ההליכה דרך שדה הקוצים הנמצא בפאתי העיר מודיעין לא הייתה קלה; אחרי שצלחתי את חצי המרתון בתל־אביב, חשבתי שאני בכושר מעולה. אבל מתברר שבליין במסיבות טבע יכול להיקלע לסיטואציות שבהן דרושים שרירים שלא היו מביישים אצן מהשורה. אנחנו הולכים לעבר נקודת ציון שנשלחה אלינו מבעוד מועד, אבל אין באמת דרך שמובילה למסיבה. אז אנחנו צועדים בכיוון הבסים. וככל שאלה מתגברים, כך אנחנו יודעים שהמסיבה קרבה. אחרי קרוב לשעה של הליכה כזו אנחנו מגיעים לנחלה. המחזה הנגלה לעינינו ילהיב גם את מי שהסצנה זרה לו לחלוטין – די־ג'יי כריזמטי מרקיד מאות בליינים על רחבה צבעונית, מוזיקה מקפיצה נשמעת בעוצמה ממערכת הגברה משובחת, ויש אפילו עמודים מיוחדים שמרססים מים קרים לכל עבר, כדי להקל על הרוקדים בשעה החמה הזו.
הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
בזה אחר זה, ממשיכים להגיע עוד ועוד בליינים. כל קבוצה מצוידת בצידנית, בכיסאות נוח ובשמשיות. חלק מהאנשים מצטרפים לריקוד הסוער. אבל אז, כאילו משום מקום, המוזיקה נפסקת באחת, ורחש עובר בקהל: המשטרה הגיעה. שתי ניידות שטח גדולות פורצות אל הרחבה, והבליינים נפוצים לכל עבר – לא לפני שהם שרים בקולי־קולות "אמא שלכם זונה" על פי הלחן העממי.
עוד כמה דקות עוברות, הדי־ג'יי כבר מזמן לא כאן. המארגנים מבקשים מהשוטרים להזיז את הניידות כדי שיוכלו לפרק את הציליות הגדולות. בינתיים מועבר בווטסאפ ובטלגרם לוקיישן חלופי למסיבה שמתחילה חצי שעה נסיעה דרומה במקום אחר. "פשוט עברנו מחוז", מספר לי גלעד (שם בדוי), אחד ממארגני המסיבה, "ולכאן המשטרה כבר לא תגיע היום".
והוא צודק. ללוקיישן החדש הגיעו אפילו יותר בליינים, והמסיבה המשיכה ביתר שאת שעות ארוכות, פחות מ־40 ק"מ מהלוקיישן הראשון. "תמיד אנחנו מכינים לוקיישן חלופי", יספר לי גלעד מאוחר יותר. "אנחנו לא ממש בונים הכל, אבל מכינים את הבסיס כדי שנוכל להחזיר את המסיבה כמה שיותר מהר".
תחקיר "ידיעות אחרונות" חושף את המתרחש במסיבות הטבע מאחורי גבה של המשטרה – את הסמים החדשים והמסוכנים ששינו לגמרי את פני הסצנה הזאת ואת האלימות, הסכינים והדוקרנים שזלגו אליה מהמועדונים – ומתאר איך כל זה מסתיים לעיתים באסונות. למשל, השני הצעירים הנאבקים על חייהם אחרי שהתמוטטו במסיבת טבע שנערכה בסוף השבוע האחרון ליד צומת רנתיס, דקירתו למוות של משה (קיקו) אשכנזי ז"ל ביוני 2017, או מותה של החיילת טוהר דוד ז"ל שנפטרה באוגוסט אשתקד במסיבת טבע שנערכה בדרום, על פי החשד מפני שלא פונתה בזמן לקבלת טיפול הולם.
1. מסיבה מחוץ לחוק
מהי בעצם מסיבת טבע, המכונה לעיתים גם מסיבת טראנס או מסיבת אסיד? מדובר באירוע שבו משתתפים בדרך כלל מאות ואפילו אלפי צעירים, המגיעים לאתר מסוים כדי לרקוד לצלילי מוזיקת טראנס, לרוב כשהם מתודלקים היטב באלכוהול או בסמים כמו אקסטזי או LSD. השילוב של המוזיקה, האלכוהול או הסם, עם הריקוד האקסטטי, יוצרים חוויה מיוחדת, שיש לה קהל גדל והולך של מעריצים.
הסצנה החלה בישראל בשנות ה־90, כאשר המוני צעירים חזרו מהודו והביאו עימם את תרבות מסיבות הטראנס ההמוניות הנפוצות בעיקר בחופי גואה. מאז, בכל שבוע, בעיקר בקיץ, מתקיימות בארץ בין 15 ל־20 מסיבות טבע. המשטרה סוגרת מסיבה אחת או שתיים, וגם הן עוברות לרוב ללוקיישן חלופי.
"לדעתי, יש עצימת עיניים של המשטרה", אומרת לנו אורית שטרנברג, לשעבר בכירה ברשות למלחמה בסמים. "המשטרה יודעת על המסיבות, אבל אם הן נגמרות בשקט, אף אחד לא אומר כלום".
המפיקים, מצידם, אומרים שהיו שמחים לערוך מסיבות חוקיות – אבל לדבריהם המדינה, בשל קושי ביורוקרטי בשם סעיף 7.7 ה' (שאליו נחזור בהמשך), אינה מאפשרת להם. מצד שני, במהלך הכנת התחקיר נחשפנו למפיקים המזלזלים בקהל וחוסכים בהוצאות על אמבולנס או על פרמדיק, כשהם מסכנים את הבליינים ומוציאים שם רע לסצנה.
אורן "קומה" פסטרנק, מפיק מסיבות מוותיקי הסצנה ועורך דין במקצועו, אומר: "עושים את זה אנשים שלא שייכים לסצנה או אלינו. הם מנסים להתלבש ולדבר כמונו, אבל הם לא חלק אמיתי מסצנת הטראנס. כי מי שהוא חלק מהסצנה, יש לו עקרונות שהוא אמור להאמין בהם. זה לא מישהו שבא לעשות כמה שקלים. לכן אנחנו מגנים אותם בקבוצות הפייסבוק שלנו וגם בכל שיחה ובכל מקום".
אבל מתוך 15 מסיבות בשבוע שחבריך המפיקים עורכים, אולי רק שתיים חוקיות.
"לצערי, אין להם ברירה. אני עושה מסיבות ברישיון עם אלפי אנשים, אבל יש כאלה שרק רוצים להרים אירוע למאתיים איש, ודורשים מהם דרישות לא הגיוניות כמו ביקורת של כיבוי אש, שוטרים בשכר ומהנדס קונסטרוקציה, שעולים עשרות אלפי שקלים. זה לא פרופורציונלי. זה מצב שזורק את האנשים לדרך לא נכונה. הם מבינים בין השורות שהרשויות אומרות להם – תעשו את זה לא חוקי, כי הן מעדיפות לא לעסוק בזה".
הביורוקרטיה בישראל קשה בכל תחום. אתם יכולים לפעול לשנות אותה. זה לא תירוץ להפר את החוק.
"אני מסכים איתך שכל המסיבות הלא־חוקיות שמפיקים עושים הן לא בסדר אבל זו לא חוכמה להגיד, 'אתם עושים לא חוקי'. הרי כבר שלושים שנה זה קיים. בעשר השנים הראשונות המשטרה ניסתה להילחם בזה. אחר כך עוד קצת, אבל הסיפור הזה נגמר, אף אחד הרי כבר לא באמת מנסה למגר את סצנת מסיבות הטבע. זה קיים וזה יימשך כנראה עוד 300 שנה, כי זה מה שאנשים אוהבים. אז הגיע הזמן למצוא פתרון אמיתי ולשנות את החוק".
2. מכות על הרחבה
בתחילת דרכה הסצנה הייתה מחתרתית. היא מנתה רק כמה אלפי בליינים, וההכוונות למסיבות עברו מפה לאוזן. במשך שנים ארוכות הסצנה פעלה באין מפריע בסוג של סטטוס־קוו; רוב המסיבות לא היו חוקיות, אבל נועדו ממילא רק לקהל של חובבי הז'אנר ולא הפריעו לאיש.
אלא שלפתע הדברים השתנו, כפי שמספר לנו ר', עורך דף הפייסבוק הציבורי "מסיבות טבע" שיש לו 130 אלף עוקבים: "בשנים האחרונות מסיבות טבע וכל הטראנס לסוגיו נעשו ממש מיינסטרים. היום זה נוגע כמעט בכל רמות האוכלוסייה. אין חתונה שלא מסתיימת בכמה טרקים של טראנס. ואז התחילו להגיע למסיבות אוכלוסיות חדשות שהביאו איתן את תרבות המועדונים לתוך הטבע".
אריק איוואסקה אזולאי (43), די־ג'יי ומפיק, מהאנשים שייסדו את הסצנה בשנות ה־90, מסביר: "הם זולגים אלינו מהמועדונים. שם הם מתחילים לשמוע איזה להיט טראנס ואז הם אומרים: 'בוא'נה, המוזיקה הזו מגניבה, בוא נלך פעם אחת למסיבת טבע'. ואז מגיעים אלינו חבר'ה מהמועדונים. הם רואים את הקטע של החופש והבחורות שמסתובבות יותר פתוחות, פריקיות כאלה שנראות זורמות. עבורם זה עולם אחר לגמרי. הם מתפעלים ממנו, ונכנסים למסיבה. עכשיו יש שתי אפשרויות; יש כאלה שנשארים עם התרבות שלהם, ויש כאלה שהופכים פתאום ליותר פריקים, מגדלים שיער ועוברים מחולצות האדידס וההוגו בוס לחולצות עם הדפסי פלזמה. פתאום אתה רואה ערס שהיה הולך מכות כל שני וחמישי נעשה פריק. כל זה קורה גם מהסמים שנכנסים אליהם. ה־LSD, שהוא למיטב ידיעתי הסם שרבים בסצנה צורכים, הוא סם משנה תודעה; כשערס עושה קוקאין במסיבות ואוכל רק MDMA (החומר הפעיל באקסטזי – א"ש), אין לו שינוי תודעתי, אבל כשהוא מגיע למסיבת טראנס ודופק טיפת LSD, העולם שלו משתנה. גם האופי שלו משתנה, כי זה פותח מרחבים ואופקים אחרים לגמרי. הבעיה שלנו היא עם אלה שלא עוברים את השינוי התודעתי הזה".
חודשיים לפני מותה של טוהר דוד ז"ל, נדקר למוות משה אשכנזי ז"ל סמוך למסיבת טבע בגין סכסוך כספי. בחודש מאי הורשע טירן זזן בהריגתו של אשכנזי, ונידון לשש שנות מאסר בפועל ולתשלום פיצוי בסך 100 אלף שקל למשפחת הקורבן. איוואסקה, לדבריו, הכיר את הדוקר וגם את הנדקר: "הסכסוך הזה פרץ במסיבה שלי חודש לפני המקרה. הודיעו לי בקשר: 'אריק תקשיב, יש לך בעיות ברחבה, תגיע דחוף'. גם את הנדקר המסכן הכרתי. הוא היה ילד מה זה טוב, באמת. אבל חודש אחרי מה שהתחיל אצלי במסיבה, זה כבר נגמר אחרת".
איזה סכסוך כבר יכול להיות במקום שכולם מגיעים אליו רק כדי לבלות?
"הבעיה היא שמגיעים חבר'ה צעירים מאוד, בני 18 עד 24. הם חושבים שהם באים לחוף הים, יושבים באמצע הרחבה עם כיסאות נוח, גרעינים ופיצוחים. זה לא עניין עדתי, אני מרוקאי ומרבית חבריי מזרחים, אבל אף אחד מהם לא מתנהג ככה. הם מתנהגים בצורה ברברית. איך אתה בא למסיבת טראנס עם דוקרן או עם סכין? אלה אנשים שלא שייכים לקהילה שלנו. הם באים, גורמים לנו נזק ועוד שנה, כשיימאס להם מהמסיבות שלנו, הם ילכו ואנחנו, המפיקים והיוצרים, נישאר עם הנזק שהם גרמו. אנחנו הרי עובדים מתחת לרדאר, אנחנו לא יכולים לאשר אירוע משטרתית, כי זה עולה לנו הרבה כסף. אז מה שאנחנו עושים, אנחנו הולכים לחלקת טבע מבודדת, מרוחקת מבניינים, כדי שלא יהיו לנו מפגעי רעש, ומביאים כמה רמקולים, מתחברים ושם אנחנו נהנים".
נשמע נהדר. אז מה הבעיה?
"הבעיה שאז פתאום מגיע רכב עם חמישה בחורים שנסעו שעה לכיוון שלך. הם מבטיחים ומתחננים – אנחנו נכנסים רק ליהנות, לא עושים בעיות, הנה, אתה תראה, לא הבאנו אלכוהול, לא כלום. ואז מהרחמים ומזה שאתה אומר שאסור לך לשפוט אנשים, אתה מכניס אותם. ואז אחרי שעה אתה מקבל הודעה בקשר שדווקא אלה שהכנסת עכשיו פיצצו איזה ילד מסכן בן עשרים בגלל שהוא לא בא להם טוב בעין או בגלל שהוא התיז עליהם מים. הם שותים אלכוהול בטירוף, וזה לא בא לנו טוב במסיבות. אני מעדיף בן אדם שייקח סמים במסיבה ולא אלכוהול, כי אלכוהול מעודד לאלימות. אם תיקח שאכטה, בחיים שלך לא תרביץ למישהו. גם מי שלוקח LSD לא יהיה אלים. אבל האנשים האלה ששותים עוקבים אחרי בנות, צובטים אותן ונוגעים להן במקומות אינטימיים. בחורה לא מרגישה בטוחה במקומות כאלה".
איך זה משפיע על המסיבות?
"אני יכול להגיד לך שפעם היה לי קהל של אלפיים איש במסיבות והיום נשארתי עם 700 או 800 איש. הרוב כבר לא רוצה לצאת למסיבות האלה, כי לא מתאים לו להתערבב עם אנשים לא מתאימים. בן אדם יעדיף לשבת בבית עם חברים ולשמוע את המוזיקה שהוא באמת אוהב או ללכת לחוף הים לבד עם חברים שלו. וגם אם אנחנו מביאים חברת אבטחה, באות לך שתי מכוניות עם בחורים אלימים, ואז פורצת מלחמה. ואז מגיעה המשטרה וסוגרת את המסיבה. אנחנו מלכתחילה לא רוצים להיכנס לפינות האלה".
זאב סורוקין, הידוע בכינויו "זובי", מחלוצי הסצנה ומי שהקים בשנות ה־90 את הלייבל "קרמבו־רקורדס", אומר: "אני כבר כמעט לא הולך למסיבות בארץ. לא מרגיש בנוח. יש מסביבי אנשים שלא הייתי רוצה להיות בקרבתם – אלימים ומגעילים. אולי תגיד שאני אליטיסט, אבל לא מתאים לי שאיזה ילד מסטול בן 16 יקפוץ לי בין הרגליים. ההתערבבות הזאת כבר באה בכל מקום בגלל הפייסבוק. פעם, כשהיינו עושים מסיבה, היינו מחלקים מהחנות שלנו בשינקין פלאיירים רק למי שאנחנו רוצים. היום זה רק תבוא, תשלם את ה־250 או 300 שקל ותיכנס. אבל לפריקים אין כסף לשלם, כי הם פריקים. אז כל האוכלוסייה השתנתה. ובשנתיים האחרונות שמו למישהו מעדר בראש, היו דקירות, גנבו למישהו את הקופה של המסיבה, שרפו יער, זיהמו חוף, ויש עוד הרבה דוגמאות".
אתם אומרים שהקהל השתנה, אבל גם המפיקים השתנו.
"בהחלט. אני מפיק כבר 30 שנה בסצנה ואני לא מצליח להבין איך ילד בן 17 יכול לקרוא לעצמו מפיק. אתה לוקח על עצמך אחריות לעשות מסיבה בחוץ, בטבע, לאנשים שרובם מסוממים, בלי שום אבטחה, בלי אמבולנס, בלי מכבי אש? למה מי אתה בכלל?"
גם המוזיקה השתנתה?
"בטח. פעם היו מייצרים בישראל את הטראנס הכי טוב בעולם. היום בגואה לא מעלים כמעט תקליטן ישראלי לנגן. היום זו רק מלודיה מטומטמת בלי שום תוכן. יכול להיות שבברזיל הם יכולים להמשיך לעבוד על הקהל שם, אבל פה בארץ זה פשוט מזעזע. גם הבליינים הישראלים נזרקו ברובם מגואה. אם אתה הולך היום למסיבות בגואה, תראה בהן מעט מאוד ישראלים".
3. סמים ומערבבים
לצד השינויים הללו, שטרנברג מספרת לנו גם על שינויים משמעותיים בהרכב הסמים, המתדלקים את מסיבות הטבע: "בעבר לא היה נהוג לערבב בין LSD לאלכוהול. אבל היום החבר'ה אומרים שהחומרים החדשים דווקא מתערבבים מצוין עם האלכוהול. למשל האלפא PHP, שהם קוראים לו 'סם הזומבים'. אלה חומרים פסיכדליים יותר קשים, שהערבוב שלהם עם אלכוהול דווקא מעצים את הסאטלה".
אורן לייבוביץ', יו"ר עלה ירוק, מוסיף: "תופעות של אלימות, שפעם לא היו במסיבות הטבע, נובעות מהתפשטות המכירה והשימוש בחומרים המתחזים להיות החומרים המוכרים בסצנה, שהם LSD (טריפ) ו־MDMA, החומר הפעיל באקסטזי. במקומם יש היום כל מיני תחליפים סינתטיים זולים שנמכרים כאילו הם הדבר האמיתי ועלולים להיות ממש מזיקים. נוסף על כך, יש גם ערבוב של סמים. רוב הסמים לא גורמים לאלימות. אבל כשמתחילים לערבב אותם עם אלכוהול או קוקאין, זה עלול להפוך לאסון".
כדי למנוע מצבים כאלה הוקם מיזם בשם "חוף מבטחים" המופעל על ידי ניר תדמור ויגאל טרטקובסקי המגיש עזרה ראשונה נפשית לנפגעי הסמים במסיבות טבע. תדמור: "אנחנו בונים מרחב שקט ובטוח רחוק מהרחבה המרכזית, עם מחצלות, פינת תה ושניים־שלושה אנשים שזמינים בכל רגע לתת מענה למי שמגיע למתחם. במקביל, מסתובבים מתנדבים שלנו במסיבה ואם מישהו צריך עזרה, מציעים לו להגיע למתחם".
טרטקובסקי: "הרגעים הראשונים האלה שבהם קורה משהו הם מאוד קריטיים. אנחנו חיים במדינה עם המון פוסט־טראומה, גם בגלל הצבא. לא סתם תרבות הטראנס בישראל כה נפוצה ולא סתם כל כך הרבה צעירים נוסעים להודו. לאנשים פה יש הרבה מה לעבד. לעיתים המאבטחים לא מבינים את הבחור שנמצא במצוקה. אנחנו החוליה המקשרת, ועוזרים לאלה להבין את אלה".
4. מי ישלם לשומרים?
גורמים במשטרת ישראל מעריכים היום את קהל המסיבות בכמאתיים אלף בליינים. עשרות אלפים מהם יוצאים מדי שבוע למסיבות ברחבי הארץ. לצד הפקות ענק שמתקיימות בתדירות של פעם בחודש, נערכות גם מאות מסיבות קטנות (פחות מאלף איש) מדי שנה ורובן לא חוקיות. הסיבה, כך טוענים המפיקים, היא הביורוקרטיה המסועפת.
כאן הגענו סוף־סוף לסעיף 7.7 ה' בצו רישוי עסקים, שנועד להסדיר "אירועי תרבות בידור וספורט תחת כיפת השמיים". אחרי האסון בפסטיבל ערד שבמהלכו נהרגו שלושה בני נוער בשנת 1995, הסעיף הוחמר וכיום רשימת התנאים שבהם צריך לעמוד מפיק הכלולה בו כה ארוכה עד שלא הייתה מביישת פסטיבל בסדר גודל של וודסטוק.
אורן "קומה" פסטרנק מפרט: "אומרים למפיק תביא שוטרים, תביא אישור של כיבוי אש, תביא מהנדס קונסטרוקציה. איזה מהנדס קונסטרוקציה, תגיד לי? זה אולי חלק לגיטימי מסעיף 7.7 ה', אבל הוא לא מתאים למסיבת טבע. למה, אנחנו מרימים שם את גשר המכבייה או גשר תאורה כמו זה שנפל בהר הרצל באסון? לא. כשאתה עושה מסיבת טבע, אתה אפילו לא שם במה לדי־ג'יי, אלא רק פודיום שלפי החוק לא צריך קונסטרוקציה. ואז לא צריך מהנדס, לא חמישה שוטרים בשכר, ולא אישור של כיבוי אש. חלק מהמפיקים שיודעים שהם ככל הנראה לא יוכלו לעמוד בתנאים, יבחרו לעשות מסיבות לא חוקיות".
למה לא להשאיר את הסטטוס־קוו על כנו? המשטרה לרוב מעלימה עין ואתם ממשיכים לעשות מאות מסיבות לא חוקיות כל קיץ. אולי זה מצב שטוב לכולם?
"אני אזרח שומר חוק ואין לי ארץ אחרת. המצב הבלתי מוסדר גורם להמון נזקים. קח לדוגמה את נושא האבטחה; מפיק עושה מסיבה לא חוקית, כי הוא לא יכול לעמוד בדרישות של הרשויות. אבל חברות האבטחה המסודרות כנראה לא ירצו להגיע לאירוע לא חוקי, מפני שהן יחששו שייקחו להן את הרישיון. אז מה המפיק עושה? הוא מביא גברתנים, אנשי שרירים שלא בהכרח עברו קורס אבטחה. ואז אם חס וחלילה מאבטח נותן למישהו אגרוף, אין לזה כיסוי חוקי. כשנושא אינו מוסדר, זה נעשה רק יותר גרוע".
בדקנו מה עלותה של מסיבה חוקית ל־500 איש, ומה עלותה של אותה מסיבה כשהיא לא חוקית, אבל בטוחה. מתברר שההבדל עצום: מסיבה לא חוקית, כולל אמבולנס, חברת אבטחה וליין־אפ משובח של תקליטנים מובילים, תעלה כ־45 אלף שקלים. אותה מסיבה, אבל חוקית, תכלול גם שכר לשוטרים, למכבי האש ולבעלי מקצוע כמו מהנדס קונסטרוקציה, חשמלאי, מומחה כיבוי אש ומנהל אבטחה ועלותה עשויה להגיע ל־200 אלף שקלים.
אורית שטרנברג אומרת: "לדעתי, הדרישות של הרשויות אינן סבירות ביחס לפעילות שנעשית. המדינה צריכה לראות מה היא בעצם רוצה מהמפיק ומה היא רוצה למנוע. זה הרי לא סביר ולא נורמלי שמישהו יבקש ממפיק מסיבות שיציב במסיבה גם רכב לסילוק פצצות. אמבולנס זו דרישה סבירה והגיונית. בכל העולם דורשים את זה. אבל שאר הדרישות כיום באמת מאוד בעייתיות. ואז חלק מהמפיקים בוחרים לעשות את זה בצורה לא חוקית, והמשטרה מעלימה עין".
כמה מהמפיקים שעימם שוחחנו מספרים שאחד הסעיפים המקוממים ביותר הוא השכר שהם נדרשים לשלם לטענתם לשוטרים כדי שיאבטחו את המסיבה. פסטרנק: "יש מפיקים שהרימו אירועים כחוק, ואז גילו שהכניסו להם בדקה ה־90 כל מיני עלויות שמקפיצות את התקציב במאות אלפי שקלים. יש המון תחנות משטרה שעובדות בהגינות וביושר, אבל היו גם מקרים שהמשטרה הציבה תנאים שהיה בלתי אפשרי לעמוד בהם; פתאום ביקשו לחפור בור בשטח או דרשו להקים גדר בגובה של ארבעה מטרים. כל מיני דרישות מוגזמות שיכולות להסתכם ב־250 אלף שקל. כך שגם אם אתה עושה אירוע ל־7,000 איש, בסוף אתה עלול להפסיד כסף".
אז מה אפשר לעשות?
"צריך תקן לסעיף רישוי נפרד ואולי לוותר על חלק מהדרישות, אם מדובר רק באירוע קטן. לא לוותר לגמרי על הבטיחות כמובן, אבל להציב דרישות סף נמוכות יותר. יכול להיות שהמשטרה לא ערוכה לזה. אני לא יודע בדיוק מה הפתרון, אבל יודע שאף אחד לא מטפל בזה. אנחנו מתכוונים בקרוב להתחיל ללחוץ על חברי כנסת לעשות שינוי בתחום".
אריק איוואסקה אזולאי: "השינוי חייב להיות מיידי, מהיר ומדויק. כרגע הכל נסמך על תקנונים ישנים ולא רלוונטיים. אנחנו בורחים מתחת לרדאר של המשטרה ליערות מרוחקים ועושים הכל כדי לא לייקר את האירוע במאות אלפי שקלים. מפיקים צריכים לשבת עם המשטרה ועם הרשויות ולהציע הצעת חוק חדשה. למשל, שבמסיבות של עד 500 איש יהיו אמצעי בטיחות קלים יותר. אני חושב שעד 300 איש, אם מפיק מגיש את כל הלוגיסטיקה, צריך לאשר לו לקיים מסיבה. ואז, אם המשטרה מגיעה ורואה שהכל תקין מבחינה בטיחותית, שלא יסגרו את המסיבה. כי להוציא מאות אנשים שיכורים ודלוקים לכבישים, במקום להשאיר אותם בטבע, זה לקחת סיכון. אם המשטרה מגיעה לאירוע שלא הופק לפי הקריטריונים, אז שיסגרו את המסיבה וייתנו קנס למפיק. אבל שכבר ימסדו את זה, כי היום סתם משחירים סצנה שלמה".
תגובת המשטרה: דרוש שיתוף פעולה רב־מערכתי
ממשטרת ישראל נמסר: “משטרת ישראל פועלת לסיכול מסיבות טבע הנערכות ללא אישורים, לנוכח הסכנה הטמונה בהן.
“מעבר לעובדה שמסיבות אלו אינן מקבלות את אישור המשטרה כנדרש על פי חוק, המשטרה מבצעת בכל עת פעילות מניעה ואכיפה הן במישור הגלוי והן במישור הסמוי. פעילות זו מתמקדת באיתור המסיבות ומארגניהן, ומובילה פעמים רבות למניעת קיומן או להפסקתן.
“כמו בכל אירוע המוני המתקיים תחת כיפת השמיים, מסיבות טבע מחייבות עמידה בתנאי הרישוי שמהווים תנאי בסיס להבטחת שלומם של המשתתפים בהן, החל מאישור המתחם וכמות המשתתפים, דרך נוכחות משטרתית ואבטחה במקום, וכלה בצוותי חירום והצלה לכל אירוע חריג. לצערנו, אנו למודי ניסיון מר, ותוצאותיו של אירוע אשר לא עומד בתנאים אלה הן לעיתים הרות גורל.
“במקרים שבהם נודע למשטרה על אירוע המתקיים ללא רישיון, היא פועלת בנחישות עד כדי הפסקת האירוע והעמדת המארגנים לדין. כמו המאבק בכל תופעה חברתית שראויה להוקעה, בפרט בקרב קטינים הלוקחים חלק בפעילות המתבצעת בניגוד לחוק, הדרך למגר אותה כרוכה בשיתוף פעולה רב־מערכתי. זה כולל הסברה משמעותית במוסדות החינוך, השגחה ובקרה על ידי ההורים, וכן אכיפה ופעילות נחושה של הרשויות לאורך זמן ובהתמדה.
“משטרת ישראל תמשיך לאפשר קיומם של אירועים תחת כיפת השמיים, בהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות החוק. המטרה היא להקל על המארגנים ככל שניתן, אך נמשיך להיות שומר הסף של ציבור המשתתפים באירועים אלה כדי לוודא שמירה על שלום הציבור וביטחונו.”
