שבת 17 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    סטטיק ובן-אל
    המוסף לחג • 06.09.2018
    בן־אל: "אני עם סטט יותר ממה שאני עם האישה". סטטיק: "אין זמן לריבים בלו"ז כזה".
    אחרי שלקחו טעימה קטנה מאמריקה, סטטיק ובן־אל מכינים את עצמם ליום שבו ייאלצו להעביר את מרכז הפעילות לארצו של טראמפ. "יש הזדמנויות בחיים שאי־אפשר לוותר עליהן", אומר סטטיק. עכשיו הם מספרים לראשונה על ההתנסות בלוס־אנג'לס, האבהות הלא מתוכננת של בן־אל ומסבירים למה לא יעזרו כלכלית לשימי תבורי
    רז שכניק | צילומים: משה נחומוביץ

    לוס־אנגל'ס, המקום שבו חלומות פוגשים סרטים, כולל את התסריט הפרטי של סטטיק ובן־אל. עבור הצמד זו הייתה אפשרות לנחות בעולם שבו יוכלו ללכת ברחוב נקי מדרישת ההמונים לסלפי.

     

    "חשבתי שזה מה שיהיה", אומר סטטיק, "אבל אז הגיעו אנשים ברחוב וביקשו להצטלם איתי בגלל האאוטפיט השונה, הצמידים. אמרו לי שם ישר: 'מה, אתה זמר?'"

     

    בן־אל: "זה לא רק האאוטפיט, זה כנראה המכלול. עצרה אותי מישהי בקניון בלוס־אנג'לס, ביקשה להצטלם ושאלה אם אני קשור למוזיקה. שאלתי אותה 'איך זיהית שאני מוזיקאי?' והיא אמרה לי, 'לפי הלוק וההליכה'. זה היה כיף גדול לשמוע. פתאום אני בחו"ל, לא יודעים מי אני, לא מזהים אותי, ובכל זאת רוצים סלפי".

     

    סטטיק: "איך הכרתי את הראפר טייגה? המנהל שלו בא לפגוש אותנו במסעדה, ואיך שהוא נכנס למסעדה הוא מסתכל עליי ואומר לי 'יו אר א סטאר!' אמרתי לו 'מה?' כולנו היינו בשוק, והוא אמר 'ישר רואים עלייך'. ברגע שהלוק עובד גם שם, אתה יכול לסמן וי על משהו. הבנתי שהלוק לא יעצור אותי, שאני לא נראה איזה מידל־איסט רוכב על גמל. הפחד שלי היה שאנחנו ניראה כמו טרוריסטים. אז קיבלנו אישור שהלוק שלנו בינלאומי. זה היה רגע חשוב".

     

     

    בן־אל: "ואיפה שלא הלכנו היו ישראלים ויהודים, אז לא הרגשנו לבד לרגע".

     

    הייתה לי הרגשה שהיא בהריון". אורטל עמר | צילום: אמיר מאירי
    הייתה לי הרגשה שהיא בהריון". אורטל עמר | צילום: אמיר מאירי

     

    "הרבה יותר סקסי"

     

    שלוש שנים עברו מאז שסטטיק (לירז רוסו) ובן־אל טילטלו את המוזיקה הישראלית והגיעו עם תמהיל לגמרי אחר, שנשען על פופ מהוקצע ומלא גוונים, דינמי ולא דוגמטי, כשבתוכו אפשרות לזפזופ בין סגנונות, באריזה מופקת היטב על ידי ירדן פלג, ג'ורדליש. מיליונים הושקעו בקליפים יצירתיים שנלוו לכל שיר והצליחו להנפיק ציפיות בקרב המעריצים ולייצר את הדיבור המבוקש. כל סינגל הפך לאירוע, ובאופן מדהים יותר, כל עשרת השירים שהוציאו הפכו ללהיטים, מ"ברבי" בנובמבר 2015 ועד "גומיגם" האחרון. ההצלחה, כפי שנחשף ב"ידיעות אחרונות", הביאה את איש העסקים חיים סבן להחתימם על חוזה בינלאומי בקפיטול רקורדס של ענקית המדיה יוניברסל. ההשקעה הראשונית תעמוד על 5 מיליון דולר בשירים שחלקם כבר תורגמו לאנגלית וזכו לצילום קליפים חדשים לחלוטין. ל"ברבי", למשל, קוראים באנגלית Bedroom Music, ואחת השורות אומרת ש־"Youre the only melody that’s on my mind", ל"סתם" קוראים Invave, עם השורה "I would have done it diffrenet". "סטטיק ישב שעות ושבר את הראש על התרגומים", מגלה בן־אל.

     

    סטטיק: "שבירת הראש הייתה כשניסינו לתרגם את השירים ישירות, ולא כל מה שעובד בעברית עובד באנגלית ולהפך. כשכתבנו אותם מאפס, כשחשבנו באנגלית, זה היה יותר קל. 'ברבי' ו'בדרום־מיוזיק' יצאו שירים אחרים לגמרי".

     

    יש לכם חופש אמנותי שם או שהאנשים של קפיטול יושבים על הראש?

     

    סטטיק: "יש חופש אמנותי מלא, בדיוק כמו פה, כשכל שיר שלנו עובר את יואב ואורון (המנהלים של הצמד, גרוס וכלפון), ככה זה עובד עם האמריקאים".

     

    בן־אל: "מקליטים סקיצה קטנה ושולחים, מקבלים תגובה וממשיכים. העבודה איתם היא המשך מאוד ישיר למה שאנחנו עושים ביומיום".

     

    סטטיק: "זה לא שהם רוצים להכתיב לנו מה לעשות. להפך. הם מאוד רוצים לשמור את הדבר שלנו ולא לשנות אותנו. מה שעבד לנו עד היום זו בעצם המקוריות. היינו חלוצים בישראל, לא היה את מה שאנחנו הבאנו. האמריקאים רוצים לשמר את אותה מקוריות. למרות שברור שהענף שם הרבה יותר מגוון ומלא בזרמים מוזיקליים, הם עדיין רואים אותנו כמשהו מרענן. על זה בעצם קמה העסקה".

     

    בן־אל: "אני חושב שגומיגם למשל, באנגלית, יצא עוד יותר חזק מאשר בעברית, הרבה יותר סקסי. זה היה מעניין כי בעצם בפעם הראשונה הגשנו לחֶברה שיר שיוצא במקביל בעברית ובאנגלית ולא עבדנו על משהו שקיים. זה שינוי גדול".

     

    ותגובתם?

     

    סטטיק: "עפו על זה".

     

    הם עבדו באולפני קונוואי המפורסמים בלוס־אנג'לס, שאירחו בין השאר בשנים האחרונות אמנים כמו ביונסה, טיילור סוויפט, אריאנה גרנדה, בריטני ספירס ומיילי סיירוס. "ותמונות של מייקל ג'קסון על הקירות", מתאר סטטיק. "הדבר הראשון שעשיתי היה סלפי עם התמונה", ממשיך בן־אל, "הייתי חייב".

     

    סטטיק: "התקציב שיש שם לאולפן זה דבר מטורף. בשלנו היה ממש מגרש כדורסל".

     

    בן־אל: "אתה יכול לצאת שם לחופש, יש שם חדר שינה עם כל מה שצריך. הרגשתי שאני נכנס לקיבוץ נופש כזה. כל אולפן זה אשכרה בית ענק".

     

    עובר בראש משהו כמו "עשינו את זה".

     

    סטטיק: "אין הרגשה כזו כי עוד לא עשינו את זה. אתה הולך לטסט ולא חוגג עד שיש רישיון. אנחנו רק ניגשים לטסט עכשיו. בעזרת השם ניפגש בלאס־וגאס עם בקבוק שמפניה בעוד שנה. ואל תתבלבל, זה כן מדהים אותנו, אבל אנחנו לא סופרים את הביצים עד שהתרנגולת לא הטילה אותם. אז עכשיו רק קנינו תרנגולת. או יותר נכון קיבלנו תרנגולת".

     

    יש סיכוי לא קטן שאם הביצים יגיעו כמו שצריך, תצטרכו לעבור ללוס־אנג'לס.

     

    בן־אל: "אם נצטרך לעבור לשם ולא תהיה ברירה, ברור שנעשה את זה, אבל אנחנו מעדיפים להיות בישראל".

     

    סטטיק: "יותר נכון לומר שאין לנו שום כוונה לעזוב את ישראל, אבל אנחנו כן מודעים לעובדה שנצטרך להיות במקום שבו יהיה מרכז העבודה שלנו ואם זה יקרה שם, לא תהיה ברירה. אתה לא יכול לטוס 4־3 פעמים בתקופה קצרה ללוס־אנג'לס. אני את חיפה לא עוזב בינתיים, כי אני רוצה להיות ליד ההורים, אז אתה מדבר איתי על לעזוב מדינה ולהשאיר את ההורים שלי לבד?"

     

    יש סיכוי גם שהם יעברו איתך.

     

    "כבר דיברתי איתם על לעבור לשם, בקטע רציני, אבל לא נראה לי שהם ירצו. מצד שני, יש אופציות והזדמנויות בחיים שאתה לא יכול לוותר עליהן. כשכל הדבר הזה נח על השולחן אתה אומר לעצמך, 'יש אנשים שאולי היו מסכימים לכרות יד כדי שיקרה להם דבר כזה בחיים שלהם', אז אנחנו לא ניקח את האופציה ונעבור לשם?'"

     

    מה לקחתם מהשהייה בלוס־אנג'לס?

     

    בן־אל: "העבודה שם נתנה לי הרבה ביטחון במה שאני יכול לעשות וגם בהתנהלות באנגלית. היינו בארה"ב 23 יום וכשאתה חווה בכל יום מנטליות עבודה שונה לגמרי, משהו בך זז. אני אישית חושב שהפכתי יותר פתוח. פעם הייתי אומר לאורטל, 'פחות מתאים השמלה הקצרה עכשיו'. היום אני אומר, 'תעשי מה שאת רוצה, הרי כולם הולכים שם ככה'".

     

    אז חזרת יותר ליברלי אחרי 23 יום?

     

    "לגמרי. זה עשה לי איזה סוויץ'. שינה לי את הראייה של הלחץ החברתי שתחתיו כולם חיים פה. תעשה יותר מה שאתה אוהב, טוב לך, נוח לך, סע לשלום. קודם עשיתי יותר חשבון למה שחושבים".

     

    סטטיק: "אני אקח את הפגישה עם טייגה וסקוט סטורצ', שהוא אחד המפיקים החשובים בהיפ הופ והכין לנו ביט, מיני־פלייבק שאולי ישמש אותנו לשיר הבא. בוא נגיד שאנחנו בקשר ולך תדע מה יהיה. זה פתח גם הרבה דלתות לכל מיני דברים. בכלל, יש לנו עכשיו הרגשה שיכולים לקרות איתנו דברים שפעם היו נראים מופרכים לחלוטין".

     

    דוגמה?

     

    "תחשוב שג'ייסון דרולו היה בארץ ועלינו להופיע איתו. זה היה מטורף. הרי פעם חיממנו אותו, זה נראה לנו כמו אל שהגיע לישראל והקצה לנו 5 דקות להצטלם איתו. פתאום אנחנו יושבים איתו ושותים איתו במועדון, שרים איתו טודו בום על הבמה. זה יישמע לך מוגזם אבל ב־23 ימים בארצות־הברית למדתי דברים ל־20 שנה".

     

    בן־אל: "ובכלל, אני בעד שתשאל את השאלה אם נעשה את זה שוב בעוד שנה. יהיה לי כבר ילד".

     

    תבורי הרים להנחתה וקשה לו שלא, כי אורטל עמר, בת זוגו וכתבת בתוכנית של גיא פינס, רחוקה כחודשיים מלידת בנם הבכור. "יום אחד אורטל קמה עם פריחה", הוא משחזר. "הייתה לי הרגשה כבר חודשיים לפני שהיא בהיריון, אמרתי לה את זה, כאילו אני איזה רב. נוגע לה בבטן ואומר 'את בהיריון'. היא אמרה 'אין סיכוי, אין דבר כזה'. וכל יום במשך חודשיים אני נוגע בבטן ואומר לה שוב, 'את בהיריון'".

     

    ומה קרה עם הפריחה?

     

    "הלכה לקחת כדורים מרופא, ירדה הפריחה. בלילה, הפריחה חזרה כפול ובבוקר כבר עברה לפנים, אז אורטל הלכה לבית החולים. עשתה בדיקה, שם אמרו לה שהיא בהיריון בחודש שני. צדקתי".

     

    רציתם ילד?

     

    "בוא נגיד שדיברנו פעם על זה שאנחנו רוצים להביא עוד שנה ילד. במקרה יצא שהילד אכן ייצא לעולם בזמן שרצינו, אבל לא עבדנו על זה. זו ברכה מאלוהים וזה הדבר הכי מרגש שקרה לי בחיים. אני כל יום מחזיק לאורטל את הבטן ואומר לו 'צא כבר, תצא'".

     

    מוכן לאבהות?

     

    "בהרגשה שלי כן, אבל אומרים שזה בא לבד, שמתרגלים עם הזמן, ככה זה בטבע לא? אין לי בעיה עם האחריות שמגיעה. מתישהו הרי אצטרך להקים משפחה אז עדיף מוקדם מאשר מאוחר".

     

    זה יכול לשנות משהו בקריירה?

     

    "לא חושב. לא אצלי. ברור שאני ארצה להיות עם הילד כמה שאני יכול, אבל הקריירה לא תיפגע ומישהו צריך להביא לו לאכול ולבנות לו בית. אתה חושב על זה עכשיו, פתאום יש מישהו לפרנס ואתה רוצה שיהיה לו את החיים הכי כיפיים. אם הוא יגדל פה, בסדר. אם יגדל באמריקה, אולי עוד יותר בסדר".

     

    וחתונה עם אורטל?

     

    "גם אם יש לי החלטה כזו, לא הייתי אומר לך כי זו אמורה להיות הצעה בהפתעה. חתונה או לא, התכל'ס של הזוגיות זו החברות, ואם החברות חרא זה יתפרק מהר, גם אם התחתנת. הקסם בזוגיות שלנו הוא זה שאנחנו גם חברים טובים".

     

    יש כבר שם לילד?

     

    "יש משהו, אסור לי להגיד. בוא נגיד שיהיה לו שם מיוחד כמו שלי. כשהייתי קטן היו צוחקים לי על השם, היו קוראים לי 'בן אלף', דברים כאלה".

     

    צריך להיות אבא יומרני כדי לקרוא לבן שלך בן־אל.

     

    "אבא שלי אולי חשב שהוא אלוהים, אה?"

     

    "יש לו עוד שבעה ילדים שהוא לא מדבר איתם". שימי תבורי | צילום: ניר פקין
    "יש לו עוד שבעה ילדים שהוא לא מדבר איתם". שימי תבורי | צילום: ניר פקין

     

    שימי תבורי, האב המפורסם, שרוי בנתק של יותר משנתיים מבן־אל והאחים לבית תבורי בעקבות נישואיו ליהודית באומן. ניסיונות התקרבות בין הצדדים לא צלחו.

     

    לפחות צילצל לברך על הלידה שבדרך?

     

    "לא קיבלתי שום ברכה ממנו לצערי".

     

    ציפית לקבל?

     

    "לא".

     

    קצת קיצוני. יש מצבים שבהם אפשר להתעלם מהכל.

     

    "זה לא הנכד הראשון במשפחה, יש עוד בן, לאלירן, וגם אליו הוא לא התקשר לומר מזל טוב".

     

    וזה לא כואב לך?

     

    "ברור שזה כואב, זה אבא שלי, וברור שזה עבר לי בראש אם הוא יתקשר. לדעת שאני אבא בדרך, הוא יודע בטוח. הוא חי במדינה הזו. אבל אני לא יכול להכריח בנאדם להתקשר. אם הוא לא מרגיש שיש לו רצון לברך אותי, אז מה אגיד? אני אמשיך לאהוב אותו בכל מקרה, בסופו של דבר אני בחיים בזכותו".

     

    לברית תזמין אותו?

     

    "ברור. אבל אם הוא יבוא, זו החלטה שלו".

     

    בעקבות ראיון של שימי תבורי במוסף "7 לילות" לעיתונאי יהודה נוריאל, היה נראה שיש סיכוי להתקרבות הצדדים בין הבן לאב. כלפון אף הזמין את תבורי להופיע עם סטטיק ובן־אל. "ואמרתי שאני אשמח מאוד אבל הוא לא היה בעניין".

     

    מה ענה אביך לאורון?

     

    "לפני מה שהוא ענה, אני חייב לומר שקודם אני רוצה להיפגש איתו לבד ולדבר איתו וזה לא קורה כי הוא מסרב. אבא ישר כתב לאורון, 'איזה כיף, יהודית תשמח שאנחנו נבוא להופיע'".

     

    אבל היא לא אמנית שמופיעה.

     

    "היא יושבת עם תוף מרים על במות. אני רציני. אז אורון ירד מזה. אמרנו לעצמנו, 'מה, אנחנו עושים מופע מושקע והוא יעלה לי אותה על במה בניגוד לכל היגיון אמנותי'. אני לא אפסיד את החלום הגדול שלי בשביל אף אחד, כלומר להופיע כמו שצריך ולתת בראש. אז זה נפל בדיוק פה, כי למעשה היה אפשר להבין מההודעה שיהודית ענתה בשמו שהם מאוד ישמחו לבוא להופיע".

     

    הוא הצטייר מהכתבה האחרונה כמישהו שנקלע למצב כלכלי בעייתי.

     

    "אם הוא אומר שאין לו כסף, למה הם באים רק אליי בטענות? יש לו עוד שבעה ילדים שהוא לא מדבר איתם".

     

    אבל אתה מפורסם וכנראה מרוויח יותר.

     

    "אז בגלל שיש לי כסף הם באים אליי? וזה לא היוזמה שלו למעשה, אלא שלה".

     

    סטטיק: "מה שמרגיז זה שהם אומרים את זה באלף דרכים, במקום לבוא אל בן־אל ישירות ולדבר איתו".

     

    בן־אל: "זה נכון, בואו תדברו איתי. היה לאבא בית בבית דגן, בתאילנד, באמריקה עד לפני שנתיים, סטטיסטית עשיתי חישוב שזה יכול להניב 12 מיליון שקל מזומן. אתה יכול לבזבז 12 מיליון שקל בשנתיים? הוא צריך לבוא ולדבר איתי, היו לו הרבה הזדמנויות והוא לא בא. ואז הוא הולך לתקשורת ואומר שאני לא עוזר לו. אני בחגים קונה לכל האחים שלי מתנות כדי להרגיש המבוגר האחראי, ואני עוזר איפה שאני יכול, אז הוא יבוא ויגיד שאני קמצן?"

     

    סטטיק: "זו לא שיחה שצריכה לקרות דרך מתווכים. הם, כאב ובן, צריכים לנסות לדבר ביניהם. בניגוד לתקשורת ולכל מי שאיכשהו קשור לדברים האלה, אני מבין שזה לא קשור אליי ואין לי שום עניין להתערב פה. זה ייפתר רק בין בן־אל לאבא שלו. במה שבן־אל בוחר לשתף אותי, אני כמובן שם בשבילו".

     

     

    המקצוע מחייב

     

    בן־אל היה שם בשביל סטטיק כשהוא נפל מהבמה במהלך הופעה פרטית בראשון־לציון ושבר צלע, פציעה שנייה תוך שנה. "על הבמה אני לא רואה בעיניים ואני משתולל וקופץ ורוקד ומזנק", מסביר סטטיק. "לא קלטתי נכון את המבנה של הבמה, באתי לעשות קטע עם האקרובטים, שמתי את הרגל במקום לא נכון והיא צנחה למטה שני מטר, כשהרגל השנייה נשארה על הבמה. למזלי היה שם רמקול שריכך את הפגיעה. זה היה לא נעים, ניסיתי לדבר במיקרופון ולא הצלחתי, יצאה לי נשימה כזו קלושה, נלחצתי, ואז אחרי כמה דקות הצלחתי לדבר, עליתי לבמה וסיימתי את השירים. זה היה כאב חד, הבנתי מיד שקרה לי משהו. ושמע, שבירת צלע מחייבת מנוחה של חודשיים".

     

    אז לא עלית לבמה מאז?

     

    "יום אחרי הפציעה כבר הייתי ברדיו ועליתי לבמה. השאלה איפה האחריות שלך, לגבי הצלע שלך או לגבי הקהל, והתשובה היא שנהגתי באחריות כלפי הקהל. בהופעה הראשונה בעיר הנוער בחיפה, הייתי על כיסא. אני עדיין בתהליך שיקום, עובד עם פיזיותרפיסט צמוד ומהופעה להופעה אני זז קצת יותר. עוד לא לגמרי יכול לרקוד".

     

    בשנה שעברה נפצעת בברך.

     

    "עבר".

     

    בקיצור, אתה נפצע כמו כדורגלן.

     

    "כנראה שהמקצוע מחייב".

     

    אגב, מה שלום דוד בוגי יעלון?

     

    "דוד על מלא. אני לא מעורבב מספיק בשביל לדעת את הכוונות הפוליטיות שלו. אני אוהב אותו מאוד וחושב שהוא מסוגל להכל והוכיח את זה כמה פעמים בחיים".

     

    אתה בן מאומץ. חשבת באחרונה אם לפתוח את תיק האימוץ ולגלות מי הוריך הביולוגיים?

     

    "כן, ומתישהו אני אפתח את העניין הזה, אבל זה לא בוער בי. מי שקרא את הכתבה עד לפה מבין שיש לי הרבה על הראש. רגשית אני לא פנוי לזה".

     

    הוא במערכת יחסים של יותר משנה עם שרית פולק (27) והם גרים יחד. "אין יותר כיף מזה שאתה לא לבד בעולם ואתה הולך לישון ויש מישהו לספר לו את כל השטויות שלך".

     

    ההיריון של אורטל ובן־אל העביר בך מחשבות על אבהות?

     

    "יש לי זמן, אני מוליד שירים בינתיים ומכניס את ג'ורדי להיריון עם שירים".

     

    מה חשבתם על השיר שעשה ג'ורדי עם שלמה ארצי, "קיץ עושה לי טוב"?

     

    "אתה שם שתי אגדות ביחד על טְרֶק אחד אז מה אתה רוצה שיקרה? לא הופתעתי. אני חושב שכולם צריכים ללכת לג'ורדי. עשה בשכל שלמה. אני גם כנראה אלך לג'ורדי בשיר הבא".

     

    בן־אל: "הוא אלוף. אז יאללה, גם אני אלך אליו".

     

    לא עושים חצי עבודה

     

    ב־26 בספטמבר הם יופיעו בלייב פארק ראשון־לציון במסגרת פסטיבל ראשון־לציון במה שיהיה השיא מאז שהתחילו להופיע מול הקהל הרחב, בקופות פתוחות, בניגוד להופעות מוזמנות בפני רשויות וחברות. הפרמיירה נרשמה ביוני בהיכל מנורה מבטחים בת"א, שהיה מלא, והשניים סיפקו הופעה מאוד מרשימה. "דבר באמת הכי מדהים בעולם, כשחושבים על זה", אומר בן־אל, "אנשים שקנו כרטיסים בשביל לראות אותך".

     

    זה לא קרה קצת מאוחר? התחלתם את הקריירה ב־2015.

     

    סטטיק: "אבל הקהל כן קיבל את ההזדמנות לראות אותנו כי הופענו לאורך ולרוחב הארץ די הרבה. אני לא חושב שהיינו צריכים לצאת קודם להופעה כזו. לקח זמן לבנות רפרטואר והיינו צריכים לגייס את הצוות העצום שמרים את המופע הזה. זו חתיכת השקעה".

     

    בן־אל: "ומראש ידענו שאנחנו הולכים להפסיד כסף גם אם הכל יהיה סולד־אאוט, מה שקרה בפועל, כי השקיעו מיליונים. אבל רצינו לעשות את הדבר המטורף ביותר שיש. חוץ מזה, איך אפשר לצאת להופעה בלי רפרטואר? זה מסחרה, ואנחנו לא באים עם חצי עבודה. לא רצינו לשיר קאברים".

     

    אתם ישנים טוב לפני הופעה כזו?

     

    בן־אל: "אני בכלל לא ישן טוב בזמן האחרון, כי רוב ההופעות בצפון וחוזרים מאוחר. אני גם חייב להודות שאני רועד מהתרגשות כשעולה לבמה. פיק ברכיים כזה. לקראת סוף השיר הראשון אתה משתחרר".

     

    סטטיק: "אני מקבל את זה רק חמש דקות לפני שעולים. זה הרגע שאני נכנס לסטרס. אבל אתה פשוט עולה לבמה, האדרנלין משתחרר, ואז זה כמו ארגז חול שאתה יכול לעשות בו מה שאתה רוצה".

     

    אתם מכירים את הטענה שרוב הקהל שלכם מורכב מילדים?

     

    בן־אל: "בהופעות האחרונות לא היו רק ילדים, אלא גם משפחות".

     

    סטטיק: "בכללי, כל הזמן מנסים להגיד לנו, 'אתם בשביל ילדים'. זה לא שאני לא אוהב את זה, אבל זה פשוט לא נכון. משום מה אנשים עדיין מתעקשים לומר שאנחנו עושים מוזיקה שמתאימה בעיקר לילדים. אז מה עם החתונות ואירועי העובדים שאנחנו מופיעים בהם, האירועים באוניברסיטאות ו'הכוכב הבא' שהוא לא רק לילדים, והרדיו והטלוויזיה? בוא נגיד שביוניברסל לא חיפשו את כוכבי הילדים הבאים, ואם כן אני ממש אתאכזב כי לא קראתי את הפרטים הקטנים בחוזה".

     

    בוא נפתח את סיפור עומר אדם. יש יריבות ביניכם?

     

    בן־אל: "חס וחלילה. הוא חבר, גר בניין לידי".

     

    סטטיק: "לפני שלושה ימים הייתה לנו הופעה בעכו. חיכינו חמש דקות עם הוואן שלנו לוואן שלו כדי לתת בוסה וחיבוק ולהמשיך הלאה. זו טיב היריבות בינינו".

     

    זה טבעי שיראו בכם יריבים, בגלל ההצלחה המקבילה.

     

    סטטיק:" אבל אנשים לא אומרים 'זה השיר היחידי שאני אוהב'. הם שומעים עוד שירים. אין פה שום תחרות, על מה אנחנו נתחרה? אני אוהב אותו אישית".

     

    בן־אל: "יש מספיק מקום לכולם. אני חושב שהוא ווקאליסט אדיר".

     

    סטטיק: "עומר אדם מוכר הכי הרבה כרטיסים במדינה והכי מהר, אז מה? זה אומר שאנחנו מתחרים ואני לא אוהב אותו? מה זה קשור לתחרות. אנשים לא קונים כרטיס לסטטיק ובן־אל כי הם קונים לעומר אדם או הפוך".

     

    יש סיכוי שתעשו משהו ביחד?

     

    שניהם ביחד: "יש מצב".

     

    סטטיק: "חשבנו על זה אבל עדיין לא ישבנו על זה ודיברנו ברצינות".

     

    תגידו, רבתם פעם?

     

    בן־אל: "התווכחנו, ברור, אבל לא היה ריב גדול".

     

    סטטיק: "זו כמו חתונה. חייבים להיות ויכוחים, כן נעשה את זה, לא נוציא את השיר הזה".

     

    בן־אל: "בגדת בי, לא בגדת בי".

     

    לא יצא שלא דיברתם פעם?

     

    בן־אל: "אנחנו תמיד מדברים בסוף".

     

    סטטיק: "ואני עם בן יותר מאשר אני בפורטנייט ואני כועס עליו שהוא לא בפורטנייט".

     

    בן־אל: "יש לי ילד על הראש עוד מעט, אתה רוצה שיהיה לי זמן לפורטנייט?"

     

    סטטיק: "אמר האיש שקנה סירת מנוע!"

     

    בן־אל: "למי קניתי? שהילד ייהנה מהסירה".

     


    פרסום ראשון: 06.09.18 , 17:01