"ראש הסגל קרא לחדר של טראמפ 'סדנת השטן'"

"ארה"ב תלויה במילותיו ופעולותיו של מנהיג מותש רגשית, פזיז ולא צפוי. זו התמוטטות עצבים ברשות המבצעת של המדינה החזקה ביותר בעולם"

(מתוך "פחד" מאת בוב וודוורד)

עטיפת "פחד". הספר יופיע בעברית בהוצאת "ידיעות ספרים"

בתחילת אוגוסט, ימים ספורים לפני הירידה לדפוס של ספרו המתאר את 18 החודשים הראשונים וחסרי התקדים של דונלד טראמפ בבית הלבן, קיבל העיתונאי בוב וודוורד שיחת טלפון מהחדר הסגלגל. וודוורד כתב בקריירה המפוארת שלו ספרים בזמן אמת על שמונה נשיאים לפני טראמפ - וכמובן גם הפיל אחד מהם, ריצ'רד ניקסון, עם חשיפת פרשת ווטרגייט. איש מהנשיאים לא אהב את הספרים, אבל כולם ידעו שכדאי להם לדבר עם וודוורד ולתת את גרסתם לאירועים שאיש לא עירער על כך שהתרחשו במציאות. כשטראמפ הבין כי הספר עומד להוציא אותו רע מאוד, הוא התקשר לוודוורד, שהקליט את השיחה.

במשך 11 דקות, במהלכן נשמע הנשיא פייסני וכמעט מבוהל יחסית לעצמו, ניסה טראמפ למכור לוודוורד סיפור על כך שאיש לא אמר לו שהוא רוצה לראיין אותו. אבל וודוורד בן ה־75 שמע מספיק שקרים נשיאותיים לכמה גלגולי חיים, והיו לו תשובות מוכנות. "דיברתי עם לפחות שישה אנשים", אמר וודוורד ומנה את שמותיהם. "אף אחד מהם לא אמר לי כלום", טען טראמפ, שניסה לחלץ מידע על הכיוון הכללי של הספר. "זה, אתה יודע, זה מבט קשוח על העולם והממשל שלך, זה יהיה דיווח מדויק, אני מבטיח", אמר וודוורד. "מה שמדויק זה שאף אחד אף פעם לא עשה עבודה יותר טובה ממני כנשיא", ענה טראמפ. וודוורד איחל לו בהצלחה והספר ירד לדפוס.

התוצאה היא "פחד", כ־420 עמודים של תיאורים מפורטים, מסמכים מקוריים וציטוטים משיחות בארבע עיניים, שיצאו לאוויר העולם בתאריך שאין סמלי ממנו - ה־11 בספטמבר, ומתוכו עולה תמונה של בית לבן כאוטי באופן מסוכן. מקום שראש הלשכה, ג'ון קלי, האיש שאמור לנהל אותו, מכנה "עיר משוגעת". וודוורד, מבכירי העיתונאים בארצות־הברית בחצי המאה האחרונה - וגם רוברט רדפורד ב"כל אנשי הנשיא" בשבילכם - לא עשה לעצמו הנחות: הוא דיבר עם מאות אנשים, יש לו מסמכים והקלטות, וכשאומרים על משהו שהוא מאה טון בטון, מתכוונים כנראה לזה. "אין עובד בבית הלבן שלא מביא דברים הביתה", אמר השבוע וודוורד, "הם אומרים לא, לא, לא, אין לי כלום. ואז בביקור השלישי שלי אצלם הם אומרים, 'אה כן, אולי יש לי משהו למעלה'. הולכים ויורדים עם שלוש קופסאות של מסמכים".

וודוורד. "דיווח מדויק, אני מבטיח"

המתקן הסודי נחשף

זה הספר השלישי בשנה וחצי שמגיע מתוככי הבית הלבן של טראמפ. השניים הראשונים, שכתבו העיתונאי מייקל וולף והיועצת המפוטרת בדימוס אומרוסה מניגולט־ניומן, תיארו אף הם קן קוקייה. אך למרות שכל הסיפורים הרגישו נכונים, קל היה להטיל ספק בגלל הצהוב ששלט בהם, והמוניטין המפוקפק של הכותבים - אחד מהם עשה את מרב הקילומטרז' העיתונאי שלו ב"ואניטי פייר" והשנייה היא כמובן פליטת ריאליטי שעלתה לגדולה בסט של "המתמחה".

אף אחד לא יכול לנפנף ספר של בוב וודוורד בצורה כזו. אין כאן סיפורים על חדרי השינה הנפרדים של דונלד ומלאניה או על כך שטראמפ שוכב במיטה עד 11 בבוקר, אוכל קנטקי פרייד צ'יקן ומקלל את הטלוויזיה. וודוורד מתעסק בהחלטות גדולות, במשברים אמיתיים, אותם מנהל נשיא שמכנה את עצמו לפי הספר "ארנסט המינגוויי של טוויטר". אפילו האנקדוטות הקטנות שוודוורד מתבל בהן את ספרו היו נחשבות לסקנדלים עצומים בספרים על ממשלים קודמים.

למשל, על הפעם ההיא בוועידת G20 בהמבורג, כשטראמפ הזמין את ראש ממשלת אוסטרליה לתוך חדר המבצעים הנייד והמאובטח הנקרא SCIF. הכנסת מנהיג זר למתקן נוגדת את כל הכללים, ולכן לא הייתה ברירה אלא להרוס את ה־SCIF לגמרי ולבנות חדש. או בפעם ההיא כשאמר לשר ההגנה, ג'ים מאטיס, כי "ג'ון מקיין הוא פחדן שהסכים להשתחרר מוקדם ממחנה השבויים בווייטנאם". "לא, אדוני הנשיא", ענה לו מאטיס, "זה בדיוק להפך", והסביר לו כי הסנאטור המנוח סירב להשתחרר לפני שאר השבויים ולכן נחשב לגיבור אמריקאי שהקריב חמש שנים מחייו למען חבריו. טראמפ רק השיב, "אה, אוקיי".

רדפורד מגלם את וודוורד ב"כל אנשי הנשיא"

או כשאמר לראשי זרועות המודיעין: "אני לא מאמין בשימוש במשת"פים, אלה אנשים שמוכרים את המדינה שלהם". ג'ון בראנן, שהיה אז ראש הסי־איי־איי, לא סיפר על כך לאנשיו בסוכנות שכמעט כל העבודה שלהם בנויה על מידע המגיע ממשת"פים.

אולי הרגע הצהבהב היחיד בספר הוא הסיפור על שיחה שבה אמר טראמפ לעורך דינו, כי השמועה על כך שבילה עם זונות במוסקבה מטרידה אותו מאוד. "יש לי מספיק בעיות עם מלאניה והבחורות וכל זה", אמר טראמפ, "אני לא צריך שהיא תשמע גם את זה".

בסיבוב קידום המכירות שעשה וודוורד השבוע - ביום שלישי, יום יציאת הספר, אזלו כל העותקים באמזון ו־750 אלף כבר נמכרו מאז - הוא הגיב בחיוך להכחשות של כמה מהבכירים המצוטטים בספר ה־19 שכתב. "הם פוחדים לאבד את מקום העבודה שלהם, אני מבין את זה", אמר וחזר שוב ושוב על האזהרה: "אנשים צריכים להתעורר ולא להעמיד פנים כאילו מדובר בפוליטיקה בלבד. אנחנו נמצאים בנקודת ציר היסטורית. הנשיא הזה עושה דברים שמסכנים את המדינה".

"אנחנו על הקצה"

עם שר ההגנה מאטיס, שאמר עליו: "טראמפ מדבר כאילו יש לו הבנה של ילד בכיתה ה' או ו'"

וודוורד מתחיל את הספר הכי מהר שהוא יכול, ולאט־לאט מגביר. הפרק המקדים לסיפור כולו היה יכול להיות שיאו של כל ספר על כל בית לבן קודם, ובעיני וודוורד הוא דוגמה לפיזור הנפש של טראמפ ולחוסר ההבנה הבסיסי שלו את היחסים של ארה"ב עם בעלות בריתה - ברמה שממש עלולה להביא את כולנו למלחמת עולם שלישית, לא פחות. והכי גרוע, לפי התיאור הוא גם לא מוכן ולא מסוגל לספוג מידע חדש באופן שיסתור את מה שהאמין בו לפני כן. הקטע עוסק ביחסים עם אחת מבעלות בריתה הקרובות ביותר של ארצות־הברית - דרום־קוריאה, שהיא כמובן השכנה של האיום מספר אחת על שלום העולם - צפון־קוריאה המתגרענת, ששליטה הפך באחרונה לחבר הכי טוב של היושב בחדר הסגלגל. וכך כותב וודוורד:

"בתחילת ספטמבר 2017, בחודש השמיני לנשיאות של דונלד טראמפ, ניגש גארי כהן, לשעבר נשיא גולדמן סאקס והיועץ הכלכלי הראשי של הנשיא בבית הלבן, לשולחן בחדר הסגלגל. ב־27 שנותיו בגולדמן עשה כהן - קירח, בוטה ומלא ביטחון עצמי - מיליארדים ללקוחותיו ומאות מיליונים לעצמו. הייתה לו זכות כניסה למשרד של טראמפ בלי לקבוע פגישה. על השולחן היה מכתב טיוטה של עמוד אחד שטראמפ התכוון לשלוח לנשיא דרום־קוריאה, שבו הוא מודיע על סיום הסכם הסחר החופשי בין שתי המדינות.

כהן היה מזועזע. טראמפ איים במשך חודשים לסגת מההסכם שהיה אחד היסודות של מערכת יחסים כלכלית ושל ברית צבאית ומודיעינית. על פי ההסכם משנות החמישים, ארצות־הברית הציבה 28,500 חיילים אמריקאיים בדרום־קוריאה והפעילה שם תוכנית סודית ביותר שעקבה אחרי היכולות הגרעיניות של צפון־קוריאה. פרישה מההסכם המכונה KORUS, שדרום־קוריאה רואה כחיוני לכלכלתה, עלולה להוביל לערעור מערכת היחסים כולה. כל זה נבע מזעמו של טראמפ על כך שלארצות־הברית היה גירעון מסחרי שנתי של 18 מיליארד דולר עם דרום־קוריאה, והיא הוציאה 3.5 מיליארד דולר בשנה כדי לשמור על כוחות אמריקאים שם.

למרות הדיווחים היומיומיים כמעט על תוהו ובוהו בבית הלבן, הציבור לא ידע עד כמה המצב באמת קשה. טראמפ תמיד שינה את דעתו והיה יציב לעיתים נדירות. הוא היה נכנס למצב רוח רע, משהו גדול או קטן היה מקומם אותו, ולפתע היה אומר: 'אנחנו פורשים מ־KORUS היום'.

ג'ון דווד. סימולציות של טראמפ

אבל עכשיו היה ממש מכתב, מתאריך 5 בספטמבר 2017. פוטנציאל לקטסטרופת ביטחון לאומי. כהן שלח יד, לקח את טיוטת המכתב מהשולחן, והניח אותה בתיקייה כחולה שעליה היה כתוב 'לשמור'.

'גנבתי את זה מהשולחן שלו', אמר אחר כך לאחד ממכריו, 'הוא לעולם לא יראה את המסמך הזה. צריך להגן על המדינה'. בתוך האנרכיה ואי־הסדר הקיימים בבית הלבן, ובמוחו של טראמפ, הוא אכן לא הבחין במכתב החסר. גארי כהן נדהם מהתפיסות הכלכליות של טראמפ עוד כשרק נכנס לתפקידו. טראמפ הציע לו פעם: 'אנחנו פשוט צריכים ללוות הרבה כסף עכשיו, להחזיק אותו, ואז למכור ולעשות כסף'. כהן נותר ללא מענה.

בדרך כלל היה זה תפקידו של רוב פורטר, מזכיר הצוות של טראמפ, להפיק מכתבים כמו המכתב הזה לנשיא דרום־קוריאה. אבל הפעם, למרבה ההפתעה, הטיוטה הגיעה לטראמפ במסלול לא ידוע. פורטר גילה מאוחר יותר כי היו כמה עותקים של המכתב, אז הוא וכהן וידאו שאף אחד מהם לא יגיע לשולחן הנשיא. אסטרטגיה אחרת הייתה לעכב, להתמהמה, להעלות הגבלות חוקיות. זו הייתה לא פחות מאשר הפיכה מנהלית, חתירה תחת רצונו של נשיא ארה"ב וסמכותו החוקתית.

למרות שטראמפ מעולם לא הזכיר את המכתב מה־5 בספטמבר, הוא לא שכח מה הוא רוצה לעשות בקשר להסכם הסחר. באחת הישיבות בחדר הסגלגל אמר טראמפ, 'לא אכפת לי, נמאס לי מהוויכוחים האלה! אני לא רוצה לשמוע על זה יותר. אנחנו יוצאים מ־KORUS'. הוא החל להכתיב מכתב חדש.

ג'ון קלי. עיר משוגעת

מאחר שישב קרוב יותר לטראמפ, התחיל ג'ארד קושנר, חתנו של הנשיא, לכתוב את ראשי הפרקים. 'סיים את המכתב ותן לי לחתום עליו', הורה לו טראמפ. כשפורטר שמע על כך, הוא אמר לג'ארד 'שלח לי את הטיוטה, אנחנו חייבים לכתוב את זה בצורה שלא תביך אותנו'.

קושנר שלח עותק. לא נעשה בו שום שימוש. פורטר וכהן הדפיסו טיוטה משלהם שהייתה חלק מהתחבולה. בפגישה הבאה, מתנגדי עזיבת KORUS העלו כל מיני טיעונים - ארצות־הברית מעולם לא נסוגה מהסכם סחר חופשי בעבר; היו נושאים משפטיים, סוגיות גיאו־פוליטיות, סוגיות ביטחון לאומי; המכתב לא היה מוכן. 'טוב, נמשיך לעבוד על המכתב', אמר טראמפ, 'אני רוצה לראות את הטיוטה הבאה'.

כהן ופורטר לא הכינו טיוטה נוספת, אבל בעיית KORUS לא נעלמה. כהן שוחח עם שר ההגנה, ג'יימס מאטיס, אולי הקול המשפיע ביותר בקבינט. 'אנחנו מתנדנדים על הקצה', אמר כהן למאטיס, 'ייתכן שנצטרך גיבוי כלשהו הפעם'.

מאטיס ניסה להגביל את ביקוריו בבית הלבן, אך הוא הבין את הדחיפות להגיע הפעם למשרד הסגלגל. 'אדוני הנשיא', אמר, 'קים ג'ונג־און מהווה את האיום המיידי ביותר על הביטחון הלאומי שלנו, אנחנו צריכים את דרום־קוריאה כבעלת ברית. אולי לא נראה שהסכם הסחר קשור לכל זה, אבל הוא מרכזי ליכולת שלנו להגן על עצמנו. בבקשה אל תעזוב את ההסכם'".

גארי כהן. צלב קרס בקולג'

בפגישה אחרת בחדר המצב, חזר טראמפ על טענותיו לגבי ההשקעה האמריקאית בדרום־קוריאה, וגם המשיך את המלחמה הפרטית שלו בנאט"ו. וודוורד מספר כי הגנרלים והדיפלומטים הבכירים שסביבו, איבדו את הסבלנות.

"ג'ון קלי, ה"ר מקמאסטר, רקס טילרסון ומאטיס ליחששו על כך שזה בלתי נתפס שהנשיא זועם יותר על דרום־קוריאה מאשר על סין, רוסיה, איראן, סוריה וצפון־קוריאה. אנשי הצוות הבכיר של הבית הלבן והביטחון הלאומי היו מזועזעים. בפגישה בחדר המצב מאטיס הראה סימנים של מי שהתעייף מהזלזול של טראמפ באנשי הצבא והמודיעין.

'אנחנו תומכים בדרום־קוריאה ומדינות אחרות כדי למנוע מלחמת עולם שלישית', אמר מאטיס. הוא היה רגוע אך נחרץ. הייתה זו הצהרה עוצרת נשימה, התרסה כלפי הנשיא, אזהרה כי הוא מסתכן במלחמה גרעינית. הזמן עצר מלכת.

אחד הנוכחים בחדר אמר כי המסר של מאטיס היה ברור: תפסיק להשתעשע, זה לא הימור עסקי שבו אם תיכשל תפשוט את הרגל או מה שלא יהיה. איך אתה יכול לפקפק בדברים כל כך ברורים ויסודיים? זה היה כאילו מאטיס אמר, אלוהים, תפסיק כבר.

מלאניה טראמפ. מעט צהוב

טראמפ לא הפסיק. 'היינו יכולים להיות כל כך עשירים, אם לא היינו כל כך מטומטמים', אמר, 'אנחנו פראיירים, במיוחד עם נאט"ו'. הנשיא עזב את החדר. הנוכחים כעסו. 'למה אנחנו צריכים לעשות את זה כל הזמן? מתי הוא ילמד?' הם לא האמינו שהם מנהלים את השיחות האלה. מאטיס היה מבוהל במיוחד ואמר לגורמים קרובים אליו 'כי טראמפ מדבר כאילו יש לו הבנה של ילד בכיתה ה' או ו'".

מקרה אחר שבו נאלץ מאטיס למנוע מטראמפ לפעול אך ורק מתוך אינסטינקט, ולמעשה סתר פקודה ישירה שלו, היה לאחר ההתקפה הכימית של אסד באפריל 2017 שהרגה עשרות ילדים.

"דונלד טראמפ, מלא רגש, התקשר למזכיר ההגנה ג'יימס מאטיס בפנטגון בבוקר יום שלישי, ה־4 באפריל. זה היה החודש השלישי לנשיאות. תמונות וקטעי וידיאו של התקפת גז בסארין על המורדים הסורים הציפו את הבית הלבן. זו הייתה מתקפה אכזרית, שהרגה עשרות. בין המתים היו נשים וילדים - תינוקות, תינוקות יפים. חנק, פיות מוקצפים, הורים מוכי יגון וייאוש. זאת הייתה עבודתו של הרודן הסורי בשאר אל־אסד על עמו.

'בואו נהרוג אותו!' אמר הנשיא. 'בואו ניכנס ופאקינג נהרוג אותם'.

איוונקה טראמפ והיועץ לשעבר סטיב באנון. פיצוץ בלתי נמנע

טראמפ נשמע כמי שנפגע אישית - סוריה הבטיחה שלא להשתמש בנשק כימי.

כן, אמר מאטיס. הוא ייגש ישר לעניין.

הוא ניתק את השפופרת.

'אנחנו לא הולכים לעשות את זה', אמר לעוזר בכיר, 'נעשה משהו הרבה יותר מדוד'".

אסד. על הכוונת של טראמפ

ארצ'י בנקר ממוקד

את הסיפור כולו מתחיל וודוורד לפני שמונה שנים, כשטראמפ השתעשע באפשרות לרוץ לנשיאות ב־2012 נגד ברק אובמה. הוא מתאר מפגש מתחילת 2010 בין טראמפ, סטיב באנון, אז העורך הראשי של האתר הימני "ברייטבארט", ודייוויד בוסי, שמאוחר יותר שימש כסגן מנהל הקמפיין. למרות שבאנון חשב שאין סיכוי שטראמפ ירוץ נגד אובמה, הוא הלך עם בוסי לפגישה. וודוורד מתאר כיצד באנון ובוסי ניסו ממש לאתחל מחדש את טראמפ, כדי שיתאים לאג'נדה הימנית האולטרה־קיצונית שלהם. בין היתר הסבירו לו כי העובדה שתרם בעבר מיליונים למפלגה הדמוקרטית, כולל למועמדים רבים שתומכים בהפלות, עשויה להיות בעיה.

"'אני נגד הפלות', אמר טראמפ.

'יש לך רקורד', ענה בוסי.

'אפשר לתקן את זה', אמר טראמפ, 'תגיד לי איך. אני - איך קוראים לזה? פרו־לייף. אני פרו־לייף ונגד הפלות, אני אומר לך'".

באנון, על פי הספר, ראה בתחילה את טראמפ כ"ארצ'י באנקר, אבל ארצ'י באנקר ממוקד". מאוחר יותר בשיחה המשולשת, כותב וודוורד, ניסה באנון להסביר לטראמפ מה זה פופוליזם.

"'אני אוהב את זה. זה מה שאני', אמר טראמפ, 'אני פופולריסט'.

'לא, לא', אמר באנון, 'פופוליסט'.

'כן, כן', התעקש טראמפ, 'פופולריסט'".

שבע שנים אחרי, כשהתוכניות התגשמו ולא רק שהוא דחף את טראמפ לבית הלבן, אלא גם נכנס אליו בעצמו, נדהם באנון - כך טוען וודוורד - מהכאוס הכללי תחת טראמפ. באחד החודשים הראשונים, כשהקלות שבה אנשים נכנסו ויצאו מהחדר הסגלגל בלי אישור הפכה מגוחכת לגמרי, כינס ראש הלשכה הראשון של טראמפ, ריינס פריביוס, פגישה במשרדו שבה נכחו בין היתר באנון ואיוונקה טראמפ. הפיצוץ היה מחריש אוזניים.

"'את פאקינג חברת סגל', צרח באנון על איוונקה, 'את לא יותר מאשר איש צוות'. הוא טען שהיא צריכה לעבור כמו כולם דרך ראש הלשכה לפני שתיכנס לחדר הסגלגל. 'את מסתובבת במקום הזה ומתנהגת כאילו את האחראית, ואת לא, את איש צוות'.

'אני לא איש צוות', צעקה איוונקה, 'אני לעולם לא אהיה איש צוות, אני הבת הראשונה' - היא באמת השתמשה בהגדרה הזו - 'ואני אף פעם לא אהיה רק חברת סגל!'"

"זה הטבע שלו"

החוט המקשר האחד שמוביל את הזעם הבלתי פוסק של טראמפ מהיום שבו נכנס לבית הלבן, הוא כמובן החקירה המיוחדת של ראש האף־בי־איי לשעבר, רוברט מולר, בנושא התערבות רוסיה בבחירות ב־2016. בין היתר בודק מולר האם הקמפיין של טראמפ שיתף פעולה עם הרוסים. טראמפ, שעד היום לא מקבל את ממצאי כל זרועות המודיעין ולפיהם רוסיה התערבה באופן אגרסיבי כדי לעזור לו לנצח, בוודאי שלא מקבל את החשד שלפיו לו או לקמפיין שלו היה קשר לכך.

את הזעם מפנה טראמפ לכל רשויות החוק האמריקאיות, בעיקר האף־בי־איי, אבל גם למשרד המשפטים - הממונה על עבודתו של מולר. בראש המשרד נמצא ג'ף סשנס, שהיה אחד מתומכיו הראשונים של טראמפ במהלך הקמפיין וגם אחד המינויים הראשונים שלו. הרומן ביניהם הסתיים כאשר סשנס נאלץ לפטור את עצמו מהתעסקות בחקירת המעורבות הרוסית, כשהתברר כי גם לו עצמו היו קשרים עם מקורבים לקרמלין.

טראמפ, שלא לגמרי מבין את הפרדת הרשויות בחוקה האמריקאית, חושב שאם הוא מינה את התובע הכללי, הרי שזה אמור להגן קודם כל עליו. אי לכך, העובדה שסשנס התנתק מהחקירה בעניין הרוסי נתפסת בעיני טראמפ כבגידה.

"טראמפ צוחק על המבטא של של סשנס: 'הוא מפגר, הדרומי המטומטם הזה', אמר ליועצים. הוא אפילו חיקה את עדותו של סשנס בסנאט במבטא דרומי. 'איך השתכנעתי אי פעם לבחור בו ליועץ המשפטי שלי? הוא אפילו לא יכול היה להיות עורך דין כפרי באלבמה'.

אחרי פגישה שבמהלכה קרא לו טראמפ 'אידיוט' בפניו, הגיש סשנס מכתב התפטרות. ריינס פריביוס, ראש הלשכה הראשון, שיכנע את טראמפ לא לקבל אותה. פריביוס עצמו, שפוטר מאוחר יותר בעצמו בציוץ בטוויטר, קרא לחדר השינה הנשיאותי שממנו מצייץ טראמפ כל בוקר 'הסדנה של השטן', ולשעה שבה נהג לצייץ לפנות בוקר 'השעה המכושפת'".

עורך הדין האישי הראשון שניסה להגן על טראמפ מפני מולר היה ג'ון דווד. וודוורד מתאר אותו כעורך דין מסור מאוד שהאמין במאה אחוז בחפות מרשו, אבל גם ידע כי מרשו לא מסוגל לומר את האמת.

"במהלך פגישה עם רוברט מולר, התפרץ כלפיו דווד: 'אתה רוצה ללכת למלחמה? בוא נלך למלחמה'.

'ג'ון, זה בסדר', אמר מולר, מנסה להרגיע את דווד.

'בוב, איימת על נשיא ארה"ב בזימון לחבר מושבעים כאשר הוא לא המטרה ובקושי נושא בחקירה. אין לו אחריות פלילית, שום דבר. תגיד לי איפה פה הקנוניה. ואל תיתן לי את פגישת הצ'יקן־שיט במגדל טראמפ', אמר דווד, בהתייחסו לפגישתו של דונלד טראמפ ג'וניור עם מקורבים לקרמלין בחודש יוני לפני הבחירות. 'זה כלום, אין שום קנוניה, ושיבוש הליכי חקירה? זו בדיחה, בדיחה. תן לי את הזימון לחבר המושבעים, אני אקח אותו'.

'ג'ון', אמר מולר, 'אני לא מנסה לאיים עליך, אני רק חושב על האפשרויות כאן'.

דווד שינה גישה ואמר: "האפשרות האחרת היא שתיתן לי את השאלות לנשיא. אין לי סודות מכם, אספר לך על השיחות שלי עם נשיא ארה"ב לגבי מתן עדות'. דווד סיפר למולר על שלוש שאלות ששאל את טראמפ בפגישת הכנה במגורים בבית הלבן. על אחת מהן לא היה לו מושג מה לענות. 'הוא המציא משהו, זה הטבע שלו'. דווד הבין שהשיג את מלוא תשומת ליבו של מולר.

'ג'יי', פנה דווד לג'יי סקאלו, עורך הדין שעבד לצידו בייצוג טראמפ, 'אתה תשחק את הנשיא ואני אהיה מולר, אוקיי?'. דווד שאל את סקאלו בתפקיד טראמפ על ג'יימס קומי. תשובתו של סקאלו הייתה טראמפ קלאסית - מומצאת מהאוויר, מלאת סתירות, לא קשורה למציאות, מלאת כעס.

'תפסתי אותך, 1001!' אמר דווד והטיח יד על השולחן, כשהוא מתייחס לסעיף 1001 בחוק הפלילי הנוגע למתן הצהרות שווא.

דווד שאל את סקאלו, שעדיין שיחק את טראמפ, שאלה נוספת. 'אני לא יודע', אמר סקאלו, 'אני לא יודע, אני לא יודע'.

'ג'יי', המשיך דווד, "כמה פעמים הוא אמר, 'אני לא יודע' כשדיברנו איתו?'. 'הו, תריסר, עשרים'.

'בוב', אמר דווד למולר, 'אני לא רוצה שהוא ייראה כמו אידיוט ואני לא מתכוון לשבת שם ולתת לו להיראות כמו אידיוט. התמליל של הראיון יתפרסם, כי הכל דולף בוושינגטון, ואנשים בכל העולם יגידו 'אמרנו לכם שהוא מטומטם. מה אנחנו מתעסקים עם האידיוט הזה, הוא אפילו לא זוכר דברים לגבי ראש האף־בי־איי שלו'. דווד היה מודע לכך שהוא תיאר את הנשיא כ'נכה'.

'ג'ון, אני מבין', אמר מולר.

'ובכן, בוב, מה אתה רוצה לדעת, תן לי שאלה אחת שאף אחד לא ענה עליה'.

'אני רוצה לדעת אם הייתה לו כוונה מושחתת'.

'בוב, אתה חושב שהוא יגיד כן? כי בשמו אני אומר לך לא, ואם אתה רוצה שאשיג תצהיר מהנשיא שלא הייתה לו כוונה מושחתת, אני אתן לך'.

'תן לי לחשוב על זה', אמר מולר, 'אני שונא את המחשבה שאתם משחקים איתנו'".

דווד דיווח לטראמפ על הפגישה ואמר שהוא ממליץ לו לא ללכת לראיון אצל מולר. טראמפ טען וטוען עד היום שהוא רוצה לדבר עם החוקר.

"'מה אנשים יגידו?', שאל טראמפ, 'איך זה ייראה בעיתונות?'

'אדוני הנשיא, אני לא יכול לתת לך לענות על השאלות האלה כשאני יודע היטב שאתה לא מסוגל באמת. או שתקשיב לעצה שלי או שזו חליפה כתומה של כלא'.

למחרת בבוקר התקשר דווד לנשיא ואמר שהוא מתפטר: 'אני אוהב אותך, אני תומך בך ומאחל לך את הטוב ביותר. אבל אם אתה לא מקבל את הייעוץ שלי, אני לא יכול לייצג אותך'.

דווד האמין כי הנשיא לא שיתף פעולה עם רוסיה או שיבש הליכי חקירה, אבל זיהה כי לטראמפ יש בעיה אחת שמכסה את הכל. הוא רק לא הצליח להביא את עצמו לומר לנשיא: 'אתה שקרן מזוין'".

כמו בן ערובה

אפילו בטירוף הבלתי פוסק מאז ינואר 2017, לאירועי שארלוטסוויל באוגוסט של השנה שעברה יש מקום מיוחד. וודוורד מקדיש להם שניים מהפרקים המדהימים בספר, שחושפים עד כמה לדעתו טראמפ לא בנוי לטפל בקרע הגזעי והחברתי הקשה שמשסע את אמריקה. אירועי שארלוטסוויל החלו בצעדה של מאות גזענים לבנים בקמפוס של אוניברסיטת וירג'יניה, מצוידים בלפידים ומשמיעים סיסמאות שנלקחו היישר מגרמניה של שנות השלושים: "היהודים לא יחליפו אותנו" והסיסמה הנאצית "Blood and Soil". למחרת, נהג אחד מהם לתוך קהל של מפגינים, הרג את הת'ר האייר ופצע 19 אחרים.

"דונלד טראמפ צפה ב'פוקס ניוז' במועדון הגולף שלו בניו־ג'רזי. בשעה אחת בצהריים הוא ראה את דובר משטרת מדינת וירג'יניה מתאר את המהומה: 'המונים זרקו בקבוקים, השליכו קופסאות שימורים, ירו כדורי צבע ורימוני עשן. הם נלחמו זה בזה'.

בשעה 13:19 טראמפ צייץ קריאה להרגיע. 'כולנו חייבים להיות מאוחדים ולגנות את כל השנאה הזאת. אין מקום לסוג כזה של אלימות באמריקה. בואו נתאחד!' מאוחר יותר אחר הצהריים, בהופעה פומבית, קרא טראמפ הצהרה כתובה: 'אנחנו מגנים באופן החזק ביותר האפשרי את הצגת השנאה המחפירה, את הקנאות ואת האלימות', אבל אז עזב את הטקסט המוכן והוסיף באלתור: 'האלימות באה מכל הצדדים, מכל הצדדים. זה נמשך כבר הרבה זמן', ואז חזר לטקסט: 'אין לזה מקום באמריקה'.

טראמפ נגע בעצב חשוף עם הביטוי 'מכל הצדדים', שהציע שוויון בין הניאו־נאצים לבין אלה שהתנגדו להם. ביקורת נוקבת על הנשיא התפשטה בכל הקשת הפוליטית, כולל מנהיגים רבים של המפלגה הרפובליקנית. 'חשוב מאוד שהאומה תשמע שמה שקרה בשארלוטסוויל היה פיגוע של גזענים לבנים', צייץ הסנאטור מרקו רוביו. הסנאטור הרפובליקני לינדזי גראהם, תומך בולט של טראמפ, אמר ל'פוקס ניוז': 'הנשיא צריך לתקן את זה. הקבוצות האלה סבורות שדונלד טראמפ הוא חבר שלהן בבית הלבן'. הסיקור התקשורתי התמקד באי־רצון הברור של טראמפ לגנות את הלאומנים הלבנים.

הבית הלבן ניסח הצהרה חדשה שנועדה לנקות את הבלגן שיצר טראמפ. בטיסה חזרה לוושינגטון, טראמפ לא היה מרוצה מהטיוטה. הוא לא רצה להישמע כאילו הוא נכנע לתקינות פוליטית.

'זה באמת חשוב', אמרה לו קצינת התקשורת, שרה הקאבי סנדרס, 'כך אתה יכול לדבר ישירות עם העם האמריקאי, לא באמצעות התקשורת. אי־אפשר יהיה להוציא את דבריך מהקשרם'.

טראמפ הגן על מה שאמר יומיים קודם: 'זה לא כאילו לצד אחד יש מונופול על שנאה או על קנאות, זה לא כאילו קבוצה אחת אשמה. עם התקשורת, אף פעם לא אקבל יחס הוגן, הם ימתחו ביקורת על כל מה שאגיד'.

'אתה חייב לתקן את זה', אמר לו העוזר רוב פורטר, 'אתה לא רוצה את התדמית שיש לך עכשיו, אתה חייב לאחד את המדינה. אין שום סיכון בגינוי ישיר של ניאו־נאצים'. פורטר שיחק על האגו של טראמפ. הוא אמר שהנשיא יכול להיות המרפא והמנחם הראשי. הוא יכול לשים את עצמו במרכז הסיפור כמי שמאחד את המדינה.

כשהגיעו חזרה לבית הלבן, פורטר העלה את טיוטת הנאום על המחשב שלו. טראמפ, שלא נוגע במקלדת או משתמש במחשב, ישב לידו והם עבדו על הטיוטה. טראמפ אמר בשלב מסוים, 'אני לא יודע לגבי זה'. זה נראה לו כהפגנת חולשה. הוא לא רצה להתנצל. 'זה לא מרגיש לי טוב'.

פורטר ראה לפניו שני דונלד טראמפ - הוא היה קרוע בבירור. הוא לא רצה להתכופף לתקינות פוליטית, אבל הוא היה צריך לאחד את האומה. אחרי שפורטר עשה כמה שינויים, טראמפ אישר. 'אוקיי, נעשה את זה'.

זמן קצר לאחר השעה 12:30 טראמפ ניגש לדוכן ותפס את הפודיום בעוז בשתי ידיו. הוא קימט את מצחו. הוא נראה קודר. 'משרד המשפטים פתח בחקירה', אמר בשידור לאומה, 'כל מי שהיה חלק באלימות הגזענית של סוף השבוע, יישא באחריות מלאה'. במבט נוקשה ולא נוח, כמו בן ערובה שנאלץ לדבר בסרטון, המשיך הנשיא: 'לא משנה צבע העור שלנו, כולנו חיים תחת אותם חוקים, כולנו מצדיעים לאותו דגל כביר. עלינו לאהוב זה את זה, ולהתאחד יחדיו בגינוי השנאה, הקנאות והאלימות. גזענות זה רשע', אמר, כשהוא מציין את הקו־קלוקס־קלן, הניאו־נאצים, וקבוצות שנאה אחרות של עליונות לבנה. 'אנחנו נגן על זכויותיהם הקדושות של כל האמריקאים, כך שיהיו חופשיים לרדוף אחרי חלומותיהם'.

זה היה נאום של חמש דקות שיכול היה להינשא על ידי רייגן או אובמה.

'תקפידו להגיד לו שזה היה נהדר', אמר ראש הלשכה, ג'ון קלי, לסגל הבכיר.

שר האוצר סטיב מנוצ'ין וגארי כהן, שניהם יהודים, היו שם כדי לברך את טראמפ במעלית בחזרה למגורים בבית הלבן. הם המטירו עליו שבחים. 'זה היה נאום גדול', אמר כהן, 'אחד הרגעים הכי טובים שלך כנשיא'.

טראמפ עזב כדי לראות מה אומרים ב'פוקס ניוז'. רוברט או'ניל, איש ה־Navy Seals שירה באוסמה בן לאדן, שיבח את טראמפ על שציין שמות ספציפיים של ניאו־נאצים, אך הוסיף: 'זה נראה כמעט כמו הודאה 'בסדר, טעיתי, וננזפתי על זה'.

ההנחה כי הוא הודה בטעות, גרמה להתפרצות זעם של טראמפ. 'זו הייתה הטעות המזוינת הכי גדולה שעשיתי. אסור אף פעם להתנצל, לא עשיתי שום דבר רע מלכתחילה, למה להיראות חלש? אני לא מאמין שהסכמתי לזה, זה הנאום הגרוע ביותר שנתתי אי פעם'.

למחרת, ביום שלישי, היו לטראמפ פגישות בניו־יורק. אחר הצהריים הוא היה אמור להעניק תדרוך לעיתונאים בלובי של מגדל טראמפ. וילון כחול נתלה כדי לכסות את הפרסומת למותג של איוונקה בלובי. 'אל תענה לשום שאלות', אמר לו הצוות בבהילות. טראמפ אמר שהוא לא מתכוון לענות על שאלות.

הוא ענה על שאלות.

הראשונה הייתה על שארלוטסוויל. 'כפי שאמרתי כבר בשבת, אנו מגנים במובן החזק ביותר את הצגת השנאה המחפירה, הקנאות והאלימות'. הוא השאיר בחוץ את המילים 'שני הצדדים', אבל הפעם הוסיף, 'השמאל הקיצוני הגיע להפגנה והייתה שם קבוצה שגם היא הייתה אלימה מאוד, ואף אחד לא רוצה להגיד את זה, אבל אני אגיד עכשיו. לא כל האנשים האלה היו ניאו־נאצים, תאמינו לי, לא כל האנשים האלה היו גזענים לבנים'. הוא חזר על טיעוניו הקודמים: 'יש אשמה בשני הצדדים. היו אנשים טובים מאוד בשני הצדדים והיו הרבה אנשים רעים. לסיפור יש שני צדדים'.

דייוויד דיוק, המנהיג לשעבר של הקו־קלוקס־קלן, צייץ: 'תודה לנשיא טראמפ על הכנות והאומץ שלך לספר את האמת על שארלוטסוויל'. מנהיגי כל זרועות צבא ארצות־הברית יצאו למתקפת נגד מדהימה ברשתות נגד המפקד העליון שלהם. מגיש תוכנית הלילה של CBS, סטיבן קולבר, אמר בפנים קודרות: "זה בדיוק כמו הפלישה לנורמנדי, היו שני צדדים, בעלות הברית והנאצים. הייתה הרבה אלימות משני הצדדים, הרסו חוף יפה. היה מגרש גולף'.

ביום שישי בסוף אותו שבוע, טס גארי כהן למועדון הגולף של טראמפ בניו־ג'רזי. הוא נשא איתו מכתב התפטרות. זה היה יותר מדי. מישהו הניח צלב קרס בחדר של בתו בקולג'.

'אדוני הנשיא', אמר כהן לטראמפ, 'אני מרגיש מאוד לא נוח עם העמדה שבה הצבת אותי ואת משפחתי. אני לא רוצה שהשיחה הזו תהפוך לריב'.

'אתה לא יודע על מה אתה מדבר', אמר טראמפ.

הם התווכחו על מה שטראמפ אמר ומה שלא אמר. 'לפני שתגיד עוד משהו', אמר הנשיא, 'אני רוצה שתחזור ותקשיב למה שאמרתי'.

'אדוני', ענה כהן, 'הקשבתי לזה 30 פעמים. אתה ראית את הווידיאו?'

'לא, לא ראיתי'.

'אני רוצה שתצפה בסרטון, אני צריך שתראה בחורים לבנים נושאים לפידים וצועקים 'יהודים לא יחליפו אותנו', אני לא יכול לחיות בעולם כזה'.

הם החליטו לדבר שוב אחרי סוף השבוע. ביום שני הופיע כהן במשרד הסגלגל. איוונקה ישבה על אחת הספות. קלי עמד מאחורי כיסא. טראמפ אמר, 'אז אתה כאן כדי להתפטר?'.

'כן'.

'לא עשיתי שום דבר רע', חזר טראמפ, 'אתה עוזב בגלל החברים שלך בפארק אווניו. בטח אשתך השפיעה עליך. כולם רוצים את הג'וב שלך, עשיתי טעות ענקית כשנתתי לך אותו'. הנשיא המשיך בארס. זה היה מצמרר. אף אחד מעולם לא דיבר ככה לכהן.

'זו בגידה', אמר טראמפ, לפני שעבר לנסות לגרום לכהן רגשות אשמה. 'אם תעזוב עכשיו, רפורמת המיסים מחוסלת'. כהן בילה חודשים בעבודה על תוכנית קיצוץ המיסים. 'איך אתה יכול להשאיר אותי תלוי ככה?' שאל טראמפ.

'אדוני, אף פעם לא רציתי להשאיר אותך תלוי, אני לא רוצה שמישהו יחשוב שאי פעם בגדתי בו. אני עובד כאן בחינם, זה לא קשור לכסף, אלא לעזור למדינה, אני אשאר ואדאג שהרפורמה תעבור, אבל אני לא יכול להישאר פה ולא להגיד כלום'.

סגן הנשיא מייק פנס נכנס ועמד ליד כהן ונגע בו בחיבה. הוא הבין את עמדתו. כן, כהן צריך לומר משהו בפומבי. 'תצא ותגיד מה שאתה רוצה', אמר לו טראמפ.

בדרך החוצה מהמשרד הסגלגל, לקח קלי את כהן לחדר הקבינט ואמר לו, על פי ההערות שכהן רשם אחר כך לעצמו: 'מה שעשית הייתה הפגנת השליטה העצמית הגדולה ביותר שראיתי אי פעם. אם זה הייתי אני, הייתי לוקח את מכתב ההתפטרות ודוחף לו אותו לתחת בשישה זמנים שונים'".

תוכנית ג'ארד למזה"ת

החלק הישראלי והמזרח־התיכוני מינורי למדי בספרו של וודוורד. רוב הפרטים המעניינים בו קשורים לחתן המיתולוגי ושליח טראמפ למזרח התיכון, ג'ארד קושנר. וודוורד חשף כי קושנר הוא זה שעומד מאחורי הניסיונות לקרב בין ישראל לסעודיה, בניגוד לדעתם של כמה מהבכירים בממשל, בהם שר ההגנה מאטיס ומזכיר המדינה לשעבר, רקס טילרסון.

"לקושנר יש יחסים קרובים מאוד עם משפחת נתניהו", כותב וודוורד באחד משני האזכורים היחידים לראש הממשלה שבספר. לדבריו, קושנר הוא זה שלחץ כי הנסיעה הראשונה של טראמפ לחו"ל תהיה לישראל וסעודיה כדי "לשלוח מסר לגבי שיקום היחסים עם בעלות הברית באזור". קושנר אמר כי אם רוצים שארצות־הברית תישאר מעורבת באזור, צריך לסייע לסעודים ולישראלים להצליח. על פי קושנר, המהלך הזה יאפשר לנשיא לא להמשיך "לשלם את החשבונות" במזרח התיכון.

גילוי מעניין נוסף הוא כי בחודשים הראשונים של ממשל טראמפ, חששו בכירים כי ישראל לא תוכל להגן על עצמה מפני חיזבאללה. במרכז הדרמה הזו עומד דרק הארווי, אנליסט מודיעיני ותיק שמוכר כמי שהזהיר לפני ה־11 בספטמבר מפני האיום של בן לאדן. הוא הוקצה לתיק המזרח התיכון בפברואר 7102. וודוורד כותב: מודיעין רגיש הראה שלמיליציה השיעית מלבנון היו יותר מ־48 אלף חיילים במשרה מלאה בלבנון, והם היוו איום קיומי על המדינה היהודית. הארווי טען כי העוצמה של חיזבאללה מהווה פוטנציאל למלחמה קטסטרופלית. כשישב במשרדו הקטן של קושנר, ממש מחוץ לחדר הסגלגל, הצביע הארווי על כך שלחיזבאללה יש כמות מדהימה של 051 אלף טילים, לעומת 005,4 במלחמת לבנון השנייה. עוד מלחמה ערבית־ישראלית תפגע בישראל כפי שלא פגעה שום מתקפה בעבר, גרס הארווי.

לדברי וודוורד, שגריר ישראל בארצות־הברית, רון דרמר, רצה שהארווי ייסע לישראל כדי להיפגש עם ראשי צה"ל. אך ה"ר מקמסטר, היועץ לביטחון לאומי והבוס של הארווי, לא אישר את הנסיעה. הארווי נפגש עם בכירים מהמוסד בוושינגטון ביולי 7102, אבל אף אחת מהתוכניות שהציג למאבק בחיזבאללה לא התממשה. "מקמאסטר כעס על הארווי ולא הניח לו להתקדם". מאוחר יותר באותו חודש, פיטר מקמאסטר את הארווי.