עידן עמדי, נשוי, נולד בשנת 1988 וגדל בירושלים. למד בתיכון טדי קולק בעיר, במגמת חשמל. שירת בהנדסה קרבית ובמהלך השירות הצבאי התחיל לכתוב ולהלחין. פרץ לתודעה בשלב האודישנים של העונה השמינית של 'כוכב נולד', שם ביצע את שירו 'כאב של לוחמים'. סיים במקום השני באותה עונה אחרי דיאנה גולבי. את האלבום הראשון הוציא בשנת 2011, ומאז הוציא עוד שלושה. זכה בתוארי זמר השנה, שיר השנה על 'כאב של לוחמים' (2010) ועל 'נגמר' (2012), ותגלית השנה. בחול המועד סוכות ייתן מופע זריחה במצדה במסגרת פסטיבל התמר (26 בספטמבר). ב־1 באוקטובר יופיע באמפי גן האם בחיפה וב־18 באוקטובר באמפי שוני בבנימינה.

מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"אני בן שלוש, ובירושלים יש שלג מטורף, מהחורפים הכי חזקים. אני יוצא למרפסת בבית ומסתכל שיורד מהשמיים קרח. אולי בגלל זה אני מבסוט כשיורד שלג, אני איש של חורף. סובל בקיץ".

מהו הרגע הכי מביך שהיה לך?

"הייתה לנו הופעה במועדון בבאר־שבע והסאונדמן שלי מעשן כבד. הוא ראה בקבוק מים פתוח ואיפר בו. מפה לשם אני אחרי שיר שלישי, עם הגיטרה, בפוזה של רוקסטאר, ובא לקחת שלוק מהמים. אני רואה מישהי מהקהל מעקמת את הפרצוף ונגעלת ואני שותה ולוקח עוד שלוק ועוד שלוק ונכנסו לי פילטרים של סיגריות לפה, ואז קלטתי ששתיתי בקבוק עם אפר של סיגריות. ירקתי ישר, צחקתי שתי דקות והמשכתי. קיללתי אותו תקופה אחרי. זה לא נגמר בהרעלת קיבה כלשהי".

מהי החופשה הכי גרועה שהייתה לך?

"בפריז, לפני חמש שנים. נסעתי עם הלהקה ואז הייתי אמור להמשיך כמה ימים לבד. היה פשוט גרוע, הכל, איחרנו למלון, העברתי לילה בלובי, כייסו אותי בסניף של H&M, ארנק שהיו בו אלף יורו. הלכתי למסעדה, הזמנתי המבורגר, הביאו לי קציצה בגודל עגבניית שרי ושילמתי 60 יורו. בסוף הלכתי וקניתי פירות בשוק וישבתי ואכלתי בחדר. גם ההופעה הייתה חרא. אם זה לא מספיק, הטיסה חזרה התעכבה בשלוש שעות".

איזו עצה היית נותן לעידן בן ה־ 16 ?

"להפסיק עם החמש יחידות מתמטיקה וללכת ללמוד פסנתר. באותה תקופה היה לי נורא חשוב לרצות את ההורים שלי, להיות תלמיד טוב, המוזיקה בערה בי ופחדתי לומר לעצמי שאני רוצה להיות מוזיקאי ורוצה לשיר. זה היה התפקיד של אחי הבכור בבית - הוא היה מנגן על פסנתר ושר, ואני הייתי הסייד־קיק, פיתחתי את התחביב של הקראטה. את הזמן שהקדשתי לווקטורים הייתי צריך להקדיש לפסנתר".

מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"ארוחות שחיתות בלילה אחרי הופעות. רוב הזמן זה שווארמה. אני מסיים הופעה ב־12 וחצי, וב־2:00 זה 'שווארמה שאולי' בצפון, מעורב ירושלמי ב'חצות' בירושלים או 'בארכה' בגדרה. אני כולה בן 30 אבל אני מתחיל להרגיש את זה. אני קם בבוקר אחרי גמור. מנסה לשמור על הגזרה, אבל קשה להפסיק את הדבר הזה. אחרי הופעה אני מרגיש שאני חייב משהו טוב בפיתה".

מה מפחיד אותך?

"אני רואה הרבה אמנים מבוגרים שהערצתי שנראים לי נורא בודדים, או שאני שומע שהם מפחדים להתקרב לאנשים, הופכים להיות קיפודים כאלה שלא סומכים על הסביבה. אני מפחד להיות כזה, סגור ובודד, ואני לא חושב שזה יהיה רק תלוי בי. יש משהו שבא עם פרסום, כשאתה אף פעם לא יודע אם מי שמדבר איתך יש לו אינטרס. קשה יותר לתת אמון, לסמוך על אנשים. כבר היום אני מרגיש את זה. יש הרבה אנשים שמתקרבים אליך ואתה רואה את האינטרס מקילומטר. לפעמים אני שותק וזורם, כי אני לומד איך לתמרן, לפעמים אתה מותש מלהיות מנומס אז פשוט חותך או לא עונה. זה יכול להיות ברמה הכי בסיסית של חבר שלא דיברתי איתו שנים ופתאום ייווצר חודש של תקשורת, ובקצה יש חתונה של מישהו שאין תקציב ואתה צריך לבוא לשיר לו. כשכבר נתת אמון וזה קורה, אני לא יכול לסמוך על הבנאדם יותר".

מתי הרגשת אבוד לאחרונה?

"ב־2015 עזבתי את המשרד שבו נוהלתי, 'טדי הפקות', והרבה אנשים שאהבתי והיו יקרים לליבי יצאו מחיי. זו הייתה תקופה של חישוב מסלול מחדש,

הייתה אפילו מחשבה להפסיק עם המוזיקה וללכת לתחומים אחרים. באותו הזמן החלטתי להתחיל לעבוד עם אנשים שלפני הכל יהיו חברים שלי גם אם בטווח הקצר זה פגע במקצועיות".

מתי התרגשת לראות מישהו מפורסם?

"כשהייתי ילד צילמו סרט בירושלים עם ואן דאם, שהיה אליל שלי. הייתי מאוהב בו אז, בועט במנורות בבית כמו שהוא עושה בסרטים. ראיתי אותו מרחוק בצילומים עם כל החברים. זה היה בתקופה של לפני הסלפי, ופשוט התרגשתי".

מתי היית הכי קרוב למוות?

"ב־2009, בעופרת יצוקה. הייתה לצוות שלי בהנדסה קרבית משימה לפוצץ מבנה של חמאס בעזה. פעילות די שגרתית למבצע הזה. אנחנו נכנסים, ממלכדים את הבית, עובדים עליו, עושים סריקה במבנה, זורקים רימונים לחדרים, ואז נכנסים חדר־חדר. בחדר הכי מרכזי בבית, בסלון, היה בור ענק. אנחנו רואים פתאום המון חומר נפץ וחוט חשמל שנכנס לתוך אותו בור, מחכה להפעלה מרחוק. אחד החבר'ה התחיל ללכת לחפש לאן מגיע החוט וקלט שהוא מחובר לחומר נפץ. הוא צעק בקשר 'הבית ממולכד', והתחלנו נסיגה. היינו מרחק שתיים־שלוש דקות מזה שיתפוצץ עלינו הבית. פוצצנו אותו ממרחק, מקילומטר, עם המעט שהספקנו למלכד".

מתי בכית לאחרונה?

"אני די בכיין, האמת. הייתה לנו הופעה לא מזמן ברחובות והגיע אבא של ילד שנפטר מסרטן בגיל 18, ילד שליוויתי במשך כמה שנים. את השיר האחרון, 'נגמר', הקדשתי לאבא. הסתכלתי עליו, הוא בכה, אני בכיתי, הלהקה בכתה, ואיתנו כל הקהל. היה מרגש ועצוב מאוד".

מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות החיים?

"מצד אחד אני אוהב להיות עממי, מצד שני הייתי שמח שכמו אצל רונאלדו, איזה שף יביא לי ארוחת בוקר ישר למיטה, שיהיה לי חדר כושר בבית, ובקיצור שמסביבי תהיה מערכת שלמה שתפעל כל היום וכל תפקידי יהיה לכתוב, להקליט ולהופיע".

מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך או אמרו לך?

"בעיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים כתבו פעם שאני שוביניסט, ובעצם שאני סוג של מטומטם. זה החמיא לי, כי זה בא מהם. כנראה שזה אומר עליי דברים טובים".

מה ההישג הכי גדול שלך?

"'כאב של לוחמים' זכה בתור שיר ה־70 במצעד החיילים של גלגלצ ביום העצמאות האחרון. כשכתבתי את השיר הזה, כשהייתי חייל, לא האמנתי שזה יהדהד ככה".

באיזה ריאליטי היית משתתף?

"'משחקי השף'. אני בשלן די טוב. אני עושה הכי טוב דגים, מנאים ועד לוקוס על מצע של קרם עגבניות ונגיעות אספרגוס. אני מכור לתוכניות האלה. הייתי שמח לתת קצת לאסף גרניט בראש, הוא שף מדהים".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

"אריק איינשטיין, 'שכשנבוא'. אני עושה ביצוע לשיר הזה כשנה טובה לפייסבוק שלי ואנחנו מצלמים קליפ, אז רציתי שתהיה תמונה טובה של אריק שתיכנס לשם".

מהו הג'וב הכי גרוע שהיה לך?

"אורז ביצים בבר־אילן, שכונה חרדית בירושלים. הייתי בן 17, זו אחת העבודות הכי קשות שהיו לי. לפני החג חרדים קונים הרבה מאוד ביצים ויש טריק של איך לארוז אותן. זו עבודה מ־12 בלילה עד הבוקר. זה היה קשה. אתה גם צריך להיות עם גופיית סבא וכיפה, כי אתה בשכונה חרדית, ושם התחלתי להבין את העולם שלהם. זו העבודה הכי קשה שהייתה לי בחיים, כולל להיות סבל".

מהו הגילטי פלז'ר שלך?

"הפסקתי לעשן, אבל מדי פעם אני גונב סיגריה אחרי הופעה טובה. אין תענוג יותר גדול מהשאכטה הארוכה הזו שאתה לוקח. אם לא הייתי זמר, סביר להניח שהייתי מעשן הרבה".

מה הדבר שהכי משגע אותך כרגע?

"הפוליטיקאים בארץ, חארטות, מסרים ריקים. משפטים שטותיים שנאמרים על ידי אנשים שרוצים להיות מנהיגים או שהם כבר כאלה. מעייף".

מה ההורים שלך לא הבינו אף פעם לגביך?

"שהכל יהיה בסדר. הם היו מודאגים, בעיקר כשהייתי נער. אבא שלי פחד שאני מעורב בכתות, שאני לא מספר לו דברים. פעם אחת הוא מצא אצלי מצית בתיק וזה היה יום טרגי בבית. הוא היה בטוח שזהו, שנפלתי לסמים. אמא הייתה המאזנת בבית".

אם היית אישה, מי היית?

"ביונסה. ואז הייתי אומרת, 'ג'יי־זי, אני עוזבת אותך ועושה עלייה, נדלקתי על זמר ישראלי ששם המשפחה שלו ושמו הפרטי מתחילים באותה אות'".

מי היה משחק בתפקיד עידן עמדי בסרט על חייך?

"ג'רארד באטלר. אני אוהב אותו, ומרים חולה עליו, אז יהיה לה קל לראות את הסרט".

מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?

"המורה שלי לתנ"ך, שהייתה אנטי אליי, קשה איתי. היא הוציאה אותי פושטק הרבה פעמים. בגללה הייתי כל שלושה ימים אצל המנהל. היא אמרה לי, 'אם אתה תמשיך בגישה הזו, לא יקרה איתך הרבה'. ראיתי אותה בהופעה שלי לא מזמן ונראה שהיא נהנית".

מה יש לך בכיס כרגע?

"מאה שקל ומפרטים של גיטרה. אין לי ארנק אפילו, ביזיון".