הפספוס של איביץ'

חיה אמיתית, מפחידה, מסתערת ברגע שהיא מרגישה חולשה. טרנר נדף אתמול, בעצם מתחילת העונה, חולשה שכזו, רגש לא אופייני להפועל באר־שבע של השנים האחרונות. מכבי ת"א, במהות שלה, אמורה להיות חיה כזו. להריח ולחשוף שיניים, אבל דווקא במשחק בו היריב משדר פגיעות בחר איביץ' לא לתקוף עם האריה אלא בעזרת הכפיר, הבן של, ובמשך שעה נתן לגור החלש יותר, המנוסה פחות ברזי ההתקפה, להתמודד. הניסוי הזה הביא לפספוס של מכבי, אבל עוד יותר הציג לראווה את הצרות של באר־שבע.

באר־שבע יצאה בזול ממנוחת האריה. בלי עטר, בלי אצילי, בלי מיכה, ועדיין מכבי הייתה השלטת, יחסית לרמת הג'ונגל הלא מבריקה של המשחק כמובן, רק ללא הקילר אינסטינקט. וכך, דווקא ההרכב נטול הכוכבים של מכבי, ולמרות שהמשחק הסתיים בשוויון, כיוון זרקור עוד יותר חזק לבעיות של באר־שבע: מהירידה האיטית להגנה, דרך הנעת הכדור ועד ליצירתיות בחלק הקדמי.

איך מסבירים את ההרכב איתו עלה איביץ'? אני לא חושב שמדובר רק בענייני עייפות או רוטציה כללית, הרי יש פגרה, אלא בניסיון להעמיד הרכב לוחץ שיבטל את הנעת הכדור האדומה. במחצית הראשונה זה עבד טוב מאוד. גולסה ופרץ סגרו את אוגו לפי התור, היו אגרסיביים, בעוד שחקני האגף סוגרים מאחור. גלזר ניהל את העסק, כל הזמן סימן לאחרים איפה לעמוד, על מי לשמור.

אוגו, שלא הסתדר, הבקיע את השער בגלל טעות נוראית של שחר פיבן, שבמהלך הזה נכנס במשמעות כפולה לנעליים של איתן טיבי. זה קרה כמה רגעים אחרי שברק בכר שינה מערך והעביר את מרואן קבהא מההגנה לקישור. לא נאמר שיש קשר בין הדברים, אבל ברור שבאר־שבע השתחררה קצת יותר בעקבות שינוי המערך, רק לא מספיק.

החולשה הבאר־שבעית לא משנה את העובדה שגם מכבי לא הבריקה, אבל אצלה השחקנים הבולטים על הספסל. מי שפתח בהתקפה והיה מצוין הוא איתי שכטר. זה לא רק הבישול הנפלא, כאילו מיכה הדביק אותו בסגנון המסירה, אלא הלחץ וההצקה להגנה.

בכל מקרה, עם היכולת הטובה של החלוץ בלטו בחסרונם שחקני ההתקפה האחרים, וזה כמובן הפספוס הגדול של איביץ'. השלט שתלו אוהדי באר־שבע הכריז "השמד את היריב". כלומר אנחנו עם הכוונת, מוכנים לפעולה ונותר רק ללחוץ על ההדק. זה היה כך - רק מהצד השני. ריח החולשה עמד באוויר ואיביץ' לא שלח את האריה.