אם יש משהו שחבר להקת "אמריקה", ג'רי באקלי, בטוח שיעלה בראיון איתו זה שאלות שקשורות לשיר A Horse With No Name , הלהיט הראשון והגדול ביותר של הלהקה. השיר — שנכתב על ידי שותפו להרכב, דיואי בונל, ומבוסס על זיכרונות ילדות של בונל, כששוטט עם אחיו במדבריות קליפורניה בסמוך לבסיס חיל האוויר שבו שירת אביו — נאסר להשמעה בחלק מתחנות הרדיו כי הפרשנויות דיברו על שימוש בהירואין (קשר שהתחזק לאחרונה כשהשיר שובץ בפס־הקול של הסדרה "שובר שורות"). אחרים מתחו ביקורת על הרמה הנמוכה של הטקסט ("החום במדבר היה חם...."), ועל המנגינה השבלונית־משהו, שמסתפקת בשני אקורדים בלבד. אבל כל זה לא הפריע לשיר להפוך ללהיט היסטרי, להגיע לראשי מצעדי הפזמונים, לקבל מעמד של אלבום פלטינה, להיות מועמד לגראמי ולהפוך שלושה תלמידי תיכון צעירים – גארי באקלי, דיואי בונל ודן פיק (שפרש ב־1977 לטובת קריירה עצמאית) – לכוכבי־על.

"הכל קרה מאוד מהר", אומר באקלי (66) בשיחת טלפון מביתו שבקליפורניה, לקראת הופעתה של "אמריקה" באמפי בקיסריה ב־9 וב־10 באוקטובר. הם היו אמורים להגיע אלינו ב־2014, ואלפי כרטיסים נמכרו לאמפי ברעננה, אבל מבצע "צוק איתן" גרם להם להחליט להישאר בבית, לא לפני שהבטיחו שיחזרו בימים שקטים יותר. אז עכשיו זה קורה, כולל מופע חימום מסקרן של גבע אלון, ובאקלי מתפנה לשיחה מקדימה.

"דיואי ואני הכרנו בתיכון בלונדון, כי האבות שלנו שירתו בבסיס חיל האוויר האמריקאי, וכשהחלטנו לקרוא לעצמנו 'אמריקה' זאת הייתה הדרך שלנו להגדיר את עצמנו מבחינה מוזיקלית. התמזל מזלנו לחיות בלונדון בתקופה יוצאת דופן. סוף שנות ה־60, כשמשני עברי האוקיינוס יצרו מוזיקה מדהימה, הלהקות הבריטיות הלכו ופלשו אל תוך הרוקנרול, וביחד עם מוזיקת החופים של קליפורניה עיצבו את סצנת המוזיקה שלנו", הוא אומר. "הביץ' בויז והביטלס היו ההשפעות המרכזיות עלינו כנערים מתבגרים".

באקלי יהיה הראשון להכיר בעובדה שהם פשוט היו במקום הנכון בזמן הנכון. "זאת הייתה תקופה ייחודית שלא נראה לי שיכולה לחזור על עצמה. משהו כמו הוודוויל בניו־יורק של שנות ה־20, שהגדיר ואפיין את כל תעשיית הבידור באותם ימים", הוא אומר. "שנות ה־70 היו לא רק העידן של הזמרים היוצרים אלא גם עידן הדיסקו, המטאל, תקופה מטורפת ורחבת היקף שהצטיינה ביצירתיות מדהימה בכל התחומים".

בהשראת רדיוהד

בשנה הבאה יציינו שני החברים הוותיקים 50 שנות יצירה משותפת, המושתתת על "דמוקרטיה של שני קולות", כפי שמגדיר באקלי את חלוקת העבודה ביניהם. "בדרך כלל אנחנו מסכימים על רוב הדברים, ואם לא — מי שזה חשוב לו יותר משכנע את השני לוותר". הם כנראה עושים משהו נכון, כי כיום עומדים מאחוריהם עשרה אלבומי אולפן, ארבעה אלבומי קונצרטים, שבעה אלבומי אוסף, 31 סינגלים ועוד ארבע הפקות משותפות שהקליטו עם בוב דילן.

איך מצליחים לשמור על רעננות החומר ולא לשקוע בנוסחאות של יצירת להיטים?

"אף פעם לא טוב לחזור על עצמך, אז תמיד מנסים לעבוד עם מוזיקאים חדשים, עם מפיקים שונים, ולהישאר פתוח למוזיקה החדשה שנוצרת סביבך. כשרדיוהד פרצו לתודעה והיו להצלחה מסחררת חשבתי איזה מקור חדש ונפלא של השראה הם יכולים להיות, כי היה להם סאונד ייחודי שלא נשמע כמו שום דבר אחר ששמעתי בעבר והם פתחו לי את האוזניים. אתה צריך למצוא את האיזון בין כל ההשפעות שספגת במהלך החיים לבין האופן הייחודי שאתה מביע את עצמך".

אבל גם עם החומרים החדשים שהשניים כותבים בשנים האחרונות המופע שלהם גדוש בלהיטים מפעם. גם אצלנו, הוא מבטיח, יוכל הקהל לשמוע את השירים המוכרים והאהובים שהם מקפידים להשמיע כבר עשרות שנים. "בכל הופעה אנחנו לא מוותרים אף פעם על Horse with no Hair, Tin Man, Sister Golden Hair, או Ventura Highway", אומר באקלי. "מזל שיש לנו הרבה להיטים, והקהל לא צריך לחכות ללהיט בודד, שמגיע בדרך כלל בהדרן".

הקהל, מצידו, בהחלט ממשיך להגיע. "אם בתחילת הדרך הקהל שלנו היה צעירים בני 18, היום אנחנו רואים שניים ואפילו שלושה דורות שבאים להופעות שלנו כבר כמעט 50 שנה".

חגיגות היובל

בשנה הבאה הם מציינים יובל, ומתכוונים להוציא שלושה אוספים ייחודיים – חומרים משנות ה־70 שיצאו בהפקת האחים וורנר, אוסף שנות ה־80 בהפקת קפיטול, ואוסף נוסף של הקלטות נדירות מחברת הפקות בריטית. "ויש גם סרט דוקומנטרי וספר שנמצא בהליכי כתיבה, ותוכנית לצלם את הקונצרט שלנו בפלדיום שבלונדון". השניים עסוקים במסעי קונצרטים למעלה מ־200 ימים בשנה, כשאת יתר הזמן באקלי משקיע בכתיבת מוזיקה עצמאית. "בשנה האחרונה אני עובר על חומרים שכתבתי לפני 30 ו־40 שנה ומנסה להשלים דברים, כדי שלא להשאיר ערימה ענקית של שירים לא גמורים".

יש מחשבות על פנסיה?

"הייתי שמח להאט את הקצב, אבל לא לפרוש לגמרי. אני לא יודע מה נעשה אם לא יהיו הופעות".

ואחרי 50 שנה הצלחתם כבר למצוא שם לסוס ללא שם?

(צוחק) "הוא כנראה יישאר ללא שם, אבל דיואי ואשתו, שמשקיעים הרבה בעמותות להגנה על חיות הבר, אימצו לאחרונה מוסטנג פרא והעניקו לו את השם NONAME. אז זה יהיה כנראה השם שלו לנצח".