והשוחט שחט
שלושה חברים משפרעם, בהם רופא ואח שעובדים בבתי חולים במרכז הארץ, הוכו השבוע נמרצות על ידי חבורה של יהודים בזמן שבאו לנפוש בשפת הים. זה אפילו לא היה חלק מקטטה, שבה הרוחות התלהטו ומישהו הוציא סכין. מדובר בסיפור של גזענות מזוקקת: יהודי בן 23 מקריית חיים ניגש אל שלושת תושבי שפרעם, שאל לזהותם, וחזר עם חבריו כדי לבצע בהם לינץ' רק בגלל שהם ערבים. האירוע האכזרי הזה הוא הדוגמה המוחשית ביותר להידרדרות המוסרית של החברה הישראלית. ולא בגלל אותה חבורה של חוליגנים, שלא היססה להשתמש בשרשראות ומוטות ברזל עד שהוברחו על ידי גיבור מקומי, יאיר אללוף שמו, שהתייצב מולם והניס אותם.
ההוכחה לפשיטת הרגל הערכית היא יותר במה שלא היה, מאשר במה שהיה. בריונים תמיד היו ותמיד יהיו. גזענות כלפי ערבים היא גם לא תופעה חדשה. ובאווירה ששוררת כאן בשנים האחרונות, אין פלא שאנשים לא מהססים לקחת מוט ברזל ולהורידו על ראשו של ערבי. סתם ככה, בלי שום סיבה, רק בגלל שהוא ערבי.
מה שלא היה כאן, אלה תגובות של ההנהגה לאירוע המחריד הזה. שום תגובה מצידו של ראש הממשלה, של ראשי הקואליציה, של השרים. אותם אנשים שמזדעזעים כשמעשים כאלה נעשים ליהודים ברחבי העולם כתוצאה מאנטישמיות, לא מצאו לנכון לומר מילת גינוי אחת כשמדובר בערבים.
שום טלפונים לקורבנות הלינץ', שלא לדבר על ביקור בבית החולים. שום פנייה לאזרחי ישראל הערבים, בחיזוק, עידוד, הזדהות. שום הסתייגות שהייתה בוודאי מגיעה כהרף עין אם היה מדובר במקרה הפוך. אפילו לא מילות שבח לאללוף, האיש שהציל אותם, פשוט כי ראה אנשים במצוקה. אתם יכולים להיות בטוחים שהוא לא יקבל צל"ש על התנהגותו האזרחית מאף אחד.
שאלתי השבוע את שר החינוך למה הוא לא יצא בתגובה חריפה כנגד התוקפים.
כבר שאלו אותי בראיון מה דעתי, אומר בנט, ואמרתי שאני מגנה כל אלימות מכל סוג שהוא. זה מובן מאליו. זה אוטומטי, תמיד. לצערי, הוא אומר, יש אירועי אלימות במדינת ישראל. יש גם אלימות הפוכה.
שאלתי את שרת המשפטים את אותה שאלה. זה מעשה כל כך בזוי שזה די ברור, אמרה. זה פשע. וכמו שלא מגנים שוד או אונס, כי זה מובן מאליו, ככה גם כאן.
הפניתי את השאלה לשר לביטחון פנים. בהתחלה לא היה ברור לחלוטין שהתקיפה היא על רקע גזעני, כי השופט שיחרר את העצורים, אומר ארדן. אבל ברור שאני מגנה בצורה הקשה ביותר את התקיפה הזאת, ואף אמרתי את זה כשנשאלתי על כך בראיון. פשע שנאה הוא פשע שנאה ולא משנה מי מבצע אותו. אם אדם חושב שהוא יכול לפגוע באדם על רקע גזעני, אומר ארדן, מקומו בבית סוהר.
אבל מה שנראה לשרים כל כך אוטומטי, מובן מאליו, כמעט מיותר אפילו, ממש לא מובן מאליו אצלם כשמדובר באלימות של ערבים כנגד יהודים. אותם שרים הם הראשונים לצאת בגינוי פומבי, ולא כחלק מראיון כשהם נשאלים על כך - אלא ביוזמתם, כשהם אלה שמשגרים את הודעות הגינוי.
איך אמר המשורר הלאומי? השמש זרחה והשיטה פרחה.
40 מי יודע
בכנס ראשי רשויות ומועמדי ליכוד לבחירות המקומיות, סימן השבוע נתניהו את המטרה: 40 מנדטים, זה מה שהוא צופה, אולי רוצה, לליכוד בבחירות הבאות. מצד אחד אמר ראש הממשלה כי אינו יודע מתי יתקיימו הבחירות, אך באותה נשימה הוא כיוון למספר מנדטים די גבוה, יש לומר, אם וכאשר יתקיימו.
דבריו עוררו כצפוי פרשנויות, אבל גם לא מעט בדיחות במערכת הפוליטית והתקשורתית. כמו למשל: 35 זה מספר חודשי המאסר בפועל שיקבל נתניהו, ואם הפרקליטות מאוד תתאמץ - זה ייגמר ב־40. אבל אנשים בעיקר ניסו להבין למה נתניהו התכוון, כשדיבר על מספר המנדטים. האם ניסה להרתיע את השותפות מפני בחירות, כשהמסר המובלע הוא שאותם מנדטים יהיו על חשבונן? או שאולי הוא דווקא מתכוון לייצר אווירה של בחירות, שאליהן הוא שואף ועליהן הוא מתכוון להכריז באוקטובר, עם שובה של הכנסת מפגרה? לא הייתי שוברת את הראש בעניין הזה. ספק אם נתניהו עצמו יודע. כמו תמיד - הוא זורם.
באוקטובר אמור היועץ המשפטי להגיש את המלצותיו בנוגע לתיקי נתניהו. התאריך, מיותר לומר, לא קדוש. אף אחד לא ייפול מהכיסא אם יסתבר שזה נדחה בעוד חודשיים, אפילו יותר. למה לא לדחוק את הקץ, למה לחתוך עכשיו, כשאפשר לסחוב עוד קצת. לדברי נתניהו, הכל תלוי בחוק הגיוס. האם מפלגות הקואליציה יגיעו להבנה או לא. וגם בעניין הזה יש חילוקי דעות: יש מי שטוענים שלא תיתכן הסכמה כשצד אחד הוא ליברמן, והצד השני ליצמן. האחד תלוי במצביעיו והשני נשען על רבניו, ולכן לא תהיה ברירה אלא להכריז על פיזור הכנסת ומועד לבחירות חדשות.
אלא ששר בכיר אמר השבוע שעל פי מה ששמע, ליברמן לא מקדש כל אות ואות בחוק הגיוס ושניתן יהיה בקלות להגיע להסכמה. גם צה"ל וגם החרדים צריכים להתייצב מאחורי החוק הזה, אמר, זהו חוק טוב שמציב יעדים מתונים ואפשריים, ולא מפיל מאה קילו על ראשם של החרדים.
אבל אם יש משהו שכולם מסכימים עליו זה שיש שני אנשים שמתואמים ביניהם בעניין בחירות - נתניהו וכחלון. יש יותר ויותר עדויות על פגישות צפופות בין השניים, והן נקשרות לבחירות. הפגישה האחרונה התקיימה בשבוע שעבר, לפני נסיעת כחלון לארצות־הברית.
יש מי שאמרו השבוע שאולי זו הסיבה שנתניהו דיבר על 40 מנדטים: הוא פשוט הוסיף למספר המנדטים של הליכוד עוד עשרה מנדטים של כולנו. ויש מי שמעיד - מ"פי הסוס" - שיש סיכום סגור בין נתניהו לכחלון. שראש הממשלה יודיע שכחלון הוא שר האוצר גם בממשלה הבאה ושר האוצר יגיד בקמפיין את מה שמתבקש: מכיוון שברור שנתניהו הוא ראש הממשלה הבא, ואתם רוצים מישהו שימתן אותו וירסן אותו - תבחרו בי.
אין מחלוקת על ברית, השאלה היא רק על האופן שבה היא תיעשה. בליכוד חושדים שנתניהו וכחלון עסוקים במחתרת בבניית גשר פוליטי לשריונו של כחלון בליכוד - 10 מקומות ודרישה של כחלון לתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה, ובתמורה לכך גיבוי של כחלון לנתניהו עם פרסום החלטת היועץ.
אין לזה שום סיכוי, אומרים בליכוד. בשביל שזה יקרה, צריך רוב מיוחס מבין חברי מרכז הליכוד. כלומר, רוב מתוך כל 3,700 חברי המרכז, ולא רוב מתוך אלה שיגיעו להצבעה. זהו רוב שקשה מאוד להשיג.
השיחות בין נתניהו לכחלון מתקיימות, אומר שר בליכוד. אפשר לראות על פי שפת הגוף שלהם שהם באווירה של פיוס. וזה למרות אותו קמפיין של כחלון על ההצלחות שלו, שלא מזכיר במילה את נתניהו. אם לא הייתה שם ברית, אפשר רק לשער איך ראש הממשלה היה נכנס בו על זה.
אבל מי כמו כחלון יודע שהוא יכול לסכם עם נתניהו - וזה לא יהיה שווה את הנייר שעליו זה נכתב. ובמקרה זה, אומר אותו שר, השאלה היא לא רק אם נתניהו מתכוון לזה, אלא אם הוא בכלל מסוגל.
ליבת העשייה
בשבוע שעבר נכתב כאן על הקשר ההולך ומתהדק בין יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, לבין ראש רשימת יהדות התורה, יעקב ליצמן. השבוע נראה ליצמן בחתונת היועץ הפוליטי של בנט, עמיחי סיבוני, מה שרק מחזק את השמועות.
בנט לא מכחיש. זה קשר חשוב, הוא אומר, כי כל קשר הוא בעל פוטנציאל של מכפיל כוח. עשינו יחד דברים טובים בקדנציה הזאת, ואני רוצה מאוד להמשיך ולחזק את הקשר עם החרדים.
אם זה נשמע למישהו כמו הנאום הבלתי נשכח של עזר ויצמן בהלוויה של רבין - אכלנו כמה דברים טובים, שתינו כמה דברים טובים - אז לא. גם בנט וגם ליצמן אנשים מאוד פוליטיים. הברית ביניהם אסטרטגית ומכוונת מטרה. והמטרה היא להוות כוח בזמן הרכבת הממשלה הבאה, כך שנתניהו, גם אם מאוד ירצה, יתקשה להשאיר מישהו מהם בחוץ. באופן פרדוקסלי זה מזכיר את הברית בין בנט ללפיד בבחירות ב־2013, שבה שני האחים סיכמו שהם לא נכנסים לממשלה אם אחד מהם נותר בחוץ.
כשהתחלתי את תפקידי כשר החינוך, אומר בנט, באתי עם תפיסה מוקדמת שהחרדים לא רוצים לימודי ליבה. היום, כשאני פותח שנת לימודים רביעית, אני יכול להגיד שזה ממש לא ככה. לא במעיין החינוך התורני ולא בחינוך העצמאי. אפשר להגיד ש־85% מהציבור החרדי רוצה עבור ילדיו יותר מתמטיקה ואנגלית ברמה גבוהה. הם רוצים את זה בשקט, בלי רעש ובלי צלצולים. הבעיה היא לא שהם לא רוצים, אלא שאנחנו לא ערוכים. אין לנו מורים לזה או תוכניות לימודים.
למשל, בנות חרדיות בחלק מהזרמים לא רוצות בגרויות רשמיות, אבל הן עושות בגרויות אקוויוולנטיות ב"מכון סאלד", מכון חיצוני. מסתבר שעד לפני שנתיים לא הייתה שם בחינה מקבילה לחמש יחידות. השנה, בפעם הראשונה, עשו כבר כמה עשרות בנות בחינה כזאת, ושוק ההיי־טק יידע מעתה שמכון סאלד זה כמו בגרות.
גם באנגלית לא הלכנו לקראתם ולא התאמנו להם ספרים. מה אכפת לי, אומר בנט, שלנערה בחוברת יקראו שרה'לה ושהיא תהיה לבושה בשמלה ולא במכנסיים. במקום לחזק את ה־85% שרוצים, אומר שר החינוך, רבנו עם ה־15% שלא רוצים.
השבוע נפגש בנט עם מנהלים מהמגזר החרדי. אני אוהב את הילדים שלכם כמו שאני אוהב כל ילד במדינת ישראל, אמר להם בנט. אני הכי ממלכתי. בזמנו יכולתם להצטנף לכם בצד ולחשוב רק על עצמכם. אבל לאט־לאט אתם מאבדים את הזכויות האלה, כי אתם כבר מיעוט גדול. רבע מהילדים שעולים לכיתה א' הם חרדים. עכשיו זו כבר אחריות גדולה.
הם מבינים את זה, אומר בנט, הם רוצים את זה. הם רק לא רוצים מלחמות. ובעניין הזה אני חולק על לפיד. אני לא מאמין בפטיש של עשרה טון. אז ייקח 15־20 שנה להגיע למצב שבו הרוב המוחלט של הילדים החרדים יסיים את הלימודים עם אותם כלים כמו שאר הילדים.
אז מה, אמרתי לו, ליצמן זה אח?
ליצמן זה קשר חשוב, הוא אומר. ואני קיבלתי החלטה שחייבים שהחרדים יהיו חלק ממעגל התעסוקה.
ואז נמצא הדתה גם במקומות התעסוקה, שאלתי.
לא תהיה שום הדתה, אומר בנט. מעניין שגורמים דתיים מאשימים אותי דווקא בהחלנה. אבל אין הדתה ואין החלנה, אלא מערכת חינוך נהדרת.
אני מניחה שיהיה לך קשה להיפרד ממנה בבחירות הקרובות, אמרתי.
אני מאוהב בתפקיד, אומר בנט. ואני מרגיש שחוללתי שינויים עצומים בחינוך. זה התפקיד שאני הכי אוהב מכל מה שעשיתי בימי חיי: מ"פ במגלן, מנכ"ל בהיי־טק, שר כלכלי. עוד לא היה דבר שקמתי אליו בבוקר בכזאת הנאה כמו בתפקיד הזה. אתה ממש יכול להצביע על אנשים ששיניתי להם את כל החיים.
נשמע שממש תתקשה לקבל במקומו את תיק הביטחון, אמרתי.
שני הנושאים שהכי מעניינים אותי זה חינוך וביטחון, הוא אומר. וכמו שחוללתי שינויים עצומים בחינוך, יש לי בעיני רוחי שינויים גדולים גם בנושא הביטחוני.
רפואה לא שלמה
אבל עם כל הכבוד לאהבת החינוך של שר החינוך, נדמה שמה שעומד לנגד עיניו זה קודם כל לבנות את עצמו לתפקיד הבא שאליו הוא שואף. את מה שעשה במהלך צוק איתן לנתניהו וליעלון, הוא עושה בימים אלה לנתניהו ולליברמן, וקשה להתווכח עם מי שטוענים שהוא עסוק יותר בענייני ביטחון מאשר בענייני חינוך. בקבינט המדיני־ביטחוני מונחת כבר חודשיים הצעה שלו על איך למגר את הטרור בעזה, שאף אחד לא מתייחס אליה ברצינות. וגם כשמדובר על המשרד שעליו הוא מופקד, אי־אפשר לנתק אותו מהפוליטיקה.
בנט טוען שהוא דואג לכלל ילדי ישראל, והשאלה היא לא אם הוא דואג, אלא איך הוא עושה את זה. ואם להתייחס לפסוק המפורסם מספר משלי: "חנוך לנער על פי דרכו" - הגאון מווילנה הבהיר שהכוונה היא לחנך על פי אופיו של הנער, אך נראה שבנט לקח את זה לכיוון קצת אחר: חנוך לנער על פי דרכו של בנט.
בנט יכול להתייחס בלגלוג לנושא ההדתה ולדבר על החלנה, אבל מערכת החינוך הולכת יותר ויותר לכיוון הדתי ואפילו החרדי. יש אינספור דוגמאות מגנים ובתי ספר על אירועים מהסוג הזה. ומה שברור הוא, שרוח המפקד שוררת על משרד החינוך.
גם הסיפור של הפקולטה לרפואה באריאל, הוא דוגמה לפוליטיקה שהשתלטה על מוסדות חינוך שאמורים להישען על דעתם של אנשי מקצוע. אין מקום לפתוח פקולטה לרפואה ללא תשתית, טכנולוגיה וכוח אדם. אלמלא היה מדובר באריאל, הפקולטה הזאת לא הייתה נפתחת. אבל זה מה שקורה כשמצד אחד צריך לשמור על הסמוטריצ'ים והיוגבים, ומהצד השני לבנות את עצמך כשר הביטחון הבא.
מה שבטוח, שהודעת גינוי על האירוע בקריית חיים, לא מקדמת אף אחת משתי המטרות.
