אחרי 48 שנים בחיל האוויר, סא"ל גיל – הטייס הפעיל המבוגר ביותר בצה"ל והטייס הפעיל האחרון שלחם במלחמת יום הכיפורים – פושט את הסרבל. אתמול, ביום הולדתו ה־67, הוא ערך את הטיסה האחרונה שלו בבסיס חצרים. על הקרקע חיכה בנו סא"ל ש', מפקד טייסת תעופה כנף 1.

סא"ל גיל, שלחם בכמה מלחמות ורשם יותר מעשרת־אלפים גיחות בשמיים, זוכר יותר מכל דווקא את טיסתו הראשונה כחניך. "אני כמו כולם חשבתי שבאוויר הכל קורה מהר. בפועל, כשהמראתי, הרגשתי שהזמן עוצר מלכת. פשוט עומד במקום", הוא מספר. על המקצוע הוא אומר בנחרצות: "להיות טייס קרב זה המקצוע הכי מעניין בעולם. אתה כל הזמן נמצא על הטופ של משהו. על הטופ של הטכנולוגיה, של הידע ושל היכולת".

סא"ל גיל מעניק לבנו את כנפי הטיס, עם סיום הקורס

סא"ל ש', הבן השלישי מתוך ארבעת ילדיו של גיל, ידע כבר מגיל צעיר שהוא מתכוון ללכת בדרכו של אביו. "אבא שלי התחיל בטייסת העמק ולחם בה ביום כיפור. אני היום טס באותה הטייסת, והייתי עד לא מזמן סגן מפקד הטייסת הזאת", הוא מספר. "להיות באותה הטייסת של אבא, לשמוע על המורשת שלו ולראות במסדרונות תמונות שלו ממבצעים, זה מאוד משמעותי מבחינתי. הוא מלווה ומחזק אותי. יש פה חיבור משפחתי חזק מאוד וגם חיבור ערכי. בכל מקום שאני הולך אני יודע שאבא שלי היה שם קודם, וזה נותן לי המון".

גיל וש' היו אמורים לטוס אתמול יחד, אך פציעה קלה של סא"ל ש' קרקעה אותו והוא נאלץ לצפות בטיסת הפרידה של אביו מהבסיס. "זה היה מאוד מרגש", מספר הבן. "אני משתתף בהרבה הפסקות טיסה, אבל פתאום כשזה אבא זה אחרת. לשמוע את כל הדברים עליו ולדעת כמה הוא נתן מעצמו זה מדהים. זה גם די נדיר שהפסקות טיסה קורות בגלל הגעה לגיל המקסימילי. אני מאחל לעצמי שאטוס גם עד שאגיע לגילו".

מבחינת סא"ל גיל מדובר באירוע מרגש ובהחלט גם עצוב. "בסוף זה היה דרך החיים שלי", הוא מסכם. "זה סדר היום, זו אפילו ההתנהלות בבית שנבנתה מהרקע שלי. עכשיו אני אתפנה לדברים שרציתי לעשות. טיולים, לימודים וכדומה. פרק הטיסות בחיי הסתיים, עם הרבה נוסטלגיה והרבה חוויות טובות כי גם אחרי הרבה שנים, לעלות לאוויר עדיין מרגש".