מועדון הפינגווין
התחממות האוקיינוסים מאיימת לפגוע גם במושבות הענק הרועשות ושוקקות החיים של הפינגווינים המלכותיים באיי ג'ורג'יה הדרומית, בואכה אנטארקטיקה. צלם הטבע עטור הפרסים רועי גליץ יצא לתעד את החיות המגושמות והחינניות, שמחקרים מזהירים שעד סוף המאה ייאלצו ברובן לבצע רילוקיישן או שיגוועו ברעב. כתבה שישית בסדרה העוקבת אחרי החיות שנמצאות בסכנת הכחדה
קשה שלא לחייך כשפינגווין מלכותי ‑ השני בגודלו מבין מיני הפינגווין, שגובהו יכול להגיע עד מטר ‑ מהדס לעברך על שתי רגליו, ונראה כמו בחור שמנמן ונמוך בחליפה. למרות ההליכה המגושמת, הפיזיולוגיה של פינגווינים ‑ עופות חסרי יכולת תעופה ‑ מותאמת היטב לתנועה חלקה ומהירה במעמקי המים: צורת גופם הידרודינמית, דמוית סירה, נוצותיהם דוחות מים והם מסוגלים לצלול לעומקים של כ־300 מטר ולפרקי זמן של עד 20 דקות (אצל הפינגווין הקיסרי). זאת בזכות דמם העשיר בהמוגלובין, מערכת נשימה יעילה והיכולת להאט את קצב המטבוליזם ולהשבית איברים שאינם הכרחיים בעת הצורך, כדי לחסוך בחמצן.
באיי ג’ורג’יה הדרומית, השוכנים בין אמריקה הדרומית לאנטארקטיקה וריקים כמעט מאדם, אפשר למצוא ארבעה מיני פינגווינים ‑ המלכותי, פינגווין הסלעים (בעל הציצית החמודה), פינגווין לבן האוזן ופינגווין רצועת הסנטר ‑ מתוך 17 בכלל. במושבות הרבייה הגדולות של הפינגווין המלכותי מצטופפים יחד מאות אלפי פריטים. שם הם מזדווגים (בבלעדיות, כן, הפינגווינים הם מונוגמים), מטילים ביצים, נושאים אותן בחיקם ומגדלים צאצאים ברעש גדול. האזור פשוט מלא בפרטים ככל שהעין רואה. מחזה מרהיב, אם כי, חייבים להודות, גם מאוד מסריח.
הצעירים, בעלי הנוצות החומות, מרוכזים יחד במעין פעוטונים בזמן שההורים העסוקים מפגינים אדישות מפתיעה למצלמה, כך שניתן להתקרב אליהם בלי חשש. מהמתבגרים, לעומת זאת, מומלץ להיזהר. הם מתגרדים במרץ, בעודם משילים את נוצות הינקות החומות ומחליפים אותן בשחורות והלבנות הייצוגיות, עצבניים מאוד (ככה זה כנראה אצל מתבגרים מכל סוג ומין) ועלולים לתת לכם ניקור רציני אם ירגישו שאתם מפריעים.
מצבם של הפינגווינים המלכותיים נראה כיום יציב לכאורה, אך ברקע מרחפת מעליהם סכנה קיומית. הם אמנם מסווגים כיום בקטגוריית “ללא חשש” ברשימה האדומה של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) מ־2016, אך מחקר חדש, שפורסם השנה בכתב העת “Nature Climate Change”, מזהיר משאננות לגבי מצבם.
אוכלוסיית הפינגווינים המלכותיים ניזונה מדגים קטנטנים, ביניהם הקריל דמוי השרימפ, הצפים בזרם המים הקרים ‑ ואלה צפויים לנדוד דרומה בעקבות התחממות האוקיינוסים סביב אנטארקטיקה. כדי להשיג מזון, ייאלצו הפינגווינים המלכותיים לשחות מרחק של קילומטרים רבים ואז לחזור ולהאכיל את הגוזלים ‑ מסע מתיש שספק אם יצלחו אותו ‑ וכתוצאה מכך, רבים מהם עלולים לרעוב למוות.
התוצאות, כאמור, עלולות להיות דרמטיות עבור הפינגווינים המלכותיים, מזהירים עורכי המחקר. אם פליטת גזי החממה העולמי תימשך בקצב הנוכחי ודיג היתר לא ייפסק, 70 אחוז מהם ייאלצו למצוא מקום מגורים חדש, או שייכחדו.
הידעת?
גוזלי הפינגווין המלכותי משמיעים קולות ייחודיים המזוהים מיד על ידי הוריהם. באותה דרך מצליחים גם בני הזוג למצוא זה את זה, גם במושבות הצפופות שבהן הם חיים.
סכנה נוספת לפינגווינים ‑ פרט להתחממות הגלובלית והדיג המסחרי ‑ מגיעה מכיוונם של חובבי הבריאות דווקא. ליתר דיוק, אלה מהם הרוכשים כמוסות שמן קריל (יצור ימי זעיר שעליו מבוססת התזונה שלהם) העשירות בחומצות אומגה מועילות. דגיגי הקריל מבוקשים גם כמזון בחוות לגידול סלמון.
פינגווינים מלכותיים מנהלים הורות שוויונית – כשהנקבה מטילה, בני הזוג מתחלקים במטלת נשיאת הביצה וחימומה. גם כשהגוזל בוקע ‑ אחד מבני הזוג יוצא לדוג והשני מחמם אותו. המלכותיים הם למעשה מונוגמיים סדרתיים ‑ ואחרי שהצאצא שהביאו
לעולם הגיע לעצמאות ‑ יחפשו חלקם פרק ב' בעונת הרבייה הבאה.
לפנייה לכתב/ת 
