שלישי 11 בדצמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: אייל נבו
    זמנים מודרנים  • 04.09.2018
    "לא זוכרת מתי הסתכלתי במראה"
    לבר רפאלי הייתה שנה נהדרת והשנה הבאה שלה תהיה נפלאה אפילו יותר, כי כל הסימנים מראים שהאישה המפורסמת במדינה בדרך להפוך לאשת עסקים בינלאומית ולשותפה של קים קרדשיאן בכבודה ובעצמה. ומה עוד? אולי אח או אחות קטנים לליב בת השנתיים ואל בת העשרה חודשים, אבל לא עכשיו, ושכל הפפראצי המציקים, הצקצקנים המקצועיים והחטטנים הבלתי נלאים יקפצו. ראיון סיכום ממלכתי
    סמדר שיר | צילום: אייל נבו | סטיילינג: סיימון אלמלם

    רבע שעה אחרי שהתיישבתי בחצר של גברת עזרא, האייפון שלה רטט. "זה עדי", היא זינקה לעברו ומיהרה לקרוא, "הוא סימס לי 'מה שלומך?' הוא לא יודע שאני בהיריון".

     

    סליחה?

     

    "בראיון", היא פורצת בצחוק מתגלגל.

     

    מה פרויד היה אומר על זה?

     

    "כבר התחלתי לזרוק לעדי שאני רוצה ילד שלישי. גם הוא רוצה, אנחנו חולים על הילדות, אבל רוב הזמן אנחנו עייפים. זה לא יקרה מחר בבוקר, כי בא לי ליהנות קצת איתו".

     

    צילום: אייל נבו
    צילום: אייל נבו

     

    גם בפעם השלישית תעלי לאינסטגרם את צילום המקלון עם שני הפסים?

     

    "עשיתי את זה רק בהיריון הראשון מפני שהייתי שיכורה מאושר. בהיריון השני העליתי במיידי, אפילו לפני השלב שבו כבר מותר לספר, מפני שכתב רכילות דיווח בטוויטר שלו שאני בהיריון. בחיי

     

    שאין לי מושג איך הוא גילה. רק ארבעה אנשים ידעו על זה. אני מעדיפה לחשוב שמישהו ראה אותי בבדיקות דם ב'מרכז לאישה' ושהסוד לא דלף מאיזו חברה לא מספיק טובה. עוד לא חשבתי איך זה יהיה בהיריון השלישי".

     

     

    גם השלישי יקבל שם קצר?

     

    "ברור. שמות של הברה אחת מלהיבים אותי. כבר שנים אני מנהלת בטלפון רשימה של שמות קצרים. יש לי 18 שמות כאלה, למרות שאני לא מאמינה שיהיו לי 18 ילדים. השם האחרון שעליו נדלקתי הוא ניב, למרות שבחיים לא אשתמש בו מפני שכבר בחרתי בשם ליב".

     

    אם יציעו לך פרוצדורה לא מסובכת לבחירת מין העובר, תבחרי בן?

     

    "ברור שאני רוצה גם וגם, זה טבעי. אבל לא מזמן עדי ואני היינו בגינה עם הילדות, ליב שיחקה במתקן של קטר, עלתה והתגלצ'ה ושאלה, 'אמא, זה מותר?' והכל היה נפלא עד שהגיע בן לא מוכר וטיפס מעל הקטר וקפץ. לפולנייה כמוני ולאבא דאגן כמו עדי זה היה טו־מאץ'. פתאום קלטנו את ההבדל בין המינים ועדי אמר, 'אני בסדר עם בנות'. אם יוולד לנו בן הוא יהיה ממש מסכן, אבא שלו ירפד את כל הבית בצמר גפן".

     

     

    עד שתושלם בניית הבית של משפחת עזרא, בשכונת תל ברוך, הם גרים בדירת קרקע עם חצר גדולה השייכת לאחיו של בעלה. ליב בת השנתיים לוחצת מדי בוקר על הפעמון של בית המשחקים מפלסטיק, ויריעות הצללה מפני השמש מקנות למקום אווירה של דיסנילנד בזעיר אנפין. בין הצעצועים מטיילת פודלית ננסית המכונה גודי, קיצור של גודייבה. "הבעלים הקודמים שלה קראו לה ככה, כי יש לה צבע של שוקולד. לקראת סוף ההיריון הראשון אמרתי לעדי שאני חייבת לאמץ כלב, רציתי שהילדים שלנו יגדלו עם בעלי חיים כמו שאני גדלתי בעולש, עם סוסים וכלבים וחתולים. בעלי קצת נלחץ, 'מאמי, את עוד לא יודעת איך זה להיות אמא, את לא מגזימה?' לא. מבחינתי זה היה מאסט. אל, בת עשרה חודשים, לומדת ללכת וגודי פחדה מפניה, אז לימדתי את אל ללטף אותה בעדינות, לעשות לה 'טובה'".

     

    קצת אחרי יום הולדתה ה־33, רפאלי קורנת מאהבה. "אני מניחה שאילו הייתי בת 33 ורווקה, כל הדאגות היו נכנסות להילוך חמישי", היא מודה. "לפני כמה ימים נזכרתי במסיבה הגדולה שערכתי לרגל יום הולדתי ה־30, זה היה שלושה חודשים לפני החתונה, ונדהמתי להיווכח כמה החיים שלי השתנו בתוך שלוש שנים".

     

    איך חזרת כל כך מהר לגזרה?

     

    "למה מהר? אני לא מאלו שיוצאות מבית החולים בסקיני־ג'ינס. שישה שבועות אחרי הלידה, כשהרופא נתן לי אור ירוק, חזרתי להתאמן. שגרת החיים שלי כוללת ארבעה־חמישה אימונים בשבוע, פעמיים בטי־אר־אקס, פעמיים פילאטיס ועוד משהו אירובי כמו הליכה בשפת הים. אצלי, האימון זה כמו ללכת למשרד, זו העבודה שלי. אם החמצתי אימון אחד זה לא נורא, אבל כשאני חוזרת משבוע בחו"ל הגוף שלי מרגיש לי לא בכושר. בנוסף, הלכתי לתזונאית שהכינה לי תפריט, ולאחרונה צירפתי לתמונה תזונאי ספורט שמלמד אותי מה כדאי לאכול לפני ואחרי אימון כדי להפיק ממנו את המיטב".

     

     

    דאגת שמא תישארי בטטה?

     

    "ידעתי שיותר חשוב לי להיות אמא מאשר להמשיך לדגמן, אבל השאלות ששמעתי מכל עבר הבהירו לי שאני אמורה לחשוש. הייתי משוכנעת שהגוף שלי רגיל להתאמן והוא זוכר. בנוסף, לא ישבתי בחיבוק ידיים וחיכיתי שמשהו יקרה, עבדתי קשה כדי שהגוף ייזכר. בזכות האימונים והתזונה הנכונה הבטן חזרה למצב שטוח, אבל נראתה כמו כרית. עכשיו סוף־סוף חזרו הריבועים והקוביות וזה משמח אותי מאוד, מפני שאני יודעת שהגיל עושה את שלו. אם אלד בגיל 40 כבר לא אחזור למידות האלה".

     

    אני מטיילת בדירה, בשירותים מוצאת קערות זעירות של אוכל ומים לכלבה, ואין זכר לצי של מטפלות. "מה, באמת חשבת שיש?" היא מתפלאת. "אני מעסיקה מטפלת אחת, ישראלית, שקוראים לה אהובה, וירשתי אותה מחברה טובה, שירשה אותה מחמותה. התייעצתי עם החברה מפני שהייתי חסרת אונים, אפילו לא ידעתי איך להתחיל לחפש. מה, אני אשאל את המועמדת אם היא אוהבת ילדים? ברור שהיא תגיד 'כן'. אהובה גידלה במשך עשר שנים את ילדיה של חברתי, אז היא השאילה לי אותה לשלושה ימים ואחרי שאל נולדה היא עברה למשרה מלאה. אהובה בת 70 והאנרגיה שלה יותר גדולה משל שתינו ביחד. היא כועסת עליי כשאני אומרת שיש לנו גן משחקים בחצר ומאיצה בי לקחת את ליב לגינה. היא מרי פופינס, חמסה־חמסה. ליב מתייחסת אליה כמו אל עוד סבתא".

     

    מי לוקח את ליב לגן?

     

    "אנחנו משתדלים לא לשאול אותה 'מי את רוצה שייקח אותך?' עדי ‑ היו"ר והבעלים של 'נטו' ‑ יוצא מהבית בשבע בבוקר, כי המשרד שלו בקריית־מלאכי, והגן נפתח רק בשמונה, אז אני מביאה. בימים שיש לו פגישות בתל־אביב הוא מביא".

     

    ומי קם בלילות?

     

    "אוף!" היא מתחזה לכועסת, "הזהירו אותי שיש שני דברים שאסור לי לדבר עליהם ‑ המטפלת הנהדרת והלילות השלווים ‑ כדי לא לפתוח פה לשטן, וכבר הפלת אותי לשני הבורות האלה. טוב", היא מתרככת, "נעזרתי ביועצת שינה, שפשוט הצילה לי את החיים. היא הסבירה לי שתינוקות מגיל שלושה חודשים כבר לא חייבים לאכול בלילה ושזה סוג של התנייה. תינוק בוכה כדי לעורר תשומת לב, אבל כשהוא לא מקבל בקבוק באמצע הלילה השינה שלו עמוקה וטובה יותר, וכשמערכת העיכול שלו לא עובדת בלילה המערכת המוחית מתפתחת. זה נשמע לי נורא, אז חיכיתי לגיל חצי שנה ואז נתתי לה לבכות כמה לילות וזה עבד. ליב נהגה להתעורר בחמש וחצי לפנות בוקר, אז חברה יעצה לי לקנות באמזון שעון שנקרא 'טיים־טו־וויק'. האור שלו נדלק בשעה שאליה הוא מכוון. ביום הראשון כיוונתי אותו לרבע לשש, אחר כך לשש ורבע וכיום הוא מכוון לשבע. לפעמים אני שומעת את ליב שרה לעצמה במיטה עד שהאור נדלק ואז היא קוראת לנו".

     

    צילום: אייל נבו
    צילום: אייל נבו

     

    רק תיהני

     

    חלוקת הגנים ברורה ("ליב דומה לעדי ואל דומה לי"), והאמא הפולנייה טוענת שליב גם ירשה את האיי־קיו של אבא שלה ("לא שאני מגדירה את עצמי כטיפשה, אבל ליב יודעת שניל ארמסטרונג הוא האדם הראשון שדרך על הירח") ואל תצפו לתמונה. "תאמיני לי שההתאפקות היא דבר לא קל. הבנות שלי הן החיים שלי ואני מצלמת כל שטות שהן עושות ושולחת מיד לסבתא ולסבא משני הצדדים, ומתה להעביר גם לחברות ולחברים שלי, אבל בהיריון הראשון עדי ואני קיבלנו החלטה. אני כבר רגילה לפפראצי שקופצים עליי בהפתעה, אבל עדי שאל איזו השפעה נפשית תהיה לילדה אם פתאום הפלאש יסנוור אותה כשהיא שוכבת בעגלה. הסבירו לנו שכל עוד אנחנו לא נעלה אף תמונה שלהן, גם על אחרים ייאסר הפירסום של תמונות שלהן. כך אנחנו שומרים על הפרטיות שלהן".

     

    אמא שלך לא חיכתה עד שתגידי לה שאת רוצה להצטלם. בגיל שמונה חודשים הצטלמת לפרסומת של "אגפא" ובגיל שנה לפרסומת של סינרים חד־פעמיים.

     

    "בבית של אמא, במזווה, יש ארכיון עם כל האלבומים, אבל אל תשכחי שאלה היו ימים אחרים. בגיל שנתיים הצטלמתי לקלטת הילדים של אריק אינשטיין וזה היה תמים ומקסים. עוד לא היו סלולריים ואף אחד לא חלם על סלפי. כיום, כשאנשים רצים לתוכניות ריאליטי שונות ומשונות רק בשביל שיראו אותם, בתקווה שכך יהפכו לכוכבי אינסטנט, אני לא מוכנה שיצלמו אותן".

     

    לכן דרשת מאחת האמהות בגינה השכונתית למחוק מהסלולרי את הצילומים של ליב?

     

    "זה לא היה ככה. האמהות הקבועות בגינה מכירות אותי ואני חברה שלהן והכל טוב. כנראה שזו הייתה אורחת בשכונה. ליב ישבה בנדנדה, דחפתי אותה ופתאום קלטתי שמישהי מצלמת אותה, אז שאלתי את הגברת, 'סליחה, מה את עושה?' בעיניי יש בזה משהו לא הגיוני. כשאת יושבת בגינה עם הנכדה שלך, את מצלמת אותה או מצלמת ילדים של אחרים? יש בזה משהו פדופילי וזה מלחיץ. השבוע הלכתי עם העגלה לעבר הגינה, ולצידי הלך אבא עם עגלה וביד הוא החזיק שקית של 'הודיס'. הוא חייך אליי ואמר, 'איזה מוזר זה ללכת לידך עם השקית שלך' אז חייכתי אליו. הגענו לגינה, הייתי עם ליב בנדנדה ופתאום קלטתי שהוא יושב על הספסל, עם התינוקת שלו בעגלה, ומצלם אותי. אז הסתובבתי ואמרתי לו, 'אני חושבת שמה שאתה עושה עכשיו הרבה יותר מוזר'. מה, אני אמורה לשתוק? לא".

     

    נדמה לי שמשנה לשנה את יותר דומה לאמא שלך.

     

    "באמת? תודה, זו מחמאה. תמיד אמרו לי שאני קופי של אבא שלי, למרות שהשיער הבלונדיני הוא מרכיב מאוד דומיננטי אצל שתינו".

     

    איך קיבלת את המהפך שהיא עברה?

     

    "בשמחה ובאהבה. אמא עברה ניתוח ואין לי מושג כמה היא ירדה במשקל, אבל יחד עם הקילוגרמים נשר ממנה משקל נפשי רב. היא אישה בת 60 פלוס שעפה על החיים הרבה יותר ממני. כמעט כל ערב היא יוצאת לבלות עם אבא, הם הולכים לישון בשלוש לפנות בוקר ומנהלים חיים של צעירים. זה מדהים בעיניי, מפני שהאלטרנטיבה היא לשבת בבית משבת לשבת ולחכות שהנכדים יבואו לבקר, ולצלול לאט־לאט לעולם הזיקנה. כבר אין להם ילדים בבית ‑ רק און נשאר, אבל הוא ישן גם אצל החברה שלו ואמא לא צריכה לשאול אותו לאן הוא הולך ומתי הוא יחזור, אז הם מנצלים את המומנטום ונהנים מכל יום וכל דקה".

     

    השינוי הקיצוני שאת מתארת נבע מהירידה במשקל?

     

    "אני לא פסיכולוגית, אבל הכל קרה ביחד. אמא עברה את הניתוח לפני החתונה שלי, וכשאני נכנסתי להיריון היא ירדה במשקל. עובדה".

     

    אמא שלך היא הסוכנת הכי טובה בעולם?

     

    "אני לא מכירה משהו אחר. זכיתי. זו לא דילמה מבחינתי. את הסוכנויות ברחבי העולם אני מחליפה כל כמה שנים, כרגע אין לי סוכנות בניו־יורק ואני שוקלת לאן לעבור וזה כאב ראש, אבל אמא תמיד משרתת את האינטרסים שלי הכי טוב. אין מי שידאג לי יותר מאמא".

     

    היא מקבלת אחוזים מהעבודות שלך?

     

    "ברור. היא מנהלת את הקריירה שלי ובזכותה אין לי צורך באסיסטנטית או בעוזרת אישית. כמה אחוזים היא מקבלת? עד כאן. זה לא עניינו של אף אחד להיכנס לנו לכיס".

     

    ציפי לוין־רפאלי מוכשרת יותר בניהול הקריירה שלך או בטיגון שניצלים?

     

    "אמא לא בשלנית. כשהיא רוצה היא יודעת להכין 'אוכל של אמא', אבל מעולם לא הייתה אצלנו מסורת של ארוחת שישי. אם בעלי יודיע לי שהוא מזמין שמונה אנשים לארוחת ערב, אני אהיה אבודה, אין לי מושג מה להכין ואיזה כמויות ומתי לחמם. לא ירשתי את זה מאמא שלי, שכנראה לא קיבלה את זה מאמא שלה".

     

    זה לא קצת מוזר שאתן לובשות אותם בגדים?

     

    "אנחנו ממש לא. אמא היא ילדת פרחים שלובשת שמלות אווריריות, ואילו אני לובשת בגדי ספורט והשיער שלי אסוף בגולגול. בעמודי מעריצים מעלים מדי פעם תמונות של אמא כשהייתה דוגמנית בגילי ורק אז אני רואה את הדמיון. הלוואי שאראה כמוה כשאגיע לגיל שלה. אין לי מושג איך אני נראית ביומיום. אני לא זוכרת מתי הסתכלתי במראה".

     

    בבוקר, כשאת מצחצחת שיניים, את לא מסתכלת?

     

    "אני מצחצחת שיניים במקלחת ואין שם מראה, וגם ליד הדלת אין מראה שתאפשר לי לבדוק איך אני נראית לפני שאני יוצאת. תמיד הייתי כזאת. כשהייתי נערה לא עשיתי דאק־פייס כל היום. כשאני נתקלת בתמונות שלי מהיסודי והחטיבה, אני קולטת שגם לא הסתכלתי על הבגדים ששלפתי מהארון. זה לא עניין אותי. אמיתי".

     

    מתי בעלך אומר לך שאת יפהפייה?

     

    "כשבא לו. הוא אמר אתמול. אנחנו דואגים להחמיא אחד לשנייה, אבל בדרך כלל זה לא על יופי, אלא על התנהגות והתנהלות. טסתי לסופשבוע ביוון וליב הייתה חולה, ובכל פעם שצילצלתי הוא נשמע שמח ואמר לי, 'אל תדאגי, הכל בסדר', למרות שהילדה הייתה עם חום ולא הלכה לגן, והוא בילה עם נורופן ואקמול. הוא אמר לי, 'רק תיהני', וכשחזרתי הביתה אמרתי לו תודה על זה שהוא היה כזה מדהים. שום דבר לא מובן מאליו, הוא היה יכול לקטר 'קשה לי' ולעורר בי רגשות אשמה".

     

    וכשהוא טס לחו"ל בלעדייך?

     

    "העבודה של עדי הרבה יותר תובענית משלי, יש לו משרד ומפעל ועובדים, והוא בקושי טס. לי אין מחויבות לכלום ולכן אני כל הזמן אומרת לו שהוא צריך קצת יותר לחיות ולבלות. זה דו־סיטרי. אני אהיה מאושרת כשהבעל שלי יהיה מאושר".

     

    "העבודה של עדי יותר תובענית משלי". בקמפיין ל"הודיס" (צילום: אייל נבו)
    "העבודה של עדי יותר תובענית משלי". בקמפיין ל"הודיס" (צילום: אייל נבו)

     

    הוא היה מאושר כשהעלית לאינסטגרם תמונות שלך בביקיני מינימלי?

     

    "כן. למה לא?"

     

    משהו משלי

     

    העוקבים שלה נעצו בה חיצים של ארס: "תתביישי, שכחת שאת אישה נשואה? למה את מצטלמת כמו מופקרת?" רפאלי מקמטת את המצח. "תראי", היא משכלת את רגליה השזופות על הכורסה, "אילו אמרתי בראיון שאני אוהבת לבשל לעדי ולקפל את בגדי הילדות ולסדר ארונות, הפמיניסטיות היו תוקפות אותי 'את צריכה להתנהג כמו אישה חזקה! את מהווה דוגמה!' ואז, כשאני טסה לארבעה ימים לחו"ל והאבא של הילדות נשאר איתן בבית, זה שלא שהפקרתי אותן ועליהן לחפש את הבקבוק, תוקפים אותי 'למה נטשת את הבנות?' אילו התחלתי להתלבש בצניעות ולא לחשוף את הבטן, היו מסתערים עליי ב'מה קרה? את צריכה להראות שאין גבול לנשיות' וכשאני מתנהגת בטבעיות שלי, גם אז יש טענות נגדי. תמיד יהיה לאנשים מה להגיד. תמיד. לכן, כבר מזמן הגעתי למסקנה שלא מעניין אותי מה אומרים. כל עוד בעלי מבסוט, ובדרך כלל הוא מבסוט, שידברו. קחי לדוגמה את היידי קלום. היא בת ארבעים פלוס, יש לה ארבעה ילדים, היא מחליפה בן זוג כל שני וחמישי וזה מדהים בעיניי, יש לה אומץ לחיות איך שבא לה. לדעתי, זה שיעור חשוב מאוד לאנשים, לעצמך ובמיוחד לילדים שלך".

     

    מה למדת ממנה?

     

    "לא לפחד מההורות, ילדים לא עוצרים לך את החיים, הם רק מוסיפים לך לחיים. ולא לפחד מההתבגרות. כל עוד אני יכולה ללבוש ביקיני אני אעשה זאת".

     

    מתי תתחילי לעצב בגדי ילדים?

     

    "זה קורץ לי, אבל מפחיד אותי לעשות משהו שהוא רק שלי. מאז ומתמיד אני עובדת בשביל מישהו, מבצעת את העבודה, הולכת הביתה וכובד האחריות לא מוטל על כתפיי. אומנם אני שותפה בקבוצת 'קסטרו־הודיס' שמחזיקים את 'קרולינה למקה', 'טופ טן', 'אורבניקה' ו'אקססורייז', ואני פעילה בה כי אכפת לי, אבל יש אנשים שהולכים מדי יום למשרד ואילו אני לא חייבת לעמוד בלוחות זמנים ולדאוג מתי הקולקציה תגיע לחנויות. זו הבעיה שתהיה לי אם ארצה לעשות משהו משלי. יש לי כמה רעיונות, אבל לא אתן שום רמז כדי לא לעורר ספקולציות".

     

    למה את מקטינה את עצמך? הרי את זו שמנהלת את המשא ומתן עם קים קרדשיאן.

     

    "יוסי גביזון, הבעלים של קבוצת 'הודיס־קרולינה', שבר את חוק הברזל שלי ‑ לא להתרועע עם אנשים מהמקצוע אחרי שעות העבודה. הוא בן אדם, דבר חדש עבורי, והוא איש שובה לב. לפני שש שנים, כשיוסי הציע לי להיות הפרזנטורית של 'קרולינה', זה היה הימור מבחינתי. אני לא רגילה לעבוד עם חברה שאף אחד לא מכיר, אבל אהבתי את הקונספט ולקחתי סיכון, וכבר אז היו לו חלומות גדולים, שנשמעו לי הזויים. לפני שנה הוא סיפר לי על תוכניותיו לפרוץ לחו"ל וחייכתי אליו, 'איזה חלום יפה'. אבל אז נוצר המיזוג עם 'קסטרו' ‑ זו העסקה הכי גדולה בהיסטוריה של עולם האופנה הישראלי ‑ ופתאום זה כבר לא נראה כמו מדע בדיוני. יוסי ביקש ממני ליצור קשר עם קים, אנחנו מכירות הרבה שנים, ושלחתי לה מייל רק אחרי שקיבלתי ממנו את כל המידע העסקי. לפני חודשיים טסתי אליה ללוס־אנג'לס. החוזה עדיין לא נחתם, אבל היא זיהתה את הפוטנציאל ורוצה להפוך לשותפה, אני מאמינה שזה יקרה".

     

    הפרזנטורית וחלק מהבעלים של "קרולינה למקה ברלין". "זה היה הימור מבחינתי" (צילום: אייל נבו)
    הפרזנטורית וחלק מהבעלים של "קרולינה למקה ברלין". "זה היה הימור מבחינתי" (צילום: אייל נבו)

     

    והיא תהיה הפנים של "קרולינה" במקומך?

     

    "כמובן שהייתי רוצה לראות את עצמי, אבל מי אני, עם 2.6 מליון העוקבים שלי, לעומת 120 מיליון העוקבים שלה? היא יכולה לפתוח לנו את כל דלתות העולם, ובתור שותפה בחברה אני רוצה בהצלחתה. אולי נעשה קמפיין ביחד. אגב, אמרתי לקים שאם היא תרצה עוד ילד אני מוכנה להיות הפונדקאית שלה. אני מכורה ללידות".

     

    תסכימי גם להיות הפונדקאית של זוג גייז?

     

    "לא רק להם. יש כל כך הרבה גברים שעדיין לא מצאו את האחת ורוצים להפוך להורים יחידניים. למה נשים יכולות להפוך לאמהות יחידניות והם לא? זה הכי פרימיטיבי וחשוך. לאמא שחשודה בהזרקת אינסולין לשלושה מילדיה מותר להיות אמא ולהם לא?"

     

    דרך אגב, יש בעולם מישהו שקורא לך "גברת עזרא"?

     

    "לא, אבל ככה אני קוראת לליב".

     

    smadarshirs@gmail.com