תפילה לשלום המדינה

״ברך את מדינת ישראל״.

מבצע צוק איתן שינה את חיינו לפתע ביום אחד.

בקיץ 2015, שנה אחרי שהדר נהרג ונחטף במבצע צוק איתן, מצאנו את עצמנו שוקלים כיצד לציין את יום האזכרה.

לאחר שנה של התמודדות "ציבורית", שהיא ההפך מהתמודדות משפחתית ואינטימית עם אובדנו של אחי התאום, ולאחר התפכחות הולכת ומתבהרת בדבר הקונספציה והמחדל במאמצים של הממשלה להשבתו משבי חמאס, נדרשנו לעצב לעצמנו ״טקס״ עם מסר שיצליח ״לזכור ולהזכיר״.

כל ישראלי שנוכח באזכרה צבאית מגלה שאין לה באמת נקודת סיום: אין המנון, רק המילים "תם הטקס". כשהחזן הראשי לצה״ל שי אברמסון פנה אלינו בשאלת סדר הדברים לטקס, אמא שלי העלתה את הבקשה לסיים בתפילה לשלום המדינה, ובלחן המיוחד בו החזן שר יחד עם הקהל בהרמוניה, באופן שנהוג ברוב הקהילות בישראל.

מאז, בכל שנה, כואבת ומותחת ככל שתהיה, אנחנו כמשפחה, יחד עם כל האנשים שבאים לכפר־סבא לתמוך, מסיימים את האזכרה בתפילה לשלום המדינה.

כך אנחנו בוחרים לזכור ולהזכיר שיש לנו עוד שני חיילים חסרים שעדיין לא שבו הביתה.

בשיאה של התפילה כתוב: ״ושלח עצה טובה מלפניך לראשיה שריה ויועציה...״

בתחילת הדרך הרגשתי שהמתפלל צריך לכוון את דבריו כלפי המנהיגים, שליחי הציבור, הנדרשים למשימה. ככל שהדרך הולכת ומתארכת אני יותר ויותר מרגיש שהכוונה היא כלפינו, כלפי הציבור הבוחר והשולח את מנהיגיו. אנחנו, שצריכים להשתחרר מהקונספציות והקופסאות שהשגרה המתישה והכואבת בנתה לנו, ולקבל ״עצה טובה״ – שינוי בדרך החשיבה. חשיבה בה נהיה נאמנים לערכינו המוסריים והטבעיים ביותר, המלכדים אותנו כחברה. חשיבה שמביאה פתרונות ללא סתירות מוסריות.

מנהיגים באים והולכים. מה שמוביל אותם, מה שהופך מנהיג לשליח ציבור ראוי, הוא לא מימושו הפרטי אלא נאמנותו לערכים המוסריים של הציבור שאותו הוא משרת ונחישותו להצליח לממשם. במיוחד בתיקון שאנו מבקשים לאובדן הדרך, שמביא למצב בו שוקלים במודע שלא להשיב חיילים משדה הקרב למולדתם. ברגע שאנחנו, הציבור, נתפקח לטובה, שליחי הציבור ישתנו לטובה, ואם לא הם – יגיעו ראויים מהם.