ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    לוטן השבוע ליד גדר רצועת עזה. "להערכתי הדר ואורון לא מוחזקים באותו מקום"
    המוסף לשבת • 06.09.2018
    "הבעיה לא הייתה בי, אלא בקבלת ההחלטות"
    לליאור לוטן, לשעבר מתאם ראש הממשלה לענייני שבויים ונעדרים, נמאס לראות איך ישראל חוזרת על אותן על טעויות ומשחקת לידי חמאס, אז הוא החליט להפסיק לשתוק | בראיון ראשון מאז פרישתו, מדבר הצל"שניקמסיירת מטכ"ל על פרשת אבֵרה מנגיסטו, על יחסיו עם נתניהו ועל הרגע שבו החליט לעזוב: "הצעתי נתיב שלהערכתי היה מביא אותנו לחדר המו"מ בצורה המתאימה ביותר, אבל חלק ממקבלי ההחלטות התנגדו. למה? אחד כי אולי הוא לא היה מוכן להוביל לעסקה, ואחד כי אם הוא לא הביא את זה, אז לא. כאילו, למה שמישהו אחר יקבל את הגלורי?"
    אתי אברמוב | צילום: גדי קבלו

    בתפקידי יצא לי לצאת לנסיעות ולדבר עם מתווכים פוטנציאלים, חלקם ממדינות ערביות שאין לנו יחסים איתן. חשוב שבישראל ידעו: מערכת שלמה עובדת רק על זה - לגרום למפגש, לזה שאדם המזדהה עם אויבי ישראל, יקיים איתך שיח. זה מבצע לוגיסטי קשה, שבסופו אני ואדם נוסף יושבים בחדר.

     

    "באחת הפעמים, באחת ממדינות ערב, באמצע הלילה, בלוקיישן שנראה כאילו מתוך סרט, נפגשתי עם אדם בכיר מאוד. ובסוף השיחה, לאחר שאני פורש לו את התזה למה אנחנו רוצים להשיב את אנשינו ומה אנחנו מוכנים לתת בתמורה, כשאנחנו כבר עומדים אחרי שלב הנשיקות על הלחיים, אני אומר לו: 'תגיד, אתה חושב שזה יצליח?' והוא עונה לי: 'אני חושב שכן, אם תיתנו לחמאס את כל מה שהם רוצים'.

     

    "אתה אומר לעצמך, 'הוא צוחק עליי', אבל כנראה שלא כי בכל זאת - אמצע הלילה, ולוקיישן שכזה. ואז, כשאתה מעמיק בתשובה, אתה מבין שבראייתו מה שחמאס מבקשים זה לגיטימי ובתרבות האיסלאם הרדיקלי, אתה צריך להיענות. ואם אתה לא נענה, אז אתה העוין והתוקפן והאשם בזה שלא מתקדמים. ולמה אני מספר את זה? ראשית, כדי להדגיש שהפעילות היא פנטסטית ולא אקדמית. ושנית, שהראש של האויב זה לא הראש שלנו. ואנחנו נחזיר את אנשינו אם ניצור משהו שיתאים לראש של האויב".

     

    ומה קרה בסוף?

     

    עם משפחת מנגיסטו. "אני מוכתם בציבור בגלל הסיפור הזה"
    עם משפחת מנגיסטו. "אני מוכתם בציבור בגלל הסיפור הזה"

     

     

    "האדם הזה נפגש עם מי שהיה צריך, אבל זה לא תפס. וככה זה התפקיד. יש בו רגעי שיא שאתה יושב עם מישהו ומרגיש שהצלחת לשכנע אותו בלב וברוח, למרות שהוא בכלל לא מכיר בך. אבל הרבה פעמים אחר כך מגיע רגע השפל, שהוא מדווח לך: 'כן, הייתי, העברתי, והם לא מוכנים'. ושוב צריך לחשוב איך פורצים את הסכר עד שיצליח. החזרת שבויים זה ביזנס רק לאנשים אופטימים. זה לא עסק למהנדסים. מהנדס מזמן היה אומר: 'אי־אפשר לבנות פה גשר, האדמה רעועה מדי, לכו למקום אחר'. אתה, לעומת זאת, אומר: 'הבנתי שהאדמה רעועה, נמציא סוג חדש של בטון'".

     

    שנה שלמה סכר ליאור לוטן את פיו, ולא דיבר ולא גילה מדוע עזב את תפקידו כמתאם ראש הממשלה לענייני שבויים ונעדרים (שו"ן). כשעזב, פירשן שמחה גולדין, אביו של סגן הדר שגופתו מוחזקת בידי חמאס, ואמר שזה קרה "כדי שכולם יראו שהמלך הוא עירום".

     

    "הכותרת 'לא נתנו לי לעבוד', היא ממש לא נכונה", אומר לוטן. "מה שנכון הוא, שבסוף הדרך הצעתי הצעה שקשורה לאיך אפשר להתקדם, והיא לא התקבלה. הצעתי נתיב שיש בו סיכוי למו"מ לעסקה לא במחירים הגבוהים ביותר למדינת ישראל, וביקשתי תמורה מסוימת שנוכל לתת כדי להיכנס לנתיב.

     

    "חלק ממקבלי ההחלטות אמרו 'אני לא מוכן'. אחד מהם אולי כי הוא לא מוכן להיות על הנתיב שמוביל לעסקה, ואחד מהם אולי מתוך גישה שאם הוא לא הביא את זה, אז הוא מתנגד. כאילו, 'למה שמישהו אחר יקבל את הגלורי ולא אני?' והיו גם אינטרסים רחבים יותר. כאלו שקשורים במצב הכללי מול חמאס, מול עזה, מול המתווכים, ברצון הישראלי לא להיקלע לשתי חזיתות בו־זמנית. אבל זה היה הרגע המכונן שהבנתי שאני צריך לעזוב".

     

    בימיו כראש צוות המו"מ המטכ"לי. "אני מאוד אופטימי. בסוף נצליח לייצר יכולות שיקטינו את התשלום בעסקה"
    בימיו כראש צוות המו"מ המטכ"לי. "אני מאוד אופטימי. בסוף נצליח לייצר יכולות שיקטינו את התשלום בעסקה"

     

     

    אלא שלוטן לא הפסיק להיות מעורב והדיבורים בחודשים האחרונים על ההסדרה, הציפו אצלו לדבריו הכל. לכן החליט לדבר. "נמאס לי לראות איך אנחנו משחקים לידיו של חמאס באותה טעות קלאסית".

     

    שהיא?

     

    "חמאס רוצה, כמו כל ארגון, לקבל כמה שיותר בעד מינימום מחיר. הוא אומר: בשבילי, כל נושא עומד בנפרד - סיוע אזרחי, הסדר ביטחוני, ושבויים נעדרים. אקבל מה שאני יכול, וכשאסיים נעבור לנושא הבא. רוצה לדבר על שקט ביטחוני? תשלם. תגמור? נדבר על אסירים ביטחוניים. בשבילנו, הישראלים, זה הדבר הגרוע ביותר שיכול להיות, כי ככה אנחנו מגיעים לקיפאון. הדבר המקצועי לעשות הוא דווקא כן לכרוך הכל יחד. אפשר לדבר בחדרים נפרדים או בצוותים נפרדים, אבל על הכל יחד. ואם את לא מתקדמת איתי בנושא אחד שחשוב לי, לא אתקדם איתך בנושא שחשוב לך. ואם את מפעילה עליי לחץ בנושא שחשוב לי, אפעיל לחץ בנושא שחשוב לך.

     

    "ישראל לא עושה את זה וכשההצעה שלי לא אושרה, הבנתי שיש שתי דרכים: להמשיך את הקיפאון, שזה לא מתאים לי, או להיגרר לעסקה גרועה בתנאי חמאס, שגם לזה אני לא מסכים. אז חשבתי שנכון להעביר את המקל למישהו שאולי ימצא משהו לעשות. בעיניי, גם היום, אם נשאיר את נושא השבויים לא כרוך בנושאים אחרים, המחיר יהיה או לא להחזיר אותם, או לשלם את עסקת שליט הבאה. ואת זה אפשר למנוע".

     

    עם לאה גולדין. "יש משפחות שנשארתי איתן בקשר שוטף"
    עם לאה גולדין. "יש משפחות שנשארתי איתן בקשר שוטף"

     

     

    מה אתה בעצם אומר, שאנחנו לא מספיק קשוחים מול הצד השני?

     

    "זה היה קל אם היינו חושבים שמקבלי ההחלטות - ראש הממשלה, שר הביטחון, ראשי האירגונים - הם רכי לב ומוח, ומחליפים אותם. לא. יש פה עניין של מדיניות ברגעי מבחן, וזה רגע מבחן מול חמאס. אני לא מאמין שיש אצלנו אנשים רעים או טיפשים או לא רוצים. יש במערכת הזו את כל סוגי השחקנים: יש שחקני נשמה ויש את הצינים, יש מקצוענים ויש ביורוקרטים. ביבי, ליברמן וראשי כל ארגוני הביטחון והמודיעין. זו הנבחרת, וזה הזמן להתעקש".

     

    ישראל יודעת לחלץ אלפי כרכים ודיסקים ממחסן מאובטח באיראן. מה הבעיה להביא שתי גופות ושני אזרחים מפה, מעזה?

     

    "אני מאוד אופטימי בעניין הזה. בסוף מדינת ישראל תצליח לייצר יכולות אפקטיביות שיקטינו את התשלום, אבל בינתיים, אני חושב שצריך לכרוך את נושא השו"ן בכל דבר אחר שעומד בינינו לחמאס".

     

    מקבל צל"ש על המבצע לחילוץ נחשון וקסמן. "ביבי, ליברמן וראשי כל ארגוני הביטחון זו הנבחרת, וזה הזמן להתעקש"
    מקבל צל"ש על המבצע לחילוץ נחשון וקסמן. "ביבי, ליברמן וראשי כל ארגוני הביטחון זו הנבחרת, וזה הזמן להתעקש"

     

     

    מכות עם דיראני

     

    לוטן, 52, אל"מ במיל' ועורך דין בהכשרתו, הוא איש של ניגודים. יש בו שילוב כריזמטי בין מספר הסיפורים של החבר'ה, לבין איש סוד שבעת מבצע קופץ מתוך שקי שינה ולא רואה בעיניים. מנכ"ל ביום, מרגל ולוחם בלילה. לתפקיד מתאם שבויים ונעדרים מטעם ראש הממשלה, אותו מילא במשך שלוש שנים, הגיע לאחר קריירה ביטחונית מפוארת. "כל חיי הכשרתי את עצמי לרגע הזה", אומר מי שבמקור בכלל חשב להיות וטרינר.

     

    הוא התגייס בשנת 83' לסיירת מטכ"ל והפך לקצין. עם שחרורו ב־88' פנה ללימודי משפטים ועבד בשב"כ כסטודנט. ב־93' חזר ליחידה. במאי 94', כמפקד צוות, היה הראשון שעמד באקדח שלוף מול מוסטפא דיראני, שנחטף מלבנון לישראל במטרה לספק מידע לגבי רון ארד. חבריו מספרים שממש הלך מכות עם דיראני בידיים חשופות.

     

    כעבור חמישה חודשים שוב עמד מאחורי דלת נעולה, הפעם בתוך ישראל, כשניסה לפרוץ לחדר שבו הוחזק נחשון וקסמן. הפעולה הזו, שבה נהרג חברו סרן ניר פורז, הייתה עבורו מכוננת. את הצל"ש שקיבל אז על חלקו בפעולה, העניק אחרי "צוק איתן" לאמו של אוהד בן ישי, שהיה חבר של בנו לכיתה, ונחשב לפצוע הקשה ביותר של המבצע.

     

    גם היום, הוא עדיין חושב שאופציה מבצעית עדיפה על כל עסקה. "אחרי אירוע נחשון וקסמן", הוא משחזר, "נקראתי על ידי הצבא לפתח את המו"מ המטכ"לי, בעיקר בסביבה של האיסלאם. נסעתי ל־FBI ולסקוטלנד יארד כדי ללמוד את עולם המו"מ במצבי מיקוח. פיתחנו תורת לחימה מול מתבצרים, אבל עם אוריינטציה לאומית וטרור. בשום מקום בעולם לא מתכוננים לשאת ולתת עם האויב במצבי לחימה, ואצלנו כן. מה שמייחד אותנו באירועים, שבארץ כל רב"ט הוא גנרל. הקווים קצרים, ואתה מאוד זמין לדרג מקבלי ההחלטות והם זמינים לך".

     

    את ראש הממשלה נתניהו, גם הוא מטכ"ליסט, פגש לוטן לראשונה בנסיבות מבצעיות. "הכרנו בימי פרשת גלעד שליט, אחרי שהייתי שותף לניסיון של הצבא לבסס חלופה מבצעית לשחררו. אופציה מבצעית כזו דרשה בשלות מודיעינית שלא הושגה, וגלעד שוחרר בעסקה. אני די בטוח שאם לא הייתה עסקה, היינו מגיעים לבשלות מבצעית.

     

    "באוקטובר 2014, אחרי צוק איתן, כשנהיה הקטע של גולדין ושאול, וגם אבֵרה, הומלצתי על ידי שר הביטחון דאז בוגי יעלון להיות המתאם, ואחרי מספר פגישות ביבי מצא שאני ראוי ומתאים. נפגשנו אז בבסיס ארגון מודיעין שבו רוה"מ מגיע לברך את העובדים לראש השנה והוא הודיע לי: 'אתה בתפקיד'".

     

    לוטן, באותו זמן וגם היום, עובד כמנכ"ל בחברת "בראק קפיטל אנרג'י" העוסקת באיתור מרבצי חולות נפט והפקתו, החליט ללכת על מודל 200 אחוז משרה (כשתפקיד המתאם בהתנדבות), וקיבל גיבוי ממעסיקיו.

     

    איך נראה הלו"ז של מתאם שו"ן?

     

    "אתה עובד מול המזכירים הצבאיים של ראש הממשלה, שר הביטחון וראש אמ"ן, מול בעלי התפקידים המקבילים לך בשלוש הלשכות, ויש קצין שמרכז את הפעילות האדמיניסטרטיבית. למעשה אתה נוגע בכל דבר שקשור בתחום, מהפעילות החשאית מול האויב ועד הפעילות של משרד החוץ. אתה קובע לעצמך לו"ז לפי מה שאתה חושב שראוי לקדם. יש דברים שנולדים מבחוץ, יש למשל את הזירה המשפטית מול בג"ץ שבה צריך לתפקד לפי דד־ליינים. יש עדכון מודיעיני, שמתקיים או במשרדך או בצבא. לכן סדר היום נוצר או ממך או מתוך המשימה. אתה שואף ליזום יותר ממה שאתה מגיב".

     

    קרה שישבת בפגישת עבודה כמנכ"ל ופתאום היית צריך ללכת לעבודה השנייה שלך?

     

    "היה אירוע חשוב שבו הייתי בחו"ל בשליחות החברה ונוצרה הזדמנות שבה מתווך אומר: 'תגיעו אליי מחר, כי אני עומד לנסוע לחמאס'. עזבתי הכל, נסחבתי בנסיעות מיום רביעי, הגעתי אליו בחמישי, חברתי לאנשים אחרים שהגיעו מישראל, קיימנו את הפגישה, וביום שישי חזרנו לארץ. והכל בסופ"ש האחרון שלפני ליל הסדר על חשבון זמן חופשי".

     

    והיום איך אתה מסתכל על זה? טירוף?

     

    "גדלתי וחונכתי ביחידות שאם זה פשוט ורגיל, אז מישהו אחר כבר יעשה את זה, וזה כנראה גם לא כזה חשוב או מאתגר. כך שמצב הצבירה אצלי, הוא להסתכל על אתגרים ולנסות לפרק אותם".

     

    בלי להתנצל, בלי להצטדק

     

    באוקטובר 2014, עם כניסתו לתפקיד, היו בידי חמאס שלושה אזרחים ישראלים: סמ"ר אורון שאול, חייל גולני שגופתו נחטפה בקרב סג'עייה במבצע צוק איתן, סגן הדר גולדין, שגופתו נחטפה בקרב רפיח באותו המבצע, ואבֵרה מנגיסטו, הלוקה בנפשו, שנכנס לרצועת עזה באזור חוף זיקים. חודש לאחר מכן, הצטרף לרשימת התיקים בטיפולו של לוטן שם נוסף: הישאם א־סייד. "אני יושב אצל שר הביטחון בפגישת עדכון ותכנון ופתאום מתקבלת בחדר ידיעה, שמישהו חצה את הגבול ומוחזק בידי חמאס", מתאר לוטן. "ואני מרגיש כמו אדם שמטפס במעלה ההר, מנסה לגלגל שלושה סלעים של 200 קילו ואז אומרים לו: 'זכית בסלע נוסף'.

     

    "אז בהתחלה אני מתפלל שהוא יוחזר באופן וולונטרי, שזו אפשרות ריאלית אם אתה בן שלוש. כשמתברר שיש לא־סייד דפוס של חצייה גם לירדן, גם למצרים וגם לחמאס, אז התקווה היא שגם הפעם, אחרי תשע פעמים, יחזירו אותו. אבל מהר מאוד באה ההבנה שחמאס שינה את הכללים והוא לא מחזיר אזרחים, אלא מחזיק בהם כקלפי מיקוח נגד ישראל, מתוך תפיסה שהאזרחים הם חיילים".

     

    ובאותו הזמן הרבה אנשים מורטים שערות, כי קשה מספיק גם בלי חציות וולונטריות.

     

    "העמדה שלי הייתה: לא צריך לשלם מחיר. זה אירוע הומניטרי. אין בו מרכיב ביטחוני, העברנו לחמאס הוכחות שגם הוא וגם אבֵרה לא מעורבים בעניין ביטחוני, ולכן לא צריך לשלם מחיר. אפשר לשלם מחיר הומניטרי, אבל לא לשלם מחיר ביטחוני באסירים".

     

    מתוך ארבעת השבויים והנעדרים, מנגיסטו הוא הנקודה הרגישה אצל לוטן. בענייני העבודה הוא איש צללים, אבל ביולי 2015 יצאו הקלטות של שיחות שניהל עם בני המשפחה רגע לפני שהוסר צו איסור הפרסום בנושא. "אני מוכתם בציבור בגלל הסיפור הזה", הוא אומר בעלבון. "היו משפחות שיצאו לטובתי יום או יומיים אחרי הפרשה. אבל אז יצאתי גזען וזה היה מופרך".

     

    את גרסתו הוא מוכן לספק, רק בתנאי שיודגש כי היא אינה בגדר התנצלות או הצטדקות. "הגעתי כדי לתדרך את המשפחה, וכדי להימנע מההמולה התקשורתית הציעו לי את בניין עיריית אשקלון. ואני נוסע לשם ומכין חדר ולאט לאט מתחילים להגיע האנשים שמוכרים לי כבני המשפחה, וגם כאלו שלא. ואני שואל אחד־אחד, מי את? היא דודה. ואת? בת דודה. ואת? גם בת דודה. ואני מניח שהכללים שחלו על כל שיחותיי - אמון וחשאיות - עדיין חלים.

     

    "ומתחילה שיחה שבה יש מרכיב אחד שונה מאשר בשיחות הרגילות והוא שעומדת להיווצר שיחה בין אב המשפחה לראש הממשלה וזה מוסיף מתח, פלוס שאלות שבאותו רגע אני לא מזהה אותן כתקשורתיות, אלא כשאלות של חברי משפחה, ונוצרת שיחה שהיא ברמות של מתח ונוקשות חריגות. לאחר מכן אחת מהבנות דודה, שהזדהו ככה, מתברר שהיא עיתונאית שהגיעה כדי להקליט.

     

    "האם היא עשתה שירות למשפחה, למשימה, למחליפיי שימצאו את עצמם בשיחות עם המשפחות? האם יהיה להם יותר קל או קשה בפתיחות שלהם, שבעיניי זה תנאי הכרחי? הרי מה אנחנו יכולים לתת למשפחות עד השלמת המשימה? רק פתיחות מלאה, אמונה אמיתית שמי שעוסק במשימה זה עם כל הלב וכל היכולות ואמון במערכת.

     

    "לפני נסיעתי לאשקלון", ממשיך לוטן, "ביקשתי מביבי לדבר עם האב. זה מה שהיה חשוב לי, והוא עם הלו"ז הבלתי סביר שלו אמר לי: 'זה חייב להיות היום?' ואני אמרתי לו: 'אני מבקש ממך, הם ברגע קשה. עומדים להסיר את הצו, אנא דבר עם האב'. והוא שואל: 'מה להגיד לו? הרי עדיין אי אפשר לעדכן בהכל' ואני אומר: 'מה שאתה חושב. עצם השיחה, ההבנה שאתה עוסק בזה, זה מאוד חשוב'.

     

    "דקה לפני השיחה עם ראש הממשלה נודע לי שיש מכתב שהאבא שלח לו, שלא הועבר דרכי ולא ידעתי מקיומו, אבל הוא לא נענה, והבטחתי להם שהעניין יטופל עוד באותו היום. אבל כשמגיעה השיחה מראש הממשלה האב מרכז את השיחה במכתב: 'אני שלחתי מכתב. למה הוא לא עונה לי. למה הוא לא התקבל'. ולכן אמרתי אחרי שהסתיימה השיחה: 'מה שהיה פה עם ראש הממשלה זה חמור מאוד כי אתה ריכזת את כל השיחה במכתב, במקום לעשות שיחה על באמת מה שאתה מצפה ממנו, או לשאול אותו מה הוא מתכנן'.

     

    "אחרי זה נאמר עליי שאיימתי עליהם. כי אמרתי 'מי שיערב את העדה, ישאיר את אבֵרה עוד זמן בשבי'. ועל זה גם ראש הממשלה כעס עליי. הוא אמר לי: זה כאילו אמרת, 'אני אשים כיפת ברזל סביב אשקלון, רק אם יצביעו ליכוד. זו בעיה ערכית'. ואז אני דפקתי על השולחן ואמרתי לו: 'ראש הממשלה, אני מהצופים ברחובות, ואני מסיירת מטכ"ל. לי אין בעיה ערכית'.

     

    "מה שקרה שם, זה שהאמא ביקשה ממני סימן חיים, וכל מי שעוסק במו"מ מול חטופים ושבויים יודע שלא משלמים בעבור סימן חיים. כי אז האויב יפסיק לדבר איתך על איך מחזירים את השבוי, ויתחיל לדבר איתך ב'תן לי עשר פעמים מחירים על סימן חיים'. ובכל זאת אמרתי לה: הצורך שלך הוא כל כך חזק ואני מרגיש אותו כאבא, שאני אכוון אחרת את המערכת. נפעל להביא סימן חיים. ניקח על עצמנו את המחירים.

     

    "ובאותה נשימה סיפרתי לה איך במהלך הצעדה למען גלעד שליט החליטו בחמאס לבטל פגישה עם שליח אירופי שהיה אמור לתווך, ודחו את הכל ב־11 חודשים. וכך אני מסכם: אם אתם שמים על אבֵרה עכשיו את כל התסכול של העדה, אתם יכולים להשאיר אותו עוד שנה אצל חמאס. כי זה מה שלקח אצל שליט. ועכשיו מה פורסם בערוץ 10? שאיימתי שאם הם ייצאו בפומבי, אני משאיר אותו עוד שנה. מה, אני מחזיק את אבֵרה? אני אשאיר אותו עוד שנה?"

     

    אלא שעל משפחתו של מנגיסטו ההתנצלויות לא עבדו, ובפגישה שהתקיימה בינם לבין ראש הממשלה שהגיע כבר למחרת אל בית המשפחה, יחד עם לוטן, לקחו את נתניהו לחדר צדדי, וביקשו ממנו להדיחו מהתפקיד, "כי אין לו תוצאות". בסופו של דבר הצליח נתניהו להרגיעם. לוטן, שידע על הבקשה להחליפו, המשיך לעבוד לטובת המשפחה עוד שנתיים. "אמרתי לעצמי: מתחילים מההתחלה, בונים אמון מחדש, ולשמחתי או לתחושתי הצלחתי בזה".

     

    איך אתה יודע שלהבא לא הקליטו אותך?

     

    "אחרי מה שקרה, הייתי שואל בתחילת פגישות: 'האם זה מוקלט או לא?' והאמנתי למשפחות שלא. אבל שאלתי. כי אחרת הייתי או תמים או טיפש. הנחת העבודה ההגיונית לכל העוסקים בתחום בתקופתנו היא שכאבן ומצוקתן של המשפחות יישמעו בכל זמן או מקום עד השלמת המשימה. לצפות למשהו אחר יהיה נאיבי או לא מספיק מודע".

     

    סינדרום עז"א

     

    הביקורת החריפה שנמתחה על עסקת שליט, לא הרתיעה את לוטן מלחתור לעסקה נוספת. "אתה לא יכול להצליח בתפקידים כאלו אם אתה מנסה לקלוע לטעם הממוצע הציבורי", הוא אומר. "אתה צריך לפעול על פי האני־מאמין המקצועי והערכי ולקוות ולצפות שזה יתקבל בחיוב".

     

    מה היו גבולות הגזרה ששורטטו לך אחרי עסקת שליט? קרה שישבת עם מקבלי החלטות והיה ויכוח: "אני נותן 500 אסירים", "לא, אני מסכים ל־300" ושלישי אמר, "ובלי דם על הידיים"?

     

    "מקבלי ההחלטות כל כך מנוסים שהם לא מוכנים להתייחס לשאלות תיאורטיות שלך לגבי גבולות המנדט. התשובה הבסיסית היא 'צא לדרך, מה שתביא, נגיד לך בסדר או לא'. וזה קושי בפני עצמו. המנדט לא תמיד מוגדר מספיק בזמן שאתה יוצא למגעים, ואתה צריך לא רק לנחש את האויב, אלא גם להעריך את הצד שלך".

     

    מה הדבר הכי יצירתי שעשית כמתאם שו"ן?

     

    "עולה במוחי דוגמה יצירתית, נועזת, שהלוואי והיו עוד כמוה. אני לא יכול לפרט כי אולי נשתמש בה שוב, אבל מהותה שהיא הגיעה ישירות למי שמחזיק בהדר גולדין. המסר היה 'אם לא תעזור לנו, תיפגע'. והוא פתח בסדרת פעולות, שייתכן וקידמו אותנו בידיעה בהבנת האירוע, אבל בדיעבד ברור שלא פתרה את הבעיה. איך המסר הועבר ומה היה ההפקה והבימוי זה סרטי אלף לילה ולילה. אגב, הדר ואורון לא באותו מקום, להערכתי".

     

    איזה רגע קשה אחד אתה זוכר במיוחד?

     

    "הרגע שבעקבותיו החלטתי לפרוש. שלאחר מספר שליחויות חשבתי שפתחנו נתיב שיכול להכניס אותנו לתוך חדר המו"מ בצורה המתאימה ביותר לאינטרסים של ישראל, ולא לכזה שבסופו יש את העסקה הכי יקרה. וזה לא אושר. לא אגיד לך על ידי מי. זה היה מתוך ראייה אחרת של הדרך הנדרשת. בדיעבד חלפה שנה והבנים עדיין שם".

     

    ללוטן, מספר אדם שעבד איתו, יש רגישות מיוחדת למה שהוא קורא "סינדרום עז"א", התופעה שבעיניו מונעת מהראשים לקבל החלטות. "ה־ע'", מספר אותו אדם, "זה 'עבדו עליך'. אם עבדו עליך אין צורך לקבל החלטה. האויב אכזר, רמאי ושקרן. ה־ז' עומד על 'זה לא יעבוד'. ה־א' שהוא הכי גרוע, זה 'אפשר אחרת' - אפשר יותר זול, אני אגיד להם, אני אלך. כל עוד אתה בתוך העולם הזה של עז"א, אתה לא תקבל החלטות. על זה גם נוספים היבטים של אגו. אנשים שאומרים 'אני אהיה זה שיסגור את העסקה'.

     

    "תוסיפי לזה שליאור עבר שני שרי ביטחון. לליאור היה קשר טוב יותר עם בוגי יעלון, שהנושא קרוב לליבו וגם שיטת העבודה שלו היא אמון מלא, סיעור מוחות וגיבוי. עם ליברמן זה אחרת".

     

    לוטן עצמו מסרב להתייחס לפרטי דיונים שהתקיימו בחדר סגור ולליברמן ישירות, אבל מתאר את נקודת השבירה שלו מנקודת מבטו. "בין הרביעייה הזו של ראש הממשלה, שר ביטחון, רמטכ"ל ואולי ראש השב"כ, צריך להיות ציר שאומר, 'אני רוצה את העסקה'. אם אין מסה קריטית בעד, אז אין עסקה, גם אם ראש הממשלה רוצה. הוא לא יכול להחליט בלי תמיכה מקצועית. לא על כל דבר הוא יתעמת, בטח לא ברמת הבשלות שאני הצגתי אז".

     

    אז קמת והלכת ולא קרה כלום.

     

    "זה לא נותן לי נחמה שצדקתי מקצועית. מה שחשוב שיעשו את זה עכשיו. לא יהיה שמח ממני כשהנעדרים יחזרו, כולל לעשות סנדוויצ'ים ולהחנות את המכונית ברוורס למי שצריך".

     

    "הבנתי אותם", הוא מודה. "באופן טבעי קיים מתח בין התפקיד שאני מילאתי, אל מול ארגונים משמעותיים למימוש המשימה. תפקיד השב"כ לסכל טרור, להביא את המחבלים למאסר, בעוד שאני מייצר עולם שאומר: בסוף הדרך אני מוכן להגיע לעסקה שיש בה מרכיב של שחרור האסירים. או: תפקיד הצבא לסכל טרור, להילחם באויב ולהחליש אותו, ואני מייצג תפיסה שאומרת שבסוף הדרך יהיה הישג לאויב. המוסד, יש לו אינטרסים מול גורמים מתווכים, ואתה אומר, 'אני רוצה שהמתווך יעבוד רק בנושא הזה', ולא בכלל האינטרסים שקיימים.

     

    "הייתה סיטואציה שבה האדם שאני יושב במשרדו אומר לי: 'הגזמת, צא מהחדר. אתה לא יכול להגיד שבזה שאני מנהל את האופרציה תחת אחריותי בנושא מסוים, אני לא נותן קשב לנושא אחר'. אף אחד מאיתנו, בטח לא אני, לא רוצה להיות בתפקיד הילד הרע שרוצים להוציא אותו מהחדר".

     

    איך יצאת מהסיטואציה?

     

    "על ידי זה שאמרתי: 'זו שיחה חשובה, אני אולי מייצג זווית מאוד צרה, אבל אני חייב להיות פה שחקן נשמה'. וכן, קצת גיליתי בריונות ואמרתי: 'זה לא אני יושב פה בחדר. יושב פה ראש הממשלה. אז בוא נמשיך לדבר'. התֹּוקף שלך אל מול האנשים המנוסים האלו, זה שאתה חייב להסתכל רק על המשימה".

     

    למרות הקשר הטוב עם נתניהו, החליט לוטן לפרוש. "הערכתי מאוד את ההבנה שלו לסיטואציה ומצד שני, הייתה תחושת מועקה. שאתה נוטש, שהשקעת במשימה כל כך הרבה ולא עמדת בה".

     

    אתה חושב שאיכזבת את מי שמינה אותך?

     

    "ייתכן מאוד. אבל מכיוון שאני יודע בבירור מה היו הקולות, מיהם מקבלי ההחלטות, מה היו עמדותיהם, אז אני מרגיש שהבעיה לא הייתה בי, ביכולת של השליח, אלא בקבלת ההחלטות".

     

    מה העצה הכי טובה שנתת לירון בלום מחליפך?

     

    "לא הייתי צריך לתת לו עצות. הוא יודע את משימתו. אולי רק שברגעים הכי קשים של החיים, אנחנו צריכים לחשוב מה הכובע שאני שם על עצמי עכשיו: אם אני אבא, מפקד, מנהל, בעל תפקיד. והכובע של בעל התפקיד הזה הוא 'תביא אותם הביתה בעסקה עם האויב'. אף אחד לא יאהב אותך על זה, הרוב ימתחו ביקורת, אבל תביא אותם הביתה בעסקה.

     

    "אתה לא הרמטכ"ל ולא ראש השב"כ שאחראים להביא אותם במבצע, ואתה גם לא בעל תפקיד אחר שיכול להגיד, 'אז אל תביא אותם'. כרגע הדרך היא בעסקה לכן אל תשכח את זה אף פעם, גם כשיהיה לך רצון עז להיות דווקא בצד של אלו שאומרים 'אל תביא אותם', או 'המחיר יקר מדי', או 'נחכה לאופציה מבצעית', מה שלא קרה הרבה שנים. יש הרבה בדידות ותסכול בתפקיד, והעצה היחידה שלי: ברגעים האלו תזכור מה התפקיד שלך - וזה להחזיר אותם".

     

    המחיר האישי

     

    הקשר עם המשפחות הוא אחד הדברים המשמעותיים ביותר בתפקידו של מתאם שו"ן. לוטן ראה מקרוב את התהום שנפערת בחייהם של בני המשפחה, ובעיקר ההורים. "כל הורה יכול להבין את תחושת האובדן, וכשאתה מעמיס עליה חוסר ודאות וחוסר אונים לעזור לבנך או להביא אותו למנוחות, השבר הוא עצום.

     

    "הרצל שאול נפטר בעודי בתפקיד. באחר הצהריים של ליל מותו ביקרתי אותו במיטתו ולבקשתו דיברנו בארבע עיניים. הרצל היה אדם מדהים, לוחם־על ואיש טוב ומיטיב. להיות ברגעיו האחרונים בחייו ולדעת ששנינו יודעים שאלו רגעיו האחרונים, זה היה קושי אדיר וכעס על הגורל, שאני לא הצלחתי להחזיר את בנו והוא לא זכה, ומשפחתו נשארת עם הקושי בלעדיו. זה נתן לי בוסט חזק של 'צא ותמשיך לעבוד'".

     

    נשארת בקשר עם המשפחות?

     

    "עם חלקן כן, עם אחרות לא. אם יש בי צער זה על העובדה שחיי בשנה האחרונה פחות איפשרו לי להשקיע את הזמן בקשר עם כל המשפחות. עם משפחה אחת אני בקשר שוטף. אחרת אפגוש השבוע, עם אחת נפגשתי לפני יומיים - ולא במקרה".

     

    את השנה האחרונה הקדיש לוטן להעצמה אישית. מלבד החזרה לעבודתו כמנכ"ל, הצטרף לחבר הנאמנים של מכללת ספיר, הפך לעמית בכיר במכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי בהרצליה, עדיין עושה מילואים בפיקוד העומק, שזה אומר מבצעים מיוחדים. חוץ מזה הוא התחיל להתאמן, נפטר מהסוכר, הוריד יותר מעשרה ק"ג ממשקלו וגם נפרד מאשתו השנייה שלומית, הצעירה ממנו ב־12 שנה.

     

    "בשלב הראשון אחרי סיום התפקיד", הוא מספר, "ניסיתי להציל את נישואיי ולאחר מכן, כשהיה ברור שזה לא ילך, רציתי לחיות חיים שבהם אני יכול לשהות יותר עם הילדים. שלוש השנים האינטנסיביות ותחושת החובה, המחויבות והמסירות למשימה היו כה תובעניים, שאין ספק שזה השפיע על חיי המשפחה שלי".

     

    אז חמאס הרס לך את הנישואים?

     

    "זוגות נפרדים בגלל מכלול סיבות ואירועים", הוא מחייך. "אני כן מצטער על כך שבשנים האלו משפחתי הרגישה שממלא אותי דבר אדיר בעל עוצמה וחזק שאינו היא".

     


    פרסום ראשון: 06.09.18 , 18:42