yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: גיל נחושתן
    כללי • 13.09.2018
    לוחמים ללא גבול
    הסב, יהודה גלר, הוביל את גרירת גשר הגלילים לתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים וזכה בעיטור העוז על אומץ הלב שהפגין. 45 שנה אחר כך גם הנכדה נעמה עין־דר, לוחמת קרקל, פועלת בגבול המצרי
    שוש מולא | צילום: גיל נחושתן

    רב"ט נעמה עין־דר, לוחמת קרקל, הייתה צריכה לעשות גוגל כדי ללמוד שסבא שלה, אל"מ בדימוס יהודה גלר, מגיבורי מלחמת יום הכיפורים, חזר מהקרבות המרים לפני 45 שנה עם עיטור העוז.

     

    "סבא לא סיפר לנו כשהיינו ילדים מה הוא עשה", היא אומרת, "רק לאחרונה, כשחזרתי מהבסיס וישבנו לארוחת ערב, ביקשתי ממנו לספר מה היה שם. סבא לא נכנס לפרטי־פרטים. הוא סיפר שהיה מג"ד במילואים ואחרי המלחמה חזר לשרת בקבע. הוא הסביר לי שהיה שם רצף של שלושה אירועים שבזכותם קיבל את עיטור העוז, ושהוא בסך הכל ביצע את המשימה שהוטלה עליו, אבל לא מרגיש שזה סיפור להתגאות בו".

     

    למה בעצם?

     

    "סבא שלי אדם מאוד צנוע. הוא לא רוצה לדבר יותר מדי על המלחמה, גם כי הוא מרגיש אחריות לאבידות שהיו שם. זה אמנם לא באשמתו, אבל ככה הוא מרגיש".

     

    גלר (משמאל) מקבל את עיטור העוז מהרמטכ"ל מרדכי גור
    גלר (משמאל) מקבל את עיטור העוז מהרמטכ"ל מרדכי גור

     

     

    גבורה במיסורי

    יהודה גלר נולד וגדל בקיבוץ גבעת חיים מאוחד. הוא התגייס לצה"ל ב־1957, שירת בחיל השריון כלוחם וכמפקד טנק ובהמשך יצא לקורס קצינים. במלחמת יום הכיפורים היה חלק מאוגדה 143, אוגדת שריון במילואים שפעלה בדרום תחת פיקודו של אריאל שרון. ב־10 באוקטובר 1973 מונה גלר למפקד גדוד 410, זאת לאחר ששני מפקדי הגדוד הקודמים נפצעו.

     

    על הגדוד שהוביל גלר הוטלה משימה, שעתידה הייתה להיחרט בספר דברי הימים של המלחמה: לגרור לתעלת סואץ את גשר הגלילים – גשר נייד עשוי גלילי מתכת – שמטרתו לאפשר מעבר כוחות וציוד. "קיבלנו את המשימה על אף שהגדוד שלנו לא הוכשר לזה קודם", מתאר גלר. "לא הייתה לנו ברירה אלא למצוא פתרון, אז התאמנו ופיתחנו יכולת כדי לתפעל את האירוע".

     

    גלר מספר כי בפני כוחותיו ניצבו מספר קשיים. "הטנקים שלנו היו טנקי מגח עם שני ווי גרירה, בעוד שהגשר תוכנן להיגרר על ידי טנקים בעלי וו גרירה מרכזי אחד. אבל הבעיה המרכזית הייתה שציר הגרירה היה בידי הצבא המצרי. בסופו של דבר הצלחנו להשתלט על הציר. ההובלה עצמה של הגשר נעשתה תחת אש ארטילרית כבדה של המצרים ותוך פינוי מוקשים מאולתרים. לפני שגררנו את הגשר לתוך התעלה ביצעתי נסיעה על הציר יחד עם ג׳קי אבן, סגן מפקד האוגדה, כדי לוודא שהכל בסדר".

     

    הגדוד של גלר נדרש באותם ימים לקרבות מרים במתחם מיסורי שבאזור החווה הסינית. על כמה מפעולותיו באותם קרבות זכה לעיטור העוז, המוענק "על מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש". כך, למשל, בליל ה־15 באוקטובר, בדרכו חזרה מפעולת תקיפה, עלה הגדוד על שדה מוקשים לא מסומן, וגלר הצליח לחלץ את הלוחמים באבידות מעטות. שלושה ימים אחר כך ביצע הגדוד בהצלחה משימת התקדמות לעבר תעלת סואץ תחת אש עזה. ב־21 באוקטובר, בעת תקיפת האויב במיסורי, הצליח גלר, כשעימו ארבעה טנקים בלבד שנותרו מהגדוד, להחזיק בשטח שנכבש.

     

    "סגירת מעגל"

    הנכדה נעמה עין־דר, בת 20, היא הבכורה מבין ארבעה ילדים. אביה טייס קרב במילואים. ובכל זאת, כשהגיעה העת להתגייס העדיפה ללכת בעקבות הסב. היום היא משרתת בקרקל ועוסקת בעיקר בפעילות שוטפת בגבול מצרים. "סבא היה בהשבעה שלי כחיילת", היא מספרת, "הוא איש צבא באופיו, לא מדבר יותר מדי, אבל הוא מאוד שמח".

     

    "אני מרגישה סגירת מעגל מול סבא", היא ממשיכה, "יכולתי להיות היום בחיל האוויר, אבל הקטע של להיות לוחמת משך אותי יותר. בפועל, שריון וחי"ר עושים את העבודה השחורה בצבא. לא פשוט לקום כל בוקר ולטחון שמירות, ועוד משימות שדורשות מאמץ נפשי ופיזי. הגדוד שלנו פועל במוצבים שפזורים לאורך הגבול עם מצרים. אנחנו אחראים על מה שקורה שם מבחינת ביטחון התושבים: החל מסיכול של חדירות מחבלים, דרך מניעת חציית הגבול על ידי מסתננים או מבריחים וכלה בירי משם לעבר המדינה. ההברחות מכיוון מצרים אלימות. מדובר לרוב בחוליות שיורות לעבר כוח הסיור שלנו כשהן מזהות אותו מפטרל על הגבול. מבחינת ההתייחסות שלנו, זה נחשב לאירוע חבלני. בתקופה האחרונה אנחנו נמצאים בפעילות בגזרת בנימין".

     

    והסב גלר מסכם: "אני גאה בכך ש־45 שנה לאחר שאני נלחמתי בגבול מצרים כדי להבטיח את עתידם של ילדיי ומשפחתי, נכדתי עומדת על המשמר באותו הגבול, במציאות קצת אחרת, ומגנה על גבול ישראל. אני שמח שהיא בחרה לשרת בצבא, להיות לוחמת ולהשקיע מעצמה. זו גאווה גדולה״.

     


    פרסום ראשון: 13.09.18 , 21:40
    yed660100