ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ג'ון אוליבר
    המוסף לחג • 06.09.2018
    אוליבר טוויסט
    ג'ון אוליבר היה קומיקאי בריטי כושל, עד שקיבל הצעה שאי־אפשר לסרב לה מג'ון סטיוארט. היום הוא חי את החלום האמריקאי, ואף אחד לא יצליח להרוס לו אותו, גם לא הנשיא דונלד טראמפ, שאותו הוא מקפיד לקטול בלי צנזורה בתוכנית שלו. איילה אור־אל פגשה לראיון את המנחה עם הפה הכי גדול בטלוויזיה האמריקאית, ושמעה ממנו למה הוא לא מפחד מאף אחד: "אני לא מסתובב במעגלים החברתיים של הסלבס, אז אני לא רואה את תוצאות הבדיחות שלי"
    איילה אור־אל | לוס־אנג'לס

    ג'ון אוליבר (41) הוא התגשמות החלומות של כל החנונים באשר הם. האיש נראה, איך להגיד את זה בעדינות, כמו האב־טיפוס של היורמים מהתיכון, אלה שמעולם לא הלך להם עם בנות ומעולם לא השתייכו למקובלים של הכיתה. אבל מנחה התוכנית "השבוע שעבר עם ג'ון אוליבר" ברשת HBO משתייך היום לקבוצת המקובלים בתעשיית הבידור האמריקאית, זה שכולם חפצים ביקרו ורוצים לראות אותו במסיבה שלהם. הוא חי את החלום האמריקאי ואף אחד לא יצליח להרוס לו אותו, גם לא הנשיא טראמפ שנוא נפשו והמטרה לעקיצותיו הרבות.

     

    עכשיו, כשהוא יושב מולי במלון בוורלי הילטון בבוורלי־הילס, הוא מודיע שהיה מסתדר נפלא גם בלי טראמפ בבית הלבן. "אני חושב שהמתנה שלו כחומר להומור היא מאוד מוגבלת. כמו צ'ילי כתוספת לאוכל. את רוצה כמות מאוד מצומצמת ממנו, אחרת המאכל יהפוך לבלתי אכיל מהר מאוד. אז אני לא יודע אם ההשלכות שלו שוות את החומר הקומי שהוא יכול לספק לנו במהלך הנשיאות הזאת. קשה למסגר בדיחה סביב למישהו שלא נראה שיש לו את עיקרון הליבה או מבין מה משמעותן של מילים. קשה להכניס משמעות למשהו שאין לו כל משמעות, אז באופן כללי זה לא טוב עבור קומדיה ובכלל, לא טוב עבור העולם".

     

    אז אם הוא ייעלם לו, תסתדר בלעדיו?

     

    "כן, זה יהיה נהדר, אם להיות כנים. עשינו את התוכנית הזאת עוד לפני שהוא היה כאן. אז לא, ההיעדרות שלו לא תהווה בעיה. הוא אינו המרכיב הדומיננטי שהקומדיה זועקת לו".

     

    אז איך אתה מסביר שיש כל כך הרבה תוכניות קומיות שיורדות על טראמפ והרפובליקנים, יותר מאשר על הדמוקרטים? אין סטנדאפיסטים רפובליקנים באזור?

     

    "אני לא יודע. יש גם רפובליקנים מצחיקים".

     

    לא רואה אותם בטלוויזיה.

     

    "היו ניסיונות. אני מאמין שקל לחשוב שיש קומיקאים שמצדדים בצד אחד ולא בשני אבל זה לא כך. אתה צוחק על מה שנראה לך שטותי, ובתקופה הזאת מה שקורה בממשל, ולא רק טראמפ אלא כל מה שמסביבו, כל כך הזוי שהוא מספק חומר טוב".

     

    טוב, אשאל אותך בצורה ישירה, היית מוכן לוותר על הרייטינג שלך ושהנשיא יוחלף?

     

    "הייתי סוציופת אם הייתי אומר לא. אבל אני לא בטוח שזה נכון שיש לנו רייטינג בגלל הבדיחות על טראמפ. למעשה, הרייטינג של כל תוכניות הטלוויזיה באופן כללי יורד בגלל שיש כל כך הרבה תוכניות טלוויזיה. אנשים מתגעגעים לזמן של ג'וני קרסון ודייוויד לטרמן, אז היו רק מספר תוכניות לילה בודדות והן היו מאוד פופולריות. לא הרבה אנשים רואים את תוכניות הלילה היום".

     

    צילום: HBO
    צילום: HBO

     

    עבר את אופרה ווינפרי

     

    עד לפני שהגיע לארה"ב ב־2006, בעקבות המלצה שקיבל ג'ון סטיוארט מהקומיקאי ריקי ג'רווייס (שבכלל לא הכיר את אוליבר), הוא היה קומיקאי לא ממש מצליח או מוכר באנגליה. ג'רווייס ראה את הפוטנציאל שיש לו ואמר לסטיוארט שכדאי שייתן לו צ'אנס. אוליבר טס לניו־יורק לראיון, חזר למחרת היום הביתה ואחרי שבועיים הודיעו לו שהתקבל לעבודה. אוליבר אירגן מזוודה בצ'יק ועלה שוב על הטיסה לניו־יורק. למחרת היום הוא כבר התחיל לעבוד בתוכנית ככתב בכיר לעניינים בריטיים.

     

    כשסטיוארט עזב את התוכנית ב־2013 לשמונה שבועות כדי לביים סרט קולנוע, הוא ביקש מאוליבר שיחליף אותו. כשהוא שב לעבודה, אוליבר קיבל כבר הצעה מ־HBO לתוכנית משלו. סטיוארט, שחשב להוריש לאוליבר את כיסאו ב"דיילי־שואו", הבין שזוהי הזדמנות אדירה עבור הבריטי הצעיר ונתן לו את ברכתו ללכת. וכך, מאז 2014, מנחה אוליבר את התוכנית שלו, והפך לאחד הקולות המרתקים והמשעשעים בטלוויזיה האמריקאית. התוכנית, "השבוע שעבר עם ג'ון אוליבר", משודרת אצלנו בישראל בצמוד לארה"ב ב־yes, HOT וסלקום tv.

     

    אוליבר הוכיח את עצמו לא רק כקומיקאי שנון, אלא גם כעיתונאי שלוקח נושאים חשובים ומטפל בהם בשיא הרצינות. רוצים דוגמאות? בבקשה. במטרה להציג עד כמה שרלטנים המטיפים האוונגליסטים בעלי תוכניות טלוויזיה, המבקשים ממאמיניהם לשלוח אליהם כספים בתמורה לברכה ומקום בעולם הבא, הוא פתח בעצמו כנסייה בעלת שם ארוך ומגוחך וביקש מהמאמינים לשלוח אליו תרומות של דולר אחד בודד. והם שלחו, 70,000 דולר. אוליבר, שהוכיח את הנקודה שלו, סגר את הכנסייה ותרם את הכסף ל"רופאים ללא גבולות".

     

    פעם אחרת הוא ביקש להראות את הקלות הבלתי נסבלת של חברות לגביית כספים שקונות חובות רפואיים של אנשים, ואז מטרידות ומאיימות עליהם טלפונית. אוליבר רכש ב־60 אלף דולר את החובות של 9,000 איש שהסתכמו ב־15 מיליון דולר, ואז פשוט מחק אותם כלא היו. "רציתי להדגים איך החברות האלו יכולות להרוס חיים של אנשים ואסור שזה יקרה. תראי באיזו קלות קניתי את החובות האלו, שעל חלקם חל חוק ההתיישנות ואי־אפשר היה לדרוש את התשלום עליהם יותר. יש הרבה חברות כאלו, שרוכשות חובות של אחרים במחיר מצחיק, ואז רודפות אחרי אנשים שישלמו את החוב וחיים של אנשים נהרסים בתהליך. המטרה שלנו הייתה להוכיח שיש כאן בעיה רצינית וענקית ויש לטפל בה".

     

    קיבלת תגובות מאנשים שמחקת להם את החוב?

     

    "לא, כי לא רבים מהם ידעו שאנחנו עשינו את זה. חלקם אף לא ידעו שיש חברה שקנתה את החוב שלהם ומחקה אותו, ולא ידעו על המעורבות האישית שלי בזה. עם זאת, אני גאה מאוד שאני נתתי את המתנה הכי גדולה בהיסטוריה של הטלוויזיה, יותר אפילו מאופרה ווינפרי, שנתנה מתנות בשווי 8 מיליון דולר באחת התוכניות שלה. זו אמנם לא הייתה מתנה פיזית, אבל השווי שלה הסתכם ב־15 מיליון דולר, שזה כמעט כפול ממה שהיא נתנה".

     

    כוכב עם ביצים

     

    יש לאוליבר כמובן מזל שיש לו את התקציב הנדיב של HBO, המאפשר לו לעשות כל מיני חסדים וגם לקנות שטויות למיניהן רק בשביל הבדיחה, למשל כשקנה את מגיני הביצים של ראסל קרואו מהסרט "סינדרלה מן", שם גילם מתאגרף. קרואו הוציא למכירה פומבית סדרת מזכרות מסרטיו כדי לחגוג את גירושיו היקרים. אוליבר רכש פריטים שונים במכירה, בין השאר את מגיני הביצים עבור 7,000 דולר. את הפריטים השונים הוא תרם לחנות הבלוקבאסטר האחרונה באלסקה, מתוך תקווה לדבריו שהמקום ייהפך למגנט תיירותי.

     

    "7,000 דולר זהו סכום גדול לשלם רק בשביל לגלות איך הביצים של ראסל קרואו הריחו ב־2005", התלוצץ אוליבר בתוכניתו כשהוא מציג את הרכישה היקרה. הוא פנה באותה הזדמנות לבעל חנות הבלוקבאסטר במהלך השידור, ואמר שיזדרז להרים טלפון ולארגן את שליחת המזכרות אליו או שיעביר אותן למוזיאון אחר בפלורידה.

     

    תגיד, מה יקרה עכשיו למגיני הביצים של ראסל קרואו?

     

    "זוהי שאלה לגיטימית ואני בהחלט יודע על כך יותר ממה שאני צריך לדעת. למעשה, העובדה שהשאלה הזאת הגיונית בעיניי היא או מחמאה או בבואה שוברת לב לגביי. אז מה יקרה לזה? אנחנו עכשיו בתהליך של בדיקה. באופן טכני, זה היה שייך לראסל קרואו, אבל כבר לא, זה הרכוש של בלוקבאסטר".

     

    יש לך תקציב בלתי מוגבל לקנות שטויות?

     

    "כן. חשבנו מה הדבר הבלתי נחוץ לחלוטין שאנו יכולים לבזבז את הכספים של HBO עליו, וזה הרגיש כאילו שמגיני הביצים של ראסל קרואו מסינדרלה מן הם הדבר הנכון לרכוש. אין משהו יותר מהנה מאשר לעשות משהו שנמצא בקנה מידה שאתה לא יכול להצדיק אותו. אבל זה היה משהו באמת כיפי וטיפשי שעשינו - עשינו את זה מלכתחילה בגלל שזה הרגיש מטופש.

     

    "הדבר הזה הפך לבדיחה מושלמת באופן בלתי צפוי לאחר שראסל קרואו תרם כסף למחלקת הכלמידיה של הקואלות בגן החיות בסידני, ועשה את זה מתוך הוקרה עבורי. זה הפך ליותר כיף מאשר יכולנו לדמיין לעצמנו. נכנסנו לזה במחשבה שזה יהיה כיף לכפות את מגיני הביצים על חנות הבלוקבאסטר באלסקה, והם היו אדיבים מאוד בכך שלקחו והציגו אותם באופן שמגיע להם. למרבה הצער, הם לא הצליחו להציל את המודל העסקי הגוסס הזה כפי שקיווינו".

     

    הראיונות שערכת עם אדוארד סנודן ועם הדלאי לאמה היו שני ראיונות רציניים ועמוקים. מה האסטרטגיה שלך כשאתה הופך לג'ון אוליבר העיתונאי, המראיין הרציני?

     

    "ובכן, זה תלוי. לפעמים נראיין מישהו, אך לא עשינו את זה לאחרונה למען האמת, שהוא חלק מסיפור שהצגנו בתוכנית. יש נושאים שדורשים רצינות גדולה יותר ואז נצלם קליפ ארוך שיספר את הסיפור. למשל כשערכנו סיפור על מתורגמנים עיראקים או אפגנים עבור הצבא האמריקאי. זו הייתה הפקה גדולה ומושקעת. או למשל כשראיינו את אדוארד סנודן (עובד לשעבר בסוכנות לביטחון לאומי של ארצות־הברית, שהתפרסם בהדלפת מידע סודי על תוכניות המעקב של הסוכנות - א.א.). לראיין את סנודן במוסקבה הייתה הפקה מסויטת ומורכבת. לא סיפרנו על כך ל־HBO עד ששבנו משם, אבל הם היו בסדר עם זה. את סנודן ראיינו כי הוא מאוד חכם בצורה מאוד מיוחדת. רציתי לנסות למצוא דרכים להעביר את מה שהוא אומר לאנשים שאין להם ידע טכני לגבי מה שהוא אומר, שזה רובנו.

     

    "עם הדלאי לאמה, קראתי ראיון אחד שבו הוא דיבר על כמה שהוא אוהב לצחוק וכמה שהוא אוהב קומדיות. הוא לא היה מעריץ גדול של מונטי פייתון אבל אהב את היכולת לצחוק. אז חשבתי הו, זה יהיה צד מעניין שלו שנוכל לשחק איתו. אותו הדבר עם סטיבן הוקינג. ידעתי שהוא אדם מצחיק אך הוא הופחת רק לקטע הזה של המדע, ורציתי לגעת בקטע האנושי שבו בגלל שהוא היה בן אדם מאוד מצחיק".

     

    במהלך חמש השנים האחרונות, האם קיבלת נזיפה מהסלבס שאתה יורד עליהם באופן קבוע? למשל, מהתאומות אולסן? הן ניסו לגשת אליך ולהסביר לך שהן שתי ישויות נפרדות?

     

    "לא. והייתי אומר שזה שהן לא הוכיחו את זה אומר שיש להן משהו להסתיר. אני לא מסתובב במעגלים החברתיים של הסלבס אז אני לא רואה את תוצאות הבדיחות שלי. את יודעת, אני גר בניו־יורק ואני לא מגיע לכאן הרבה. אני לא הולך למקומות בניו־יורק שכל המי־ומי נמצאים שם. אז כן, לא יצא לי לפגוש אותם. אני יודע שהרגזנו מספר ממשלות זרות והמנהיגים שלהן, אבל לא יוצא לי להיתקל בהם, אז זה בסדר".

     

    גם בני הזוג נתניהו הפכו מטרה לחיציו השנונים, בעקבות פרשת המתנות. הוא פתח את התוכנית בפברואר השנה בסיפור הבא: "השבוע האחרון הביא שערורייה חדשה לפתחו של ראש ממשלת ישראל. הוא מואשם בכך שקיבל לכאורה מתנות יקרות ערך מחבריו העשירים, ביניהם סיגרים ושמפניה בשווי 300 אלף דולר. פרטי ההוצאות של בני הזוג מדהימים. במהלך השנים הם הואשמו בהוצאת 1,700 דולר מכספי הציבור על נרות ריחניים, 2,700 דולר על גלידת גורמה ו־127 אלף דולר על התקנת מיטה כפולה במטוס להלוויה של מרגרט תאצ'ר".

     

    אוליבר הוסיף כי ראש הממשלה מכחיש את האשמות נגדו, אך ש"למר נתניהו ואשתו יש טעם ראוותני ואשת ראש הממשלה זכתה לכינוי מארי אנטואנט הישראלית".

     

    בלי פידבקים מהצופים

     

    כבר 12 שנים גר אוליבר בארה"ב ולא מתגעגע בכלל לחיים האנונימיים שלו באנגליה. הוא התחתן ב־2011 עם קייטי נורלי, אמריקאית ששירתה כחיילת במלחמה בעיראק. השניים נפגשו בוועידת המפלגה הרפובליקנית ב־2008, כשהיא סייעה לו להסתתר מצוותי האבטחה שלא הניחו לו לצלם. בסוף 2015 הם הפכו להורים להדסון. "אני מעביר את היום שלי בלנקות שיט, תרתי משמע. בגלל זה אין לי זמן לראות אף תוכנית טלוויזיה. כשאני בבית אני מנקה את השיט של התינוק ובעבודה אני מנסה לנקות את השיט של כל השאר".

     

    אתה חושב שאתה מצליח לשנות את דעתם של הצופים בכך שאתה חושף אותם לשיט שמסביבם?

     

    "לא, אני לא חושב שיש לנו היכולת לשנות דעתו של אדם באופן כללי. אבל אני מקווה שאני לא מטיף למקהלה בלבד. אני מקווה שאנו מצליחים להציג את התמונה המלאה בפני אנשים שעדיין לא גיבשו את דעתם לגבי הנושאים שעליהם אנו מדברים, ואנחנו עוזרים להם לגבש את דעתם".

     

    אני מעריכה שרוב הצופים שלך דמוקרטים. יש לכם גם צופים רפובליקנים ואיזה פידבקים אתה מקבל מהם?

     

    "אני מאוד מקווה שיש רפובליקנים שצופים בתוכנית שלנו, אבל המושג רפובליקנים מתחלק היום בין כאלו שהם מעריצים גדולים של טראמפ, שאני מנחש שלא אכפת להם מהבדיחות שלי עליו, וכאלו שהצביעו עבור טראמפ אבל יותר פתוחים לביקורת. באופן כללי אני לא מקבל פידבק מאף אחד. יש תחושה שאנחנו עושים את התוכנית בבועה".

     

    רוב התוכניות הפוליטיות־קומיות מתרכזות רק במה שקורה בארה"ב ואילו אתה מדבר על נושאים גלובליים. זה בגלל שאתה בריטי?

     

    "לא יודע, אולי. מאז שהתחלנו לצלם את התוכנית, ניסינו להראות לצופים מה קורה במדינות אחרות בעולם. זה לפעמים מאתגר מאוד. אתן לך דוגמה, באחת התוכניות דיברנו על מערכת הבחירות במקסיקו והאמת היא שלרוב האנשים, כולל לי, לא היה מושג לגבי איך הבחירות במקסיקו נערכות וזה מרתק ללמוד על כך. הייתי נבוך על הבורות שלי בקטע הזה, וזה היה מאוד מספק ללמוד על הנושא ובדרך לזרוק גם בדיחות על כל מה שקורה שם".

     

    בסך הכל יש לך מזל שאתה גר בארה"ב ויכולת להעביר ביקורת בצורה חופשית על מה שלדעתך לא בסדר כאן ובעולם. זה מסוג הדברים שבהרבה מדינות לא ניתן לעשות.

     

    "זה נכון מאוד. ואני באמת מרגיש בר מזל. אני יודע שיש הרבה קומיקאים שעושים קומדיה פוליטית במקסיקו, למשל, ומסכנים את עצמם. זה במיוחד מסוכן כשמדברים על קרטלי הסמים או הקרטלים בהקשר לפוליטיקאים במדינה. אלו שעושים את זה, אמיצים ביותר. זה לא פשוט לומר את הדברים האלו כי הם לוקחים סיכון אמיתי על עצמם והם אמיצים ביותר. למזלי, אין לי את הבעיה הזאת. אני כמו פחדן אמיתי, מעביר את הדעות שלי מרחוק. אין לי סיבה לפחד ואני מנסה לא לקחת כמובן מאליו את היכולת שלי לצחוק על כל מה שנראה לי מצחיק".

     

    יש בכל זאת נושאים שאתה לא נוגע בהם כי הם רגישים מדי? מי מחליט מה נכנס לתוכנית ומה לא?

     

    "התשובה היא שזה נוגע לכולם, כל מי שנמצא בצוות הכותבים. כשאנו יושבים לעבוד על תוכנית, אנו שואלים את עצמנו האם זה באמת משהו מעליב מאוד להגיד על מישהו והאם זה מגיע לו? זוהי שיחה שכל הזמן מתגלגלת ומתקיימת. אנחנו מנתחים ושוקלים כל נושא שאנו מעלים לתוכנית".

     

    תגיד, איך אתה מסביר שבאנגליה לא הצלחת כקומיקאי ודווקא בארה"ב הצלחת כל כך?

     

    "אני לא יודע. נאבקתי כל הזמן כשהייתי באנגליה, נכשלתי שם בצורה עקבית. היה קשה לעשות קומדיה בבי־בי־סי כשהייתי שם לפני 12 שנים. מאז הכל השתנה, אני יודע. הייתה להם תחושה שאנו רוצים לעשות תוכנית כמו ג'ון סטיוארט והם לא רצו את זה. זה היה מאוד מתסכל. הייתי 'אף אחד' באותם ימים. אבל האמת שאני טוב יותר היום ממה שהייתי לפני 12 שנים, לא היה לי קול חזק, אז אולי הם צדקו".

     


    פרסום ראשון: 06.09.18 , 16:42