ריימונד ורוברט אלכסנדר, אב ובן, היו נצר למשפחת לוחמי אש. יחד עם אביו של ריימונד, סבו של רוברט, לחמו הגברים לבית אלכסנדר בלהבות במצטבר יותר מ־80 שנה. איש לא הופתע כשהשניים הוזעקו יחד לסייע לנפגעי אסון התאומים ביום הנורא ההוא, כשהמגדלים קרסו.
"בסביבות שלוש בצהריים ריימונד התקשר לומר ששניהם חזרו לבסיס", שיחזרה ג'ינג'ר, אשתו של ריימונד ואמו של רוברט, באוזני כתב רשת CNN, ונזכרה שבילתה את כל הצהריים בעדכון של בני משפחה מודאגים שהכל בסדר. אולם זמן לא רב לאחר מכן התברר כי המציאות הייתה הפוכה לחלוטין.
ב־2003, שנתיים לאחר הפיגוע, חלה ריימונד בסרטן. במהלך 13 השנים הבאות אובחן כחולה בשבעה סוגים שונים של המחלה. ב־2016 אובחן הבן רוברט כחולה בסרטן מוח שלא ניתן לנתח. "היינו הרוסים", מספרת ג'ינג'ר. "רוברט וריימונד היו קרובים במיוחד".
ריימונד מת בנובמבר 2016, בגיל 76. במקביל, החלה גם בריאותו של רוברט הבן להידרדר. הוא נאלץ להשתמש בכיסא גלגלים והרופאים לא יכלו עוד לסייע לו. באוגוסט 2017, תשעה חודשים אחרי אביו, בגיל 43, נפטר גם הוא מהמחלה. בכך הפכו השניים לאב והבן הראשונים שמצאו את מותם כתוצאה ממחלות הקשורות באסון התאומים.
אבל משפחת אלכסנדר לא לבד. נתונים שנחשפו בארה"ב לפני שבועיים מגלים כי מספרם של חולי הסרטן שמחלתם מיוחסת לאירועי התאומים מגיע לכמעט עשרת אלפים איש, והוא ממשיך לעלות מדי שנה. עד כה מתו 1,700 אנשי כוחות ההצלה שפעלו באזור, 420 מהם כתוצאה מסרטן.
כמעט שבע שנים אחרי שאוסמה בן לאדן חוסל על ידי חיילים אמריקאים באפגניסטן, מגלים מחקרים חדשים כי אפקט ההרס הנורא של הפיגוע ההוא נמשך עד עצם היום הזה.
התסמינים לא חלפו
בעוד פחות משבועיים יצוין יום השנה ה־17 להפלת בנייני התאומים, בפיגוע ששינה את העולם. ב־11 בספטמבר 2001 חטפו 19 טרוריסטים חברי ארגון אל קעידה ארבעה מטוסים אזרחיים מלאים בנוסעים ובדלק והתרסקו איתם ביעדים שונים בארה"ב. קצת לפני השעה 9 בבוקר התנגשו שניים מהם בבנייני התאומים של מרכז הסחר העולמי בניו־יורק וגרמו לקריסתם. 2,753 איש נהרגו באסון הזה, בהם 343 כבאים, 23 שוטרים ו־37 עובדי הנמל הסמוך. צעיר הקורבנות היה בן שנתיים, והמבוגר ביותר בן 85. רק 60 אחוז מהקורבנות זוהו בוודאות.
ההשפעות הביטחוניות והכלכליות של האירוע הזה היו עצומות. על פי ההערכות, הנזק הכלכלי שנגרם בשבועות שלאחר הפיגוע הגיע ל־123 מיליארד דולר. 18 חודשים ויותר מ־750 מיליון דולר נדרשו כדי לנקות את אזור האסון מ־1.8 מיליון טונות של שברים שהתפזרו בו.
אבל בשנים האחרונות מתברר כי הפיגוע הגדול ביותר בהיסטוריה טרם הסתיים. עם קריסתם של המגדלים, נוצר מעל דאונטאון מנהטן ענן אפור רעיל, שהכיל סיבי אסבסט, בטון, חלקיקי זכוכית ומגוון רחב של כימיקלים שונים, ובהן למעלה מ־91 אלף ליטר דלק מטוסים. כ־400 אלף איש, בהם עובדי חירום, תושבי האזור ועוברי אורח נחשפו במהלך האירוע לאבק בסיסי ולמזהמים שונים. על פי ההערכות, 60 עד 70 אלף אנשי צוותי חירום שפעלו בשטח נשמו את האוויר הרעיל במהלך מאמצי ההצלה והניקיון שהתנהלו במשך חודשים ארוכים.
תוך זמן קצר, החלו הנחשפים לסבול מבעיות בריאותיות שונות. רבים מאלה שנחשפו לזיהום הזה באמצעות שאיפה, עיכול ואפילו דרך העור, סבלו מתסמינים חריפים במערכות הנשימה והעיכול, שהובילו לאבחון של מחלות כרוניות, בהן אסטמה, שיעול, ומחלות ריאה שונות.
ריכוז החלקיקים הרעילים שנישא באוויר היה גבוה ביותר מיד לאחר קריסת המגדלים, אולם מחקרים הראו כי אנשים שנחשפו לאבק הזה לאורך הזמן, כולל אבק שנלכד במערכות מיזוג אוויר של הבניינים הסמוכים, פיתחו אף הם תסמינים שונים.
מחקר שפורסם שנה לאחר המתקפה תיאר כי רבים מהניצולים סובלים משיעול טורדני ומבעיות במערכת הנשימה. "בשלב מוקדם גילינו אסטמה, בעיות בסינוסים וצרבות", סיפר ד"ר מייקל קריין, מנהל תוכנית הבריאות של מרכז הסחר העולמי בבית החולים "מאונט סיני" בניו־יורק.
לאורך השנים התברר כי ניצולי המתקפה בניו־יורק ואנשי כוחות ההצלה שפעלו בזירה סובלים ממגוון של בעיות פיזיות ונפשיות: על פי רישום שנערך במחלקת הבריאות של עיריית ניו־יורק שנים לאחר המתקפה, אחד מחמישה אנשים שנפצע באסון סבלו מתסמונת פוסט־טראומטית, 15 אחוז סבלו מדיכאון וחרדה, ואחד מעשרה פיתח אסטמה.
מידע שנאסף על למעלה מ־70 אלף איש גילה כי אנשים שמצאו את עצמם בתוך ענן האבק דיווחו על בעיות אופייניות: 56 אחוז דיווחו על תסמינים במערכת הנשימה, 24 אחוז על צרבת, ו־21 אחוז על כאבי ראש חמורים. לוחמי אש שהיו במקום סובלים, כך התגלה, מירידה חדה בתפקודי הריאות ופצועי המתקפה נמצאים בסיכון מוגבר לבעיות לב ולאשפוזים חוזרים.
"חשיפה לאירוע כמו שריפה או אסון טבע עלולה לגרום לתופעות ידועות כמו אסטמה או דלקות בדרכי הנשימה העליונות", אומרת פרופ' אייריס יודסין, המנהלת הרפואית של המרכז למחקר קליני ורפואה תעסוקתית בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת רוטגר בניו־ג'רזי, שמלווה את הנפגעים מאז האסון, בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות".
"בדרך כלל, התופעות הללו חולפות אחרי חודש או חודשיים של טיפול, אבל אנחנו ראינו שלהבדיל מהדפוס המוכר לנו, חלק גדול מהמטופלים לא חוו כל שיפור. מידע שהתקבל מתוכנית המעקב הבריאותי אחר הכבאים בניו־יורק, שעברו בדיקות שנתיות עוד לפני האסון, הראה שינויים קבועים בתפקודי הריאות שלהם. אנשים שהבדיקות שלהם היו תמיד תקינות איבדו באופן פתאומי 300 מ"ל מנפח הריאות שלהם, ולא הגיבו לטיפול תרופתי. זה היה מאוד חריג ויוצא דופן.
"הממצאים הראשונים התקבלו בסוף 2002. את השנתיים הבאות בילינו בניסיון להבין עם מה בדיוק אנחנו מתמודדים. רק בתחילת 2007 הבנו בפעם הראשונה שמספרי החולים עצומים, וקיבלנו תוספת תקציב כדי להרחיב את מעגל הטיפולים".
"הפה שלי התמלא אבק"
מי שעוד נוכחה מקרוב בנזקי הפיגוע ההוא היא פרופ' ליזי פיירמן, מנהלת המעבדה למחלות תעסוקתיות סביבתיות בבית החולים "איכילוב". פרופ' פיירמן פיתחה שיטה בלתי פולשנית לניטור ביולוגי של השפעות זיהום אוויר ומדידת החשיפה לכימיקלים סביבתיים, באמצעות נוזלי הגוף. כשהגיעה לניו־יורק כדי לבחון אותה תשעה חודשים אחרי האסון, היו שהזהירו אותה כי בשלב כה מאוחר כבר לא תמצא הוכחות למה שאירע בריאותיהם של הכבאים.
פיירמן בדקה דגימות ליחה שאספה מ־39 כבאים שפעלו בשטח בזמן האסון, והשוותה אותם לאלו של כבאים ישראלים. הממצאים הדהימו אותה. "מצאנו דברים נוראיים בריאות של הכבאים האמריקאים שעבדו באזור המתקפה", היא מספרת. "הגרוע ביותר הייתה כספית, מתכת מאוד רעילה, שהגיעה כנראה מהשעונים וממכשירי המדידה שהיו במטוסים".
במאמר שפירסמה, תיארה פרופ' פיירמן כי לא רק תכולת הריאות של שתי קבוצות הכבאים הייתה שונה; גם צורת החלקיקים שזוהו בריאותיהם של הכבאים האמריקאים הייתה חריגה. "החלקיקים מהאסון היו מאוד חדים, היו להם ממש שפיצים", היא מתארת. "הם נתקעו בדרכי הנשימה העליונות, ולא היה להם שום סיכוי להיות מסולקים משם על ידי מערכת החיסון של הגוף. בגלל הכמות המסיבית, התאים שהיו אמורים לבלוע ולסלק את החלקיקים פשוט מתו.
"אנחנו יודעים שהחלקיקים האלו מתפשטים בגוף ויוצרים מחלות מערכתיות. בדיוק עכשיו שמעתי מידיד שלי בבית החולים 'מאונט סיני' ששלושה חולים שלהם נזקקו בגלל זה באחרונה להשתלת ריאות. קשה להעריך את היקף וחומרת החולי שחשיפה כזו עלולה לגרום. במידה רבה, זה מזכיר לי את מה שקרה בהירושימה. אין ספק שגם כאן מדובר בתחלואה מתמשכת. מה שאנחנו רואים כעת זה רק קצה הקרחון".
לאור ריבוי הדיווחים, הקימו השלטונות האמריקאיים את התוכנית לבריאות נפגעי הפיגוע במרכז הסחר העולמי, שעוקבת אחר מצבם הרפואי של כוחות ההצלה והניצולים שנחשפו לזיהום, ומרכזת את הטיפול הרפואי בהם.
ביוני 2017 נמסר כי 7,139 איש סבלו מלפחות סוג אחד של סרטן שהוכר על ידי התוכנית, 6,028 מהם אנשי כוחות ההצלה. הסוגים השכיחים ביותר בקרב הכוחות היו סרטני עור, סרטן הערמונית, לימפומה וסרטן בלוטת התריס.
באפריל 2018 פורסמו שני מחקרים נוספים שמעידים על הקשר בין ענן האבק להתפתחות סרטן אצל מי שהיה בסביבה. "המחקר שלנו מראה כי הפיצוץ במרכז הסחר העולמי עלול להיות גורם סיכון להתפתחות מיאלומה נפוצה (סרטן של מח העצם ש.ר.) ומחלה שמקדימה אותה", כתב צוות החוקרים ממרכז הסרטן "מוריאל סלואן קטרינג" בניו־יורק במאמר שפורסם ב־JAMA Oncology. עוד הם דיווחו כי הגיל החציוני של החולים היה 57, צעיר ב־12 שנים מהממוצע הארצי של החולים במחלה.
אחת מקורבנות הסרטן היתה מרסי בורדרס, שכונתה "אשת האבק", על שם הצילום המפורסם שבו הופיעה. בורדרס הייתה עוזרת משפטית שעבדה בקומה ה־81 של המגדל הצפוני. היא הצליחה לברוח והפכה לאחד מסמלי ההתקפה, כשצולמה מכוסה באבק לבן מכף רגל ועד ראש, עיניה קרועות לרווחה ופיה פעור בזעקה אילמת.
"המנהל שלי חשב שמטוס קטן פגע בנו", תיארה בורדרס באוזני כתב של עיתון מקומי. "לא היה לנו מושג מה קורה. ניסו להרגיע אותי, לומר לי לנשום עמוק, אבל עם איך שהבניין רעד, לא יכולתי לשבת שם".
היא רצה למדרגות יחד עם מאות עובדים נוספים. עד שמצאה את היציאה, התמוטט הבניין הדרומי. כאשר הענן פגע בה, הכל החשיך. גבר שלא הכירה משך אותה ללובי של בניין סמוך, שם עמד גם סטן הונדה, צלם של סוכנות AFP, שהסתתר אף הוא מהענן וצילם את מי שנכנס פנימה.
"ניסיתי לברוח מענן האבק והעשן שעקב אחריי", סיפרה. "כשפגע בי, נפלתי על הברכיים. בכל פעם שנשמתי הפה שלי התמלא אבק. הרגשתי שאני נחנקת".
בעקבות המתקפה, סבלה בורדרס מדיכאון מתמשך. היא התמכרה לסמים ולאלכוהול ואיבדה את החזקה על שני ילדיה. לאורך השנים, סיפרו מכריה, סבלה מחרדה בלתי נשלטת שהמחלות שהופיעו אצל כוחות החירום יתגלו גם אצלה, וכך אכן קרה. היא אובחנה בסרטן הקיבה ב־2014 ומתה שנה לאחר מכן, בגיל 42.
תעלומת הסרטן המפתיע
ב־2011 נחקק חוק ג'יימס זדרוגה, שהבטיח טיפול רפואי ועזרה כלכלית לאנשי צוותי החירום שפעלו בגראונד־זירו, למתנדבים ולניצולי המתקפה, עד שנת 2090. התוכנית מכסה שורה ארוכה של מצבים רפואיים שנמצאו קשורים באסון, כולל עשרות סוגים של סרטן.
"חוק זדרוגה נחקק כאשר כבר היו לא־מעט חולי סרטן בקרב העובדים והניצולים, אבל תוך זמן קצר המספרים עלו בצורה מטרידה", מספרת פרופ' יודסין. "כ־16 אחוז מהאנשים שמשתתפים בתוכנית המעקב והטיפול מפתחים סרטן. מעולם לא חשבו על סרטן הערמונית כגידול שקשור לחשיפה סביבתית לכימיקלים, והיום אנחנו מראים שיש קשר כזה".
ב־2013 הכריז ארגון הבריאות העולמי על זיהום אוויר כמסרטן. אולם גם כאשר קיים קשר בין סרטן לגורם חשיפה מסוים, קשה להוכיח כי הגורם הינו הסיבה הישירה להתפתחות המחלה. על אחת כמה וכמה כשעל פי הסטטיסטיקה, ארבעה מכל עשרה אנשים בעולם המערבי ממילא יפתחו סרטן בשלב כלשהו.
הקשר בין הרעלים שהיו בשטח למחלה סבוך עוד יותר בהתחשב בעובדה שחלק מהניצולים ומהכוחות נחשפו לאבק הרעיל באופן חד־פעמי ולא באופן ממושך. הגורם היחיד שידוע עד כה לאנושות כגורם מסרטן בחשיפה אחת ויחידה הוא קרינה מייננת.
אבל זו לא הבעיה היחידה. זה מכבר ידוע כי סוגי סרטן שונים קשורים לחשיפות לחומרים מסוימים, אולם חלק מהחומרים המוכרים כלל לא נמצאו באזור האסון. אחד ההסברים האפשריים לעודף מקרי הסרטן בקרב העובדים והניצולים הוא המעקב הרפואי האינטנסיבי שבו הם נמצאים, שגורם אולי לאבחון של גידולים שלא היו מתגלים בדרך אחרת. בנוסף, עובדים שסבלו מבעיות במערכת הנשימה עברו בדיקות סי־טי רבות, שמעלות את הסיכון לסרטן בבלוטת התריס.
לכן, למרות הממצאים, לא כולם משוכנעים שניתן לקשור בין אסון התאומים למחלות שמאובחנות בקרב ניצולי האירוע ועובדי כוחות ההצלה. איגוד הסרטן האמריקאי, שנחשב לאוטוריטה המובילה בתחום בארה"ב, טרם פירסם הצהרה רשמית בנוגע לתחלואה בסרטן בקרב עובדי כוחות ההצלה.
"מדובר בנושא מורכב", אומר ד"ר אלי שטרן, ראש ועדת המסרטנים של האגודה למלחמה בסרטן, ומומחה להערכות סיכונים הקובעות את היחס בין רמת החשיפה לחומר לבין הסבירות לפתח מחלה בעקבות חשיפה כזו. "למרות שבספרות הרפואית יש פה ושם נתונים על זיהום האוויר בעקבות הפיגוע, הדיגומים האלה ספורדיים וחלקיים ולא ניתן לקבל מהם תמונה ברורה".
עיקר הבעיה, טוען שטרן, הוא במיעוט המידע המהימן שנאסף בשנים שעברו מאז האירועים. "מחקרים מדעיים שפורסמו במגזינים רציניים היו אולי שלושה או ארבעה, וגם הם נעשו רק עד 2012־2013", הוא אומר. "המחקרים האלה מצאו תוספת מובהקת לתחלואה דווקא במחלות שקשה לייחס אותן למה שהיה יכול להיות בתוך האבק, למשל סרטן הערמונית. גם סרטן בלוטת התריס הוא תעלומה, כי ידוע לנו שהבלוטה עלולה להיפגע מקרינה רדיואקטיבית או מיוד, אבל לא מהחומרים שהיו שם. האיבר הראשון שבא במגע אינטנסיבי עם זיהום אוויר הוא מערכת הנשימה, אבל לא נמצאו סרטני ריאות בשכיחות גבוהה".
המצילים שילמו את המחיר
עובדה נוספת שמערפלת את האמת המדעית, לדבריו של שטרן, היא העובדה שממשלת ארה"ב הקצתה סכום אדיר לפיצוי הנפגעים. "יו"ר ועדת המעקב קריין התחיל לצאת בהצהרות כבר ב־2015 על כך שכל שנה נוספים יותר מ־1,500 מקרי סרטן ש'ניתן איכשהו' לייחס אותם לפיגוע", מציין שטרן. "זו לא אמירה מדעית מובהקת, אלא יותר הצהרה פופוליסטית, שחייבים לתהות מה מידת הרצינות המדעית שעומדת מאחוריה. העסק הזה רווי אינטרסים".
בינתיים, ממשיכה אמריקה לאבד את מיטב גיבוריה לאסון הזה. התקשורת האמריקאית מסקרת בתדירות גבוהה ובהרחבה את הטרגדיות האנושיות שוברות הלב של אנשי כוחות ההצלה, שפעלו במקום באומץ לב ובנחישות להציל את חייהם של אחרים, ושילמו על כך בחייהם־שלהם.
דיוויד ליבאלי, בכיר סוכני ה־FBI באטלנטה שמת ביוני השנה מסרטן בגיל 53, הוא האחרון בסדרה של 15 סוכני הארגון בעבר ובהווה שהוזעקו לגראונד־זירו ומתו בשנים האחרונות מסרטן. מוקדם יותר באותו חודש מת מסרטן גם הסוכן המיוחד בריאן קרוז, גם הוא רק בן 53.
מגזר נוסף שמשלם את מחיר הפיגוע הקטלני הזה עד היום הוא לוחמי האש: 176 מתו בשנים שאחריו. האחרון שבהם, ג'ימי מרטינז, בן 58, מת השבוע ממיאלומה נפוצה. קורבן נוסף היה תומאס פילן, 45, שבעת האסון בכלל היה קפטן של מעבורת ששייטה באזור פסל החירות במנהטן וסייע בפינוי מאות אנשים מאזור הסכנה. פילן, שבעקבות האסון החליט להפוך לכבאי, מת אף הוא מסרטן במרץ 2018.
במאי 2017 מת הכבאי ריי פייפר, שנלחם במשך שנים עבור הכרה בנפגעי האסון המאוחרים מגידולים סרטניים במוח ובריאות, שנקשרו אף הם לפיגוע. פייפר ישן בכבאית שלו במשך שבוע לאחר המתקפה והמשיך לחפש שרידים בין השברים גם בשמונת החודשים שלאחר מכן. שנה לפני מותו העניק לו ראש עיריית ניו־יורק, ביל דה־בלאזיו, את מפתח העיר לאות הוקרה על פעילותו להבטחת טיפול רפואי נאות לעובדי החירום שפעלו בשטח. "ניו־יורק איבדה היום חבר ומקור השראה", צייץ ראש העיר האבל לאחר מותו של הכבאי הגיבור.
"בכל חודש אני רואה בין שניים לארבעה מקרים חדשים של סרטן בקרב הנחשפים לאבק הרעיל", מספרת פרופ' יודסין. "רק היום ראיתי חולה חדש שאובחן בלוקמיה, ובשבוע שעבר הגיע מטופל עם סרטן בלבלב. זה פשוט מפחיד. בימים הראשונים שאחרי הפיגוע שירותי בריאות הנפש שלנו סייעו לאנשים שנחשפו למראות קשים. היום עיקר הפעילות שלהם היא באנשים שחרדים שהם עומדים למות מסרטן".
