגיוס מסיבי של אנשי סייבר ומחשבים לשירות, נוצרו בשב"כ גם מקצועות חדשים, כמו למשל "כורי מידע", שתפקידם לגזור מסקנות מודיעיניות מתוך הררי מידע דיגיטלי ("ביג דאטה") שנאסף על ידי השירות.

     

    ארגמן יזם שיתוף פעולה עם אוניברסיטת תל־אביב, בתוכנית ראשונה מסוגה בישראל, של שבעה סטארטאפים שיתמקדו במיזמים טכנולוגיים שונים. באירוע ההשקה של המיזם, שהתקיים לפני כמה שבועות, אמר ארגמן: ״אנחנו מבינים שארגון חפץ חיים בעידן שלנו, חייב להיות בחזית הטכנולוגיה. עצם הקמת התוכנית מעידה על רוח חדשה בשב"כ".

     

    החשש הגדול בעידן הזה הוא דווקא משתי מעצמות סייבר עיקריות: רוסיה וסין. שתיהן "שואבות אבק", כפי שמגדיר גורם ביטחוני, כלומר אוספות כל מה שאפשר. אגב, לא רק מודיעין צבאי מעניין אותן – אלא דווקא מידע טכנולוגי (בעיקר את הסינים) ופוליטי (בעיקר את הרוסים). כך או כך, ישראל לא רואה בסינים וברוסים "אויבים", בוודאי לא כמו ההאקרים האיראנים של משמרות המהפכה, שפועלים במטרה לפגוע ישירות במדינת ישראל ובאזרחיה.

     

    בעשורים האחרונים, בכל גופי המודיעין בעולם, קיים מתח מובנה בין המודיעין ה"מסורתי", שמופק ממקורות אנושיים (ומכונה בעגה המקצועית "יומינט"), לבין "מודיעין האותות" שנאסף באמצעים טכנולוגיים שונים, כמו האזנות, האקינג וכו' ("סיגינט"). היו שחששו כי ארגמן מושך את הארגון יותר מדי לכיוון הטכנולוגי, על פני המודיעין האנושי. כשנשאל על כך באחד הפורומים, השיב ארגמן כי "הטכנולוגיה אינה באה במקום המודיעין האנושי, אלא לצידו. האחד משלים את השני". ארגמן סבור כי לאנשי היומינט, רכזי השטח במגזר הערבי וקציני האיסוף במגזרים האחרים, אין ולא יהיה תחליף. "אם יתגלה מחר מרגל במסדרונות השלטון או כזה שחדר למערכת הביטחון, זהו נזק גדול למדינה לא פחות ממתקפת סייבר", אמר ארגמן. פרשת גונן שגב חידדה את התחושה הזו. "תמיד מנקרת בך המחשבה שיש בעמדה בכירה מרגל שלא גילית. ועם זה אני הולך לישון בלילה". בחוגים סגורים הוא אומר כי לדעתו השב"כ הוא עדיין הגוף עם היומינט הדומיננטי ביותר מכל ארגון אחר.

     

    את המהלכים שמוביל ארגמן – שכאמור נמצא בסביבות מחצית הקדנציה שלו (הממשלה רשאית להאריך את כהונת ראש השב"כ בשנה אחת נוספת, שישית במספר) – יהיה אפשר להעריך רק בעוד כמה שנים, או חלילה, בעימות אלים מסיבי. ארגמן עצמו טוען כי "יהיה ניתן לשפוט מה שעשיתי רק שלוש שנים אחרי שאעזוב".

     

    כך או כך, באירוע חגיגי של השב"כ לרגל שבעים שנה למדינה, הוצג סרט היתולי, שבו שחקן "ארץ נהדרת", יובל סמו, בדמות נהג המונית הידוע, יושב על כיסא ראש השירות, ומחלק הנחיות לנדב ארגמן היושב מולו. סמו שולח את ארגמן לבצע סיכול ממוקד באמא של אשתו, "חדווה".

     

    לקראת האירוע, הוא נשאל על רגע מכונן כלשהו, בתקופת שירותו בשב"כ או בשנתיים האחרונות בתפקיד הראש. הוא ענה במשפט שחבריו שומעים ממנו לא פעם: "בחיים אין רגע אחד... יש אוסף של רגעים". •

     

    amiralam@zahav.net.il

     

     


    פרסום ראשון: 29.08.18 , 10:46
    yed660100