קרב סכינים
"אביב או אייל", קשת 12, 21:00 "משחקי השף", רשת 13, 21:00
העימות החזיתי בין משדרי הגמר של "אביב או אייל" ו"משחקי השף" מותיר רושם שמדובר במאבק שווה כוחות. בין שהרייטינג ישקף זאת ובין שלא, הוא לא בהכרח יספר את הסיפור במלואו.
כי עם כל הכבוד לריאליטי הבישולים, "אביב או אייל" כלל לא הייתה אמורה להגיע למצב הזה. היא יועדה לחולל אפקט שיעניק לה את הבכורה בקלות. כשמלהקים שמות כמו אייל גולן, אביב גפן, מירי מסיקה וארז טל, הציפייה היא שבזמן הגמר המתחרים יציבו ממול קונוסים, כי חבל על הכסף שממילא אין. בדיוק, אגב, כפי שהשיבוץ של פרק הסלבס ב"נינג'ה ישראל" מול גמר "האח הגדול" העיד על פגיעוּתה של האחרונה. לכן גם אם "אביב או אייל" תנצח, עצם קיומו של הדו־קרב הוא הפסד.
יש בכך לא מעט אירוניה: תוכנית שנבנתה על שנאה לא זכתה לאהבתם של ההמונים. פורמט שנולד מתוך רצון ללבות אש, קיבל מקלחת הגונה של קרח. לא בגלל שהעוינות יצאה מהאופנה בישראל - הצחקתם - אלא כי היא הייתה עשויה מפלסטיק. המאמץ לבנות את הגמר סביב השאלה "ישירו ביחד או לא" - גם כן קליימקס - הוכיח שהדרך להפקת הלקחים עדיין ארוכה. ואמנם, מסיקה הפכה לפיגורה טלוויזיונית ונרשמו גם רגעים של מוזיקה יפה וכישרון בולט. אך מכיוון שכל הפוקוס הוטל על סחורה שלא סופקה, גם מה שעבד - אבד.
לעומת זאת, "משחקי השף" היא המסעדה שאוהבים לפקוד כי המנות אולי משתנות, אבל הסגנון, הסטנדרטים וכמובן הטעם שומרים על עקביות לא מובנת מאליה. ובעונתה השלישית, הסרוויס של "משחקי השף" תיפקד כמעט ללא טעויות: הקצב, המשימות, הליהוק והשופטים יצרו בידור־אוכל מהנה, ולרוב מקצועי. תנאי הפלטפורמה לא מאפשרים לגרוע את הקיטש לחלוטין מהתפריט, אבל לפחות כאן הוא מגיע על תקן מס ולא כמנה ראשונה, עיקרית ואחרונה.
נדמה שמרכיב משמעותי בנוסחה של "משחקי השף" הוא סיום מלחמות הטריטוריה בתוכנית. עזיבתו של מאיר אדוני והחלפתו ביוסי שטרית (הפתעה לטובה) הבהירה מי בעל הבית (אסף גרניט), ומי לא (כל השאר). ואכן, גרניט מימש ובגדול את הדומיננטיות הטבעית שלו, אך צוות העריכה ידע גם לפנות מקום לעמיתיו. המסקנה, אם כך, היא שריאליטי אינו שונה בהרבה מכדורגל, שם תמיד עדיפה קבוצה על פני אוסף של אינדיבידואלים. אופציה נוספת: להרים את "מירי או אסף".
בקטנה
יונית לוי ראיינה בהצלחה מספיק נשים וגברים כדי לדעת שהיא שגתה קשות בשיחה שהתפוצצה עם מוניקה לוינסקי - בין שהיה או לא סיכום מוקדם בין השתיים. המגישה הבכירה ספגה ביקורות חריפות ברשתות (חלקן, בנוהל, חרגו מכל פרופורציה), אבל גם נהנתה כצפוי מציפוף שורות, שספק אם היה מתקיים כלפי דמויות מקבילות. קולגיאליות היא תכונה נאצלת, אבל היה מדכא לשמוע ולקרוא אנשי תקשורת, שבמסגרת מאמצי־העל המיוזעים להגן על לוי הקטינו והגחיכו את לוינסקי: ירון אברהם, כתב חברת החדשות, צייץ שאולי היה צריך לשאול אותה לדעתה על סטטיק ובן־אל. ניב רסקין ממש השתלח בה בקשת 12 וקבע ש"20 שנה היא עושה כסף מהסיפור". ומחר ישובו באותם אולפנים לעסוק בחשיבות הטיפול בהטרדות המיניות, ולא יבינו מה הבעיה.
לפנייה לכתב/ת 
