קצת לפני חמש בבוקר אנחנו מגיעים למקום המפגש שנקבע לנו בשוק הדגים הגדול בעולם, צוקיג'י שבטוקיו.
ביקרנו בשוק הזה אינספור פעמים, אבל הפעם הוזמנו לסיור אישי מאחורי הקלעים שלו, באגף שהכניסה אליו אסורה למבקרים. זהו גם האגף שבו מתקיימת בכל בוקר המכירה הפומבית המפורסמת של דגי הטונה, המוגדרת בכל ספרי התיירות כאחת מהאטרקציות המרכזיות בעיר. יוקי סאן כבר מחכה לנו.
הוא מוביל אותנו לתוך השוק ואנו מגלים עולם מופלא ותוסס, שוקק חיים כאילו היה זה אמצע היום. בעצם בשבילם זה כבר אמצע היום כמעט. הם מתחילים לעבוד בסביבות שתיים בבוקר, כאשר הדגים מתחילים להגיע מכל רחבי העולם. יוקי סאן מוביל אותנו לתוך בניין ממשלתי ישן עם מסדרון ארוך שלא נגמר, ומספר שכמה סרטים יפניים צולמו בו בשל המסדרון הארוך הזה.
אנחנו מגיעים לחדר ועל שולחן במרכזו מחכים לנו וסטים. מדובר בווסטים המפורסמים שמקבלים בני המזל שזוכים להיכנס למכירה הפומבית מדי בוקר. יש 120 וסטים, שיחולקו מדי יום למשכימי הקום שיצליחו לעמוד באתגר ולהגיע בזמן. 60 בכל צבע, לכל אחת משתי המכירות המתקיימות מדי בוקר. האתגר לא פשוט בכלל, וכדי לזכות להיכנס לאחת המכירות יש להגיע מאוד מוקדם, לפחות שלוש שעות לפני המכירה הראשונה, שמתחילה ב־5:25, ולקוות שתצליח לזכות בכרטיס הכניסה המיוחל. הווסטים שלנו הם בצבע שונה, שאותו מקבלים האורחים שמוזמנים על ידי המשרד. לאחר מכן אנחנו מובלים לחדר צדדי על מנת לבחור לנו מגפי גומי.
אנחנו יוצאים מהחדר ומתחילים לסייר בשוק. מתגלה לפנינו עולם שלם שהמבקרים בשוק כלל לא יודעים שהוא קיים. אנחנו עוברים בין הדגים, בחלל ענק שאינו נגמר. קודם דגים טריים שעוד מקפצים בבריכות מים קטנות ומשפריצים עלינו כשאנחנו עוברים, ולאחר מכן אגף הדגים הקפואים. אנו עוברים בין אינסוף דגים ופירות ים. יוקי סאן מספר שקיימים כ־480 סוגים שונים שנמכרים בשוק, אך מתוכם רק הטונה נמכרת במכירה הפומבית. הוא מציע לחכות למכירה השנייה, כי דגי הטונה בה יהיו גדולים יותר.
בסופו של דבר אנחנו מגיעים לחדר המיוחל שבו תתחיל בקרוב המכירה הפומבית. על הרצפה כבר שוכבים להם בשורה מאות דגי טונה, והסוחרים המיומנים עם פנסים בידיהם בודקים אותם אחד־אחד. קצה הזנב שלהם נחתך ומוצג לראווה, ובאמצעותו ניתן לראות את איכות הטונה וצבעה. מדובר במומחי טונה מיומנים, והתבוננות קצרה ומישוש מספיקים להם כדי להחליט באילו דגים הם מעוניינים ומה המחיר ההולם עבורם.
דגי הטונה שיימכרו במכירה הזו הם קפואים בלבד. ההקפאה שלהם התבצעה כבר על האונייה, ברגע שנלכדו, וכך נשמרה האיכות הגבוהה שלהם. ישנה כמות קטנה של דגי טונה טריים שמגיעים מדי יום, אך הם נמכרים במכירה נפרדת ומחירם כמעט פי שלושה ממחירה של הטונה הקפואה.
השעה 5:50 והמכירה השנייה של היום מתחילה עם צלצול הפעמון. הכרוז עומד על שרפרף ומכריז בקול על מספר הטונה המוצעת למכירה, ובעוד הקונים מסמנים לו באצבעותיהם כמה הם מוכנים לשלם, הוא ממשיך לדקלם בתשוקה גדולה את מחירי ההצעות שלהם. למתבונן מהצד זה נשמע כמעט כמו שירה, ואי־אפשר להוריד את העיניים מהכרוז. כל התהליך של מכירת טונה בודדת נמשך שניות ספורות וכבר עוברים לטונה הבאה, כאשר הטונה שנמכרה מועברת בזריזות לעגלה ונלקחת משם.
על הצופים במכירה נאסר להשתמש בפלש במצלמה, כדי למנוע מצב שבו הכרוז או הקונים יסונוורו פתאום ויפסידו את תנועת הידיים המעלה את המחיר. בעבר היו הצופים במכירה עומדים קרוב יותר לטונה, עד שלפני עשור כמעט הייתה תקרית ובה תייר בריטי ליקק את הטונה ונתפס בעדשת המצלמה של צוות צילום יפני. התקרית הגיעה לעמוד הראשי בעיתון, והכניסה למכירה הפומבית נאסרה על תיירים למשך כמה שבועות, עד שנפתחה שוב, אך הפעם באזור מיוחד שהוקצה להם.
כל המכירה נמשכת כרבע שעה, ובסופה מפנים את כל דגי הטונה מהחדר. הם מועברים לדוכני השוק הסיטונאי, שם יימכרו למסעדות ולרשתות השיווק. האגף הזה נפתח לציבור הרחב רק בשעה עשר בבוקר בכל יום, אבל כחלק מהסיור שלנו זכינו לעבור לשם מיד בתום המכירה הפומבית, ולראות איך חותכים את דגי הטונה הענקיים.
בעוד כמה שבועות יהיה זה סופו של עידן, ואחרי יותר מ־80 שנה יעבור השוק הסיטונאי הזה למקום חדש, קצת יותר משני ק"מ ממיקומו הנוכחי, ובכך בעצם יופרדו לראשונה שני חלקי השוק - החלק הסיטונאי הפנימי והחלק הפתוח למבקרים, שבו נמצאים כל דוכני האוכל והמסעדות הפתוחים לציבור הרחב.
המיקום החדש יהיה יפה יותר, גדול יותר, עם מערכת קירור טובה יותר, אבל את הטונה נראה כבר רק מבעד לזכוכית, ומי יודע אם תצליח להישמר האווירה המקורית של המקום ההיסטורי הזה.
