כפרה עלייך תשע"ח

היסטריית עומר אדם, שיגעון האירוויזיון, טרפת הנינג'ה, העליות והירידות של האח הגדול, קומסי קומסה, פוקסטרוט, השתלטות היוטיוברים, #MeToo, הטורטלים, וסאלח אחד. סיכום הסדרות, הסרטים, השירים, הכותרות והתופעות של השנה

כתבי "7 לילות"עדכון אחרון: 07.09.18 , 00:15

טלוויזיה

ארץ נהדרת: הטורטלים (קשת 12)

'ארץ נהדרת' יכולה להסתכל בגאווה על האופן שבו שרדה את שנת הפיצול הכאוטית: למרות עונה ארוכה ומתישה וג'ונגל פוליטי מופרע מהרגיל, התוכנית הוותיקה הצליחה לספק את הסחורה כמעט מדי שבוע, להביא מספרים מצוינים ואפילו להקים מהומה (מוגזמת להחריד) עם פרשת התפילין. ומעל הכל בלטה סדרת מערכוני הטורטלים. אחרי 'העירייה זה אני' ועלילות שאולי ואירנה במערכת הבריאות, 'ארץ' שוב פיצחה את רוח התקופה. אמנם ניתן וצריך היה להימנע מהסרטון לבנק הפועלים, אבל בהקשר של חי וספיר טורטל אפילו זה נשמע כמו פאנץ' אירוני במיוחד.

סאלח, פה זה ארץ ישראל (רשת 13)

מקרה קלאסי שבו רייטינג לא משקף חשיבות ועוצמה. הסדרה של דוד דרעי היא מהאירועים המכוננים בשיח הזהויות הישראלי. זה לא שקודם לא דובר על היחס של הממסד המפא"יניקי כלפי המהגרים ממדינות ערב. אולם המסמכים והעדויות שהוטחו בפרצופם של הצופים, כמו גם הדיון הציבורי הסוער שהתעורר בעקבות השידור, היו הוכחה שהפצע הזה עדיין רחוק מלהגליד.

פאודה 2 (yes)

תקופת האבל על אבו־אחמד, המחבל של כולנו, הסתיימה מיד כשהבנו איזה ארכי־נבל מצוין הוא אל־מקדסי. והעונה השנייה של סדרת האקשן שסידרה לליאור רז קריירה הוליוודית, הלכה עד הסוף עם נרטיב אמריקאי משהו של מלחמה אישית, ראס בראס, בין דורון קביליו לאל־מקדסי. התוצאה שומטת לסת ועורפת ראשים.

משיח (סלקום tv)

מי שהכיר את הבוס המדובלל של האורחן ידע כבר שהוא אטום, אנוכי, חסר רגישות ומתהדר בשיבושי השפה הכי מצחיקים מערבה לערוץ הכיבוד, כולל. אבל במעברר מיוטיוב לסלקום tv (וקשת) התגלתה גלריית הדמויות שובת הלב שמאחורי האיש שמאחורי האורגנית, זיו (עמית איצקר) והמאסטר שלו, משיח (אודי כגן). כך קיבלנו תצוגות נהדרות של דאנה איבגי, אבי קושניר, גל תורן ונטשה מנור, וכך גם ניצלה הסדרה מבור הוואן טריק פוני והתגלתה במלוא תפארתה כקומדיה פרועה אבל עם לב ענק.

בשבילה גיבורים עפים (קשת 12)

הקרב של ארבעת החיילים המשוחררים להביא את נינט הביתה היה משחק ילדים לעומת הקרב האמיתי שהתרחש מאחורי הקלעים עם עליית הסדרה - מי ישרוד בשוק הטלוויזיה. כמה ימים אחרי עליית 'האח הגדול' של רשת 13 הגיעה 'בשבילה גיבורים עפים' של קשת 12. לקחו סיפור כל־ישראלי, שפכו עליו כסף, הוסיפה אהבה, הדליקו בפיצוצים, סמים, יריות והלם קרב. הסדרה החלה בתנופה ואז קצת הסתבכה, אבל לכמה שבועות כולנו קיבלנו קרב טלוויזיוני אמיתי עם אלטרנטיבה מקצועית וראויה על לב הצופה.

הרמון (רשת 13)

אישה אוהבת גבר, גבר אוהב אישה. ועוד אישה, ועוד אחת, ואז דורש שתביא את אחותה וכמה חברות ועושה להן ילדים ומשם זה רק מידרדר. הסיפור המדהים והנורא של גואל רצון והנשים שחלקו את חייהן איתו כפי שסופר בספרה של אחת מהן, מעיין סמדר, היה ההשראה לסדרה הזאת. יוצרי 'הרמון' ומנהיגו אלון אבוטבול הצליחו לייצר דרמה חזקה וסוחפת, והציגו ניסיון מרתק לענות על שאלה שעולה בכל פעם שמתגלה כת ביזארית חדשה – איך לעזאזל הדבר הזה יכול לקרות?

חתונה ממבט ראשון (קשת 12)

'חתונה ממבט ראשון' הייתה פצצת רייטינג במונחים שאחרי פיצול ערוץ 2, והחזירה את האמונה בטראש טוב, וגם באהבה. הפורמט: גבר ואישה נפגשים לראשונה מתחת לחופה לאחר מיונים והתאמה "מדעית" של צוות מומחים, ואחרי 42 יום יחד מחליטים אם להיפרד. הקסם הרגיש אותנטי כי המתמודדים, רובם לפחות, לא חיפשו רק תהילה, וגם בזכות טוויסטים מהמציאות כמו הזוגיות שנרקמה בין תומר אביטל ליעל פולקמן, ששודכו בכלל לאחרים. 'חתונה' הציגה משתתפים אינטליגנטים, ההפך מקלישאות הריאליטי שמלוהקות כדי להפוך מושא ללעג. תמימות של עונה ראשונה, אתם יודעים.

על הספקטרום (yes)

שלושה צעירים עם לקות גרים בדירה אחת. הם צוחקים על עצמם, ומצפים מהחיים, ובוכים ושמחים, ומחפשים אהבה. ואין שם טיפת פוליטיקלי־קורקט, שום ניסיון לייפות את המציאות היום־יומית שלהם, או של הסובבים אותם. וזה מה שהופך את 'על הספקטרום', שיצרה דנה אידיסיס לצד הבמאי יובל שפרמן, לאחת הסדרות היפות, החכמות והמרגשות שנעשו כאן, שמתייחסת לגיבורים שלה פשוט כמו לבני אדם, ומכניסה את הצופים לתוך העולם שלהם. השחקנים, נעמי לבוב, ניב מג'ר, בן יוסיפוביץ' ואבי דנגור מרסקים את הלב וגם מרימים אותו. חוץ מזה, הסדרה ניפצה את הקלישאה של איך מייצגים בטלוויזיה אנשים על הספקטרום (למשל, הם לא תמיד ממש טובים במתמטיקה אבל גרועים עם הבנות). בקיצור, אם טרם צפיתם, עשו לעצמכם טובה.

שבאבניקים (HOT)

כמה פעמים כבר קורה שהסדרה הכי טובה של השנה היא גם הסדרה הכי פופולרית של השנה? 'שבאבניקים' שיצר אלירן מלכה וביים מאור זגורי, לא רק סיפקה הצצה לחייהם של בחורי ישיבות סוררים בירושלים ‑ והחיים האלה על קו התפר שבין האמונה והפיתויים החילוניים ‑ היא הייתה גם סדרת חבר'ה נוגעת ללב. קצבית, מצחיקה, כיפית, מרגשת. והבונוס: קאסט לא חרוש שהביא לפרונט כישרונות גדולים כמו דניאל גד הכריזמטי ואורי לייזרוביץ' הקומי. שכוייח.

נינג'ה ישראל (קשת 12)

מה שבטוח: הפורמט הזה לא נפל למים. התופעה היפנית שהפכה ללהיט מפתיע בכל מדינה שבה אנשים מבקרים במוסד שנקרא חדר כושר - והיי, אפילו שמעו על ביטויים כמו פארקור וקרוספיט - כבשה גם את ישראל. זה לא רק הרייטינג, כמו הצפייה המשפחתית, והיכולת לגרום לאנשים לראות את זה לייב על המסך בסלון כאילו מדובר באירוע ספורט גדול. כאילו השנה היא 1992. אליך, רסקין.

מאחורי המסך

פיצול ערוץ 2 דורס את כולם

המתמטיקה של הפיצול מעולם לא הסתדרה: אם נחלק את ערוץ 2 לשניים, כמה קיבלנו? פעמיים ערוץ 1? לא תודה. 12 ו־13? נו, במקרה כזה המתמטיקה מסתדרת אפילו פחות: קשת הפסידה, על פי הערכות, כ־50 מיליון שקל בשנה הראשונה לפיצול. לגבי רשת אין שום סיבה להניח שמדובר בפחות; למעשה ההודעה על איחודה עם ערוץ עשר – בפועל הודעת הפטירה של האחרון – מספרת את כל הסיפור, מהצד של המינוס. כן, ידענו מראש; אתם לא מקיימים ערוץ טלוויזיה מסחרי עם הפקות ריאליטי ענקיות על 300 אלף צופים בפריים־טיים. אבל בכל זאת היינו מוכרחים לנסות. ישראלים, נו.

רכבת ההרים של 'האח הגדול'

זה הרגע שרשת חיכתה לו: הריאליטי הגדול, החזק והנצפה ביותר עובר לידיים שלה. ואכן, צמד פרקי הפתיחה מפרקים את המדינה. אלא שאז הכל מתחיל להשתבש: הפרקים צולעים, הרייטינג צונח, היומרה ה"מוסרית" מתגלה כשעמום אחד גדול, התלונות מצטברות ואז בום - "האחות הגדולה" (רווית ליאור־מנדל) נוטשת. מפה התוכנית יודעת כמה שבועות של עדנה תחת "אח גדול" חדש (רועי עוז), אבל חוזרת לדשדש מול 'נינג'ה ישראל'. אלו רק כמה מילים שמקפלות דרמה ענקית והרבה יותר מעניינת מ'האח הגדול' – וזה, כנראה, אומר הכל.

ערוץ 20 עושה חדשות (רשמית)

לא שלפני קבלת הרישיון ערוץ 20 דבק בהגדרתו כ'ערוץ המורשת', אבל ההסדרה הפכה רשמית את הפריים־טיים שלו למעוז של אקטואליה וחדשות עם אג'נדה ימנית מובהקת. ההתחלה הייתה מבטיחה, כשהמהדורה המרכזית עקפה את המהדורה של כאן 11, אולם מאז הרייטינג צנח. נדמה, אם כן, שרבים בציבור אולי מזדהים עם הימין, אבל ייתכן גם שחשובה להם חוויית צפייה שאינה מתכתבת עם הערוצים הקהילתיים. ועם זאת, אין לזלזל כלל וכלל באפקט של ערוץ 20 על השיח. יום אחד, המספרים ישקפו גם אותו.

אופירה וברקוביץ'

עם מרחק אירוני או לא, הרבה תשבחות נכתבו על התוכנית עם הג'ורה הכי עמוקה בטלוויזיה. קול העם, קולו של נהג המונית 2018, ווטאבר. מה שהתחיל כהתרסה מרעננת ובחינת גבולות של אותנטיות מול כללי טעם טוב שמרגישים מיושנים, הפך למפגן וולגריות מתיש שרודף אחרי הזנב של עצמו, עם רגעים מביכים של ממש (סתיו סטרשקו, גילי ארגוב, היציאה על הח"כים הערבים). גם מהמונית יש רגע שאתה פשוט רוצה לרדת.

מוזיקה

סטפן לגר ‑ קומסי קומסה

אם זמר שמאלני היה שר שהכל במדינה ככה־ככה הוא היה מצליח מקסימום בעמוד הפייסבוק של 'הצל'. אבל כשהכסף והקצב מדברים אף אחד לא שם לב למילים: סטפן, הרקדן לשעבר של סטטיק ובן־אל שפרץ עם להיטי יוטיוב משלו, הוא בן להורים מטוגו וגדל עם צרפתית בפה – זיווג מושלם לילדה הצרפתייה מהפרסומת של yes. המילים והלחן הונדסו בין משרד הפרסום 'מקאן' והמפיקים המוזיקליים פן חזות ודולב רם. תטחנו לנו את זה ביוטיוב ובטלוויזיה, תוסיפו לזה קיץ, ותקבלו את הלמבדה של 2018.

נטע ברזילי - TOY

בשנה שעברה זו הייתה גל גדות. השנה נטע ברזילי היא הוונדר וומן של ישראל, בלי לאסו, אבל עם תנועות ידיים שהפכו לשפעת עופות ויראלית. הילדה ששמעה כל חייה הערות על משקלה, שמעה גם מוזיקה של דיוות גדולות והפכה לאחת בעצמה. דורון מדלי וסתיו בגר תפרו לה שיר שרוכב על MeToo# באלגנטיות עם קצביות מושלמת לאירוע. ה־BDS ניסו להפריע, טויס' אר אס בדיוק קרסה, אבל נטע - שנקלעה לסיטואציה - ידעה איך להביא לנו את המדליה. כפרה עליה.

סטטיק ובן־אל - גומיגם

מה קרה? מה קרה, מה קרה, מה קרה? הנה מה: 'גומיגם' – תרומה נוספת של סטטיק ובן־אל לזליגת שפיותם של הורים לילדים בני פחות מעשר איפשהו לאורך יולי־אוגוסט – הגיח לאוויר הקיץ כמו מדוזת ענק שעלתה מהים לחוף; לא הייתה דרך ללכת סביבו או להימנע מצריבה. השיר עצמו? הדהוד קלוש למשחקי אולפן שטימבאלנד ומיסי אליוט מיצו כבר באמצע שנות ה־90, אבל בחלוף ההלם הראשוני, ולאחר שהדבר הופצץ בארטילריה כבדה ובפיזור אחיד, אנחנו כמעט מוכנים, בשלב זה, לסבול את זה.

עדן חסון – שמישהו יעצור אותי

'שמישהו יעצור אותי' מתחיל כמו עוד ניסיון לבזוק קצת שלמה ארצי מעל סלט פופ ים־תיכוני. זמרים עשו את זה עוד כשעדן חסון בקושי חגג בר־מצווה. אבל אז מגיע הפזמון העוצמתי, שבו חסון מציג גרון שהוא שילוב בין עומר אדם ושועל. ומפה קשה שלא להיסחף במערבולת שעליה שר אחד מתגליות השנה. חסון רוצה שמישהו יעצור אותו. הבעיה: נראה שאף אחד לא יצליח.

עדן בן זקן – תל־אביב בלילה

כל שנה עדן בן זקן מקפידה לרסק תקרה. והפעם: הזמרת שאף אחד לא דמיין את גודל הפייט שהיא תיתן לשרית חדד, מראה שהקטע שלה זה בכלל איימי וויינהאוס. 'תל־אביב בלילה' הוא אחלה להיט סול, שמוכיח כמה רחב המנעד של בן זקן וכמה מוצדק מקומה בטופ של הפופ הישראלי. בשנה לא פשוטה, עם פרשת הסרטון שדלף מהחנות של נטע אלחמיסטר והמעצר של בעלה בפרשת העלמות מס, זו בהחלט סיבה לשמוח.

גיל ויין ובניה ברבי – אל תשאלי

לא מפתיע ש'אל תשאלי' של גיל ויין ובניה ברבי הפך לאחד הלהיטים הגדולים השנה. מדובר בקפסולה ישראלית בפחות משלוש דקות: קצת גיטרה אקוסטית, קצת סלסול, פה "בעזרת השם", שם "ראיתי חדשות אתמול בבוקר/אחרי שלא ראיתי איזה חודש", קול צלול ויאללה לפרק את יוטיוב, ספוטיפיי, גלגלצ והמדינה.

אולי נדבר – נדב גדג'

על נדב גדג' נטען שאחרי האירוויזיון הוא יתאדה. ההדחה מהלהקה הצבאית נתנה תחושה שהילד התבלבל. אבל כשהעשן הדק התפזר, נשאר כוכב פופ טהור מהסוג שלא זרח פה שנים וזה עוד לפני שהראה את כל מה שהוא יכול. 'אולי נדבר', באווירה סיסקטיזית מתוקה, בואכה 'טרו בלו' המיתי של מדונה, היה אחד השירים הכי קולים ברדיו שלנו השנה.

עומר אדם – שני משוגעים

את השיר המושמע של השנה כתב היוצר הפורץ של השנה עבור הזמר המדובר של השנה. הדיבור על עומר אדם נסב בעיקר סביב מכירות הכרטיסים הלא־ייאמנו שלו (שמעליהן מרחפים בתעשייה כמה סימני שאלה) והפרסומת ל'בזק' אבל אסור לשכוח שהוא בעיקר מבצע מצוין. 'שני משוגעים' נתפר בדיוק למידותיו, וכל השאר היסטריה.

בין הצלילים

הלהיטים מתחילים בפרסומות

פעם פרסומאים היו מנצלים שיר מוכר והזמר היה עושה כמה גרושים כשהצקצוקים מסביב משמשים כקולות רקע. הסימביוזה השתדרגה והשנה ראינו את הפרסומאים מגייסים את אמני הפופ הלוהטים של הרגע ומייצרים יחד להיטים בשירות התאגידים: סטפן לגר, נטע ברזילי, הקאבר ל'אצל הדודה והדוד' של נועה קירל ואגם בוחבוט והשיר של ג'יין בורדו לדיסקונט. ממילא הגבולות היטשטשו והכל נשמע קומסי קומסה.

תופעת עומר אדם

סמל סטטוס מרכזי בישראל בשנה החולפת: אם הצלחת להשיג כרטיסים להופעה של עומר אדם. סמל סטטוס למתקדמים: אם הצלחת להשיג את הטרנינג שהוא לובש בפרסומת ל'בזק'. שתי מילות מפתח בהקשר הזה: סולד־אאוט. ברגע. מספר הדיווחים על 'תופעת עומר אדם' השנה הפך גם הוא לתופעה. הנער שהתגלה ב'כוכב נולד' ועבד קשה ויסודי מאז, התפוצץ על ישראל. עובר מלפרק אולמות כדורסל ללפרק אצטדיוני כדורגל, בלי לדלג על טקס 'תפתחו ת'סטורי' שקיבל מעמד של קדושה.

המופע המשותף של חוה אלברשטיין ושלומי שבן

מי שנכח במופע הזה – ומי שלא: בהצלחה עם להשיג כרטיס – יודע שזה הרבה יותר מחיבור מתבקש בין הגדולה מכולם לכישרון חד־פעמי. חוה אלברשטיין ושלומי שבן לקחו את הרפרטואר העצום של הראשונה ורקחו מסע מרגש, שבשיאו הופך למטען נפץ פוליטי ואולי גם לטקס אשכבה. כי אם זוהי אכן שקיעתה של הזריחה, לפחות שבלוז ההלוויה יורכב מהשירים הכי יפים שיש.

שגעת האירוויזיון

זכינו. חגגנו ברחובות. קפצנו לבריכה. הבנו שאיגוד השידור האירופי לא רוצה את הפוליטיקאים שלנו בעסק. התברר שירושלים היא בעיה. התחוור שאין כסף. הסתמן שאולי יבוטל. הוחלפו האשמות. הוגשו מסמכים. נורו יריות בקרב סביב הקדם־אירוויזיון הבא. ועברנו בקושי חצי דרך. עד שנגיע, אם נגיע, לא רק שכל החשק ייצא לנו, אלא שהוא גם יספיק לעשות סיבוב שלם ולחזור.

תופעות השנה

מירי רגב משתלטת על חגיגות ה־70

מאיפה להתחיל? הסאגה סביב הנאום של ראש הממשלה בטקס המשואות? או אולי הטקס עצמו, מהמחזות הגרוטסקיים שנצפו כאן? ואולי הערב שבו אייל גולן, שרית חדד וברי סחרוף קיבלו כמעט 70 אלף שקל עבור שיר אחד, בעוד דקלון קיבל 9,000? ואולי זו פשוט התחושה הכללית, שאפשר לסכם במשפט אחד: מה שווה יום העצמאות אם אנחנו לא שולטים בו.

היוטיוברים הם המלכים החדשים

בזמן שצפיתם בטלוויזיה, הילדים שלכם נולדו לעולם שכולו יוטיוב. הם צופים בסלולר, בטאבלט, במחשב, בגיימינג, סליים, איפור, מוזיקה. וגם מייצרים תוכן. מנסים להציג את חייהם בכנות ובאותנטיות, בלי צנזורה ורגולציה, במסלול ישיר, עוקף ערוץ הילדים. התוצאה: יש להם מאות אלפי מנויים, מפגשי מעריצים בקניונים, הם מופיעים בפסטיגלים, על ארטיקים, ובקרוב גם בטלוויזיה שלכם.

הסינגלים הרגו סופית את האלבומים

כתבות על מות האלבום הופיעו כאן כבר ב־2004, אבל נדמה שרק בשנה האחרונה העסק קרס סופית. יותר משסטטיק ובן־אל הוכיחו לאמנים הישראלים שלא צריכים להוציא אלבום, אלא רק שירים שנחגגים כאירוע עם קליפ מושקע, זו הכניסה של ספוטיפיי ואפל מיוזיק שחוללה שינוי בהרגלי הצריכה. כשיש פלייליסט שאתה יוצר בעצמך לכל סוג של אירוע או מצב צבירה, כל מה שאתה צריך זה שיר אחד. סינגל. מוצר שלא היה קיים כמעט בישראל לאורך השנים. אבל פעם עוד נתגעגע לאלבום. אולי אפילו לאלבום כפול.

רושפלד מסתבך

שנים הוא היה אימת המתמודדים ב'מאסטר שף', השופט הקשוח שישפיל מתמודד בלי היסוס, אבל בחדות ובחוכמה, הכל בשם הקולינריה. אלא שהשנה הוא סיים את דרכו בריאליטי, והוחלף בידי ישראל אהרוני. תחקיר '7 לילות' חשף כי רושפלד הטיל אימה גם מאחורי הקלעים, השפיל עובדים על הסט וגם את הקולגה מיכל אנסקי, הפך את סביבת העבודה לבלתי אפשרית, עד שבתום שבע עונות פוטר. רושפלד, שנשאר כמעט בלי מסעדות, הודח גם מצילומי הריאליטי החדש 'המטבח המנצח' שהיה אמור להוביל לצד חיים כהן, ואחר כך הייתה התקרית עם דין מירושניקוב ב'גולסטאר', שגם אותה עזב.

אנחנו העולם

מהשומקום שלנו במזרח של התיכון הפכנו, במחי אינטרנט מהיר, לחלק מהעולם. אפל מיוזיק הכירה בישראל, ואז נטפליקס פתחה פה, והשנה ספוטיפיי השיקה ואמזון השיקה כאן את שירות הסטרימינג שלה וגם המשיכה לעשות קולות של "פתיחה בקרוב" ובינתיים נותנת, פה ושם, משלוחים חינם עד הבית. בישראל. המרד נגד הגלובליזציה? לא תודה. תנו לנו עוד.

MeToo# הגרסה הישראלית

גל ה־#MeToo פתח המון דיונים על היחסים בין גברים ונשים בשנת 2018 והציף המון סיפורים של מטרידנים מפורסמים, מהארווי וויינשטיין ועד לואי סי־קיי. בישראל, סיפרו אושרת קוטלר ונרי ליבנה על אירועים בעייתיים שקרו להם בעבר עם נשיא קשת אלכס גלעדי (וגם נתבעו דיבה על ידו). דנה ויס ונשים נוספות סיפרו על מעלליו של גזית (שעזב מאז את הרדיו). וכתבת גל"צ הדס שטייף הביאה סיפורים נגד זהבי (ונתבעה על הוצאת דיבה).

שובו של החרם

זה התחיל עם לורד, שנכנעה ל־BDS די בקלות והעדיפה לזכות במחמאות של רוג'ר ווטרס, והמשיך בנשיא טראמפ שהעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים והחשיד בכך כל אמן שמוכן לבוא לכאן כמי שתומך במהלך הזה של המלך המטורף. אחר כך הגיעו הביטול המתוקשר של מסי וארגנטינה בגלל ההתעקשות של מירי רגב לגרור אותם לירושלים, האש ותמרות העשן בדרום, הבלגן בסוריה והאיומים העונתיים של נתניהו כלפי איראן. עכשיו תעצמו עיניים וחושו עצמכם אמן בינלאומי מצליח - הייתם באים לישראל? לנה דל ריי נעצה את המיתר האחרון בקיץ היבש ביותר בגזרת ההופעות הגדולות מאז 'צוק איתן'. הנקודה האופטימית: סיפור ירושלים ירד מהכותרות והקיץ הבא יהיה טוב יותר, תשאלו את ג'ניפר לופז.

סרטים

פיגומים

כל שנה יש את הסרט האחד הזה, שמגיע משום מקום ועוסק בנושא שלכאורה לא מככב בכותרות, אבל נוגע באיזה עצב חשוף והופך ללהיט מפתיע.

הפעם זה הסרט הראשון של מתן יאיר, מורה לשעבר שלקח את התלמיד שלו (אשר לקס בהופעת בכורה מדהימה) ויחד איתו יצר דרמה מחשמלת. הנושא: יחסי מורה־תלמיד. ולא פחות חשוב, דרמת אב־בן.

מכתוב

הבוננזה של הקולנוע הישראלי השנה. הסרט הראשון של יוצרי 'עספור' חנן סביון וגיא עמיר, הבטיח פחות או יותר כל מה שאנחנו אוהבים מהסדרה וקיים: מטבעות לשון, אווירה ירושלמית לא מעיקה ומקסימה, קצת חיקויי טרנטינו ומעט מיסטיקה שעוטפים סיפור מלא אהבה לדמויות שלו. כמעט 600 אלף צופים לא טועים.

הבלתי רשמיים

עוד דוגמה לקולנוע ירושלמי מגניב, והפעם עם טאץ' פוליטי. סרט הבכורה של אלירן מלכה, יוצר 'שבאבניקים', על הקמת תנועת ש"ס, אולי לא הפך ללהיט ההיסטרי שציפו ממנו, ובכל זאת הוא ייזכר כאחד הניסיונות המעניינים להביא פה את עסקנות המפלגות שכולנו עוסקים בהן ביום־יום, באווירה מבודחת ועם לא מעט סטייל וקצב מהיר. וכמובן שצריך להוריד את המגבעת בפני שולי רנד, שחזר למסך לראשונה מאז 'האושפיזין' והזכיר לנו איזה שחקן נהדר הוא.

האופה מברלין

ירושלים, גרמנים, הומואים ושואה: הסרט הראשון של אופיר ראול גרייצר נראה בהתחלה כמי שמסמן וי על כל הדברים שצריכים להיות בסרט ישראלי (ועוגות. אל תשכחו עוגות). אבל כשמשלבים את כל המרכיבים הללו בלי ציניות, ועם מגע עדין ואוורירי כמו סופלה, לא פלא שכל כך הרבה ישראלים נהרו לסרט שהפך ללהיט מפתיע.

פוקסטרוט

עתידות: בעוד 20 שנה תיתקל השרה לשעבר מירי רגב בפוקסטרוט על המסך, ותחייך לעצמה. איך הצליחה למנף סרט אמנותי יפה, קטן, לירי, שאותו כנראה לא ראתה - ורכבה עליו לכמה ימים במהדורות החדשות בתור בובת הוודו השמאלנית התורנית. שאר הצופים לא יבינו על מה הייתה המהומה בעצם ויראו את הסרט זוכה הפרסים של שמוליק מעוז בשביל מה שהוא: אחד הסרטים האנטי־מלחמתיים היפים שנעשו פה מאז 'ואלס עם באשיר', שנוגע בול בתרבות השכול ממקום שהוא כל כך מכאן ולא מכאן. רק על הסצנה של הגמל במחסום, על הפנים מלאות היגון של ליאור אשכנזי, וכמובן על ריקוד הפוקסטרוט המענג של החיילים שהסרט כל כך אוהב, הגיע לו אוסקר.