ברגע הפתטי ביותר ביממות האחרונות עבור האימפריה האמריקנית, שיחרר הנשיא טראמפ עוד ציוץ. מנהיג העולם החופשי, יורשם של וושינגטון, לינקולן ורוזוולט, ביקש להודות מקרב לב לרודן הצפון־קוריאני. "מנהיג קוריאה־הצפונית מצהיר על אמונה יוקדת בנשיא טראמפ!", כתב טראמפ. "תודה היו"ר קים, ביחד נצליח לעשות את זה!".
מאז ועידת סינגפור, המשיכה והרחיבה קוריאה־הצפונית את פעילותה הגרעינית. אף פצצה לא פורקה עד כה, וסוכנויות המודיעין מאמינות שזה גם לא יקרה. אבל טראמפ נאחז, כמו אדם טובע, ב"אמונה היוקדת" של רוצח המונים. וזה היה כל כך עצוב כי במקביל, בניו־יורק טיימס, התברר למי אין אמון בנשיא: לבכירים בממשל שלו. המאמר האנונימי שפירסם בכיר בממשל (אגב, "בכיר" זו הגדרה רחבה, ולא, הוא לאו דווקא מוכר) עורר פאניקה גמורה בבית הלבן. הטקסט היה מזעזע; הוא הצהיר בגלוי על שיתוף פעולה חשאי לסכל "כוונות גרועות" של הנשיא, איבחן כי לטראמפ אין ערכים מוסריים, הזהיר שהנשיא האמריקני פוגע ברפובליקה וסיפר שבקבינט של הנשיא מדברים על הדחתו - דבר שמעולם לא קרה.
מבקריו של טראמפ ורבים בתקשורת האמריקנית צהלו. הוכחה מוחלטת למה שנכתב ונכתב שוב - טראמפ מסוכן והבית הלבן שלו הוא בלגן. אך המאמר הזה, באורח עמוק, הוא דבר מסוכן. לא לטראמפ, אלא לרפובליקה עצמה. הרי טענתם הראשונה של תומכי טראמפ היא שיש "דיפ סטייט", מדינה בתוך מדינה, שפועלת לסכל את כוונות טראמפ. שיש בוגדים נסתרים. תיאוריות קונספירציה משתוללות בימין האמריקני על פגישות חשוכות, קנוניות מורכבות, מאמצים לחסל את הגיבור טראמפ. והנה בא המאמר הזה בניו־יורק טיימס ומוכיח שיש דברים בגו, שאכן משקרים ומרמים את הנשיא ומסיטים אותו ממימוש כוונותיו. הכותב הציג את עצמו כגיבור ממש, מחתרת מוסרית; אך הוא לא מזדהה ולא מתפטר (מתוך "תחושת האחריות"). מה התוצאה? אבדן אמון של הציבור בממשלתו, אבדן אמון של הנשיא הנבחר בצוות שלו, חיזוק הגורמים הקיצוניים בסביבת טראמפ וניסיונות טיהור. ובפעם הבאה שטראמפ יבוא עם רעיון מוטרף ('בוא נהרוג את אסד, בוא נהרוג את כולם!' הוא דרש פעם מצוותו), ואנשיו יגידו שמדובר ברעיון גרוע - האם יאמין להם? או שיאמר לעצמו כי כולם במחתרת העלומה נגדו?
ארה"ב במשבר עמוק. יחד עם החקירה הנמשכת והמתרחבת של רוברט מולר, מדובר בנקודת מפתח לנשיאות. לא הנשיאות של טראמפ; מוסד הנשיאות עצמו.
נדב איל הוא עורך חדשות החוץ בחדשות עשר
