אז יש ריגוש? יש אדרנלין? יש מכות? יש מציצנות? תוסיפו לכל אלה גם קורט רלוונטיות ואקטואליות, כף גדושה של הומור, חופן הזדהות ‑ וקיבלתם את רשימת המרכיבים שהופכים סרטון רגיל או התרחשות מצולמת לוויראליים. כאלו שהמדינה כולה נחשפת אליהם ומדברת עליהם בתוך שניות בודדות. "אנחנו עם שמאוד אוהב לשתף, בעיקר בווטסאפ, שהיא הרשת החברתית החזקה ביותר כרגע", מסביר שחר בר דוד, מנכ"ל שרוטונים המפיקה תכנים ויראליים, וגם מרצה בתחום. "אנשים רוצים להראות לכל החברים שלהם בקבוצה: 'אני הראשון שראיתי, אני הראשון שיודע', ולקבל נקודות. זה מועצם על ידי מספר המכשירים הסלולריים פר אדם במדינה, שבה כל אחד הופך גם לצלם חובב, והאתרים וערוצי הטלוויזיה שקוראים לנו לשלוח אליהם סרטונים מעניינים. אנשים כבר לא מסתפקים בקרדיט מהחברים, ומחפשים הכרה גם בכלי התקשורת".
במפתיע, אתגר שפיבק, מנכ"ל חברת Fixel, המתמחה בניתוח התנהגות של משתמשי רשת, טוען שלא מדובר בתופעה ייחודית לישראל. "זה לא שהבריטים משתפים פחות. יש גם הבדלים בין סרטון לסרטון. סרטון השוקולד למשל זכה לפופולריות כי הוא הקרין גם עלינו כחברה, וכשאני משתף אותו, אני כאילו אומר: 'תראו אותה, אני לא כזה'. סרטון 'הרצל' לעומת זאת, היה דאחקה שעלתה ויומיים אחרי, אף אחד כבר לא באמת זכר. העניין הוא שנהיינו להוטים לצלם במקום להיות מעורבים. במקום להגיד לזו שצועקת הרצל: 'גברת, את מפריעה. זוזי, אנחנו מצלמים', אנחנו מתעדים ומשתפים. היד שלנו על ההדק – בין שעל כפתור הצילום או בין שעל כפתור ה־share, נהייתה יותר קלה".
ומה בדבר התכנים עצמם? "יש שינוי בהפצת סרטונים בעלי תכנים סקסיסטיים, אבל לא שינוי מהותי", אומר בר דוד. "עובדה שאנשים כן שיתפו סרטון בעייתי כזה על ענבל אור. אני קורא לזה גלשן הדמים, אנשים תמיד רוצים לגלוש על הגל של הדם כדי לצבור תהילה. נראה לי שזה קצת נרגע בשנתיים האחרונות. פחות רואים דברים מיניים או קשים מדי, כי אנשים מבינים שזה לא מוסרי".
לאן זה הולך עוד עשר שנים?
"לצערי זה רק ילך ויידרדר כי הדור החדש, דור הזד, הוא דור המסכים וכל הזמן משתף. יש לי אחיינית בת 14 שהיא כמו תחנת ממסר. התופעה תחמיר".
חזרנו לשבעה מגיבורי הסרטונים הכי מדוברים בשנים האחרונות, כדי לראות איך השפיע עליהם הפרסום, שהפך אותם לאנשים מוכרים בכל בית כמעט בישראל:
"טיסת השוקולד" / שוקולד מריר
תקציר האירועים: האירוע המכונן של הסרטונים הוויראליים בישראל קרה כבר לפני שלוש וחצי שנים, מתברר, בפברואר 2015. מאז הפך הכינוי "טיסת השוקולד", לשם קוד לסרטוני שיימינג ויראליים לישראלי המכוער. בסרטון המקורי תועדו צמד האחיות הירושלמיות ח' ו־ש', בטיסה לווארנה שבבולגריה, דורשות לרכוש שוקולד מהדייל, ניר לבוב. כמעט כל ישראלי מכיר את המשפט שהפך מאז לקאלט: "תמכור לה את השוקולד, מה היא, ערבייה?", שצעקה ח' ללבוב, לאחר שסירב למכור לאחותה שוקולד פטור ממכס, בעקבות התנהגות לא ראויה בטיסה. הסרטון, שצולם על ידי אחד הנוסעים והופץ ללא ידיעת גיבוריו, הפך לכל כך ויראלי ומדובר, עד שעם שובן של האחיות לארץ ‑ הן נאלצו להסתיר את פניהן מהמצלמות שחיכו להן ביציאה מנתב"ג.
הבוקר שאחרי: לעיתונאים בשדה התעופה סיפרה ח' שהדי הפרשה הגיע עד וארנה, שם תיכננו השתיים לנפוש. "הייתה לי מעידה", אמרה אז. "וכל החופשה נחרבה לנו. אנחנו מתביישים. זו הייתה התלהטות של דברים. בחיים לא הגעתי למצב של דו־שיח כזה עם דייל. אני מרגישה מאוד לא טוב, אני על כדורי הרגעה. הלוואי שזה לא היה קורה. אני מתנצלת בפני כל מי שפגעתי בו ולא רק בנוסעים ובדיילים. יש לי משפחה מאחוריי, ילדים, הורים ובעלי - שלא קשור לסרטון בכלל. רע לי".
אפילו אִמן של השתיים התנצלה בעקבות האירועים וסיפרה שהאחות המקללת עוברת תקופה קשה ויש להתחשב בה. חצי שנה אחר כך, כבר העדיפה ח' חופשה רגועה יותר, בין הגלים. "בדיוק חזרתי מהפלגה", סיפרה לחיים אתגר בתוכניתו "הכל אישי". "ישבנו באונייה עם אלף איש ואף אחד לא זיהה אותנו. לא בלטנו ואף אחד לא עשה מעצמו קרקס או צחוק בשביל שיסתכלו עליו. בלי שום קשר אני שומרת על עצמי, תמיד הייתי מאופקת, גם בווארנה היינו מאופקים, כולנו. לפני שידענו שיש סרטון אף אחד לא הרגיש בנוכחות שלנו".
איפה הם היום: ח', העובדת באחת מקופות החולים הגדולות במדינה, עדיין בטראומה. כשפנינו אליה לאחרונה, סירבה – בנימוס יש לציין, להסביר איך השפיע עליה הפרסום הכפוי. "זה שייך להיסטוריה של עם ישראל וזה נגמר", הצהירה. "עברנו תקופה לא קלה ולא טובה. אני גם לא מבינה מה עושים מזה עניין, כולה טיסה. אני לא רוצה לחזור לשם, רוצה שישכחו אותי".
כוכב נוסף של הפרשה הוא ניר לבוב ‑ פרסר בימים כתיקונם, ששימש באותה טיסה כדייל וממשיך לעבוד בישראייר ‑ והפך מאז לסוג של סלב. הוא ובן זוגו מצפים בקרוב לבת, שצפויה להיוולד בקרוב, אחות לילד בן ארבע שהם מגדלים. "עד היום, למרות שעברו שלוש שנים והארכתי את הזקן ‑ עדיין מזהים אותי בכל טיסה", אומר לבוב. "בכל פעם שאני מכריז שיש מבצע על השוקולדים ויוצא עם העגלה ‑ אני קולט שאנשים מחייכים. בהתחלה הם גם שלפו סלולריים, ביקשו להצטלם או לשחזר בצחוק את הסיטואציה. בפורים שאחרי הפרסום אנשים גם התחפשו אלינו. חברים חשבו שייצא לי מזה קמפיין לשוקולד, אבל דווקא זה לא הגיע".
מה למדת על עצמך ועל הישראלים בעקבות התקרית?
"את המקרה הזה לומדים היום בישראייר במסגרת סדנאות טיפול בקונפליקטים במהלך טיסה. ולמרות שאני מעביר דווקא את הקורס בטיחות בחירום, אני מספר לדיילים העתידיים על מה שהיה באופן אישי. הייתה גם פנייה לסולחה מצד תוכניות טלוויזיה עם הבנות, אבל זה לא קרה. יש מצב שאם אחת מהן תעבור לידי ברחוב לא אזהה אותה, וגם הן בטח לא. אני מקווה שכל אחד מהצדדים הפיק לקחים".
הדייל, ניר לבוב. “עדיין מזהים אותי בכל טיסה"
"הרצל! הרצל!" / חוש הומור שוודי
תקציר האירועים: לקראת בחירות 2013 נשלח לארץ כתב הטלוויזיה השוודית סטפן בורג. במהלך צילומי אייטם בכותל, נכנסה לפריים אישה, שתועדה כשהיא צועקת, ממש מול פניו: "הרצל, הרצל!" הקטע נשאר על רצפת העריכה, עד שבסילבסטר של שנת 2014, שימש כהפוגה קומית בקליפ פנימי שהפיק ערוץ 4 השוודי לציון ראש השנה האזרחית. אחד הנוכחים, כתב של הערוץ המתחרה דווקא, שנחשף לקליפ, הפיץ את הסרטון ברשתות החברתיות. כך הוא פרץ גם לחיינו ב־20 ביוני 2018.
הבוקר שאחרי: מיד לאחר הפרסום החלו חיפושים קדחתניים אחר גיבוריו, ובמדינה קטנה כמו ישראל הם נמצאו כמובן מיד. תכירו את הרצל יחזקאל, פנסיונר של קוקה קולה בן 67, מיבנה, ואשתו שרה, עקרת בית, הורים לשלושה וסבים לשמונה נכדים.
כמובן שבניגוד לסרטון טיסת השוקולד, הכוונה הפעם לא הייתה שיימינג ‑ אלא הנצחה של התנהגות ישראלית טיפוסית ומשעשעת. עם זאת, אחרי השיתוף המסיבי עלו גם קולות שקראו שלא להפיץ את הסרטון, כיוון שהוא עלול לפגוע בכוכבים בעל כורחם שנחשפו בו.
איפה הם היום: הרצל, שמתגלה כאדם חביב להפליא, אכן לא אהב את הפרסום. "אני מרגיש גרוע מאוד", הוא מסביר. "זכרנו שעברנו למישהו במצלמה, כי אשתי רצתה שאעמוד לידה באירוע חאלקה לנכד שלנו שנחגג בכותל, וזהו. ביום שהסרטון יצא, פתאום התחלתי לקבל מלא טלפונים, מישהו אפילו שלח לי אותו לנייד. זה לא היה נעים, אפילו מעליב, כי הרגשתי שצוחקים עליי. גם הילדים היו מאוכזבים. הם הראו לנו את כל הבדיחות שנעשו עלינו ואיך עשו מאיתנו צחוק. פתאום כולם זיהו אותנו והייתה ממש היסטריה, כולם אמרו לי: 'אתם מפורסמים'. אנשים שאנחנו לא מכירים הגיעו אלינו הביתה. כל אחד שאל: 'איפה הייתם?' 'מה עשיתם שם?' עכשיו זה קצת נרגע. בעיניי, אין ולא היה בפרסום הזה שום דבר חיובי. גם הכתב לא יצר איתנו קשר, לא ביקש סליחה, אפילו לא התקשר לשאול לשלומנו. המסר שלי לעם ישראל שלא כל דבר צריך לצלם ולהפיץ".
כשאנחנו מספרים על כך השבוע לבורג, הוא מצטער מעומק ליבו ומבהיר כי לא הוא העלה את הקליפ, אלא דווקא הערוץ המתחרה. "מאוד הופתעתי", הוא מודה, "ראשית כי זה קרה לפני הרבה שנים. בעיקר הופתעתי מעוצמת התהודה".
לדבריו, נוסף לחיקוים מקומיים, זכה הסרטון לרמיקס בגרסת מועדונים שהופצה ומושמעת ברחבי העולם הערבי: סוריה, לבנון, ירדן, עיראק, איראן. "פוג'י היפנית קנו מאיתנו את הסרטון המקורי – ואני לא יודע מה הם מתכוונים לעשות עם זה. הקליפ הופץ ברוסיה, ארה"ב ואירופה. ראיתי שבסי־אן־אן עשו על זה קטע משלהם. גם בשוודיה זה עשה קצת רעש, אבל רק אחרי מה שקרה בישראל. דיברתי עם אחד הבוסים שלי, ואנחנו מתכוונים להגיע בקרוב למזרח התיכון ולחקור את פשר התופעה כדי להבין למה זה הפך לכל כך ויראלי, בעיקר בלבנון וישראל. אני בהחלט מקווה לפגוש את הרצל ושרה. אשמח לדבר איתם ולהבהיר שמעולם לא רציתי שירגישו רע עם זה".
הכתב סטפן בורג. “הופתעתי מעוצמת התהודה"
"גזגזו לי מהחיים" / זעם ברמת־גן
תקציר האירועים: בינואר השנה, באמצע רמת־גן, עמדה אישה וצרחה על שוטר. "תעוף לי מהעיניים, גזגז את עצמך ממני כי אני לא אישה בריאה", צעקה הנהגת, העונה לשם קארין, על אחד השוטרים בזמן שחבריו קראו לתגבורת. אחר כך ניסתה לנסוע.
"תרשום לי את הדו"ח ותיתן לי לעוף מה, גזגזו לי מהחיים, אני צריכה לצאת. תרשום את הדו"ח המזדיין הזה ותן לי לעוף מפה, צלם אותי עד מחר, אני שמה זין עליך ולא מביאה לך כלום. מה אתה, חולה? אני לא נרגעת!"
כששוטרת נוספת שהוזעקה למקום העירה לנהגת, היא השיבה: "תעיפי את השניים האלה, אני לא אתן כלום, שחררו אותי לחיים שלי. אני לא אתן כלום, אני ממהרת לחוג. אתם לא שפויים, שוטרי מדינת ישראל, חסר לכם מה לעשות?"
לאחר שאיימו שיזמנו אותה למשפט אמרה: "לא מעניין אותי איך זה ייגמר, אני שמה עליך זין, תרשום את זה גם בהזמנה לדיון". הנהגת שעוכבה בשטח על ידי שוטרי מרחב דן, קיבלה דו"ח על סך 250 שקל בגין הפרעה לתנועה ושוחררה לדרכה.
הבוקר שאחרי: עוד בטרם הופץ התיעוד ברשתות החברתיות, הודתה הנהגת הצעירה בפני אחותה שהתנהגה בצורה לא ראויה. "עוד לפני שהחל מסע השיימינג נגד אחותי היא כבר הבינה שהיא טעתה והביעה חרטה מלאה על מה שעשתה. אנחנו צריכים לדעת לסלוח כשטועים וכשמודים בכך. היא נמצאת בסערת רגשות על כל מה שהיא עוברת עכשיו", סיפרה האחות.
איפה הם היום: גם קארין עצמה העלתה סרטון משלה, שבה היא נראית במטושטש. "אני עוברת תקופה קשה מאוד, הדרך שבה התנהגתי לא מקובלת ואני מצטערת על כך", אמרה. "כולנו בני אדם וכולנו יכולים לטעות. אני רוצה להתנצל בפני כל הנוכחים באירוע ובפרט בפני שוטרי משטרת ישראל. אני יודעת שיצאה ממני משם מפלצת באותו יום. אני ממש מתנצלת. זו לא הדרך בה אני פועלת ומחנכת את ילדיי. לא הייתה לי כוונה לפגוע. עוברת עליי תקופה קשה. קרה יום כזה שהכל היה יחד ואני רוצה להתנצל, אלף סליחות וזו לא דרך ולא צורה".
"התקיפה באיכילוב"/ מי ישמור על המאבטחים?
תקציר האירועים: למרות אינספור מקרי אלימות בבתי החולים בארץ, לסרטון, שצולם בספטמבר 2017 ותיעד מספר גברתנים המכים באכזריות מאבטחים בבית החולים איכילוב ‑ היו את כל המרכיבים הדרושים כדי להפוך לוויראלי: צעירה יפהפייה, דוגמנית במקצועה, בן זוג עבריין ולוקיישן מרכזי, בלב תל־אביב. מתברר כי אליה קדוש, שהגיעה למיון בעקבות כאבים בלתי נסבלים, החלה להשתולל במקום תוך שהיא מבטיחה שכאשר בן זוגה יגיע הוא כבר יסגור את החשבון. הסרטון ממצלמות האבטחה הופץ במטרה לתפוס את החשודים במעשה אבל הפך לוויראלי בעיקר בגלל דמותה של קדוש.
הבוקר שאחרי: בעקבות הפרסום, ארבעה מהחשודים נעצרו. החשוד החמישי, דודו אמויאל, שהוא גם בן זוגה של הדוגמנית, נמלט לתאילנד ונעצר בשובו לארץ, כעבור שלושה חודשים. קדוש לעומת זאת, לא הפסיקה להסתבך ומספר ימים אחרי התקיפה באיכילוב תועדה כשהיא תוקפת נהג מונית שהסיע אותה לבית חולים וולפסון. אחרי אותו אירוע הוגש נגדה כתב אישום מתוקן שכלל גם הפרת תנאי מעצר הבית, ותקיפה נוספת לכאורה.
איפה הם היום: אמויאל ושאר התוקפים נידונו לעונשי מאסר שנעים בין 17 ל־25 חודשים. קדוש גרה היום עם הוריה ביפו. ביולי השנה הורשעה במסגרת הסדר טיעון ונגזרו עליה חמישה חודשי עבודות שירות, שהיא מרצה בבית הקשיש בראשון־לציון. "אני מרגישה טוב, עובדת עם זקנים, מסייעת להם וזה עושה לי טוב על הנשמה", מסרה באמצעות עורך דינה נס בן נתן, שהוסיף כי קדוש מקווה גם שתוכל להשתלב שוב בשוק הדוגמנות.
עדיין מזהים אותה ברחוב, אבל היא כל הזמן אומרת: “אני מרגישה שזו מישהי אחרת. אני לא מזהה את עצמי”. היא נראית רגועה, מדברת בנינוחות, לא מנבלת את הפה. גם החברים שלה לא ניתקו איתה את הקשר. היא גם לא זוכרת הרבה ממה שקרה.
בבית החולים איכילוב מאשרים כי המאבטחים המותקפים עדיין עובדים בבית החולים, לאחר טיפולים לא קלים. "הם קיבלו טיפול במיון, אחד מהם נאלץ לעבור השתלת שיניים, לשני נפתח הראש", מספר אבי שושן, דובר בית החולים. "אחרי המקרה הוספנו במיון שוטר במשרה נוספת, והחלפנו את המאבטחים לבעלי חזות מרתיעה, כמו סלקטורים במועדונים. כמה גולייתים, מקררים, למרות שהייתה לנו אחרי זה תקיפה נוספת".
אליה קדוש. לא זוכרת הרבה ממה שקרה
"התגרה בבריכה באילת" / במים העמוקים
תקציר האירועים: מכות, סטירות, קללות, יריקות וקריעת החולצה, להם זכה גיא בן שבת בן ה־61, אז מציל בבריכה של לאונרדו רויאל ריזורט. כל זה בעקבות הערה מעליבה לכאורה שזרק לעברה של נערה שלא יצאה מהג'קוזי.
בן שבת כלל לא היה מודע לסרטון שצילמה אחת האורחות, עד שגילה שהפך לכוכב רשת בעל כורחו. "הגעתי לסגור את הג'קוזי", הסביר לעודד בן עמי בתוכנית "שש עם". "הייתה שם קבוצה של ילדים בתוך המים, עם נערה אחת קצת יותר מבוגרת. ביקשתי מהם: 'חברים, בבקשה לפנות את הג'קוזי', ואף אחד אפילו לא הרים את הראש אליי". בן שבת גם הודה בטעות שעשה. "כן, כשלתי", אמר, "איבדתי קצת את סבלנותי וכשלתי בלשוני. אמרתי לה: 'תקשיבי, למרות שאת קצת שמנה, אין לך ברירה, לקום ולצאת מהמים". זמן קצר אחר כך הותקף כאמור פיזית בבריכה.
הבוקר שאחרי: חמישה חודשים חלפו. למרות שאמה של הנערה אמרה לתקשורת שהיא אינה מבקשת את פיטוריו, ותסתפק בהתנצלות, הרי שרשת מלונות פתאל, בעלי מלון לאונרדו, בחרו לפטר את בן שבת אחרי שנתיים וחצי של עבודה. הוא בתמורה תובע אותם, ובינתיים מצא עבודה כמציל במלון אחר, אחרי שנאלץ לשהות חודש וחצי בבית, להתאוששות.
"מהמכות יצאתי עם שני שברים בצלעות וכאבי תופת בצוואר, שמקרינים על הראש", הוא מספר עכשיו. "אני עדיין על אנטיביוטיקה חזקה בשביל הכאבים, וזריקות קורטיזון כדי לשחרר את הצוואר, ואל תשכחי ש־80 אחוז מהעבודה שלי היא עם הראש, פיזית. אני כל הזמן סורק את הבריכה מימין לשמאל ולהפך. יכולתי להיעלב מהתוקפים, אבל בחרתי שלא. העלבון היותר גדול הוא מהמעסיק שלי לשעבר שלא האמין לי. לצערי, המקרה שלי לא שינה שום דבר בהתנהלות בבתי המלון בארץ. האלימות פשוט חדרה לתרבות. האלכוהול, הסמים והתחושה שהכל מותר, הופכים את הבריכה במלון לזירת קרב. צפוף שם, כולם יושבים אחד על השני ומפצחים גרעינים”.
אתה נזהר היום יותר מלהעיר למתרחצים?
"לא השתניתי בעבודה ואני לא מעיר פחות לאורחים. אני מעיר כשצריך".
איפה הם היום: התיק עדיין נמצא במשטרה, ולא הגיע לכדי כתב אישום. יאיר רגב, עורך דינו של בן שבת מתקומם: "יש סרטון, חבלות, מה נשאר עוד לברר שלא ברור? הסרטון הוא כמו אלף מילים והוא מאוכזב מהיכולת של המשטרה לאכוף את החוק".
מהמשטרה נמסר כי "החומר נמצא בתביעות וממתין להגשת כתב אישום".
מכות בבריכה. “המלון הפך לזירת קרב"
"נהג המונית המותקף" / סיוט לילי
תקציר האירועים: באחד הלילות בחודש ינואר האחרון יצא מאור בן טוב בן ה־28 מתל־אביב, אב לילדה וילד בדרך, לעבודתו. חצי שנה קודם לכן החליט לעשות הסבה מקצועית, והפך ממנופאי לנהג מונית, וליתר ביטחון שם מצלמה ברכב. הנסיעה האחרונה שלו במשמרת הייתה לנתניה. לפנות בוקר, ממש ביציאה מהעיר, מישהו הרים את היד. "הם היו ארבעה ולא נראו לי שיכורים או משהו, אז עצרתי. במהלך הנסיעה אחד מהם חנק אותי בחגורה, סתם. החברים אמרו לו: 'לא, אל תעשה את זה'. חשבתי לעצמי: עוד מעט הם יורדים. אחרי כמה דקות הוא שוב עשה את זה, מה שגרם לי לעצור את המונית כי נחנקתי. אמרתי להם: 'חברים, הנסיעה עליי, רק תרדו פה ולא קרה כלום'. עניין של כמה שניות, הדלת נפתחה והתחילו להכות אותי, השפילו ורמסו, כשאני מתחנן על חיי. כל הדבר הזה נמשך ארבעים שניות, עד שהצלחתי להיכנס בחזרה למונית".
מלווה באביו, התייצב בן טוב לתחנת המשטרה עם צילומי התקיפה. עברו שבועיים, והוא התבשר שבמשטרה החליטו לסגור את התיק מחוסר עניין לציבור. בעצת חבר פנה למשרדם של עורכי הדין בני נהרי ושוש חיון. "לבני היו דמעות בעיניים כשהוא ראה את הסרטון. הוא אמר לי: 'הלב שלי נקרע. אני אייצג אותך'". עורכי הדין העבירו את הסרטון לגיא פלג מחדשות ערוץ 2 והסרטון הפך במהרה לויראלי.
הבוקר שאחרי: "הטלפון לא הפסיק לצלצל", משחזר בן טוב. "אנשים שלא דיברתי איתם שנים לא האמינו שזה קרה לי. זרים עצרו אותי ברמזורים, סיפרו שראו את הסרטון ובכו. כמובן שכולם הוסיפו שהם לא מאמינים שהמשטרה לא עשתה כלום. לסגור תיק, כשיש להם הכל בידיים? זה שבר את כולם".
ואכן, בעקבות הפרסום החליטה המשטרה לפתוח מחדש את התיק. כתבי אישום הוגשו על תקיפה בנסיבות מחמירות והמשפט עדיין מתנהל. "התלבטתי מאוד אם להיחשף או לא", הוא מודה. "אני איש משפחה, אשתי בדיוק עמדה ללדת, כל מה שרציתי זה לעבוד ולחזור הביתה".
איפה הם היום: שמונה חודשים חלפו מאז. בן טוב, כיום כבר אבא לשניים, לא עובד יותר בלילות, ועדיין מטופל אצל פסיכולוג. "אני משתדל שלא להעלות אנשים מהרחוב, אלא אם אני רואה אדם בודד, שנראה בסדר. עד היום אני נזכר בתמונות שאני לא רוצה להיזכר. גם החלפתי מונית, כי הקודמת הזכירה לי דברים קשים. בתקופה שאחרי התקיפה הייתי מנותק מהמשפחה, היה לי מאוד קשה להתחבר ללידה של הבן. זה לא קל כשהגבר של הבית עובר דבר כזה".
לא חשבת לעזוב את המונית?
"לא שיניתי מקצוע, כי אני מאמין שלא כולם כאלו, אבל עדיין קשה לי לסמוך על אנשים. אני יודע שהמשפט עוד מתנהל, אבל אני כבר לא מאמין שהם יישבו בכלא. אני גם משתדל לא להתעדכן".
מכה נוספת חטף בן טוב כאשר ביולי האחרון נפטר עו"ד בני נהרי, מי שסייע לו להילחם על ההחלטה לפתוח שוב את התיק. החליפה אותו שותפתו של נהרי, עו"ד שוש חיון.
את הנאשמים מייצגים עורכי הדין ג'קי סגרון וישראל קליין. אחד מהם נמצא בכלא על עבירה אחרת, ושלושה אחרים נמצאים במעצר בית. "הם טוענים שלא הכו אותו", אומר עורך הדין סגרון. "אין צילום מחוץ למונית. הדבר היחיד שיכול להיות שהיו שם דחיפות. כנראה הוא נפגע, אז הוא יצא לסגור איתם חשבון. הוא בא למלחמה".
מאור בן טוב. “קשה לי לסמוך על אנשים"
"המרדף בכיכר" / מחכים בסיבוב
תקציר האירועים: שבת, 4 באוגוסט השנה. שוטרי תנועה על כביש 25 לכיוון באר־שבע מאתרים מכונית שנוסעת מעל המהירות המותרת. הם מסמנים לנהג, גבר צעיר ועימו שתי נשים לעצור, ואילו הוא בתגובה ממשיך בנסיעה ומגיע לכיכר המטוס בבאר־שבע. עד היום לא ברור מדוע בחר להסתובב בכיכר דקות ארוכות עד שנעצר על ידי ניידת שנייה שהוזעקה למקום.
האירוע החריג תועד בידי נהגים אחרים ועוברי אורח, ששיחררו עם הסרטון שהפך לוויראלי גם הערות מתלהבות. במקביל לסרטון החלה להתפשט גם אגדה אורבנית, שלפיה המכונית הסתובבה בכיכר שעות רבות כשאחריה דולקים השוטרים המותשים.
הבוקר שאחרי: רב־פקד שחר גמזו, דובר אגף התנועה הארצית: "הסרטון הזה, אין בו כלום. זה נהג טיפש שהחליט לעשות סיבובים בכיכר. מובן שהוא נעצר בסוף וקיבל הזמנה למשפט, על נהיגה בקלות ראש ואי־ציות להוראות שוטר. למרות שנבדק ונמצא לא שיכור, הוא לא הצליח להסביר באופן הגיוני למה הקיף את הכיכר מספר פעמים. ובניגוד למה שהשתמע, זה לא נמשך שעות, אלא דקה, דקה וחצי שבהן עשה שמונה עד עשרה סיבובים".
זה שיעשע אתכם במשטרה?
"במשטרה זה לא הפך למוקד לבדיחות. רק בציבור. אני מקווה שהוויראליות של הסרטון לא תיתן לגיטימציה להתנהגות פרועה ומסוכנת במהלך נהיגה".
